שאלה: נשאלתי מחבר בקהילתנו אודות החיוב בתקופתנו ללבוש מסכה במקומות ציבוריים סגורים. ומספר שכך קרה לו: כשהגעתי לסופר שמתי לב שאין לי מסכה, וכשנגשתי לקנות מסכה מהקיוסק ליד, המוכר אמר שיש לו רק מסכות בצבע ורוד. ונפשו בשאלתו היא האם מותר ללבוש מסכה ורודה או שיש בזה משום ‘לא ילבש גבר שמלת אישה’.

תשובה: ראשית נאמר שגדר איסור ‘לא ילבש’ הוא או במלבוש או בקישוט. אבל דבר שאינו מלבוש ואינו קישוט אין בו איסור ולכן לדוגמא מותר לגבר להשתמש במטריה של נשים. (שו”ת תפילה למשה ח”ג יו”ד סי’ כא שבט הלוי ח”ב סי’ סא)

ולנידוננו הדבר ברור שמסכה אינה קישוט וכל מטרתה היא להגן מפני הנגיף, אולם, נראה שהוא בכלל מלבוש עי’ סי’ שא (סי”ג וי”ד) ודון מינא ואוקי באתרין. (וע”ע במ”ב שם ס”ק נג ובשלחן שלמה ס”ק יא ובילקו”י שם ס”כ) ואין לומר דכיוון שאין הבדל בצורת המסכה בין איש לאישה, רק שונה בצבעה אין זה בגדר ‘מלבוש’, היות ודרך הנשים ללבוש בגדים בצבע ורוד הרי זה מוגדר כלבוש אישה. וראה ברמב”ם. (פי”ב הל’ ע”ז ה”י)

ולעיקר הנידון: אמרה תורה “לא יהיה כלי גבר על אישה ולא ילבש גבר שמלת אישה כי תועבת ה’ אלו-קיך כל עושה אלה” (דברים כב ה’)

ובגמ’ (נזיר נט.) נחלקו התנאים האם מה שהתורה אסרה ללבוש מלבושי אישה זה דווקא כשהמטרה לשבת בין הנשים וכדו’ או שיש איסור בכל אופן, ת”ק סובר שהתורה אסרה דווקא כשרוצה להתדמות לאישה, ורבי אליעזר סובר שהתורה אסרה בכל אופן.

והנה באונקלוס (שם) תרגם על הפס’ הנ”ל ‘לא יהא תיקון זיין דגבר על איתתא ולא יתקן גבר בתיקוני איתתא’ והוא כראב”י ולא כת”ק.

וכתבו הפוסקים שתי טעמים מדוע נקט כדברי ראב”י: א. כיוון שאמרו שמשנת ראב”י קב ונקי. (ספר יראים סי’ צו) ב. רבי יוחנן עומד בשיטתו שאמרו שם המעביר שער של בית השחי ושער של בית הערוה לוקה משום לא יהיה כלי גבר ומקשינן עלה מדתניא העברת שיער אינה מד”ת אלא מד”ס ומתרצינן שרבי יוחנן ס”ל כראב”י עכ”ל.

ובספר החינוך (מצווה תקמב) כתב שהתורה אסרה זאת כדי להתרחק מן הערווה. אולם רש”י הביא בזה שתי פירושים: א. האיסור הוא דווקא אם רוצה להתדמות לאישה וללכת בין אנשים ב.  אסור להסיר שער של בית השחי, והוא כדברי אונקלוס שהתורה אסרה בכל אופן.

והנה כתב הרמב”ם וז”ל (פ”ב הל’ ע”ז ה”י) וכו’ ולא יעשה איש עדי אישה כגון שילבש בגדי בצבעונים וחלי זהב במקום שאין לובשים אותם הכלים ואין משימין אותו חלי אלא נשים והכל כמנהג המדינה. וכן פסק בשו”ע (יו”ד סי’ קפב ס”ה) [וע”ע בכ”מ שם]

והנה הב”ח (יו”ד שם) כתב שאיסור לא ילבש גבר שמלת אישה יש שתי היתרים א. אין איסור אפילו בדבר שהוא נוי וקישוט אלא באשה הלובשת מלבושי איש כדי להתדמות לאיש ואיש הלובש בגדי אישה כדי להתדמות לאישה אבל אם לובשים להגן מפני החמה או מפני הצנה מותר וראיה לזה ממ”ש בנזיר בעא מינה רב מרבי חייא מהו לגלח א”ל אסור אמר ליה והא קא גדיל א”ל זמן יש לו כל זמן שוהא גדל נושר וכתבו התוס’ שמכאן מוכח שאם אינו מתכוון לנוי אלא להנצל מצער אין בו משום לא יהיה כלי גבר על אישה ולכן מותר להסתכל במראה בעת שמסתפר כדי שלא יחבול בעצמו, והשני שאפילו אם עושים להתדמות אין איסור אלא בדברים שעשויים לנוי ולקישוט. ודקדק כן מרש”י והרמב”ם. וכ”כ הט”ז (סק”ד) והוסיף שכן דעת השו”ע (שם ס”ד) שמזה שכתב ‘לא תעדה אשה עדי האיש’ וכו’ משמע דרך עדוי וקשוט אסור, אבל אם עושה כן מפני החמה או גשמים אינו איסור.

אולם יש חולקים ע”ז שהנה בגמ’ (נדרים מט:) אמרו שאשתו של רבי יהודה עשתה גלימה וכשהייתה יוצאת לשוק הייתה מתכסה בו וכשהוא היה יוצא להתפלל היה מכסה בו וכתב המהרש”א בחידושיו (שם) שהיה מלבוש אחד שדומה לשניהם, וכן דעת היד קטנה (דף רעט ע”ב) ע”ש

והרב יבי”א (ח”ו סי’ יד יו”ד) למד שהשו”ע אסר ללבוש מלבוש אישה אף אם רוצה להגן מפני החמה והגשמים, אלא שכתב לאחר מכן (אות ו’) שהרוצה להקל בזה יש לו ע”מ לסמוך שבכל צירוף בפ”ע יש בו בכדי להתיר. (אות ז’) ולכן בשעת הדחק כגון שאין לו מסכה אחרת ורוצה לצאת לבחוץ לעניין דחוף יש להקל עד שיביא מסכה אחרת, ובפרט לפי מה שכתב הש”ך (סק”ד) שיש להקל כשהוא רק מלבוש אחד. והנראה לענ”ד כתבתי.

הרב אליהו פדידה רב בית הכנסת “אהל אברהם” גבעת זאב
הרב נותן מענה בבית ההוראה בימים שלישי בין השעות 13:00-15:00 ושישי בין השעות 10:00-12:00 ובמוצ”ש מהשעה 20:00 עד חצות