פרשת ויגש

הרב דניאל עשור, רב מרכז י.נ.ר

הרב דניאל עשור, רב מרכז י.נ.ר

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב email
Email
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב print
Print

בפרשת השבוע ממשיכה התורה לספר לנו את המשך המאורעות שהחלו  מהורדת יוסף לבור ומכירתו לישמעאלים ועד לעליית יוסף מהבור להיות משנה למלך מצרים לאחר שפתר את חלומות פרעה ועד שני הרעב בהם ירדו האחים לשבור שבר ולהביא את רעבון ביתם ממצרים. כאשר השבטים מבקשים לנצל הזדמנות זו ולחפש את יוסף שכל שידעו הוא שיוסף נמכר לעבד במצרים על ידי הישמעאלים שהעלוהו מהבור ושילמו לאחים במנעלים והללו מכרוהו למדינים שהורידוהו ומכרוהו למצרים (לבית פוטיפר שר הטבחים) בעבור בצע כסף.

את המשך הסיפור כיצד נכנס יוסף למאסר בעקבות העלילה שהעלילה עליו אשת פוטיפר אתם בוודאי מכירים וכיצד פתר את חלומותיהם של שר המשקים לחיים בעוד שלושה ימים ואת חלומו של שר האופים למיתה בעוד שלושה ימים וכיצד ביקש יוסף משר המשקים שיזכרהו ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו .רק לאחר שנתיים ימים כאשר אין פותר לפרעה את חלומותיו זכר שר המשקים והזכירו לפני פרעה. 

יוסף שפתר את חלומות פרעה והבהיר לו כי אלוקים הראה לו את העתיד הטוב והרע של שבע שנות שבע ורעב הציע גם את פתרון בעיית הרעב ואילו פרעה שהבין את אמיתות החלום והצרה הבין שיוסף לא רק הציע פתרון אלא שהוא יוסף בעצמו הוא האדם הטוב ביותר ליישומה של עצה ולפתרון הבעיה ומינהו למשנה למלך .

 אחי יוסף שבאו למצרים נכנסו לאימפריה המצרית העתיקה משערים שונים על מנת לחפש את יוסף בין העבדים אך מצאו את עצמם משתחווים למשנה למלך פרעה ונחשדים בריגול על ידי יוסף שהכירם וידע שאינו כך. יוסף אינו מתוודע אליהם מפני שהוא עדיין אינו יודע אם הם חזרו בתשובה ממעשה המכירה ומחליט לבדוק את העניין בדרכים נסתרות מאחיו.

 יוסף טוען בעלילה כנגדם "מרגלים אתם" והם משבים לו "אחים אנחנו בני איש אחד אנחנו" יוסף מוסיף לשאול "היש לכם אב או אח?" והאחים מספרים לו שיש להם אב זקן ובן זקונים קטן (התכוונו לבנימין) ואחיו איננו" הסיבה לכך שהם מספרים לו על האח שאיננו היא על מנת להצדיק את מעשיהם וכהסבר מדוע הם נכנסו כל אחד משער אחר הייתה מפני שהם מחפשים את אחיהם האובד במצרים  .

יוסף שרוצה לבדוק אם אחיו חזרו בתשובה נותן להם שקים מלאים מזון על מנת לשבור את רעבון ביתם בארץ כנען מבקש ממשרתיו להניח את כספם באמתחתם מבלי ידיעתם על מנת לעוררם לחשוש שהסתבכו ולעוררם לחשוב מדוע באה עליהם הצרה הזו לכשיגלו זאת ויחד עם זאת הוא מכניס את אחד האחים למאסר כערובה לכך שהם ישובו עם אחיהם הקטון על מנת לאמת את דבריהם בפניו שאכן אחים הם ואינם מרגלים. 

האח שנשאר היה שמעון מפני שיוסף הכיר את סיפור המשפחה מתקופת שכם וידע שצריך להפריד את שמעון מלוי מפני ששניהם יחד מסוכנים שכן הם הרגו באפם לבדם את כל אנשי העיר שכם בגלל מעשה דינה אחותם. משסרב שמעון בכוח להיכנס למאסר נתן לו מנשה בנו של יוסף מכה אחת אפיים עד כי שמעון נבהל מעוצמתה שכן רק לשבטים היה מן כוח שכזה אך לא ידע שמעון כי מנשה הינו בנו של יוסף הצדיק משבטי יה ונבהל מפניו. משפתחו האחים את שקיהם וגילו את כספם באמתחתם התערער ביטחונם והחלו לחשוש ולפחד כי ההשגחה העליונה החליטה להיפרע מהם על חטאם ולהענישם על חטא המכירה של אחיהם יוסף   בעבור נעליים ואכן , לזה כיוון יוסף שמפאת חששם יהרהרו תשובה. יוסף שהיה חכם מאוד וצדיק גדול השתמש בחכמתו לא רק לבדוק את האחים אלא גם לסייע בעדם לחזור בתשובה באמצעות תכנוניו. 

יוסף הצדיק לא חשב לרגע שהוא צריך להתנקם באחיו ולהענישם כל כוונתו של יוסף המשנה למלך בחכמתו האלוקית כאיש ירא שמיים ("את האלוקים אני ירא") הייתה שאחיו השבטים יחזרו עם אחיו הקטן בנימין והוא ידאג להניח את גביעו באמתחתו ולכאורה להאשימו ולראות האם האחים יאשימוהו ויעזבוהו אצלו במצרים משועבד כעבד ואז הוא יצילהו וישאירו אתו כאח  או שהם ילחמו להצילו ויתייחסו אליו כאח מושלם למרות היותו בן לרחל שאינה אימם כמוהו. 

 והיה אם לא יבגדו בו להשאירו מואשם ונענש כעבד ידע יוסף כי אכן חזרו בהם האחים ממכירתו וכי באו האחים לחפש אותו במצרים לא להזיק לו אלא כדי להשיבו אל אביו האמת ובתמים זו הייתה תכניתו של יוסף.  ובאמת כאשר הגיעו האחים לארץ כנען ושמעון איננו ועודנו במאסר בארץ מצרים סיפרו ליעקב אבינו את כל הקורות אותם "דבר האיש אינו קשות" וכיצד חשדם האיש בריגול וכיצד ספרו לו על אביהם ועל אחיהם הקטן, הצטער יעקב מאוד ושאלם מדוע אמרתם לו שיש לכם עוד אח? 

הרי אם יארע לו אסון כמו אחיו הרי אתם תורידו את שבתי ביגון שאולה! הרי רחל אשתי אהובתי מתה עלי בדרך ויוסף שהתנחמתי באהבתו ממות אמו איננו ובבנימין יש לי נחמה פורטה ואם יקראהו אסון לא אדע לאן להוליך את צערי מלבד אל המוות וגם שמעון איננו "עלי היו כולנה" יהודה עונה לו ואומר, ראה אבי ענינו לאיש לשאלותיו הוא שאל אותנו היש לכם אב או אח "ונגד לו "כאן יעקב אבינו החל לחשוד שהאיש איננו אחר מיוסף שכן אביו זכר את חלומותיו של יוסף "ואביו שמר את הדבר "!

לפיכך, חשד יעקב אבינו מה פתאום שאל האיש היש לכם אב או אח? היה זה רמז עבור יעקב שהאיש הלזה יודע היה מראש שיש להם אב ויש להם אח ולכן למרותשלא נעטר יעקב לבקשת ראובן לשלוח את בנימין מפני שראובן טען בפניו שאם הוא לא יביאהו חזרה לפני יעקב אבינו שיעקב יהרוג את שני נכדיו שלו מראובן הייתה זוהצעה של ראובן שלא הבין את מכאובו של אביו האם לא די באובדן שיהיה אז יוסיף יעקב להרוג גם את נכדיו שלו? אך משביקש זאת יהודה והפציר באביו ואףערב לבנימין בעולמי הזה והבא נענה יעקב שידע את כוחו של יהודה שהיה מלך השבטים והיה כוחו גדול ואף משהחל להבין כי יתכן שהאיש איננו אחר מבנו יוסף בגלל שאלותיו המכוונות נתן יעקב את בנימין בידי יהודה ואף ביקש הורידו לאיש:  

צורי דבש נכאות לוט בוטנים שקדים   שראשי התיבות שלהם הוא שם קדוש צדנלבש  שם שאותו לימד יעקב אבינו את יוסף בשיעור האחרון לפני שאבד ממנו.

יוסף החכם ידע מחד להסתיר מן האחים אך להעביר מסר לאביו גם באמצעות הכסף שבתחתית שקיהם וגם בשאלותיו עורר את אביו להבין את הנסתר מאחיו ולהבהיר לו כי הוא איננו יכול לומר לו הכול וכי הוא חייב להעלים מאחיו אך הוא מאותת לו באמצעות רמזים וסימנים וכך משיב יעקב אבינו באמצעות סימנים לאותו האיש באופן שהאחים אינם מבינים את המסר. 

הרי בארץ כנען שרר רעב וכיצד זה מארץ כנען שולח יעקב מזון כתשורה לאיש? אך הם אינם שואלים שאלות הם מבינים שאביהם הזקן שחושש מפני האיש מנסה לרכך את המצב באמצעות תשורה ואילו הם עסוקים היו בהורדת אחיהם הקטן על מנת לשבור את שבר רעבונם ולהשיב את שמעון ולהסיר את סכנת המוות  שריחפה על ראשם אם יתפסו כמרגלים אם מעליהם ולפחות מעל ראשו של שמעון שנותר אסור עדיין במאסר שם בארץ מצריים .אביהם מבקש שייקחו עוד כסף ויקנו בו ואת כסף האיש שנמצא באמתחתם ישיבו לו כי טעות הוא וכך השבטים עשו. 

עם ירידתם למצרים בקשו מהממונה על בית יוסף להשיב את הכסף כי טעות הוא מפנה שהם פחדו כי הדבר נעשה בכוונת תחילה על מנת לגולל עליהם אשמה, אך הלה השיבם כי כספם בה אליו וכי אלוהיהם נתן להם מטמון. עוד הם תמהים מה קרה כאן והממונה על בית יוסף משחרר את שמעון והודיע להם כי הם יאכלו לחם עם יוסף המשנה למלך בביתו בצהרים ושוב בזמן ההמתנה לצהרים הם תמהים ומפוחדים ושואלים את עצמם מה קורה פה? על מה ולמה? מה האיש רוצה מאתנו? ביטחונם מתערער שוב והם ממתינים ושואלים את עצמם שאלות ומהרהרים תשובה על המכירה ברוב חששם שמה הגיעה השעה שבה ההשגחה העליונה עומדת להיפרע מהם על חטאתם הייתה זו חלק מתכניתו הנסתרת של יוסף הצדיק לגרום לאחיו הרהורי חרטה ובעצם במסתרים לסייעם בכך.  

יוסף שעזבם ללא חתימת זקן עתה התבגר וגם היה עם חתימת זקן והאחים לא הכירוהו אבל הוא יוסף בוודאי הכירם . יוסף העמיד פנים כאילו שהוא מכשף בגביע הכסף ומושיבם לפי סדר ולפי גודלם ראובן, שמעון ,לוי, יהודה וכו 'בני הגבירה ובני השפחות והאחים משתוממים כיצד ידע ואח"כ הם אוכלים ושותים ואף משתכרים עמו .המצרים בבית יוסף אינם מצטרפים לאכול לחם עם יוסף ואחיו מפני שתועבה היא למצרים לאכול לחם עם העברים.

יוסף קורא אליו את בנימין וחוקר אותו הוא שואל אותו אודות אחיו שאיננו וכמה ילדים יש לו ובנימים עונה עשרה בנים ומה שמותיהם ובנימין עונה ואומר לו שכל שמותם על שם אחיו שאיננו לדוגמה שם האחד חופים על שם שלא ראיתי בחופתו וכך כל העשרה)ראה רש"י( רחמיו של יוסף נכמרו והוא הולך למקום נסתר לבכות.  

לאחר הסעודה נותן יוסף הוראה לתת לאחים את שבר רעבונם בשקיהם ומבקש שיניחו את הגביע באמתחת בנימין בתחתית שקו. לאחר שנפרדו האחרים מהמשנה למלך מצרים והלכו לדרכם שלח יוסף את מנשה בנו משרתו לרדוף אחריהם ולטעון כנגדם מדוע גנבתם את גביע הכסף של אדוני הלו ידעתם כי בו נחש ינחש? והאחים שנבהלו טענו שחלילה להם מעשות כדבר הזה מנשה טען לעומתם כי האיש אשר ימצא הגביע בידו יהיה עבד לאדונו המשנה למלך והחל לבדוק בגדול החל ובקטן כילה וימצא הגביע באמתחת בנימין. היה זה שיברון לב גדול מאוד לשבטים ואחים ארזו את שקיהם ונאלצו לשוב על עקבותיהם חזרה למצרים. 

האחים זכרו את כל אשר אירע ליעקב אביהם בברחו מבית לבן הארמי וזכרו כי רחל אמו של בנימין גנבה את הטרפים של אביה לבן . לכן, בדרכם חזרה למצרים הם כעסו על בנימין והאשימוהו שהוא גנב בן גנבה כמו אמו רחל וכאילו ירש את תכונתו זו השלילית מאמו. וכך בחזרתם עמדו לפני יוסף  "ויגש אליו יהודה" יוסף הוא בחינת משיח בן יוסף ואילו יהודה הוא בחינת משיח בן דוד וכאן בפרשתנו ישנו מפגש בן שתי המשיחים בן יוסף ובן דוד. יהודה מדבר אל יוסף קשות ובעצם משחזר את כל העלילה וטוען כנגד יוסף כי הוא בה בעלילות דברים ושאל וחקר אותנו יתר על המידה וכי להתחתן עם ביתך אנחנו מבקשים? בקשת שנוריד את אחינו הקטון על מנת שתשים עינך עליו "וכי זוהי שימת עין "? עתה אתה מבקש שהוא יהיה לך עבד ? הלו אמרתי לך שאבינו הזקן איבד את אחיו ואת אמו ונפשו קשורה בנפשו של הבן הזה בנימין הקטן ובו הוא מתנחם ואני ערבתי את הנער ואיך אעלה אל אבי והנער איננו איתי ? הלו בכך אני אגרום שאבי הזקן יקדים למות מרוב צער וירד ביגון שאולה?

לכן, קח אותי במקומו לעבד ושחרר אותו ! מה גם שאני טוב ממנו לעבדות ולכל ענין ואני אף הרבה יותר חזק ממנו. ואם לא תשחרר "כי כמוך כפרעה"  אני אהרוג אותך ואת אדונך פרעה! יוסף שהכיר את יהודה שהיה המלך של האחים ידע את גבורתו של יהודה וכששמע את צעקתו של יהודה הזדעזעה כל מצרים ופרעה נפל מכיסאו ושתי שערות מחזהו של יהודה הזדקפו באחת וקרעו את חולצתו ויוסף הבין שיהודה ערוך ומוכן למלחמה נגד כל מצרים וכי בכוחו ובכוח השבטים לנצח את כל מצרים. 

כאן מתחוללת הדרמה המרכזית בסיפור "ולא יכול יוסף להתאפק" הוא מבקש להוציא כל איש מצרי מעליו הוא נותר לפני האחים ומתגלה אליהם ואומר להם "אני יוסף אחיכם העוד אבי חי" ולא יכלו האחים לענות אותו בשל התמיהה המבוכה והתדהמה הנוראה שאחזה אותם יוסף פורץ בבכי וקולו נשמע במצרים ובבית פרעה . 

יוסף מבקש מן האחים שיגשו אליו והם ניגשים ויוסף מראה להם שהוא מהול מפני שהיה זה סימן עבורם שהוא יוסף בן יעקב ואומר להם אני יוסף שמכרתם אותי אל תתעצבו היה זה חלק מהתכנית האלוקית והשגחה עליונה על מנת להחיות אותנו בשנות הרעב מפני שעברו אומנם שנתיים אך נותרו עדיין עוד חמש שנות רעב. יוסף הצדיק ביקש להרגיעם ולא להאשימם לפיכך הוא אומר להם את הפסוק הבא:

 "וְעַָּתָּה, לֹא-אֶַּתֶּם שְלַחְֶּתֶּם אִֹתִי הֵָּנָּה, ִכִי, הָּאֱלִֹהִים; וַיְשִימִֵנִי ְלְאָב לְפַרְֹעֹה, וּלְאָדֹוֹן לְָּכָּל-בֵיתֹוֹ , וּמֵֹשֵל, בְָּכָּל-אֶֶּּרֶּץ מִצְרִָּיִם"  (פרק מ"ה פסוק ח')

כבר אמרו חז"ל על גודל הבושה והמבוכה הנוראה שאחזתם אם כך הייתה הבושה והמבוכה כאשר עמדו האחים לפני יוסף אז מה יהיה בעולם האמת כשנעמוד בדין לפני בורא עולם בבית דין של מעלה? "אוי לה לאותה הבושה אוי לה לאותה הכלימה" יש לדון זאת בקל וחומר מהבושה והמבוכה שאירעה במעמד זה בו מתגלה יוסף אל האחים .יוסף מבקש מן האחים להודיע לאביו על היותו מלך במצרים ועל כבודו ובקש מהאחים להפציר באביו לרדת מצרימה כי עוד חמש שנים הרעב פן תיוורש. יוסף בוכה על צווארי בנימין ובנימין בכה על צוואריו ואומר המדרש שיוסף בכה על שתי בתי מקדש שעתידים להיחרב בנחלת שבט בנימין ואילו בנימין בכה על משכן שילה שעתיד היה להיחרב בנחלת שבט אפרים בנו. 

יוסף נותן לאחיו מתנות וחליפות ותירב משאת בנימין חמש ידות הדברים נשמעים בבית פרעה ופרעה אומר ליוסף שיביא את אביו ואחיו מצרימה. יוסף שולח לאביו מרכבות וכשהגיעו האחים וספרו ליעקב על המצאו של יוסף ואת כבודו וכי הוא מלך במצרים "ויפג ליבו" הוא לא האמין וכאשר נשא יעקב את עיניו וראה את העגלות והמרכבות "ותחי רוח יעקב אביהם" שבה אליו רוח הקודש שהסתלקה ממנו מאז שנתבשר בכתונת פסים מאלה דם כי יוסף איננו שכן אין רוח הקודש שורה אלא מתוך שמחה" .    "וַיֹאֶּמֶּר, יִשְרֵָּאֵל, ַרַב עֹוֹד-יוֵֹסֵף בְִנִי, ָּחָּי; אֵלְָּכָּה וְאֶּרְֶּאֶּנוּ, בְטֶֶּּרֶּם אָמוּת" (פרק מ"ה פסוק כ"ח)

יעקב יורד מצרימה ובבאר שבע הוא מעלה עולות וזבחים להשם ובחלום הלילה אלוקים מתגלה אליו ואומר לו "וַיֹאֶּמֶּר אֱלִֹהִים לְיִשְרֵָּאֵל בְמַרְֹאֹת הַלַיְָּלָּה, וַיֹאֶּמֶּר יַעֲֹקֹב יַעֲֹקֹב; וַיֹאֶּמֶּר, הִנִֵנִי.  ג וַיֹאֶּמֶּר, אָנִֹכִי הֵָּאֵל אֱלֵֹהֵי אִָבִיךָ; אַל-תִיָּרָּא מֵרְָּדָּה מִצְרַיְָּמָּה, ִכִי-לְגֹוֹי גָּדֹוֹל אֲשִיְמְךָ ָּשָּם.  ד אָנִֹכִי, אֵֵרֵד עְִמְךָ מִצְרַיְָּמָּה, וְאָנִֹכִי, אַעְַלְךָ ַגַם-ָּעָּלֹה; וְיוֵֹסֵף, יִָּשִית יָּדֹוֹ  ַעַל-עֵיֶּנֶּיךָ." (פרק מו פסוקים ב-ד)

יעקב שולח את יהודה לארץ גושן על מנת להקים בתי מדרשות ולהכין את התשתיות הגשמיות והרוחניות לקראת בואו ויעקב יורד מצרימה יוסף עולה על מרכבתו ויוצא לקראת אביו הוא בוכה על צואריו של אביו ויעקב קורה קריאת שמע 

"וַיֹאֶּמֶּר יִשְרֵָּאֵל ֶּאֶּל-יוֵֹסֵף, אָמוָּּתָּה הַפַָּעַם, אַחֲֵרֵי רְאוִֹתִי ֶּאֶּת-פֶָּּנֶּיךָ, ִכִי עוְֹדְךָ ָּחָּי." (פרק מ"ו  פסוק כ')

יוסף מתדרך את אחיו לומר לפרעה כי הם רק רועי צאן כי מקצוע זה היה תועבת מצרים היה זה על מנת שלא יקח פרעה את אחיו הגבורים למלחמה או לשרתו או להיות שרים לפניו על מנת שיוכלו לקבל את ארץ גושן שהייתה פורחת ויוכלו לעסוק בתורה ולא להשתעבד למלכות. וכן היה שיוסף לוקח מקצה אחיו את החלושים שבהם ומעמידם לפני פרעה  

"וַיֹאֶּמֶּר יוֵֹסֵף ֶּאֶּל-אֶָּּחָּיו וְֶּאֶּל-ֵבֵית אִָבִיו, אֶּעֱֶּלֶּה וְאַגִיָּדָּה לְפַרְֹעֹה; וְאֹמְָּרָּה אֵָּלָּיו, אַַחַי וֵּבֵית-אִָבִי אֲֶּשֶּר בְאֶֶּּרֶּץ-כְנַַעַן ָּבָּאוּ אֵָּלָּי.  לב וְהָּאֲנִָּשִים רֵֹעֵי ֹצֹאן, ִכִי-אַנְֵשֵי מִקְֶּנֶּה ָּהָּיוּ; וְצֹאָּנָּם וּבְקָָּּרָּם וְָּכָּל-אֲֶּשֶּר לֶָּּהֶּם, הִֵבִיאוּ.  לג וְהָָּּיָּה, ִכִי-יִקְָּרָּא לֶָּּכֶּם פַרְֹעֹה; וְאַָמַר, ַמַה-מַעֲשֵיֶּכֶּם.  לד וַאֲמַרְֶּתֶּם, אַנְֵשֵי מִקְֶּנֶּה ָּהָּיוּ עֲבֶָּּדֶּיךָ מִנְעוֵּרֵינוּ וְַעַד-עַָּתָּה–ַגַם-אֲנְַחְנוּ, ַגַ ם-אֲבֵֹתֵינוּ:  בֲַעֲבוּר, תְֵשְבוּ בְאֶֶּּרֶּץ גֶֹּשֶּן, ִכִי-תוֹעֲַבַת מִצְרִַיִם, ָּכָּל-רֵֹעֵה ֹצֹאן."