עד דלא ידע

הרב דוד משה עשור

הרב דוד משה עשור

טו"ר ומגשר
שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב email
Email
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב print
Print

שלוש הגדרות – בדין עד דלא ידע

השולחן ערוך בסימן תרצה סעיף ב פוסק – חַיָּב אִינִישׁ לְבַסוֹמֵי בְּפוּרַיָּא עַד דְּלֹא יָדַע בֵּין אָרוּר הָמָן לְבָרוּךְ מָרְדְּכַי. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵינוֹ צָרִיךְ לְהִשְׁתַּכֵּר כָּל כָּךְ, אֶלָּא שֶׁיִּשְׁתֶּה יוֹתֵר מִלִּמּוּדוֹ (כָּל בּוֹ) וְיִישַׁן, וּמִתּוֹךְ שֶׁיָּשֵׁן אֵינוֹ יוֹדֵעַ בֵּין אָרוּר הָמָן לְבָרוּךְ מָרְדְּכַי. (מַהֲרִי"ל). וְאֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט, וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם.

הטעם שחייבו חז"ל להשתכר בפרים – הוא משום שכל הנסים שנעשו לעם ישראל בימי אחשורוש, נעשו על ידי משתה. בתחילה נטרדה ושתי על ידי משתה. בהמשך הודיע מרדכי לאסתר כי בגתן ותרש הרעילו את כוס המלך, ועל ידי כך האיר ניצוץ הישועה. ולבסוף עשתה אסתר המלכה משתה אשר הביא למפלתו המוחצת של המן הרשע עד שבסופו של דבר נתלה על העץ. ולכן תקנו חז"ל שיזכרו את הנסים הגדולים שעשה ה' לישראל על ידי היין.

המאירי במגילה דף ז – הובאו בבה"ל דיבור המתחיל עד דלא ידע. ובחזון עובדיה פורים דף קעה. מתחם בצורה כללית בלשון קודשו את אופן קיום מצווה וזו לשונו: חייב אדם להרבות בשמחה בפורים, ובאכילה ובשתיה, עד שלא יחסר דבר מעל שולחנו, מכל מקום אין אנו מצווים לשתות כל כך ולהשתכר, ולהפחית כבודנו מתוך שמחה, כי לא נצטווינו על שמחת הוללות ושטות, אלא בשמחת תענוג שנגיע מתוכה לאהבת ה' יתברך ולהודות לו ולברך בשמו על הנסים שעשה לנו.

נמצאנו למדים – שישנה מצווה להתבסם בפורים אך עד גבול מסוים. כשהמטרה העילאית היא להודות לה' על הניסים שנעשו לנו על ידי המשתה ולשמוח ביום קדוש זה כדבעי. אך חלילה לא להיסחף להוללות ושטות, עיין בחיי אדם כלל קנה סימן ל, באם יש חשש שיזלזל באיזו שהיא מצווה אזי עדיף שלא ישתה, וכל מעשיו יהיו לשם שמיים וכפי שחתם הרמ"א לעיל בגוף ההלכה, אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכון לבו לשמים.

מה בין ארור המן לברוך מרדכי – עם כל האמור לעיל, לא נוכל להתעלם מהניסוח המקורי של המצווה וכלשון חז"ל "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי"  כאשר נדקדק במימרא זו, נראה בפשטות שישנו חיוב לאבד מצלילות הדעת באופן לא שיגרתי, ואם כן חובה עלינו להבין את כוונתם וגדרם של דברי חז"ל.

שלוש הגדרות עיקריות – בגדר ההבחנה בין ארור המן לברוך מרדכי, נאמרו פירושים והגדרות רבות, אך במאמר זה נביא שלוש הגדרות עיקריות שהובאו בדברי הפוסקים וצוינו בספר הליכות מועד בבהירות רבה. וככל הנראה הם הפירושים וההגדרות היסודיות בדין זה, ואידך זיל גמור.

פירוש ראשון – בתחילת המגילה גידל "המלך" את המן מעל כל השרים ולבסוף נחל המן מפלה אנושה, ונאבד מן העולם. כל זאת נעשה בפרק זמן קצר מאוד, ובאופן טבעי אך ניסי להפליא, על ידי הקב"ה. לעומתו מרדכי הצדיק, בתחילה היה במצב של שברון ומספד, אך לבסוף עלה ונתגדל בעיני המלך והשרים למעלה למעלה, באופן ניסי אך טבעי על ידי הקב"ה.   

והנה קודם שהשתכר האדם, נותן הוא הודאה להקב"ה על שתי הטובות גם על ארור המן (שהפיל הקב"ה את המן) וגם על ברוך מרדכי (שגידל הקב"ה את מרדכי) ובאו חז"ל ואמרו שצריך האדם לשתות ולהתבשם, עד כדי שיהיה קשה בעיניו להבחין, איזו טובה יותר גדולה עשה הקדוש ברוך הוא עמנו, האם מפלתו של המן הרשע עד עפר, או גדולתו של מרדכי למעלה עלה למעלה עלה. (משנ"ב ס' תרצ"ה סק"ד). זהו גדר של התבסמות ואיבוד צלילות הדעת גרידא, ולא גדר של שיכרות, ובכך יודע הוא מה הוא מדבר, אך קשה לו רק לחשב את עוצמות הניסים ומי מהם גדול יותר, ובכך גורם שמחה, לו, למשפחתו ולנשמתו, ומעל כולם מצליח להידבק בבוראו ולקיים מאמרו.

פירוש שני – "ארור המן" בגימטרייא = 502  וגם "ברוך מרדכי" = 502, וצריך האדם להתבסם משתית היין עד כדי שלא יוכל לחשב את הגימטרייא, וזה הכוונה שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי (שער הציון סק"ה בשם המגן אברהם סק"ג), דהיינו צריך האדם לשתות יין ולהתבסם עד כדי שלא ידע לחשב את הגימטרייא של ארור המן וברוך מרדכי, (האותיות יתבלבלו עם המספרים). הנה לנו עוד גדר של איבוד צלילות הדעת וקושי לחשב מספרים כנגד אותיות, אך לא איבוד הדעת גמור.

פירוש שלישי – ישתה יותר מרגילותו בכל יום ויישן כתוצאה מהשתייה, ומתוך שיישן לא ידע להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי. (הרמ"א בסימן תרצ"ה ס"ב בשם הכל בו והמהרי"ל) ובחזון עובדיה עמוד קעה הביא בשם הסנסן ליאיר, שפוריא בארמית היינו מיטה, וכך עולה פירוש זה עם מאמר חז"ל ושיטת הרמ"א בדרך נפלאה. חייב איניש לבסומי ולאחר מכאן ילך לישון בפוריא (במטה) ומתוך שיישן לא ידע להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי.

יהי רצון שנזכה כולנו לשמוח שמחה אמיתית של קדושה והתעלות בחג פורים הקדוש, ולגלות רזין דאורייתא הטמונים באותיותיה הקדושות של מגילת אסתר. ולהידבק בקודשא בריך הוא, ולהודות לו על הניסים שעשה עמנו ושעושה עמנו בכל דור ודור.

ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר, כן תהיה לנו ולכל ישראל, אמן ואמן.

1 מחשבה על “עד דלא ידע”

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *