חג החנוכה

הרב דניאל עשור, רב מרכז י.נ.ר

הרב דניאל עשור, רב מרכז י.נ.ר

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב email
Email
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב print
Print

בחג החנוכה אנו משתמשים הכול מיני סמלים המסמנים את החג כמו חנוכייה, סביבון ,סופגנייה, לביבה, שמן או פח השמן, מאכלי חלב, ברכת על הניסים בהדלקה, בברכת המזון ובתפילת עמידה בה מוזכר הנס של הניצחון של רבים ביד מעטים של גיבורים ביד חלשים של טמאים ביד טהורים רשעים ביד צדיקים.

ההסברים הפופולאריים אומנם מעניינים אך פעמים רבות המאורעות והניסים נראים קצת שטחיים למדי ולא תמיד אנו מוצאים בהם את העומק שהיינו מצפים מהיהדות החכמה שלנו.

כך ישבתי לחשוב על המשמעות העמוקה והנסתרת במשחק הילדים סביבון ואף את המשמעות הנסתרת או העמוקה יותר נכון של פח השמן אל ומעבר לנס הגשמי שאירע, שכן האלוקות המחוללת את הניסים הללו לא חוללה דבר נס ללא משמעות מאוד מאוד עמוקה ואולי גם נסתרת ומאוד משמעותית. מה רצתה ההיסטוריה ללמד מה ביקש אלוקים מחולל ההיסטוריה להעביר לנו? ועוד ועוד שאלות שעליהם אתמקד במאמר זה.

לכאורה, מלכות יוון ששלטה 180 שנה קודם ניצחונם של המכבים, הייתה מאוד נוחה ליהודים טרם תקופת הגזרות שהלחה רק בשלושת השנים האחרונות למלכותה. השאלה הנשאלת היא מה ראתה מלכות יוון לשנות את גישתה שהייתה מכבדת את תרבות ישראל ואת תורת ישראל עד כי ביקשו היוונים בתקופת תלמי לתרגם את התורה ליוונית ואף הודו לחכמי היהודים על כי שמרו את החכמה הנפלאה הזו במשך אלפי שנים?

היוונים אכן העריצו את חכמת ישראל  מפני שהם אהבו חכמה בכלל ושאבו חכמה מכל עמי קדם והתאימוה לאטמוספירה התרבותית שלהם. כך עשו היוונים גם עם חכמת ישראל חכמת התורה. השפה האוניברסלית הייתה יוונית שכן מלכות יוון שלטה אז בכיפה ולכן כאשר היוונים ביקשו לתרגם את התורה ליוונית עבורם היה זה יום של גדולה אך עבור ישראל היה זה יום של חושך שכן מלכות יוון נחשבת למלכות החושך כפי שמובא במדרש על הפסוק "תוהו ובוהו וחושך על פני תהום"   תוהו זו מלכות בבל ובוהו זו מלכות פרס וחושך זו מלכות יוון שהחשיכה עיניהם של ישראל. תרבות יוון שהעריצה חכמה ביכרה את חכמת הפילוסופיה האנושית על פני כל חכמה הם אהבו את החכמה שבתורה מבחינה זו בלבד ובקשו לתרגמה ולהנחילה לאנושות כולה לא כתורה אלוקית נבואית ממקור ההתגלות אלא כשיטה פילוסופית אנושית בלבד.

כאשר החלה התנגדות יהודית לתפיסה זו שסירבה להתבולל עם חכמות ואידיאולוגיות אנושיות אחרות וראתה בעצמה חכמה ייחודית על טבעית ומתבדלת, הבינו היוונים כי תרבות כזו בישראל איננה מתמזגת עם חכמת הפילוסופיה ההולכת רק בדרכי הסברה והטבע הם החלו להבין כי תורת ישראל סותרת את החכמה הפילוסופית אותה הם העריצו ואף סברו כי היא הפילוסופיה העליונה מכולם. מעתה היוותה היהדות אויב אידיאולוגי וחכמה סותרת  לכל השקפתם באופן שתמנע מהם לבולל את העם היהודי המאמין בעליונות התורה האלוקית במשפחת העמים ותמנע את התבוללותם כפי שהם היוונים בקשו לעשות על מנת ליצור תרבות עליונה ושלטת אחת בלבד תחתם. היהדות היוותה מכשול בדרך להתמזגות של תרבויות עולמיות אל תוך התרבות העולמית אל תוך תרבות יוון פנימה.

היהדות אף הותירה את היהודים מובדלים ומבודדים בפני עצמם מחוץ לתוכנית היוונית וחזונה העולמי בדבר אחדות עולמית תחתם. דבר זה גרם להם להבין כי תורת הנבואה וההתגלות האלוקית מהווה סתירה חזיתית לתורת הפילוסופיה האנושית היא איננה ניתנת לוויכוח בגלל מקורה האלוקי. ולכן בדיוק בגלל זה בקשו היוונים למחוק את הפן המקודש ביהדות  את מסורת הקבלה, את סודות התורה, ואת תורת הנבואה וההתגלות הם ביקשו להשמיד ולהותירה עירומה כאילו הייתה עוד פרי אחד בשדה החוכמה האנושית וכאילו גם היא רק עוד חכמת חולין אחת ככל חכמה אנושית אחרת הפזורה בקרב העמים ותו לא. בכך סברו היוונים, תיוותר חכמת הפילוסופיה היוונית עליונה ממנה ומכל חכמה אנושית אחרת ובכך גם תושג  מטרתם לבולל את העם היהודי במשפחת העמים ולמזג את חכמת ישראל בתוך חכמת יוון מפני שזו תיכנע בפניה בגלל עליונותה כפי שבאמת עשו היוונים עם כל יתר החכמות האנושיות האחרות בעולם.

אך תכניתם זו לא צלחה בידם, נס פח השמן הטהור היה כשלעצמו גילוי עליון של ההשגחה העליונה ואות להמשך קיומה ומורשתה של החכמה הנבואית והאלוקית ממקור ההתגלות שלא ניתנת להפסק או לסתירה באמצעות שכל אנושי מוגבל באמצעות ההגות הפילוסופית שמקורה בבני אדם ולא ממקור אלוהי. זהו פח השמן הטהור הוא מסמל את חכמת הנבואה את מורשת חכמת הקבלה ממקור ההתגלות ששום שכל אנוש אינו מאתגר אותה או מתחרה לה בבחינת "כי לא מחשבותיכם מחשבותיי ולא דרככם דרכי כי גבהו מחשבותיי ממחשבותיכם כגבוהה השמים על הארץ" 

אלא שהפעם לא עם ישראל אמר את דברו אלא הנס העליון של ההשגחה האלוקית העידה על כך בכך שבדרך נס נמצא פח שמן טהור זה ותכונת הקשר העל טבעית בין ישראל לאבינו שבשמים מסומלת על ידי כך שהנס אירע במשך שמונה ימים בו כד שאמור להספיק רק ליום אחד הספיק לדלוק במנורה שבמקדש כאשר המנורה הדולקת המסמלת את הקשר החי את פתיל החיים שבין ישראל לאבינו שבשמים במשך שמונה ימים שהוא מספר המסמל את המעל ומעבר לטבע. (המספר שבע מסמל טבע) בכך התערבה האלוקות עצמה בדרך נס להכריע בין הצדדים ולהוכיח את צדקת תורת הנבואה וההתגלות האלוקית על פני חכמת הפילוסופיה היוונית.

אכן, לא מדובר רק על מאבק בין החכמות בו הוכרע מי הבכורה מבניהם אלא שפך השמן הטהור כלל איננו נגוע בשום צורה בחכמת הפילוסופיה מפני שאפילו מגעה מטמא. ולפלא היה בעיני חכמי ישראל שבחרו להסביר כל נס בדרך טבע והעריצו את חכמת אריסטו ואף ניסו להשוות את חכמת אריסטו וחכמת חז"ל במובנים שונים. גישה כזו הינה בעייתית ויש בה יותר מסתם טעם נפגם מבחינה השקפתית אשר על כן תלמידי חכמים רבים נמנעים מללמוד בספר מורה נבוכים בו העריץ הרמב"ם את אריסטו וניסה כמו חכמי האסלאם בשעתו שניסו לשלב בין חכמת האסלאם וחכמת הפילוסופיה והטבע של אריסטו ולהתאימם כך גם ניסה גם הרמב"ם לשלב את חכמת אריסטו כל כמה שאפשר ולהתאימה עם חכמת ישראל במובנים שונים. כבר יצאו נגד הרמב"ם בהסבריו למעשה בראשית ומעשה מרכבה רוב ככל גדולי ישראל הספרדים  כגון הרמב"ן, הרשב"א, הריטב"א, הראב"ד ועוד ואף הרבנים האשכנזים רש"י בעלי התוספות ועוד שדחו את הסבריו בשתי ידיים וכפי שכתב גם הר"ן "עדיף שהיה שותק".

הרמב"ם היה והינו ענק שבענקים עד כי נאמר עליו "ממשה עד משה לא קם כמשה" אך עכ"פ עיקר מקצועו היה בהלכה וכפי שכתב הרמב"ם בעצמו במורה והודה כי הוא לא קיבל שום קבלה בעניינים אילו וכי הוא כותב בדרך הסברה ואפשר שלא יהיה כך"

לפיכך, ברור שבן אנוש גדול ככל שיהיה לא יוכל לעמוד בסוד ה' באמצעות חכמה אנושית וסברות ובוודאי לא בענייני סודות האלוקות והנבואה שאם אין לו ממי שיקבלם דור אחר דור חזקה על השכל האנושי ואפילו המושלם ביותר שלא יוכל בשכלו להבין את סודות האלוקות. רק האל בעצמו שגילה לנו באמצעות ההתגלות במעמד הר סיני ונתן לנו את התורה שבכתב ושבעל פה רק הוא יוכל לגלות לעבדיו הנביאים את סודו ורק בדרך המסורת והקבלה דור אחר דור יוכלו הסודות העליונים הללו להתפרש ולא בשום דרך אחרת. אבל אמירתו זו של הרמב"ם במורה נבוכים חלק ב' אינני שומע ואינני מקבל משום א דם זולתי אריסטו בעניינים אילו" גרמה לחכמי הדורות להרחיק את הספר מורה נבוכים מן הלימוד או העיון.

ההבדל בין שכל אנושי לשכל אלוקי הינו אין סופי וכלל איננו ניתן לגישור. אנו משתמשים בשכלינו על מנת להשתמש בשלוש עשרה העיקרים שהתורה נדרשת בהם שקבלנו ממעמד הר סיני ונכתבו בתחילת הסידורים אותם אנו מזכירים כל בוקרי ועל פיהם בלבד אנו מצווים לפרש את פסוקי התורה וכלל לא מדעתנו. כאשר מאן דהו סותר בפרשנותו את היוצא משלוש עשר העיקרים הללו בהם השתמשו חכמי התלמוד נדע כי פרושו הוא חיצוני אולי אקדמי אך אינו אמתי ואינו קולע למשמעות האמתית של כותב התורה. כך בענייני תורת הנגלה ורק בקבלה מפה לאוזן מדורי דורות עד מעמד הר סיני בענייני קבלה.

עניין שני הוא  "הסביבון ומשמעותו" חשבתי שלא סתם בחרו הילדים במערות לשחק בסביבונים הרי היה זה טרם הנס ובשעת הגזרה כאשר שמעו את חיילי יוון המקרבים הפסיקו את תלמודם בגלל הגזירה שלא ללמוד תורה והחביאו את הגווילים מאחורי הסלעים והחלו לשחק בסביבונים. אם כן, עוד לא יכלו לומר "נס גדול היה פה" כפי שכתוב על חלק מסביבונים בימינו וכפי שנהוג לחשוב.

אלא שלפי הפילוסופיה היוונית של אריסטו האלוהות איננה משגיחה על מעשה בני האדם מפני שהיא נעלה מאוד מכל המתחולל כאן כמוכן העולם הוא קדמון הוא איננו מחודש כל שאלוקים היה צריך לעשות זה להניע את היוניברס תנועה אחת ראשונית בלבד והיקום כולו כל הפלנטות וכל היוניברס מסתובב מעתה מאליו על צירו ללא שום התערבות אלוקית. ממש כמו  הסביבון . אלא שילדי ישראל העבירו מסר ליוונים באמצעות המשחק ואף למדו בעצמם את העיקרון מתוך ההתנסות שכאשר מסובבים את הסביבון בתנועת סיבוב ראשונית הוא אומנם מסתובב אך היא תמיד ייעצר מאליו לאחר זמן קצר ושוב יש צורך להתערב שוב ושוב על מנת שהיקום כולו יוכל להמשיך בתנועתו אחרת הוא לא היה מוסיף לנוע .

בכך שללו הילדים את התפיסה שהיקום הוא קדמון מפני שאם הוא היה קדמון הוא היה נעצר מאליו פעמים אין ספור וצריך יד אלוקית שמתערבת פעם אחר פעם על מנת לסובב הסיבות. מה גם שלכל תנועה יש סיבה ואין תנועה סיבובית ללא מסובב כך שמציאות האל כשלעצמה מחויבת המציאות וכפי שכבר ביארתי יד ההשגחה העליונה והמעורבות המתמדת הינה מחויבת המציאות בכך העבירו ילדי ישראל מסר מתורגל באמצעות משחק את העיקרון של "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית"  ואת העיקרון הנבואי "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה" כלומר הרימו עינכם לשמים וראו את התנועה של כל הכוכבים ביקום ושאלו את עצמכם מיהו  המניע או מי עומד מאחורי כל התנועה היקומית הבלתי פוסקת הזו? מהו המקור לכל התנועה?

היום אנו כבר יודעים שאפילו החומר ועצם הווייתו מתהווה בכל רגע מחדש בתלות מוחלטת בתנועת חלקיקיו הקוונטיים אילו היו מאטומים והאלקטרונים הניוטרונים והפרוטונים חדלים מתנועתם היה החומר נעלם כלא היה מיש וממשות לאין ואפס ולכן צריך האדם לשאול את עצמו מי מניע את על חלקיקיו בכל רגע ורגע מחדש ועושה מעשה בראשית לא אי שם רחוק בציר הזמן בהיסטוריה בזמן עבר אלא בכל רגע ורגע ממש מעשה בראשית נעשה ותלויי בתלות מוחלטת במניע שהוא אלוקים מחויב המציאות.

בעניין הסופגנייה לכאורה מה כבר אפשר לומר? אלא שעלה במחשבתי שהשמן מסמל את סיבת ההדלקה של המנורה במקדש. השמן הטהור היא החכמה האלוקית הטהורה ממקור ההתגלות בהר סיני חכמת התורה הלא נגועה אותה שומר אלוקים בהיסטוריה מכל חכמה אנושית ומקיים בכך את חלקו בברית עם עם-ישראל.

"ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם" לכן השמן מסמל את החכמה הזו והמאכל הזה הסופגנייה מטוגנת ברוב שמן אלא שמטרת ה' בנתינתה של החכמה האלוקית הזו בנתינת התורה היא להטיב לברואיו באחריתם לנצח נצחים לפיכך באמצע הסופגנייה ישנה ריבה מתוקה המסמלת את טוב ה' ואת התכלית של "להטיב לברואיו" הסופגנייה צורתה עגולה מפני שכל תכלית הבריאה בסיבוב מאורעות ההיסטוריה היא להוביל לעץ החיים שהוא באמצע הגן באמצע הסופגנייה נמצא המתוק המסמל את ההטבה המסמלת את השכר על  תיקון עולם שמסומל באכילה שהיא קיום המצוות התפילה ולימוד התורה שנעשים באמצעות בפה. "אל תראי תולעת יעקב "  "אין כוחנו אלא בפינו"  וכפי שפסק השולחן ערוך "עקימת שפתיו חשיבה מעשה".

לבסוף הגענו למנורה בבית המקדש בעלת שבעת הקנים כנגד שבעת הרועים אברהם יצחק יעקב משה אהרון יוסף דוד אשר מחברים בין כנסת ישראל לאבינו שבשמים. שבעת הרועים היו מרכבה לשבע הספירות אברהם לספירת החסד יצחק לספירת הגבורה יעקב לספירת התפארת משה לספירת הנצח אהרון לספירת ההוד יוסף לספירת היסוד ודוד המלך לספירת המלכות.

רועים אלו מסמלים את הקשר לנשמת כנסת ישראל ומחברים אותה. באמצעות ההדלקה אנו מעוררים את החיבור והקשר עם האלוקות את הברית והחסד ואת השבועה לאבות הקדושים ולרועים בכלל. אלא שהיות והנס אירע במשך שמונה ימים החנוכייה באה לסמל שקשר זה הינו על טבעי כמו ברית המילה שהיא ברית בין אלוקים ואדם על טבעית. היוונים שבקשו לבטל את המילה ביקשו לטעון שאין קשר על טבעי עם האלוקות וכי הוא איננו קיים. כמוכן, היוונים בקשו לבטל את יום השביעי שהוא יום השבת מכיוון שהם רצו לבטל עוד עיקרון והוא שאין מושג של קדושה בתוך הטבע כלומר בתוך השבע ואין מושג כזה זמן קדוש או קידוש החומר אלא הכול טבע והכול חולין גמורים. גזרתם השלישית שלא לקדש את החודש נבעה מכך שישראל הם עליונים והם מקדשים את הזמן באמצעות עדותם

ולכן הם מעל הטבע והזמן "מקדש ישראל והזמנים" כלומר שקדושת ישראל קודמת ומקדשת את הזמן בראיית המולד ובעדותם. הצורך לבולל אותם ולמחוק את סגולת ישראל כעם נבחר ולבולל אותם במשפחת העמים הולידה את הצורך לבטל את מצוות קידוש החודש וחכמת העיבור שעליה אמרה התורה "כי היא חוכמתכם ובינתכם לעיני העמים" אין ספק שבסופו של דבר כאשר חכמת יוון התכחשה לצורך להידמות לבורא במעשינו ולקדושת המעשים הגיעה חכמתם הפילוסופית רחוק מן המעשה עד לגילויי עריות כפי שנמצא אריסטו בחרפתו עושה מעשה בלעם עם חמורו וכשנשאל על כך טען כי אין קשר בין חכמת הפילוסופיה לבין המעשה הוא אינו מחויב לכלום.

כאשר נגזרה הגזירה שכל בת ישראל תיבעל תחילה לאגמון עשתה יהודית מעשה יעל ואף היא השקתה אותו חלב וכשצמה השקתו יין ונרדם יהודית הסירה ראשו מעליו ובצדק מפני שאין קשר בין הראש היווני הפילוסופי לגוף הטמא עושה מעשה הנבלה. אנו מרבים במאכלי חלב בגלל הנס שפסקה הגזרה בכך. ובאמת שהחלב מסמל את החסד ואת השחוק "חכלילי עניים מיין ולובן שיניים מחלב" נאמר על מלך המשיח ! אכן, "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה" אולם מדת הדין מסומלת על ידי היין והדינים הללו גם באחרית הימים יהיו כלפי האומות "כי יום נקם בליבי ושנת גאולי באה" ואילו הלובן שיניים השחוק והחסד יהיה נחלת עם ישראל מפני שאז נדע כמה זממו עלינו הגויים ולא ידענו כמה וכמה ניסים עשה ה' שסתר את כל תכניתם ועשה עמנו חסד ואנו לא ידענו על כך מאומה.