סימן ל”ז – (שו”ע אורח חיים תרע”ז ס”א)

האם אדם המתארח במלון צריך להדליק נרות חנוכה בברכה בחדרו על אף שהנהלת המלון אינה מתירה הדלקת נרות בחדרים, וכן האם רשאי לטעון שכיוון שעומד אצל הנרות למשך זמן הדלקתם או שמדליקם בתוך ארגז זכוכית מיוחד יהיה מותר, ובמידה ולא, האם רשאי לברך על הדלקת החנוכיה בלובי או בפתח המלון?

תשובה:

אין לאדם המתארח במלון להדליק נרות חנוכה בחדר המלון ללא רשות ההנהלה. ואף כשעומד אצל הנרות ויש להם ארגז מזכוכית, ראוי ליטול רשות מהנהלת המלון להדליק באופן זה בכדי להדליק בברכה, וכשבעלי המלון אינם מרשים להדליק בחדר אף באופן זה, ידליק בלובי או בפתח המלון, ואם בעל המלון יהודי שמדליק נר חנוכה בלובי בשביל כל אורחי המלון, לדעת הספרדים בתשלום שגובה בעל המלון עבור האירוח פוטר את הדלקת נרות חנוכה של האורחים, וטוב שיקנה לכל האורחים חלק בשמן, ולאחינו האשכנזים שכל אחד מדליק, לא יוצאים ידי חובת הדלקת נרות בהדלקת בעל המלון, אלא צריכים להדליק בעצמם בלובי או בפתח, וכן הדין לספרדים כשבעל המלון גוי או יהודי שלא מדליק נרות חנוכה.

א. ראשית, בטרם ניגש לעסוק בנ”ד, יש לערוך חלוקה ברורה בדין המתארח בחנוכה לעניין הדלקת הנר אשר ממנה יתבארו מספר דינים מהותיים.

באופן כללי ניתן לחלק את דין המתארח לשניים:

1. אכסנאי – אורח המשלם לבעה”ב על כל הוצאות אכילתו, שתיתו, לינתו ושאר צרכיו, כל דבר בפני עצמו.

2. אורח – כל שאוכל, ישן ומקבל שאר צרכיו מבעה”ב בחינם או בקבלנות בסך מעות קצוב לתקופה מוגדרת.

ונפקא מינה, דאי מקרי אכסנאי חייב בהדלקת נר חנוכה באופן שאין מדליקים עליו בביתו להוציאו י”ח וכדאיתא בשבת (כג.) – “אמר רב ששת: אכסנאי חייב בנר חנוכה. אמר רבי זירא: מריש כי הוינא בי רב משתתפנא בפריטי בהדי אושפיזא. בתר דנסיבי איתתא אמינא: השתא ודאי לא צריכנא, דקא מדליקי עלי בגו ביתאי” ע”כ.

ומכאן דעל האכסנאי לתת לבעה”ב פרוטה בעד חלקו בשמן נר החנוכה שמדליקים שם, ודווקא באופן שאין בעה”ב מקנה לו את חלקו בשמן בתורת מתנה. וכן פסק מרן בשו”ע (או”ח תרע”ז ס”א) – “אכסנאי שאין מדליקין עליו בביתו, צריך לתת פרוטה לבעל הבית להשתתף עמו בשמן של נר חנוכה. ואם יש לו פתח פתוח לעצמו, צריך להדליק בפתחו, אף על פי שאותו בית אינו מיוחד אלא לשינה והוא אוכל על שלחן בעל הבית, והוא הדין לבן האוכל אצל אביו” ע”כ. וכן כתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל בחזון עובדיה (חנוכה עמ’ קמד).

מיהו, אי מקרי אורח דין אחר לו, כמו שכתב בקונטרס גן המלך (סי’ מא הובא בסוף שו”ת גינת ורדים) – “והא דאכסנאי מחויב להשתתף עם בעל הבית בפריטי, ואם יש לו חדר לעצמו צריך להדליק לעצמו. לעניות דעתי נראה, דהיינו דוקא באכסנאי שנותן היציאה לבעל הבית, דאז מחויב להשתתף, ואם יש לו חדר לעצמו מחויב להדליק לעצמו, אבל אם האכסנאי סמוך על שלחן בעל הבית לגמרי, ומפתו יאכל ומכוסו ישתה, אין צריך לזה כלל, כי בעל הבית דקמהני ליה בכל צורכו, הלא הוא גם הוא יזכה לו גם בקצת דמי הנרות, וליכא בזה חשדא כלל, כיון שידוע הוא דאתכא [על שולחן] דבעל הבית קא סמיך.

ועוד נראה להקל אפילו שיש לו בית שאינו מתוך ביתו של בעל הבית [דהיינו שישנה יציאה נפרדת לרחוב], וליכא בזה חשדא, ולא דמי לבית שיש לו ב’ פתחים, כיון שידוע הוא שהאכסנאי הזה הוא מתארח בבית פלוני – פטור” עכ”ל. וכן כתבו בספר בית הרואה (חנוכה אות ב), ובספר קמח סולת (דף קעה ע”א), ובספר מזבח אדמה (דף ט ע”א).

וכן כתב בכף החיים בעניין השתתפותו בשמן נר החנוכה דבעה”ב (או”ח תרעז סק”ג בד”ה צריך לתת פרוטה) – “נראה דהיינו דווקא באכסנאי שנותן הוצאה לבעה”ב דאז מחויב להשתתף ואם יש לו חדר מיוחד חייב להדליק בחדרו, אבל אם אכסנאי סמוך על בעה”ב לגמרי ומפתו יאכל ומכוסו ישתה אין צורך לזה כלל, כי בעה”ב דקמהני ליה בכל צרכו הלא הוא גם יזכה לו גם במקצת דמי הנרות וגו’, ור”ל דאם אוכל אצל בעה”ב בחשבון כל מה שאוכל ושותה זהו שצריך ליתן פרוטה, אבל אם אוכל אצלו בקבלנות כך וכך ליום או לשבוע בכל מה שנצטרך אין צריך לתת פרוטה.

ונראה דהוא הדין אם נותן לו בעה”ב כל צרכו בחנם דאין צריך ליתן פרוטה. ומכל מקום נראה דיותר טוב לומר בפירוש לבעה”ב זכי לי קצת שמן בנרות חנוכה שלך, ובעה”ב אומר הריני מזכה לך וכו’, בין שאוכל בשכר או בחינם” ע”כ.

וכן כתב בשו”ת יחווה דעת (ח”ו סי’ מג) – “לפי מה שכתב הגאון רבי אברהם הלוי בשו”ת גנת ורדים בקונטרס גן המלך (סימן מא), שזה שאמרו אכסנאי צריך להשתתף בפרוטות עם בעל הבית, ואם יש לו חדר לעצמו צריך להדליק בפני עצמו, הני מילי באכסנאי שמשלם לבעל הבית כל הוצאות אכילה ושתיה ושאר דברים, אבל אם האכסנאי סמוך לגמרי על שלחן בעל הבית, מפתו יאכל ומכוסו ישתה, אין צריך לזה כלל, כי בעל הבית שמהנה את אורחו לכל צרכיו, וכל מחסורו עליו, הלא הוא גם הוא יזכה לו במקצת דמי הנרות והשמן של חנוכה, וגם אין בזה חשדא כלל במה שאינו מדליק בפתח חדרו המיוחד לו, כיון שידוע הוא לכל שהוא סמוך על שלחן בעל הבית.

ואפילו אם יש לאורח חדר שאינו בתוך ביתו של בעל הבית יש להקל, ואין בזה משום חשד, כיון שידוע הוא שאכסנאי זה מתארח אצל בעל הבית פלוני וסמוך על שלחנו. ואין זה דומה לבית שיש בו שני פתחים שצריך להדליק בשניהם משום חשד. ע”כ. והובא להלכה בספר יד אהרן, ובספר שלחן גבוה, ובספר כסא אליהו ישראל. ע”ש. וכן פסק בשלחן ערוך הגאון רבי זלמן (סימן רסג סעיף ט’). ע”ש.

וכן כתב הרה”ג רבי יעקב סופר בספר כף החיים (סימן תרעז סק”ג), שדוקא אם אוכל ושותה אצל בעל הבית כשהוא מחשב עמו כל פרטי הוצאותיו, לכן צריך להשתתף בפרוטות עם בעל הבית כדי שיהיה לו חלק במצות הדלקת נר חנוכה, אבל אם אוכל בקבלנות כך וכך מעות ליום או לשבוע או לחודש, לכל מה שנצרך לאורח, אינו צריך להשתתף בפרוטות. (והסתמך על האחרונים הנ”ל) וגו’ וכן מוכח בתשובת הרשב”א (סי’ תקמב), שאף במתנה שפיר דמי. וכן כתב המגן אברהם והאליה רבה והפרי חדש ושאר אחרונים” עכ”ל.

והעולה מדבריו, דכל שלן בבית חבירו לילה אחד או יותר, ובאופן שאוכל ושותה על חשבון בעה”ב, אין צריך להשתתף עימו כלל, וה”ה אם משלם לבעה”ב סכום קצוב, ובעה”ב מצידו אינו מדקדק עימו בכל הוצאה והוצאה שמוציא עבורו, אין צריך להשתתף עמו כלל, וע”ע באורך בחזון עובדיה (חנוכה עמ’ קנב-קנה).

וכן כתב הגרב”צ מוצפי שליט”א בספרו חנוכה בציון (עמ’ רצה) וז”ל – “וכן אמר לי מור אבי ז”ל, גבי אורח המגיע לאכול ללון בבית בעל הבית, שמכיוון וכל צרכיו מוטלים על בעה”ב, אינו צריך להשתתף בהוצאות השמן, כי סומך הוא על בעה”ב בכל, וגם הנרות בכלל זה” עכ”ל. 

ונראה ע”פ האמור לעיל כי המתארח בבית מלון מקרי אורח ולא אכסנאי, וזאת כיוון דאינו משלם בעבור כל צורך בפני עצמו, אלא משלם בעבור כל תקופת שהותו בבית המלון באופן כולל ובקבלנות וכנ”ל. וע”כ לדינא אינו צריך להשתתף כלל בשמן המיועד להדלקת נרות החנוכה אשר מדליקים במלון כיוון שהסכום כלול בתשלום אשר שילם בעבור הנופש מעיקרא.

וכן כתב מו”ר מרן הראש”ל הגאון הרב יצחק יוסף שליט”א בילקוט יוסף (חנוכה מהדורת תשע”ג עמ’ תקה) שטוב שהאורחים ישתתפו בניהם בפרוטה, וידליקו בפתח בית המלון להוציא את כולם י”ח, או שיבקשו בהדיא מבעל המלון שיזכה להם חלק בשמן לכל האורחים, וכנ”ל בדברי הכף החיים (שם עמ’ קיד).

ב. ובנוגע להדלקת הנרות בחדרו במקום שהנהלת המלון אוסרת וזהו תנאי להשאלת או השכרת החדר ודאי הוא דאסור בתכלית להדליק שם. ואם עשה כן, שכר עבירה בידו ולא מצוה, ומקרי גזלן, ופשיטא דאין לברך על הדלקה זו, וכדאיתא בב”מ (מא.) – ” שואל שלא מדעת גזלן הוי” ועוד נאמר (עח.) – “כל המעביר על דעת של בעל הבית נקרא גזלן”, והיינו דאם עשה מעשה ברכוש המשכיר ובניגוד לרצונו דינו כגזלן.

לכן, אם הדליק נר בחדרו שלא בידיעת והסכמת הנהלת המלון, נמצא ששינה ממה שהותנה עמו מעיקרא בתנאי השימוש ברכוש המלון והשכרת החדר, ולכן נקרא גזלן, ובאם תפרוץ דליקה ח”ו או כל קלקול שהוא ע”י הדלקה זו, יגלגלו כל החיוב על המדליק, ואינו יכול לטעון דאונס הוא, שכן קיימא לן דהגזלן קונה הגזילה להתחייב עליה אפילו באונסים וכמובא בשו”ע (חו”מ סי’ רצ”ב ס”ה).

ולכן אינו יכול לטעון כלל שעומד שם ומשגיח על הנרות כל זמן שדולקים, ואף כשמניח הנרות בארגז זכוכית המגן מפני דליקה ושאר קלקולים אינו יכול לעשות כן, כי אף במקום אונס כיוון שהעביר על דעתו של בעה”ב מתחילה כבר נקרא שגוזלו ומצווה הבאה בעבירה היא וחייב.

וכן כתב הגרב”צ מוצפי בחנוכה בציון הנ”ל (עמ’ רצג ס”ה) – “המתארחים בבתי מלון וכדומה, אם בשבת אם בשאר ימים, ובעלי המקום אוסרים משום סכנה להדליק נרות בחדרים, ישתדלו לשמוע ברכות הדלקת הנרות מפי החזן בחדר האוכל, או הם עצמם ידליקו שם בברכה. ואין צריכים להשתתף במחיר הנרות או השמן, כי הכל כלול במחיר ששילמו מראש. וכן אורחים הלנים בבית בעל הבית והוא מדליק, יקשיבו לברכותיו, ואינם צריכים לשלם לו עבור חלקם בשמן, כי הם אוכלים ושותים על שלחנו כמוהו, ושותפים בכל מה שיש בבית” ע”כ.

מיהו, בעניין מקום ההדלקה הנכון, כתב בספר אור ההלכה (מועדים עמ’ שלז סי”ב) כי מעיקרא, הדלקת האורח בחדרו הפרטי במלון היא המהודרת ביותר, אלא שכיוון שאין היתר להדליק בחדר מטעמי בטיחות, וכיו”ב ובצירוף העובדה שדינו כשואל החדר לתקופה מוגדרת, ותנאי ההשאלה מצד המלון להשתמש בחדר הוא באופן שחל איסור מוחלט להדליק נרות בחדרים, ולכן אינו יכול לטעון שישמור על הנרות במשך כל זמן שדולקים, ואם בכל זאת ירצה להדליק שם ויפר תנאי ההשאלה שלא מדעת והסכמת הנהלת המלון, מקרי שואל שלא מדעת ודינו גזלן. ולכן מהיות טוב שידליק בלובי המלון ובברכה, שהרי דינו של הלובי כסלון וזאת משום שיש לו הרשות להשתמש בו בכל זמן שירצה ללא מגבלה, לעומת חדר האוכל שאין לו רשות להשתמש בו בכל זמן שירצה אלא רק בזמן הארוחות.

ג. ובעניין שיוצא י”ח בהדלקת בעל המלון, הנה כל האמור לעיל הוא דווקא לדעת בני ספרד וכדעת מרן השו”ע (או”ח תרעא ס”ב) דאין מדליקים אלא חנוכיה אחת לכל בני הבית, ואף אם רבים הם בני הבית, אם כן, כיוון שהוקצה לו חלק בשמן ההדלקה וכאמור לעיל, יש לו חלק בנר בעה”ב דהיינו המלון ויוצא בו ידי חובתו. כי למנהג בני ספרד, רק אחד מבני הבית מדליק בעבור כל יושביו.

אמנם לאחינו בני אשכנז אינם יוצאים ידי חובת הדלקה זו וכמו שכתב הרמ”א (שם) בהגה – “וי”א דכל אחד מבני הבית ידליק (הרמב”ם), וכן המנהג פשוט. ויזהרו ליתן כל אחד ואחד נרותיו במקום מיוחד, כדי שיהא היכר כמה נרות מדליקין (מהר”א מפראג)” ע”כ. ולכן בני אשכנז על אף שיש להם ג”כ חלק בשמן שממנו מדליקים החנוכיה במלון, צריכים להדליק כל אחד ואחד בפני עצמו וכמו שנוהגים להדליק בביתם, וידליקו בלובי או בפתח המלון וכאמור לעיל.

ועל כל פנים, גם לבני ספרד במקום שאין מדליקים במלון נר חנוכה כלל, או שהמלון מנוהל ע”י גוי או לחילופין ישראל שאינו מדליק נרות חנוכה, ידליקו גם בני ספרד נרות חנוכה בברכה, כיון שלא הדליקו בעבורם נרות חנוכה כלל.