ילדים חריגים מקבלים, על פי רוב, קצבת נכות מביטוח לאומי. בניגוד לחשיבה של אבות רבים, קצבה זו אינה  פוטרת אותם לחלוטין מתשלום מזונות, מכיוון שהכסף מקצבת הנכות מתקבל על מנת לסייע בהוצאות המרובות הנדרשות בגידול ילד בעל צרכים מיוחדים. בית המשפט יברר את צורכי הילד מול הכנסתו מהקצבה, ויבחן אם קיים צורך בתשלום נוסף.  

גם בהעדר הוצאות מיוחדות, רשאית האם לתבוע דמי טיפול מיוחדים כגון הוצאות מטפלת, שמרטפית וכדומה. בתי הדין הרבניים, בדרך כלל, מחמירים עוד יותר מבתי המשפט בעניין חיוב האב בדמי טיפול, זאת ניתן ללמוד מתיק בד”ר אשקלון 832329/4 מיום י”ז באלול התשע”ב בהרכב האב”ד הרב א.אהרן כץ שליט”א, שם נפסק:   “כי יש לחייב את האב במלא “דמי טיפול” מכיוון שעל פי דין, הטיפול מוטל מבחינה הלכתית על האב בלבד והאישה רשאית וצריכה למצוא תעסוקה על מנת לפרנס את עצמה. לכן, התשלום עבור טיפול בילדה בשעות שהאישה אינה מסוגלת מחמת עבודתה או שאינה מעוניינת מחמת כל צורך שלה, הרי שהטיפול באותו זמן מוטל על האב. אשר על כן בוודאי שצורך זה הינו צורך בסיסי של הילד”. עוד פסק בית הדין: “בית הדין דנן סבור שהחוב למזונות הילדים לפי ההלכה אינו לצרכיהם הבסיסיים של הילדים אלא לפי הצרכים המקובלים ברמה בינונית של סוג האוכלוסייה אליה הם משתייכים. יעויין בפד”ר ט’ עמודים 255-258 וכן בספר חוות בנימין חלק ב’ סימן מב” ויש לחייב דמי טיפול כמקובל ברמת חיים בינונית.

מזונות מ”הורים חריגים” וקצבת התלויים

בבתי הדין מחייבים במזונות גם הורים חריגים שיש באפשרותם להתפרנס. בתוך קצבת הנכות ישנו מרכיב המוגדר כ”קצבת תלויים” שמועבר עקב מצב ההורה לזכות הילדים, לדוגמא: נכה, אב לשני ילדים, שחויב במזונות בסך 5000 ₪. קצבת התלויים כ-2000 ₪ מועברת על ידי המוסד לביטוח לאומי ישירות לילדים. בפסיקה נקבע (תמ”ש 5542/96); “כאשר תוספת הילדים בקצבת הנכות של האב – החייב במזונות, משולמת לידי האם המשמורנית – יש לנכות את תוספת הילדים משיעור מזונות הילדים בו יחויב האב”. הכלל הוא כי בכל מקום שנפסקים מזונות לחובתו של אב נכה, תוספת הילדים בקצבת הנכות של האב תנוכה משיעור המזונות שבו יחויב האב עבור הילדים, לכן בדוגמ’ שהבאנו על האב יהיה לשלם רק 3000 ₪.

לעומת זאת; אם האישה היא הנכה, והיא זו שמגדלת את הילדים, אין לנכות את קצבת התלויים מחשבון דמי המזונות בו מחויב האב (שאינו זכאי לקצבת נכות). שכן, הקצבה ניתנת לאם הנכה כקצבת התלויים שנועדה להקל על האם הנכה לפרנס את ילדיה ולדאוג לצרכיהם ולא לקזז מחיוביו של האב. לכן בדוגמא שהבאנו, אם האישה היא הנכה והאב חויב בסך 5000 ₪ עדיין ישלם את אותו הסך ללא קיזוז קצבת התלויים של האישה מכיוון שהאישה מקבלת תוספת עבור הוצאותיה לטובת ילדיה.

יש להוסיף כי גם נכים המתקיימים מקצבת נכות בלבד, ללא הכנסה נוספת, חייבים במזונות. במידה והם אינם פורעים את חובם למזונות, תעוקל קצבתם לטובת תשלום מזונות, שכן סעיף 303ב’ לחוק הביטוח הלאומי קובע כי גם קצבת נכות תעוקל לטובת תשלום מזונות. המשמעות של הוראה זו היא שכאשר יש הליכי הוצאה לפועל כנגד החייב לגביית חוב מזונות, ניתן לעקל את מלוא סכום קצבת הנכות, לרבות הפרשים רטרואקטיביים, גם אם הנכה יישאר ללא קצבת נכות. במקרה זה, החייב – הנכה, שיוותר ללא מקורות מחיה, יופנה ע”י הביטוח הלאומי לבדיקת זכאותו לקצבת הבטחת הכנסה. למרות החוק, יש שיקול דעת לבית המשפט (לדוגמ’ תמ”ש: 82411/97, 035751/00) במקרים קשים במיוחד שלא לעקל את הקצבה ולהתחשב בנכה, בגדר סמכותו של בית המשפט לחרוג מהכלל לטובת מקרים קשים.

טיפולים רפואיים

כאשר ההורים פרודים, בדרך כלל אחד ההורים הינו המשמורן. מטבע הדברים המשמורן הוא האקטיבי יותר בטיפול בילד. למרות האמור, להורה המשמורן לא מוקנית עדיפות משפטית על ההורה השני שגם הוא בדרך כלל אפוטרופוס על הילד ואחראי לו. “האפוטרופסות” היא האחריות המשפטית כלפי הקטין,וברוב המקרים היא נשארת של שני ההורים במידה שווה.

סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע: “אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצורכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח ידו ועבודתו וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם וצמודה לה הרשות להחזיק בקטן ולקבוע את מקום מגוריו והסמכות לייצגו”. החוק מאפשר לכל אחד ההורים להסכים או  להתנגד לכך לכל פעולה הנעשית לילד או בשם הילד, לרבות טיפול רפואי, אבחון רפואי, טיפול פרא רפואי, טיפול פסיכולוגי, נושאים קניינים, מלבד טיפול רפואי דחוף שאין צורך בקבלת הסכמת שני ההורים.

יכולת ההורה להתנגד לפעמים ממומשת מסיבות מוצדקות, אך ישנם מקרים בהם אחד ההורים מתנגד בכדי להצר ולהגביל את צעדיו של ההורה שכנגד. המתנגד מעוניין שכל פעולה או החלטה תייצר הליך בבית הדין או בבית המשפט שיצטרך להכריע, ובכך הוא גורם לסחבת שברוב הפעמים מי שניזוק ממנה הוא הילד. מסיבה זו עדיף לקבוע מראש, בהסכם הגירושין, שיש להסתמך בכל מחלוקת על איש מקצוע רלוונטי כגון רופא אובייקטיבי כאשר יש צורך בטיפול גופני/נפשי, או איש חינוך מוסכם כאשר המחלוקת נוגעת לעניינים חינוכיים.

כאשר הורה מתנגד לפעולה הקשורה לילד, נדרשת הכרעת בית הדין. בית הדין ידון בנושא על פי הכללים המעורפלים של “טובת הילד” ויבחן מה היה הורה נבון ואחראי עושה באותן הנסיבות. בנוסף, בית הדין יכול להטיל את ההכרעה על כל גורם מקצועי, לדוגמא בנושאי הסדרי ראיה, בדרך כלל מוסמכת פקידת הסעד במחלקת הרווחה בעירייה בה מתגוררים הילדים והיא זו שתיתן את המלצתה והכרעתה בשאלה שבמחלוקת. בנושאים אחרים יוסמך איש מקצוע רלוונטי להכריע בשאלה שבמחלוקת.

אפוטרופסות

כשהילד החריג מגיע לגיל 18 גיל הבגרות החוקי, ועדיין אינו יכול להתנהל באחריות עקב נכותו או שיפוטו הלקוי, נדרשת הארכת האפוטרופסות ההורית לכל פעולה משפטית, כגון לעניין רישום לתעסוקות שיקומיות, אשפוזים בבי”ח או אישורים לאשפוז שלא מרצון החולה וכדומה. בית הדין יכול להיות לעזר להורי הנכה מתוקף סמכותו לפי סעיף 9 לחוק שיפוט בתי הדין הרבניים וסעיף 51 לדבר המלך במועצתו, ולאחר שישמע ויחליט על הצורך של הבגיר באפוטרופוס, בית הדין יכול למנות את ההורים ב”צו אפוטרופסות”, לביצוע כל פעולה בשם הנכה ולהחליט עבורו בנושאי גוף חינוך ורכוש. סמכות בית הדין תלויה בהסכמת כל הצדדים, ההורים שניהם, והבגיר הנדרש לאפוטרופוס (במגבלות).  בהעדר הסכמה, הסמכות למתן הצו תהיה לבית המשפט למשפחה.