מתני’ ברכות ב. אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות. כדי להרחיק אדם מן העבירה.
הנה במשנה נחלקו רבן גמליאל וחכמים עד מתי זמן קריאת שמע, דעת רבן גמליאל עד שיעלה עמוד השחר, וחכמים סברו עד חצות, ולא[1] נחלקו אלא אם חיישינן לסייג כרבנן, או לא חיישינן.
דעת השו”ע כחכמים
ובשו”ע[2] פסק שזמנה עד חצות, והיינו כשיטת[3] רבנן שגדרו שאסור לאחר את קריאת שמע יותר מחצות, שלא לבוא לידי מכשול, ואם איחר מקרי עובר על דברי חכמים. ואמנם, ראוי שיקראנה לכתחילה מצאת הכוכבים[4], מכל מקום אין איסור עד חצות אלא שלא נקרא זריז[5]. ואם[6] עבר בפשיעה ואיחר בקריאתה עד שלא עלה עמוד השחר, יצא ידי חובתו, דמן[7] התורה לכולי עלמא זמנה כל הלילה דובשכבך כל זמן שבני אדם שוכבין משמע. אבל אחר עמוד השחר לא יצא אלא[8] אם כן נאנס[9], שאז יקראנה אף אחר שעלה עמוד השחר, קודם הנץ החמה, ויקרא[10] בברכותיה חוץ[11] מברכת השכיבנו, שכיון שעלה עמוד השחר אינו זמן שכיבה.
במקום הדחק
ובביאור הלכה[12] כתב שהמחבר סתם דבריו כדעת הרמב”ם והסמ”ג, ודלא כדעת הרשב”א והרא”ש שסברו שלא קיימא לן כחכמים דעשו סייג עד חצות, ואף שבשו”ת שאגת אריה[13] כתב דעתו לדינא כדעת הרשב”א והרא”ש והאריך לדחות דברי הבית יוסף, מכל מקום אין דבריו מוכרחין, ועל כל פנים כיון דיש כמה מגדולי הראשונים[14] שסברו כהרמב”ם, ויש גם אחרים[15] שסברו כהרא”ש והרשב”א, לכן במקום הדחק שהוא מלמד תורה לאחרים וכדומה, אפשר דיכול לסמוך על שיטת הרא”ש לאחר עד אחרי חצות[16].
אם תפילה כק”ש
ובפשטות, כל זה אמור על קריאת שמע אבל לעניין תפילה, יכול להתפלל כל הלילה, שהרי לא עשו חכמים סייג אלא לקריאת שמע דאורייתא, אבל בספר דרך[17] החיים[18] כתב דדין זה דקריאת שמע הוא גם לעניין תפילה, דחכמים[19] עשו סייג גם לתפילה. וכן עיין בלבוש[20] שכתב בדין תשלומין דמנחה שאין משלימה אלא בזמן של תפילת ערבית, ולא כל הלילה, אחר כלות זמן תפילת ערבית, ובאליה רבה[21] הביא קושיית המעדני יום טוב, דהא תפילת ערבית אין לה זמן, וזמנה הוא כל הלילה, ותירץ, דאפשר שהלבוש סבר שזמן תפילת ערבית הוא עד חצות, משום שלדידן תפילות נמשכות אחר קריאת שמע, וכמו שעשו חכמים סייג גבי קריאת שמע, הוא הדין גבי תפילה.
ובאור לציון[22] כתב, דמי שאינו מוצא מניין להתפלל תפילת ערבית, אלא אחר חצות הלילה, עדיף שיתפלל ביחידות לפני חצות, מלהתפלל בציבור אחר חצות[23], דתפילה בזמנה עדיפא מתפילה בציבור, ואין להתפלל תפילה בדיעבד בשביל תפילה בציבור[24].
אליבא דהלכתא
גזירת חכמים
חכמים גזרו שאסור להתאחר בקריאת שמע של ערבית יותר משעת חצות, כדי שלא יבוא לידי מכשול, ואם איחר קריאתו, מקרי עובר על דברי חכמים[25].
זריזין מקדימין למצוות
אף שמי שנתאחר בקריאתו עד חצות אינו עובר על איסור שעבר על דברי חכמים[26], מכל מקום לכתחילה[27] צריך לקרות קריאת שמע מיד בצאת הכוכבים משום דזריזין[28] מקדימים למצוות. ואם איחר בקריאתה אפילו[29] במזיד, זמנה עד חצי הלילה. וכל[30] זה שאינו אוכל או עוסק במלאכה המטרדת אלא ביושב, אבל אם הגיע זמן קריאת שמע ואוכל או עוסק במלאכה המטרדת מדינא אסור[31].
רצה לדחותה ויש צורך בדבר
כתב בשו”ת שאגת אריה[32], שאם רצה לדחותה ולקוראה עד סמוך לעמוד השחר, הרשות בידו, ואין לעשות כן אלא אם יש צורך בדבר.
פשע ואיחר בקריאתה
אם[33] עבר בפשיעה[34] ואיחר וקרא עד שלא עלה עמוד השחר, יצא ידי חובתו, מאחר[35] שמדאורייתא לכול”ע זמנה כל הלילה[36]. ואף[37] שמן התורה קרינן בשכבך עד הנץ החמה, מכל מקום, אם פשע אינו[38] יכול לקרוא קריאת שמע של ערבית אחר שעלה עמוד השחר, אף[39] אם קראה תיכף משעלה עמוד השחר, משום[40] שביטלו חכמים ממנו מצוות קריאת שמע על שאיחר כל כך, ואם[41] קרא אינו יוצא בה ידי חובתו.
נאנס ואיחר בקריאתה
מי[42] שהיה חולה או שנאנס ואיחר קריאתה, יכול[43] לקוראה ולצאת ידי חובתו אפילו אחר שעלה עמוד השחר, כל זמן שהוא קודם לנץ החמה[44].
דין שיכור
דעת הט”ז[45] שאם נשתכר אדם אחר תחילת זמן קריאת שמע לא מקרי אונס, ואין לו שיעור לקרותה אלא רק עד שיעלה עמוד השחר, ואם קראה לאחר מכן לא יצא ידי חובתו בקריאתה. אבל המשנה ברורה[46] פסק כאליה רבה ומאמר מרדכי[47], שאפילו[48] נשתכר לאחר שהגיע זמן קריאת שמע[49], אינו בכלל מזיד משום שסבר שעדיין יש שהות שבתוך כך יפוג יינו, ובלבד שלא נשתכר זמן מועט קודם עלות השחר שאי אפשר בשעה קטנה כזו להפיג שכרותו ולא הוי אונס.
קריאת השכיבנו באנוס
אנוס[50] שקרא לאחר עלות השחר, לא יאמר השכיבנו, שאמנם[51] לעניין מצות עשה דקריאת שמע דכתיב בה בשכבך, יכול לצאת בשעה זו, מפני שהכוונה כל זמן שבני אדם שוכבין, ועדיין יש מקצת בני אדם שוכבין. מכל מקום, זהו אינו זמן שבני אדם הולכים לשכב שיהיה שייך לומר על זה השכיבנו. ומתבאר[52] מדברי הרא”ש והפוסקים, שאפילו אם ירצה לדלג תיבת השכיבנו ולהתחיל מן ותקננו בעצה וכו’ נמי אינו נכון. אבל[53] שאר הברכות, דהיינו שניים שלפני קריאת שמע וברכת אמת ואמונה עד השכיבנו, אומר[54].
[1] כן עיין בפני משה על הירושלמי שכתב דהלכה כרבן גמליאל, לפי שלדינא גם חכמים מודו ליה, ולא אמרו עד חצות, אלא כדי להרחיק את האדם מן העבירה.
[2] אורח חיים סימן רלה, ג.
[3] משנ”ב שם ס”ק כז.
[4] שו”ע שם.
[5] והיינו ביושב ואינו עוסק באכילה או במלאכה המטרדת, דאלו אוכל או עוסק במלאכה המטרדת מדינא אסור משהגיע זמן קריאת שמע. משנ”ב שם.
[6] שו”ע שם.
[7] משנ”ב שם ס”ק כח.
[8] שו”ע שם סעיף ד.
[9] כגון שכור או חולה וכיוצא בהן. שם.
[10] רמ”א מטור ומרדכי והגהות מיימוני.
[11] שו”ע שם.
[12] שם.
[13] סימן ד.
[14] הרמב”ן במלחמות, והסמ”ק, ורבינו ירוחם, ואבודרהם, ומשמע כן גם מדברי רבנו עובדיה מברטנורא והתוספות יום טוב, [וגם מדברי הרע”ב והתוי”ט משמע דפסקו כן להלכה] וכן המעיין היטב בדברי הרי”ף יראה שגם הוא עומד בשיטה זו. ביאור הלכה שם.
[15] תוספות רבינו יהודה, ובריא”ז, הובאו שם.
[16] וכן משמע במגן גבורים. שם.
[17] לרבינו יעקב אב”ד ליסא בעל מחבר חוות דעת ונתיבות משפט ועוד.
[18] הלכות קריאת שמע ותפילה סימן מו.
[19] שם בסימן מז.
[20] סימן קח ס”ק ג.
[21] סימן קח, ג-ד.
[22] אורח חיים תשובות ב פרק טו, ט.
[23] וכתב שם, דאף שמבואר בביאור הלכה שבמקום הצורך יש לאחר ולסמוך על שיטות הראשונים שאפשר להתפלל ערבית לכתחילה אחר חצות, מכל מקום אין לנו אלא דברי מרן, שאין לעשות כן לכתחילה.
[24] וכן כתב האליה רבה סימן צב, ג.
[25] משנ”ב ס”ק כז.
[26] משנ”ב שם.
[27] שולחן ערוך אורח חיים הלכות ק”ש של ערבית סימן רלה, ג.
[28] משנ”ב שם ס”ק כו מהלבוש.
[29] מגן אברהם ס”ק י.
[30] משנ”ב ס”ק כז.
[31] עיין לקמן סימן ו.
[32] סימן ד והובא בבה”ט ובשערי תשובה ס”ק ז.
[33] שו”ע שם.
[34] משנ”ב ס”ק כט.
[35] משנ”ב ס”ק כח.
[36] דכתיב ובשכבך, כל זמן שבני אדם שוכבין משמע. שם.
[37] משנ”ב ס”ק ל.
[38] שולחן ערוך שם סעיף ד.
[39] ביאור הלכה.
[40] משנ”ב ס”ק ל.
[41] שו”ע ובמשנ”ב שם.
[42] שו”ע שם סעיף ד.
[43] משנ”ב ס”ק כט.
[44] פירוש: יציאת החמה מעניין הנצו הרימונים (שיר השירים ו, יא; ז, יג). שו”ע שם.
[45] ס”ק ד.
[46] כאן ובסימן צ”ט.
[47] ועוד אחרונים. שער הציון ס”ק לח.
[48] משנ”ב ס”ק לא.
[49] דהיינו מצאת הכוכבים ואילך. משנ”ב שם.
[50] שו”ע שם.
[51] משנ”ב ס”ק לג.
[52] משנ”ב ס”ק לב ובשעה”צ ס”ק מ.
[53] רמ”א שם.
[54] ובמשנ”ב ס”ק ל”ד כתב שלא יאמר ברוך ה’ לעולם וגו’ וגם שמונה עשרה לא יתפלל, דתפילת ערבית נתקנה רק בשביל לילה ומכיוון שעלה עמוד השחר יום הוא לכל דבר.
