בתקופה זו של הקורונה שיש אפשרות בה בתי הכנסיות יסגרו שנית, או לחילופין אדם חולה או מבודד בביתו האם כשמתפלל בביתו צריך שייחד לו מקום מיוחד בבית לתפילה כמו בבית כנסת, או דין זה שייך רק בבית כנסת. וכן גבי כל אדם שמכל סיבה שהיא אינו יכול להגיע לבית הכנסת וצריך להתפלל בביתו.

איתא בגמ’ ברכות (ו:) א”ר חלבו אמר רב הונא כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו וכשמת אומרים לו אי עניו אי חסיד מתלמידיו של אברהם אבינו. ואברהם אבינו מנא לן דקבע מקום דכתיב “וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם” ואין עמידה אלא תפלה שנאמר ויעמוד פינחס ויפלל. ע”כ. מגמ’ זו מוכח דעל כל אדם המתפלל לקבוע מקום לתפילתו בעת שמתפלל. ועל זה כתב הרא”ש (פ”א סי’ ז) וזה לשונו: לא בעי למימר שיהא רגיל להתפלל בבית הכנסת אחת אבל אם הוא מתפלל באחת משני מקומות שפיר דמי, דאמרינן בירושלמי פרק תפילת השחר (ברכות פ”ד ה”ד) א”ר תנחום ב”ר חייא צריך אדם לייחד לו מקום בבית הכנסת שנאמר (שמ”ב טו לב) ‘ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלהים’. השתחוה לא נאמר אלא ישתחוה. עכ”ל. נמצא דיש למתפלל לקבוע מקום לתפילה גם בביה”כ. וכן כתבו הגהות מיימוניות פ”ה (תפלה אות י). ע”כ.

ועיי’ לרבינו יונה (ג: ד”ה כל הקובע) שכ’ דכל הקובע מקום לתפילתו אלהי אברהם בעזרו לא אמרו זה במקומות של בית הכנסת דכיון שכולה מקום תפילה היא אין להקפיד אם יושב פעמים בזוית זו ופעמים בזוית זו אלא רצה לומר שקובע מקום לתפילתו בביתו שפעמים שאינו יכול לילך לבית הכנסת מתפלל בביתו ומייחד מקום ידוע לכך[1] עכ”ל. מוכח מדברי רבנו יונה דדברי הגמ’ אמורים דווקא גבי אדם שאינו מתפלל בבית הכנסת כי אם בביתו. ולגבי בית הכנסת אינו צריך קביעות משום דמקום תפילה הוא. אך בביתו שאינו מקום תפילה עליו לקבוע מקום.

והנה בלשון הרמב”ם (פ”ה מהלכות תפלה ה”ו) יש להסתפק וז”ל: ויקבע לו מקום לתפלתו תמיד. ע”כ. ומשמע בפשטות דצריך תמיד לקבוע מקום לתפלתו, ולא שנא אם מתפלל בבית הכנסת או בביתו. או שמא תמיד דנקט היינו בכל תפלותיו, דהיינו דווקא בבית הכנסת דשם מתפללים. ויותר נראה דלא שנא, מדלא פליג בהו. והנה השו”ע פסק כדברי הרא”ש וז”ל (סימן צ סעיף יט): יִקְבַּע מָקוֹם לִתְפִלָּתוֹ, שֶׁלֹּא יְשַׁנֶּהוּ אִם לֹא לְצֹרֶךְ. וְאֵין דַּי לו בְּמַה שֶּׁיִּקְבַּע לוֹ בֵּית הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל, אֶלָּא גַּם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁקָּבוּעַ בָּהּ צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָקוֹם קָבוּעַ עכ”ל. וע”פ זה אין קפידא לקביעת מקום כ”א בבית הכנסת בלבד ולא בביתו. אומנם המג”א (ס”ק לג) כתב שגם שמתפלל בביתו יקבע מקום שלא יבלבלוהו בני הבית. ע”כ. וכ”כ אליה רבה (סימן צ) בשם הירושלמי (פ”ד ה”ד) דגם כשפעמים אינו יכול לילך לבית הכנסת שמתפלל בביתו צריך לייחוד מקום, וכ”כ מעדני מלך (שם אות צ). ע”כ. וכ”כ שו”ע הרב (סימן צ’ סע’ יח) שיקבע גם בביתו מקום ע”כ. וכ”כ המשנ”ב (ס”ק נט). ע”כ. ונראה שכל האחרונים הנ”ל קיבלו סברת רבינו יונה, אף על פי שמרן לא פסק כך בשולחנו הטהור, מ”מ כדאי הוא רבינו יונה לשמוע לו באדם המתפלל בביתו. ועיי’ לבן איש חי (פ’ מקץ אות ד’) ותורת חיים סופר (ס”ק כ”ה) שכתבו שיש להקפיד בזה אפילו אין לו הפרעות מבני הבית. וכ”כ בעל הילקו”י (תפלה כרך א עמ קפט) ע”כ.

ויש ליתן טעם בדבר ע”פ מה שכתב השו”ע (בסי’ צ”ח סעי’ ד’) שהתפילה דומה לקרבן שכל אחד קבוע מקומו לשחיטתו ומתן דמו. והוסיף הפסקי תשובות (אורח חיים סימן צ אות כד בשם הצל”ח) שהמקום ההוא שאדם מתפלל שם קונה קדושה וכשמתפלל באותו מקום שוב קדושת המקום מסייעת לו שתקובל תפלתו, ורושם הקדושה תופסת מקומה ונשארת שם לעולם. ועוד כתב הפסקי תשובות (בשם הבן איש חי פרשת מקץ אות ד’ וכף החיים סופר) שעיקר קפידת קביעת המקום הוא לתפלת שמונה עשרה, אם כי נכון להיות במקום אחד מתחילת התפילה ועד סופה.

לכך הלכה ולמעשה שגם מי שמתפלל בבית צריך לקבוע מקום לתפילתו, באותם פעמים שלא יכול ללכת להתפלל בבית הכנסת. והוא הדין לאישה שמתפללת בביתה יש לה לייחד מקום קבוע לתפילתה, וכמו שכתב המג”א שהטעם הוא שלא יבלבלוהו בני הבית.

הרב בן סדליקר
מו”צ מטעם בית ההוראה שערי הלכה ומשפט
נותן מענה בבית ההוראה בימי ראשון וחמישי
בין השעות 21:00-22:00

[1] עיין בשו”ת ציץ אליעזר (חלק טו סימן נו) שמיישב דברי רבינו יונה עם ירושלמי, והגרסא שהייתה לו