מקור החיוב לנהוג כבוד בחמיו 1. מקור ראשון: הוא מדברי הכתוב (שמות יח ז), ויצא משה לקראת חותנו וישתחוו וישק לו, וישאלו איש לרעהו לשלום ויבואו האהלה. ופירש"י וישתחוו וישק לו, איני יודע מי השתחווה למי, ומי נשק למי, כשהוא אומר וישאלו איש לרעהו מי קרוי איש זה משה, שנאמר והאיש משה. ומקור דברי רש"י הוא המכילתא, ושם סיום הדברים הוי אומר משה השתחווה ונשק לחמיו, מכאן אמרו שיהא "אדם מוכן לכבוד חמיו". 2. מקור נוסף: בחיוב כבוד בחמיו, מבואר בדברי חז"ל בילקוט שמעוני (שמואל, רֶמֵז קלג, מובא במדרש שוחר טוב על תהילים מזמור ז), בהתנהגות דוד עם שאול חמיו, וכפי שמסופר בספר שמואל (א' פרק כד) שבעת שברח דוד מפני שאול והתחבא במערה, נכנס שאול להסך רגליו במערה, ולאחר שיצא שאול פנה אליו דוד ואמר לו, "ואבי ראה גם ראה", את כנף מעילך בידי, כי בכרתי את כנף מעילך בידי, ולא הרגתיך.