הגמרא (שבת קנב.) מספרת לנו על שיחתם של רבי ורבי שמעון בן חלפתא על תופעות הזיקנה בגוף האדם: "מפני מה לא הקבלנו פניך ברגל כדרך

שאלה: לאור הימים הבאים לקראתנו לשלום המנהג הוא שעושים התרת נדרים בערב ראש השנה ובליל יום הכיפורים בתפילת כל נדרי, האם מי שנדר לחבירו דבר

אז הנה זה בא שוב. ימי החגים באים לקראתנו לשלום ו-כן, כמו בשנה שעברה גם השנה נתכונן בימי הסליחות, נירא ונריע בימי ראש השנה, ניטהר

מבואר בגמ' בתענית שהאבלות ממשיכה ביום י' באב, "מפני שרובו של היכל בו נשרף", וכתב הטור (או"ח סי' תקנ"ח): "תניא בז' באב נכנסו עו"ג להיכל

מח' ר"א חכמים ור"ג מתני' ברכות ב. מאימתי קורין את שמע בערבין, משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אליעזר. וחכמים

ב"ק (כז:) אתמר רב יהודה אמר לא עביד איניש דינא לנפשיה, רב נחמן אמר עביד איניש דינא לנפשיה, היכא דאיכא פסידא כו"ע לא פליגי דעביד