מנהגי ספירת העומר

הרב דוד בן חי שליט"א

הרב דוד בן חי שליט"א

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב email
Email
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב print
Print

הלכות ומנהגים בעומר

מובא בתלמוד (יבמות סב ע"ב) אמרו שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה והיה העולם שמם עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם ר"מ ור"י ורבי יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע והם הם העמידו תורה אותה שעה. תנא כולם מתו מפסח ועד עצרת אמר רב חמא בר אבא ואיתמא ר' חייא בר אבין כולם מתו מיתה רעה. מאי היא מיטה א"ר נחמן אסכרה ע"כ.
וע"כ כתב הטור (סימן תצג) דאין מרבין שמחה בימים אלו שבין פסח לעצרת שזהו זמן הקרבת העומר עד לג' לעומר שבאותו זמן מתו תלמידי ר"ע. נמצא דעיקר הקפידא היא שלא לשמוח שמחה יתירה בימים אלו. וכן פסק הש"ע (סימן תצג).


לישא אישה

על כן לא נהגו לישא אישה בימים אלו משום דהוא שמחה יתירה (כדמוכח בטור ובש"ע ועיי' משנ"ב (ס"ק א).
ואין חילוק בין אם קיים הבעל פו"ר ובין שלא קיים עוד. (ב"ח. חוק יעקוב (ס"ק א) ובמשנ"ב (ס"ק א) ודלא כהמהר"ם מלוזנ"ו בספר שתי ידות (נא,ב) והפרי חדש (ס"ק א) דס"ל דבזמן שיש סיבה לא חיישינן למנהגא). ועיי' בשו"ת שבות יעקוב (ח"ב סימן לה) שכ' מעשה בחכם אח' שהיקל בעניין הנישואין תוף ימי הספירה נגד המנהג ולא עלה זיווגם יפה עיי' שם. (ועיי' בשו"ת יביע"א ח"ה סימן לח שכ' דבשעת הדחק גדול יש להסתמך על עיקר הדין ולהתחשב בזה בתור הוראת שעה כדי להתיר הנישואין עיי' שם).

להחזיר גרושתו


כ' המהריק"ש בספ' ערך לחם (ס"א) דלהחזיר גרושתו שרי. וטעמא משום שאינו שמחה כל כך. (משנ"ב (ס"ק א). וכ"כ בפר"ח והשלחן גבוה (ס"ק א) ובכה"ח (אות ג) ועיי' בחזו"ע יו"ט עמ' רנח).

אירוסין

מותר לארס אשה בימי ספירת העומר משום דחיישינן שמא יקדימנו אחר (מג"א ס"ק א). ואע"פ שזמננו אין מקדשין בשעת אירוסין אלא בשעת נישואין אפ"ה מותר לעשות סעודת אירוסין אך לא ירקדו ריקודי רשות לצלילי מוזיקה (עיי' בה"ט ס"ב ובחוק יעקוב ס"ק ד עי' שם). אלא יעשו סיום מסכת כדי שתחשב סעודת מצוה (עיי' חזו"ע יו"ט  עמ' רנח ושו"ת יחו"ד ח"ו סימן לד ששם כתב דמותר בימי העומר לשמוע כלי שיר בסעודות מצווה וכש"כ לדידן ודו"ק).

ברכת שהחיינו

כ' במאמר מרדכי (ס"ק ב) שמותר לברך ברכת שהחיינו בימי העומר דמיום עומדו על דעתו סבר כן עיי' שם. והנה כאמור לעיל דימים אלו אסורים בשמחה יתירה ונוהגים בהם מנהגי אבלות כמו שיבואר לקמן הרי פסק הש"ע (סימן תקנא ס"יז) שטוב ליזהר מלומר שהחיינו בבין המצרים א"כ מאי שנא הכא. ותרץ המאמ"ר (שם) דשאני חורבן בהמ"ק דחמיר לן טפי. ופי' הדבר דימי בין המצרים שאירעו בהם חורבן בית המקדש ושאר פורענויות (תענית כו ע"א) הם ימי אסון כללי לעמ"י ולכך אין מקום לברך 'שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה' בזמן שנועד לפורענות לכל האומה שנקבע להם בכיה לדורות ומגלגלים חובה ליום חייב. אבל ימי הספירה אינם נחשבים לימי פורענות לכל האומה ואדרבה כתב הרמב"ן (פרשת אמור) שקדושת ימי הספירה כימי חול המועד. ולכך שרי לכתחילה לברך שהחיינו בימים אלו. כ"פ ביפה ללב (ח"ג ס"ק ג) ובאורל"צ (פ"יז ס"ב) וכן מורין בי מדרשא ואין חוששין למה שכ' הגאו' הגר"ח פלאג'י (מועד לכל חי סימן ו אות יב) שמנהג טוב שלא לחנך מלבוש בין פסח ללג' בעומר עיי' שם. והביאו כה"ח (אות ד).
ועיי' למשנ"ב (ס"ק ב) שכ' מ"מ אם נזדמן לו איזה ענין שצריך לברך עליו שהחיינו יברך. משמע מל' דלכתחילה אין לעשות כן אלא רק אם נזדמן לו. והיינו דאם הוא צורך דאל"ה לא. (ועיי' להליכות שלמה עמ' שסא שכ' דמה שכ' המשנ"ב דאם נזדמן לו וכו' לאו דווקא אלא יכול גם לזמן לעצמו).
ועיי' בחזו"ע (יו"ט עמ' רנט) שכ' לחלק בין פרי חדש לבין בגד חדש. דלגבי פרי חדש שרי לכתחילה אולם לגבי בגדים כ' לחוש לדברי הגאו' ר' יוסף יוזפא (יוסף אומץ סימן תתמה) שכ' דמיום ראש חודש אייר ואילך נוהגים להחמיר שלא ללבוש בגד חדש עיי' שם.
קניית בגדים בימי הספירה
אין להימנע מקניית בגדים בימי הספירה דאין לנו לאסור ולהוסיף מנהגי אבלות מעצמנו אלא רק מה שהואונו קבותינו שזה נישואין תספורת ושמיעת מוזיקה וריקודים (הליכות מועד עמ' תמ).
אולם הצריך לבגד חדש יש ללבוש את הבגד בשבת שבתוך ימי הספירה שאחר ר"ח אייר ואז יברך עליו שהחיינו. וכ"כ הגרי"ח (הגדה של פסח ארח לחיים עמו' רטז) שמנהג בגדד שלא לחנך בין פסח ללג' לעומר מלבוש חדש שראוי לברך עליו שהחיינו אבל שהחיינו על פירות חדשים נוהגים לברך. וכ"כ היפה ללב (סימן תצג) עיי' שם.
במקום שמחה
כגון שמחת בר מצוה או ברית מילה שחלים בימי הספירה לכתחילה מותר.
חתן
הנושא אשה בלד' בעומר למנהג בני ספרד כמו שיבואר או בלג' לעומר לבני אשכנז מותר לתפור או לקנות לו מלבושים חדשים בימי הספירה ואין בזה מנהג להחמיר (חזו"ע יו"ט עמ' רסא).
הנכנס לדירה חדשה
בימי ספירת העומר מותר לו להיכנס ולדור בתוכה ואין להקפיד לדחות כניסתו על אחר לג' בעומר וכן רשאי לייסד ולצבוע את הדירה טרם יכנס עם משפחתו לדירה. וכן מותר לעשות סעודת חנוכת הבית בימי הספירה ויאמרו שם דברי תורה והלימוד של חנוכת הבית יחשב כסעודת מצוה (חזו"ע יו"ט עמ' רסט).

שמיעת שירים ומנגינות בימי ספירת העומר

הנה כאמור ימי ספירת העומר הם ימים שאין נוהגים בהם שמחה יתירה ומקצת דיני אבלות. הלכך אין שומעים מוזיקה דרך הרדיו והרשמקול כאשר הם מלווים בכלי נגינה כי השירים אלו מביאים לידי שמחה יתירה (חזו"ע יו"ט עמ' רנח וכ"פ בס' כי בא מועד סימן תצג ס"עח). וה"ה דאסור לנגן בכלי נגינה אף שאינו שר בפה דהיא דרך שמחה (עיי' מג"א סימן תצג ס"ק א דו"ק).
שירים המלווים בכלי נגינה
המושמעים לילדים קטנים בגן ילדים וכדו' שלא הגיעו לגיל חינוך על ידי הגננת יש להתיר. אך במסיבות למיניהם שנערכים גם להורים יש לאסור להשמיע שירים המלווים בכלי נגינה דודאי שנעשה להנאת הציבור.
אך שירה בפה מותרת דאין בזה שמחה כ"כ כל שאינו מלווה בכלי נגינה. (חזו"ע שם כב"מ שם).
שמיעת שירים מוקלטים
ברדיו ללא כלי נגינה כלל הנקראים "שירים וואקלים" מותר לשמוע בימים אלו (דדין אחד להם כשירה בפה. כב"מ שם ס"עט).
שמיעת שירים המלווים בחיקוי כלי נגינה אם החיקויים דומים ממש לכלי הנגינה ולא שמים לב להבדל יש להחמיר שלא לשומעם ולא להשמיעם. ואם לאו מותר (כב"מ שם ס"פא).
לימוד נגינה בימי ספירת העומר
המיקל ללמוד נגינה בכלים חיים בימי ספירת העומר אם עושה כן לצורך לימוד בלבד ולא לצורך תענוג יש לו על מי שיסמוך. ובפרט אם הלימוד לצורך פרנסה. וה"ה דמותר למורה נגינה ללמד תלמידים לנגן בימים אלו.
שמיעת שירים וניגונים המלווים בכלי זמר לחולה כדי לחזק את רוחו
מותר לנגן או להשמיע שירים המשמחים בימי העומר לחולה שצריך לחזק את רוחו. לכן אותם האנשים השרויים בדיכאון או ביגון ועצבות ממותר להם לשמוע שירים כדי לרומם את רוחם בימים אלו (עיי' כב"מ סימן תצג ס"צב).
השמעת שירים בסעודות מצוה
מותר לשמוע שירי קודש המלווים בכלי נגינה שכל שהיא שמחת מצוה יש להקל בדבר (חזו"ע יו"ט עמ' רנט). 

תספורת בימי העומר

הנה כמבואר לעיל דאין לנהוג במעשים המביאים לידי שמחה יתירה כ' הטור וז"ל יש מקומות שנהגו שלא להסתפר. ויש מסתפרים מלג' בעומר ואילך שאומרים שאז פסקו מלמות עכ"ל. והיינו שכל הלג' ימים מאחרי חול המועד של פסח אין מסתפרים דעד אז מתו תלמידי ר"ע. וכ' הב"י דכן המנהג פשוט בימינו.
התאריך בו מותר להסתפר
כ' הב"י בשם ה"ר דוד אבודרהם (עמ' רמה) וז"ל שמעתי שיש במדרש שמתו מפחס עד פרוס העצרת והוא טו יום קודם העצרת כאומרם (שקלים פ"ג ה"ד) עד פרוס הפסח פרוס החג שהם חמשה עשר יום בניסן ובתשרי וכשתסיר חמשה עשר יום מארבעים ותשעה יום נשארו שלשים וארבעה והנה הם שלשים ושלשה שלמים ומגלחים ביום לד' בבוקר כי מקצת היום ככולו עכ"ל. מוכח מדבריו דאין מסתפרין כ"א מיום לד' בבוקר. וכ"כ בתשו' התשב"ץ (ח"א סימן קעח). וכל יום לג' אסור ומקצת לד'. ולפי דעת הרמב"ן מקצת לילה סגי כדאיתא בס' תורת האדם (עמ' רטו) ויש להתיר ביום לג' אם הוא ערב שבת לכבוד השבת עכ"ל. אומנם הדרכ"מ (אות א) כ' דהמנהג להסתפר כבר ביום לג'. וכ"פ הרמ"א. אומנם אין כן דעת הש"ע. ולהלכה לספרדים אין להסתפר כ"א עד יום לד' בבוקר דבכה"ג אמרינן מקצת היום ככולו אלא אם כן חל יום לג' בעומר בערב שבת שאז מסתפרין בו מפני כבוד השבת (ש"ע סימן תצג ס"א).
מי בכלל איסור תספורת
גברים ונערים מעל גיל שלש עשרה אסורים בתספורת עד לד' בבוקר לדעת הספרדים.
נשים מותרות להסתפר בימי העומר שהרי אף באבלות קרובה דעת הש"ע (סימן שצ ס"ה) שאבלה בתוך ל' יום מותרת להסתפר כדי שלא תתגנה על בעלה.
ילדים פחות מגיל שלש עשרה מותר לספרם בימי הספירה. (כן דעת הש"ך לענין אבלות בילד סימן שמ' נקודות הכסף ס"כז).
הסרת שערות משאר חלקי הגוף
אין להסיר שערות מכל חלגי הגוף בימי העומר. (ש"ע יו"ד סימן שצ ס"א גבי אבלות. וע"ע סימן תקנ"א ס"יב).
גילוח הזקן
גילוח הזקן בכלל איסור תספורת. אומנם ישנם אנשים הקשה להם עם זקנם ואף נהים חבולים בחברבורות ופצעים אם לא מגלחים שער הזקן נהגו להקל להם לגלח זקנם בר"ח אייר. (כן דעת הרדב"ז). ובמקום צורך גדול יש להקל גם בכל ערב שבת כי לא דברו הפוסקים בגילוח הזקן כלל בזמנם (חזו"ע יו"ט עמ' רסב).
גזיזת ציפורניים
מותר לגזוז צפורניים בימי הספירה (כה"ח אות טז ועיי' חזו"ע יו"ט שם).

הרב דוד בן חי מנהל בתי ההוראה "שערי הלכה ומשפט" ו"שלמות המשפחה".
הרב נותן מענה בימים א'-ה' בין השעות 13:00-16:00

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *