מאת : הרב יוחנן ריינר – מחבר הספר “וטהר ליבנו” מפורסם כעוסק בקרוב נוער מתמודד לאבינו שבשמים

כתב עליו הגאון הגדול רבי משה דוד ליפקוביץ שליט”א: דבריו מלאים תוכן רב ועשיר בדברי חוכמה ומוסר המדריכים כל מבקש ה’ ללכת בדרך העולה מעלה למשכיל, ובמיוחד שהדברים יוצאים מלב הדורש טוב לעמו לקרב לבם של ישראל לבורא בטהרת הלב בעבודתו ית’.

“בהעלתך את הנרות – יאירו” – כלול בזה גם הדלקת “נרות חנוכה”

כתב רש”י, למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים, לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה אז דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב”ה חייך שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות.

הרמב”ן שואל על זה כמה שאלות, א. למה  נחמו הקב”ה דווקא בעבודת המנורה יותר משאר העבודות, כגון הקטרת הקטורת  והקרבת  הקרבנות  ומנחת  חביתין??

עוד  הקשה  הרמב”ן, למה  חלשה דעתו של אהרן, הרי  בימים  ההם  ימי המילואים  הקריב  אהרן  הרבה  קרבנות, אז הוא זכה במה שהם לא זכו??? והרמב”ן מחדד את השאלה, ואם תאמר שהקורבנות היו חובה ולא נדבה, הרי גם  הדלקת  הנרות היא חובה??? ובכלל  תמה הרמב”ן  מה  היא  הנחמה  שבעבודת  המנורה??

ותירץ בשם  המדרש תנחומא,  ש”אל מול פני המנורה יאירו” הכוונה שהנרות יאירו לעולם גם כשאין בית המקדש קיים, ומסביר הרמב”ן שבזה בורא עולם ניחם את אהרן, כי גילה לאהרן שהשפעת הטבת והדלקת נרות המנורה  תימשך לעולם על ידי הדלקת נרות חנוכה.

אבל עדיין קשה, שהרי אהרן הצטער כי רצה שיהיה תרומה שיש בה חסרון כיס גם ממנו לחנוכת המשכן??

ויתכן שריבונו של עולם לימד את אהרן, שיש השקעה של תרומה ונדבת ממון, ויש השקעה ומאמץ בעבודה ה’ שהיא נדבה חשובה לאין ערוך שהשפעתו לדורי דורות.

וראיה לדבר, שבפרשת נשא התורה מאריכה וחוזרת על קורבנות כל נשיא ונשיא, למרות שתרומתם הייתה שווה, ולא קיצרה וכללה אותם יחד, והדבר בולט במיוחד כי בגלל אריכות זו פרשת נשא היא הפרשה הארוכה מכולם.

והסיבה שהתורה מאריכה וחוזרת, כי כל נשיא ונשיא כיוון כוונות אחרות ושונות מתרומת חברו וכפי שמאריך המדרש, וזה מוכיח, שעיקר התרומה לבורא עולם זה המחשבה והכוונה.

ובזה ניחם בורא עולם את אהרן, המאמץ העצום שלך בכוונות ובעבודת ההדלקה, שווה יותר מחיסרון ממון, שהרי הצלחת להשפיע לדורות בנס חנוכה, וכדברי הרבינו בחיי החנוכה הפרטית שלך גדולה מהחנוכה שלהם.

נלמד מזה, שכל מאמץ רוחני שתשקיע עם כל הלב והכוונה, ובפרט כשקשה לך, בורא עולם שמח ונהנה מזה יותר ממה שתוציא כסף מכיסך, כי לא העיקר חסרון הממון, אלא כוונתך הטובה והמסירות שלך לבורא עולם.

ואולי אמחיש את הדבר מהרהורי ליבי בטיסה, שכשהייתי בגובה 10 אלף מטר, ראיתי שבמסך כתוב שאנחנו כרגע טסים מעל גרמניה, חשבתי לעצמי, בגרמניה יושב מיליונר שיש לו רחוב שלם, אפילו מסוק פרטי, וחושב לעצמו אני ואפסי עוד, אני כל העולם ענק שבענקים, אבל מגובה של רק 10 קילומטר, לא ראיתי אותו, וגם לא ראיתי את הבית הענק שלו, ואפילו לא ראיתי את הרחוב שלו, ואפילו גם לא את העיר שלו, רק חום וירוק במקום רקע התכלת של הים.

ואז הרהרתי עוד, הנה הולך יהודי ברחובות גרמניה, ומולו פריצות איומה, והיצר אומר לו אף אחד לא מכיר אותך כולם גוים, תיפול כבר!!!  אבל היהודי צועק בלבו, לא!!! לאאאאאא!!!  אבא אני לא רוצה!!! אסור!!  די!!  די!!  זה עבירה!!!  וברוך השם הוא מתגבר, ואז כביכול קרן לייזר עוצמתי מתפרץ ממנו ואורו זורח עד למעלה למעלה, כן זה בולט מלמטה עד לכסא הכבוד, אוי!! איזה נחת רוח הוא עשה ליוצרו, ומלאכי השרת שרים לו “ועושה נחת רוח, נחת רוח ליוצרו”.

וגרמניה זה גם פה, ברחוב, בשכונה, תחליט שאתה לא מסתכל אפילו שאף אחד לא שם לב, ואם ראיתי בלי כוונה, תתחנן, אבא תוציא לי את זה מהזיכרון!! בבקשה דחוף!! מתחנן בבקשה!!  והנה זה עף, ואבא שבשמים אומר לפמליא דיליה “חזו חזו בני חביבי“, קדושתו וטהרתו על פניו וגבורתו כאריה ונמר, שפע ברכה והצלחה ניתן לו, ברכת השם יותן לו אמן, שלך גדולה משלהם, זה מחזיק ומשפיע לדורי דורות.

שלך  גדולה  משלהם  שאתה  מדליק  ומטיב  את  הנרות – המשך

ידידי הגאון הגדול ר’ עזרא שטיינבך שליט”א בספרו “עזרי מעם השם” הביא מספר  ברכת  שמואל  [מקץ]  שהפך  שמן שהתגלה לחשמונאים היה  חתום  בחותמו  של  אהרן  הכהן, שלאחר שבורא עולם גילה לאהרן  הכהן  את  נס  חנוכה, אהרן  עשה  כל מה שביכולתו  לקחת  חלק  בנס  ולהכינו, ולכן  חתם  פך  שמן  כדי  שיהיה  שמור  להיגנז עד שיתגלה לחשמונאים.

ועל  זה אמר לו הקב”ה שלך גדולה, שההדלקה שלך היום וגם מה שהטמנת את פך שמן והכנת את נס חנוכה, גדול מהשפעת קורבנות הנשיאים, שהחנוכה של אהרן והחשמונאים הכוהנים מבית אהרן גדולה יותר מחנוכת המזבח, כי חנוכת הנרות, קיימת לעולם גם בימינו.

ולפי זה מתורצת לי השאלה, שאם נר אחד מספיק להדליק בדיעבד, אם כן מדוע בנס חנוכה שמצאו פח קטן שהיה בו רק להדלקה של יום א’, למה לא הדליקו רק קצת בכל נר וכך בדרך הטבע יקיימו מצוות הדלקה כל ה 8 ימים??? למה השתמשו ביום הראשון בכל הפח והדליקו את כל 7 הנרות??? הרי הם לקחו סיכון שאם לא יהיה נס אז יתבטל מצוות הדלקת הנרות לגמרי בשאר הימים????

ובפשטות אפשר לתרץ שחייבים להדליק את כל שבעת הנרות עם כל כמות השמן הנדרשת, ולא מועיל ולא יוצאים ידי חובת הדלקה בקצת שמן בכל נר כדברי המאירי בסוגיה שם שבת כא’, אומנם דעת התוספות הרא”ש חולקת שמועיל קצת בכל נר ועי’ שם.

ותשובה נוספת נראה להוסיף,שהיות ומצאו פח בחתימתו של אהרן הכהן, שהכין זאת במיוחד לנס חנוכה, ראו והבינו שאהרן צפה את העתיד, והיה ברור להם שאהרן הכין פח שידליקו את המנורה בלי שינוי ובאופן מהודר, שזה 7 נרות מלאים.

ויתכן עוד שאהרן בכוונה הכין פח שמן קטן, כי רצה שלחשמונאים שמצאו את הפח שמן יהיה אמונה שלימה שזה יספיק בדרך נס, שהם יאמינו בכוח פועלו של הצדיק אהרן, ובכוח האמונה בפועלו של הצדיק, זה יגרום להם לחדש ולהעצים את הנס, וגם שהשפעת פועלו של הצדיק תמשך לדורות, אז גם אנו נתחזק באמונה בכוח פועלם של הצדיקים ונראה גם אנו ניסים ונפלאות אמן ואמן.

ואולי זה הכוונה מלמד שבחו של אהרן שלא שינה, שאהרן השפיע שגם בנס חנוכה לא יהיה שינוי אלא ידלקו כל הנרות כל שבעת הנרות.

ואפשר עוד כפי שכתב הרמב”ן “ויעש כן אהרן“, שאהרן הקפיד להדליק בעצמו את הנרות כל ימיו, ואפילו שהמצווה כשרה בבניו, ככתוב (שמות כז כא) יערוך אותו אהרן ובניו, כי במצווה הגדולה הזאת “רמוז דברים עליונים וסוד נשגב”, וייתכן שבסוד הזה כלול ההכנה שעשה לנס ואורות חנוכה.

וחשבתי עוד, שיש כאן עניין של מידה כנגד מידה, שהיות ואהרן הקפיד כל ימיו להדליק בעצמו ובהידור את כל שבעת הנרות במלואם, ובכוונה מושלמת וכפי שנראה לקמן בביאור הכוונה, זה השפיע מדה כנגד מידה, שבורא עולם טמן כוח בפח הקטן שלא ישתנה בנס חנוכה ממה שאהרן הקפיד בחייו להדליק את כל הנרות בשלמות, ולכן הבינו שלא יתכן שמהפח הטמון לנס של אהרן ידליקו רק קצת שמן בכל יום ושידלק קצת זמן ולא כפי שהקפיד בחייו.

וראיתי בראשית חוכמה שער הקדושה יב’  סה’  שמי שמרגיל את עצמו שכל דיבוריו ומחשבותיו יהיו אמיתיות, אז גם בלילה יחלום ויראה מראות אמת, וידע כמו המלאכים, שזה מידה כנגד מידה!! אם כשהוא ער לא חושב שטויות ושקרים, אז גם בשנתו ריבונו של עולם לא ייתן שיחלום דברי שקר ושטות.

 לכן גם אם תרגיל את עצמך לשמור על עיניך וקדושתך ביום, בורא עולם ישמור אותך בלילה, ומידה כנגד מידה אם אתה מרגיל את עצמך לברוח ממחשבות רעות אז בורא עולם ישמור עליך, ולא יתן למשחית להשחיתך, אלא יוסיף לך קדושה על קדושתך, רק חזק ואמץ אמן ואמן.

ויקחו אליך להעלת נר תמיד: – משמעות האור ביהדות

במדרש תנחומא תצוה ו’ כתוב, אמר בורא עולם, וכי אני הבורא “יוצר אור” צריך שתאירו לי?? אלא בשביל להאיר לך למשה, מוסיף המדרש: אמר ר’ יוחנן העין הזו לבנה, והשחור באמצע, מאיפה הוא צריך לראות??? לא מהחלק הלבן?? אבל זה לא כך, האדם רואה רק מתוך השחור, ואת אור העיניים אתה לא יכול להבין, ואתה מבקש להבין את דרכי!!!!

ובמקום אחר מביא המדרש רעיון דומה, “מי שנמצא בחושך את מי רואה??? רק את מה שנמצא באור, ואילו מי שנמצא באור אינו רואה מה שנמצא בחושך, אבל הקדוש ברוך הוא רואה מה שבחושך וגם מה שבאור“.

ודרשתי בחנוכה, “שהתבוננתי בנר הקדוש של חנוכה, וראיתי שצמוד לפתילה עיגול שחור שמקיף אותו אור אדום צהוב וביחד עם השחור זה אש שמאיר”, אבל אחרי דברי המדרש, יש לנו חוט משולש של רעיון בקשר לאור, שהמכנה המשותף הוא, שהאור אצל בני האדם בנוי ומשולב גם מהחושך ומהשחור, שכרוכים וצועדים יחדיו להעניק אור וראיה.

ולמדתי מזה מסר עצום, שלכל אחד מאתנו יש שחור של עבירות, אבל ככה בנוי האור, שנקיף את השחור באור מאיר אדום וצהוב, ולפעמים הוא מרצד לפי הרוח, והוא לא יציב, כי גם אנחנו לפעמים לא יציבים, אבל עדיין מאירים לתפארת, ולכן יהודים אל ייאוש, אתם מאירים למרות כל הנפילות, זה האור שמאיר בדיוק כמו השחור שבנרות.

ועוד נלמד, שכל דבר בעולם בין בתורה ובין בחוקי הטבע, יש דברים שאנחנו לא מבינים, אבל הם באמת מובנים לבורא עולם או למשה רבינו, שמשפיע מהבנתו לצדיקים ממשיכי דרכו, ולכן גם אם אנחנו נתקלים בקשיים עצומים ולא מובנים לא לאבד תקווה, לא לאבד את האמונה, ולפעמים דווקא כשאתה בשיא החיזוק דווקא אז הכל מתמוטט לך ואתה לא מבין, למה??? הרי זה לא הגיוני!!! ממש לא מובן!!! זכור את משפט המפתח “אמר ר’ יוחנן: העין הזו לבנה, והשחור באמצע, מאיפה הוא צריך לראות? לא, מהחלק הלבן!!   אבל זה לא כך, האדם רואה רק מתוך השחור, “את אור העיניים אתה לא יכול להבין, ואתה מבקש להבין את דרכי ואת חוקתי”???

אבל תתנחם ותירגע בידיעה שבורא עולם יודע בדיוק את עבודתך ואת קדושתך, ואת מאמצך הרבים ואת כל המסירות נפש שלך, והוא מבין בדיוק למה כל הבלגאן קורה לך בדיוק עכשיו, ודע לך שבעצם זה לא בלגאן! זה בדיוק התוכנית המסודרת של בורא עולם רק אתה לא מבין, אז תירגע!! זה מסודר, זה מובן אצל בורא עולם, ואתה בידיים טובות ידיים של אבא אוהב.

לראות מתוך האור לתוך החושך – המשך

ועוד דבר אפשר ללמוד, שמתוך החושך אפשר לראות את האור, אז גם כשאתה בחושך עדיין יש בכוחך להתחזק ולראות את האור ולהגיע לאור, ולראות את הטוב שבאור, אבל לפי זה יוצא שמי שנמצא באור – הצדיק שנמצא באור לא יכול לראות את מי שבחושך, ולכאורה המשמעות היא שהצדיק לא יכול לראות ולהבין את הרשעים, וממילא הוא לא יכול לעזור לרשעים להתקרב אל האור?? הייתכן???

אבל יתכן שזה בדיוק מה שבורא עולם אומר למשה, “יקחו אליך” האור הזה שמדליקים בלילה במשכן, כשאין שם אדם כי אין עבודה בלילה, זה בשבילך, משה!! שגם אתה משה תקבל גם אתה כוח של אור מעין מה שיש לבורא עולם, שכפי שהקב”ה רואה בכל מצב את כולם, כך תזכה לכך גם אתה משה, וכפי שמשה קיבל כך, כוח זה עבר לכל צדיק קדוש וטהור שתהיה לו יכולת להבין ולעזור לכל יהודי באשר הוא שם, למרות שהצדיק רחוק מהחושך ונמצא רק באור.

ללמדנו, שאם נפלת וכשלת אל תבוש לגשת לצדיק הקדוש והטהור, ואל תתפתה ליצר הרע שרוצה ברעתך וטוען לעומתך שהצדיק הקדוש לא יבין אותך ורק יצעק עליך וירחק אותך ויגרום לך נזק ולא תיקון ועזרה כנדרש, דע לך שזה שקר כי כל הצדיקים שבדורנו קיבלו את כוחו של משה להנהיג את עם ישראל, שמתוך האור הם יראו גם אל תוך מעמקי החושך ויעזרו לכל השרוי בחושך להוציאו מאפילה לאורה אמן ואמן.

המשך – סגולת ההתבוננות בנרות

גם במצוות הדלקת הנרות במשכן כתוב בתורה שהיא “חקת” וגם כתוב “ויקחו אליך”, והפסוק המלא הוא “ויקחו אליך שמן זית – מערב עד בקר לפני ה’ חקת עולם לדרתם מאת בני ישראל”.

ובעצם זה נראה מקביל למה שכתוב אצל פרה אדומה רק הסדר הפוך, שאצל פרה כתוב קודם “חקת” ואחרי זה “ויקחו אליך”, ויש לעיין האם יש קשר וחיבור בין שני החוקים הללו, וגם מה פשר שינוי הסדר???

והנה במצוות הדלקת הנרות דנו המפרשים מה כוונת התורה במצוות ההדלקה שהיא “חוקת עולם“, וכי איזה חוק לא מובן יש במצות ההדלקה??

והמשך חכמה מבאר על פי האבן עזרא במדבר ח’ ב’ שבורא עולם לא התגלה למשה בלילה ע”פ מכילתא דפסחא א’ אומנם כאשר דלקו הנרות במשכן אז הקב”ה התגלה למשה רבינו גם בלילה, וכעין זה מצאנו בסמ”ע חו”מ ה’ ב’ שלמרות שאסור לדון דין תורה בלילה אבל כשנרות דולקים מותר לדון גם בלילה.

אומנם בשאר הדורות שלאחר משה רבינו, הדלקת הנרות אכן היו בגדר “חוק“, כי אין להם טעם והסבר לקיום המצווה בלילה דווקא, ובפרט כשאין עבודה בלילה באוהל מועד.

והסבר נוסף ראיתי בשם רבי יונתן אייבשיץ זצ”ל, שכתב שבזמן בית המקדש מובן שלא היה צורך להדליק את המנורה ביום, כי בבית המקדש היו חלונות, אבל במשכן שלא היו בו חלונות אם כן היו צריכים לכאורה להדליק נרות גם ביום, אגב זה מתאים רק לדעת שאר הראשונים נגד דעת הרמב”ם שהדליקו גם ביום.

ובכל זאת לא עשו כן, כי “חוקת עולם לדורתם” דהיינו שלא ישנו את המצווה פעם כך ופעם כך, אלא תמיד היא שווה בעשייתה ובלי שינויים, ולכן גם במשכן הדליקו נרות רק בלילה ולא ביום.

ואם נחבר את שני ההסברים יחד, לכאורה יצא לנו שאין כאן “חוקת עולם” – כי הכל מובן, שבתקופת בית המקדש מובן שלא הדליקו ביום, ואילו בתקופת משה מובן שהדליקו רק בלילה כי היה תועלת מהדלקת הנרות בלילה למשה רבינו, משא”כ ביום, כי גם בלי הנרות משה התנבא ככל הנביאים המתנבאים ביום.

אלא שבכל זאת מסתתר כאן סוד שלא מובן, שאכן אם אין עבודה בלילה, לשם מה יש מצוות הדלקת הנרות בזמן בית המקדש?? שכמו שביום יש אור ואין צורך בנרות, כך בלילה אין עבודה ואין צורך בנרות, ולבורא עולם אין צורך באור, כדברי המדרש ש”יוצר אור” לא זקוק לאור, אז מה סוד הדלקת הנרות??? ודוחק לפרש כי במשכן בתקופת משה היה צורך בהדלקה לצורך נבואת משה, ולכן גם לאחר פטירת משה עדיין עושים כן בחוק בלי טעם כלל.

ונקדים כפי האמור קודם, שיש מצווה מקבילה למצווה זו, והיא “פרה אדומה“, שגם בה כתוב “ויקחו אליך“- לטובתך, ומצד שני כתוב בה גם “חוקת התורה”, והחזקוני שם בפרשת חוקת כותב שפרשה זו נאמרה בא’ ניסן שנה שניה, ובעצם זה הזמן שבו אהרן ובניו התחילו להדליק את הנרות בבית המקדש, ולכאורה נראה שיש קשר בין הדברים, ודבר א’ תלוי בחברו.

ואע”פ שרש”י שמות טו’ כתב שבמרה שהיה עוד לפני מתן תורה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם שבת ופרה אדומה ודינים (מהגמרא סנהדרין מ’), זה לא סותר את דברי החזקוני.

שיתכן ומשה ידע את המצווה והלכותיה עוד לפני מתן תורה, אבל טעם המצווה התגלה למשה רק בפרשת חוקת כמעט שנה אחרי מרה ומתן תורה, וכמו שהאבות קיימו את כל התורה כולה כמפורש שאכלו מצות בפסח, למרות שעדיין לא היה יציאת מצרים, כי טעמי המצוות התגלו לאחר מכן.

ואכן כתוב במדרש רבה יט ד’  דברים שלא נתגלו למשה נגלו לרבי עקיבא וחבריו, וביאר “האור החיים” הקדוש שעיקרי כל התורה וודאי נאמרו למשה מסיני, וגם כל מה שתלמיד וותיק עתיד לחדש, אבל לחבר בין החידוש וההלכה שבתורה בשעל פה למקורות שבתורה שבכתב זה התגלה לרבי עקיבא וחבריו.

וכאמור גם הלכות פרה אדומה אכן ניתן למשה בהר סיני או קודם במרה, אבל טעם פרה אדומה התגלה למשה אחרי מתן תורה כשהדליקו את הנרות במשכן על ידי אהרן ביום א’ ניסן כדברי החזקוני, שבדיוק באותו יום נתגלה למשה טעם חוקת פרה אדומה.

אבל עדיין קשה, שאכן מצאנו עוד תועלת שהיה למשה מהדלקת הנרות שמלבד כוח הנבואה בלילה שקיבל בזכות הדלקת הנרות, הוא קיבל גם את הכוח לגלות את סודות התורה וטעמיה חוקי התורה, אבל שוב לאחר פטירת משה בבית המקדש לכאורה כבר לא היה צורך בהדלקת הנרות ומה טעם הדליקו בכל זאת???

ונראה לבאר על פי מדרש תנחומא בפרשת בהעלותך, שאמר הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור לאהרן אל תירא, לגדולה מזו שהקריבו הנשיאים אתה מיועד ומתוקן, שהקרבנות נוהגים רק בזמן שבהמ”ק קיים, אבל הנרות הם לעולם, ש”אל מול פני המנורה יאירו“, וכן הברכות שנתתי לך לברך את בניי, אינן בטלים לעולם, ונשאלת השאלה מה הכוונה שהנרות הם לעולם, הרי משחרב בית המקדש שיבנה במהרה בימינו אין לנו עוד את מצוות הדלקת הנרות???

אלא ייתכן ששמן זית זך והמנורה כשם שהשפיעו על ידיעת התורה של משה שנתגלו לו טעמי חוקי התורה, כך הם השפיעו חוכמת התורה לעולם ומשפיעים חוכמת התורה לנצח, וכמאמר הגמרא ב”ב כה’ שהרוצה להחכים ידרים – יתפלל בנטייה לצד דרום כי המנורה הייתה בדרום, וזה נר תמיד כפשוטו, וכן כוח הנרות ממשכים בנרות חנוכה הקיימים תמיד כל שנה ושנה.

אבל למרות ההסבר יש כאן חוקת לדורות לעם ישראל כי עצם סגולת המנורה להשפיע לחוכמת התורה לדורי דורות גם כשאין בית המקדש זה חוק בלי טעם, אבל במציאות זה עובד תמיד ולנצח כי “הרוצה להחכים ידרים“, ולכן בהדלקת הנרות כתוב קודם ויקחו אליך ואחר כך חוקת עולם, כי הכוח שקיבל משה בעת הדלקת הנרות השפיע כחוק לדורי דורות כנר תמיד להשפעת חוכמת התורה לכל לומדי התורה גם כשאין בית המקדש.

וכן משמע קצת מהפסוק, שבהדלקת הנרות החוק הוא שזה ישפיע לדורות עם ישראל, ככתוב “חקת עולם לדרתם מאת בני ישראל”, ולא כתוב כמו בפרה “חוקת עולם“.

כי כאן החוקת עולם היה שההשפעות של החוכמה ימשיך להשפיע לדורות גם כשאין בית המקדש אלא מתוך הלימוד של בני ישראל ומתוך הדלקת נרות חנוכה בקדושה ובהתבוננות בנר חנוכה הם יזכו להשפעת הנר תמיד.

ויתכן שהיות וסודות חוקי התורה כבר נתגלו למשה על ידי הדלקת הנרות, לכן כלפי פרה אדומה כתוב קודם חוקת ואחרי זה ויקחו אליך, כי כבר הדליקו נרות במשכן והתגלו למשה החוקים, ואם כן כוונת התורה שמה שאצל עם ישראל זה חוקים את זה הם יקחו אליך, כי לך זה כבר לא בגדר חוקים כי לך זה ברור הגיוני ומובן וכמשמעות המדרשים.

ללמדנו, לנצל את אור קדושת הנרות, ובזמננו גם קיים כוח זה בנרות חנוכה, ונתבונן בהם ונסתכל בהם זמן רב, כי דרכם מתגלים אורות התורה, כפי שנגלו סודות בתורה למשה רבינו, כן יגבר בנו חשקת התורה ויתגלו לנו סודות התורה אמן ואמן.

וגם נלמד שלכל יהודי ויהודי עד סוף הדורות טמון כוח עצום של חוכמת התורה, כי בכוחנו להתחבר להשפעת החוכמה וקדושת התורה, והנר תמיד יבער בקרבנו לנצח, על ידי פך השמן הטהור שזה לימוד מתוך סביבה טהורה וראש נקי וצלול מטומאה רח”ל, ובעזרת השם נגלה את מתיקות התורה והמצוות, ונשמח לקיים את מצוות ה’ מתוך אהבה עזה לבורא עולם, שאפילו בלי הבנה נקיים את דבריו מתוך אהבתנו אליו, רק כי בורא עולם כך ציווה!!! ונזכה בעזרת ה’ יתברך להאיר ולזכות את הרבים אמן ואמן.

ועשית מנרת זהב טהור מקשה תיעשה המנורה

המפרשים מקשים למה בהתחלה כתוב “ועשית”, ובסוף כתוב “תיעשה” שמשמעותה שנעשתה מעצמה??? ומתרצים שהקב”ה ראה שמשה התקשה בה לכן הראה לו מנורת אש, וגם זה לא עזר ועדיין התקשה בה, עד שאמר לו הקב”ה למשה השלך את הכיכר לאש, ואומר השפתי חכמים שבצלאל זרקה והיא נעשית מאליה בפועל לכאורה כי כתוב “ויעש בצלאל”.

והוקשה לי הדבר מאוד, וכי למה משה רבינו התקשה במעשה המנורה על אף שבורא עולם הראה לו תבנית המנורה מאש, וכי בגלל שזה מקשה בלי חיתוכים והדבקות רק בנקישות בפטיש, בכל זאת מה הקושי כאן יותר מאשר הכפורת שגם היא הייתה מקשה זהב ומחוברים בה ללא בהדבקה שני כרובים עם כנפים פרוסות ופניהם איש אל אחיו, בגודל 10 טפחים, וכל היצירה המדהימה גם היא בנקישת פטיש???

ואולי הקושי היה כפי שכתב רש”י, לעשות מככר זהב טהור מנורה עם כל כליה (המלקחיים והמחתות) בכיכר שלם לא פחות ולא יותר, אולם אדרבא זה רק מקל את העבודה כי אין דרישה למשקל המנורה, אלא מה שיישאר מהככר אחרי שעשה את המנורה מהשארית יעשה את המלקחיים והמחתות שהם כלים נפרדים ממנה??? ורק אם נפרש שלא כרש”י שהמנורה בלי כליה תהיה מככר שלם אפשר להבין שזה הקושי של משה לדייק עד כדי כך.

והנה בגמרא מנחות כ”ט כתוב שעשר מנורות עשה שלמה וכל אחת ואחת הביא לה אלף ככר זהב והכניסום אלף פעמים לכור והעמידום על ככר, ומפרש רש”י הסיבה, כי רצו להעמיד את המנורה לכור, משמע שאכן יש בעניין דיוק משקל המנורה קושי גדול, וצריך עיון שמה הקושי להעמיד על המשקל הרי ככר כולל הכלים של המנורה וכאמור, אבל שם התשובה פשוטה שהקושי היה להפוך 1000 ככר זהב לאחד בודד.

ועיין במנחת חינוך צ”ח שמשמע שהקושי הוא לצמצם את הזהב לכיכר עוד קודם עשייתו למנורה, ולכן משה זרק לאש את הכיכר שיצטמצם בדיוק לכיכר, אבל אם כן מדוע יצא מנורה מושלמת ולא כיכר זקוק ובמשקל מדויק ומזה משה רבינו יכין בעצמו את המנורה?? אלא משמע שהקושי הוא (גם) בהכנת המנורה בעצמה ולא רק בהכנת הזהב לכיכר מדויק.

וגם מצאנו שמשה בשונה משאר בני אדם ידע לצמצם בזמן המדויק של חצות הלילה גמרא ברכות ד’, מצד שני לגבי מחצית הדם באגנות המופיע בסוף פרשת משפטים כתב רש”י מפורש שמלאך חילק כי אי אפשר לצמצם, ואולי רק לגבי חצות לילה היות ויש השפעות רוחניות יתכן שרק בגלל זה ידע משה לדייק ולצמצם.

וגם יש לתמוה על הוספת השפתי חכמים שבצלאל זרקה לאש, הרי אם לא יצרו את המנורה במלאכת אומן אלא זרקוה לאש והיא נוצרה בנס, מדוע צריך שבצלאל הוא זה שיזרוק ולא משה???

ובכלל יש לעיין הרי בסופו של דבר אף אדם לא הצליח ליצור במלאכת אומן את המנורה, ולכן הקב”ה אמר לו זרוק כיכר זהב לאש ויצאו המנורה והכלים שלה בנס, אז בשביל מה כל התהליך והמאמץ, קודם לצוות בפירוט וגם להראות למשה בהר את מעשה המנורה, הרי בורא עולם ידע שזה מעל השגתו של משה ומעל השגת ויכולת של כל עושי המלאכה, והקב”ה ידע שבסופו של דבר משה או בצלאל יזרקו את הככר זהב לאש, אז למה כל הפירוט??? למה היו כל השלבים???

אלא כידוע שמנורה היא כנגד החכמה, וכמאמר חז”ל ב”ב כ”ה הרוצה להחכים ידרים וסימנך מנורה בדרום, וריבנו של עולם רוצה שנשתמש בכל שכלנו ובכל היכולות שקיבלנו מה’ בשלימות, כיכר זהב לא פחות ולא יותר,  ואפילו שלפי הדעת הרווחת לעת עתה בין החוקרים שבן אדם משתמש רק באחוזים בודדים משכלו, ואם כן מדוע באמת הוא קיבל שכל הרבה יותר ממה שהוא מסוגל להשתמש??? אלא יתכן שהקב”ה רצה שבן אדם ידע תמיד שיש לו יכולת הרבה יותר ותמיד ישאף ליותר, ושלעולם לא יגיד עד כאן גבול יכולתי וגבול שכלי.

ולכן ייתכן שבזה משה התקשה כי להשתמש באופן מושלם בחכמה זה לא שייך, אבל ריבונו של עולם רוצה להראות לנו עד כמה הוא חפץ שנשתדל להתאמץ בכל כוחנו לכן הוא עושה שלבים למשה, וכל שלב זה עוד כוחות ועוד מאמץ מצד משה להבין ולנצל את חוכמתו, עד שאמר אני עדיין מתקשה, אבל משה רבינו, למרות הקושי לא התייאש וממשיך להשתדל ולהתאמץ, ולכן גם כשנצטווה לזרוק לאש, לא הוא זרק בעצמו, אלא נתן לבצלאל החכם בכדי שכשבצלאל יזרוק הוא ידע ויכוון בדיוק למה הוא מצפה שיצא, ויכוון עם כל הבנתו וחכמתו למה שרוצה ושואף שיצא ביצירה זו למרות שנעשית בנס.

דהיינו שלמרות שהמנורה נעשתה בנס, בכל זאת בו זמנית שהנס נעשה הם עשו את המקסימום מה שהם יכולים, ולמרות שכביכול זה מיותר שהרי זה ממילא כבר נעשה בנס, בכל זאת רחמנא ליבא בעי, וזה הספיק לבורא עולם להחשיב זאת כאילו משה או בצלאל בעצמם עשו את המנורה, עם כל הפירוט שמופיע במעשה המנורה,

ואכן בפרשת ויקהל לז’ יז’ כשמפורט כל מה שעשה בצלאל כתוב שעשה את המנורה ומפורט שם כל מראה המנורה צורתה וחלקיה, למרות שהמנורה יצאה מושלם בנס.

נלמד גם אנחנו לעשות את המקסימום, ונשאף לשלימות למרות שזה נראה כבלתי אפשרי, וגם כשיהיו ניסים, נמשיך מצדנו לעשות הכל להצליח בתפקידנו תוך כדי הניסים והסייעתא דשמיא, כי רחמנא ליבא בעי, וגם חשוב מאוד לדעת את ערך עצמי ואת ערך אחרים, ובענווה לדעת להשתמש לטובה בכוחם של אחרים הטובים ממני בתחומם, למרות שלפעמים זה ממש גורם לאי נעימות שכביכול אני זקוק לעזרת אחרים??? אבל ככה מצליחים שיודעים את האמת ופועלים על פיה, גם כשלא כ”כ נעים.

וזה מעשה המנורה – המשך “הכוונות שהכניסו, משה ואהרן במנורה ובהדלקה

כתב רש”י שמשה רבינו התקשה במעשה המנורה עד שהראה לו בורא עולם “וזה“, אבל יש דעה שגם זה לא עזר ולכן בורא עולם אמר לו זרוק כיכר זהב לאש וכך תיעשה המנורה שעשה הקב”ה שכאילו זה יעשה מאליה.

וקודם הבאנו מה שהקשו המפורשים מה היה הקושי למשה רבינו שהתקשה כל כך במעשה המנורה, ובפרט אחרי שבורא עולם כבר הראה למשה רבינו איך נראה המנורה???

ועוד הקשו במפורשים, שלא מובן למה כאן שכתוב שאהרן הדליק את המנורה, יש גם פירוט איך וממה נעשתה ונוצרה המנורה?? מה הקשר בין מצוות ההדלקה לתיאור מעשה המנורה??

ובפרשת נשא כתוב, “ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן”, ופירש רש”י “כלות משה” כאילו משה התחתן עם המשכן, והקשה רש”י הרי משה לא בנה את המשכן אלא בצלאל ואהליאב וכל חכם לב, אז במה נחשב כאילו משה התחתן עם המשכן???  ותירץ רש”י, שמשה מסר נפשו על המשכן לראות תבנית ותוכנית כל דבר ודבר ולא טעה בתבנית אחרת, ולכן זה נחשב שמשה כאילו התחתן עם המשכן בזה שהשקיע ותכנן שלא יהיה טעויות.

והנה משה לא התקשה בבריח התיכון שרק בנס רץ בתוך הקרשים והתעקם לכל צד, אז מה הקושי במנורה, והתשובה לכך אומר החפץ חיים, שבמנורה כלול כל חוכמת התורה, ולכן גם כתוב “כמראה אשר הראה ה’ את משה” דהיינו שבמנורה יש את כל התורה גם מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, כפי שקיבל משה בהר סיני.

ועל פי זה נראה לענ”ד א. משה היה צריך לדעת את כל התורה כולה עד סוף העולם, וזה היה קשה מאוד למשה לחדש מעצמו כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, ב. שגם אם אכן משה השיג בעמלו את כל התורה כולה ממש, אולי בכל זאת התקשה שכל החידושים יהיו מקשה אחת חוברים לתורה ולמקורות, שכל ה70 פנים לתורה יהיו ויתחברו כראוי למקורות, ג. שכשיש מחלוקת להגיע לאלו ואלו דברי אלוקים חיים זה רק בזמן ביאת המשיח, ואולי זה היה קושי העצום למשה רבינו.

וחשבתי על עוד דרך, שמה שכתוב שמשה מסר את נפשו שלא יהיו טעויות וראה כל תבנית ותבנית לא לטעות בתבנית, הכוונה שחוץ ממה שלמד מה כן לעשות, הוא למד גם את כל מה שלא צריך לעשות, את כל צורות הטעויות העלולות לקרוא.

וכאן היה צריך מסירות נפש להתעמק על כל הצורות לעומק ולשלול את כל הדרכים ולהשאיר רק אחד, ובצורה כזו שלומדים את כל הצדדים הלא נכונים ממילא אין טעויות, כי לקחת בחשבון את כל הטעויות, ואתה כבר יודע שזה טעות ולא לעשות אותו, ורק כשלא יודעים יש טעויות, לכן משה למד הכל בכדי שלא יהיה שום טעות.

ולכן כשמשה הגיע למנורה שזה כנגד חוכמת התורה פך השמן הטהור, היה עליו לדעת את כל 70 פנים לתורה, וגם לדעת את כל האפשרויות הלא נכונים והמוטעים.

ובזה התקשה משה כי אין סוף לטעויות שאפשר לטעות בכוונה או בלי כוונה בלימוד התורה,  כמו אותו תלמיד שהיה מטהר את השרץ ב 150 טעמים.

ואפילו יתרו שחיפש את האמת בדרך בדיקת כל האמונות, לולי ששמע את קריעת ים סוף ומלחמת עמלק יתכן שעד היום הוא עדיין היה ממשיך לחפש ולבדוק, ולפי זה מובן שכתוב במדרש “זעזע את העולם והראה לו מעשי המנורה“, כי הטעויות שמשבשים בתורה זה מזעזע את העולם.

ואכן ראינו שמשה ביקש מיתרו להישאר במדבר כי הוא היה לעיניים לעם ישראל, והאדמו”ר מסטמאר מסביר נפלא, שרק יתרו שבדק יסודי כל סוגי העבודה זרה ושללם ומאס בהם והגיע באהבה ליהדות, רק הוא יכול היה ללמד את משה ואת עם ישראל מה הם כל צורות וענייני העבודות זרות בלי שימשוך אותם לעבודה זרה חלילה.

אמר לו  הקב”ה אחרי שעשית כל מה שביכולתך קדימה זרוק לאש, ללמדנו שצריך סייעתא דשמיא מיוחדת גם לגדול הדור ליחיד שבדור לנביא הנביאים, משה רבינו, גם צריך את ניסי בורא עולם לעשות את הדבר הנכון באופן מושלם בלי טעויות.

וכפי שהגאון מווילנא אומר, המנורה יש בה 7 קנים ו 9 פרחים  ו 11 כפתורים ו 22 גביעים סך הכל 49, ומשה רצה להגיע שער ה 50 ולא הצליח, לכן אמר לו הקב”ה זרוק לאש, כי שער ה50 זה כבר מעל הטבע והכוחות של משה.

אומרת לנו התורה, שאהרן הכהן כשהדליק כיוון לכל ה 49 שערי חוכמה שמשה עשה וכיוון, שכפי שעשה משה כך כיוון גם אהרן, ולא רק בפעם הראשונה, אלא בכל פעם ופעם שהדליק הוא כיוון על כל 49 שערי חוכמה, ולא שינה וחיסר אלא כל פעם כיוון את כל הכוונות הנסתרות, וכלשון הרמב”ן שהמצווה הגדולה הזאת רומזת לדבר עליון וסוד נשגב.

ואולי על פי זה יש לבאר עוד, שעל הפסוק “אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות“, ומקשים, הרי המנורה זה הקנה האמצעי ואם כן רק ששה האירו אל פני המנורה, על ידי נטיית הפתילה לכיוון הנר האמצעי??

אלא יתכן כאמור, שאהרן הדליק את כל 7 הנרות כנגד פני המנורה שזה נון שערי החוכמה, ובזה טמן את הכוח בפך השמן שמעט שמן יאיר את כל ה7 נרות בנס חנוכה כאמור, ויתכן שזה כוונת הרמב”ן שהמצווה הגדולה הזאת רומזת לדבר עליון וסוד נשגב.

וגם נלמד מזה, שלא מספיק להתחזק ולעשות רק טוב, אלא צריך להשקיע גם לחסום כל דרך וכל פרצה שממנה יכול היצר להטעות אותנו ולהפיל אותנו בפח יקוש, ולהורידנו לשאול תחתית, נכון זה קשה להתאמץ ולהשקיע בסגירת כל, ובאמת כל הפתחים ליצר הרע ולטעויות ולמכשולים שבהם הוא עלול להפיל אותנו בטעות.

 אבל נלמד ממשה שכך עלינו לנהוג, שאין טעות אם משקיעים לפני כראוי, וזכרו “לפתח חטאת רובץ” הוא מחפש פתח ואז הוא נכנס והורס!! זהירות, סכנה!!!!

יוחנן כהן גדול – האם הוא צדיק??

כתוב בספר העקידה שבורא עולם לא מעניש אדם אם במעגל של אותו אדם יש צדיק שלא מגיע לו צער מכך.

ולפי זה מבאר הקדוש רבי אלחנן ווסרמן הי”ד  את מאמר הגמרא בירושלמי תענית, יז’ א’  שרבן יוחנן בן זכאי בשנות בצורת היה אומר לספר יש לי צער שאני רוצה להסתפר אבל אסור לי כי גזרו תענית כי לא ירדו גשמים, ומיד החלו הגשמים לרדת בכדי שרבן יוחנן לא יצטער חלילה.

וביאר האור אלחנן שרבן יוחנן טען שהיות והוא צדיק לא מגיע לו להצטער על חיסרון הגשמים, ולכן בורא עולם הוריד גשם עבור כל העולם, בכדי שהצדיק רבן יוחנן לא יצטער!!!

ובראותי חידוש זה התעוררתי, שהנה לנו רבן יוחנן בוטח בצדקותו ודורש מבורא עולם גשם כי לא מגיע לו צער, אפילו שיש רשעים וגזרה על הדור בכל זאת בגלל צדקותו הוא דרש גשם!!

אבל פלא עצום שעל אותו רבן יוחנן בן זכאי מספרת הגמרא  ברכות כח’ ב’  וז”ל: כשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו, כיון שראה אותם התחיל לבכות!!  אמרו לו תלמידיו: נר ישראל, עמוד הימיני, פטיש החזק!! מפני מה אתה בוכה??

אמר להם אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכים אותי, שהיום כאן ומחר בקבר, ואם כועס עלי אין כעסו כעס עולם, ואם אוסרני אין איסורו איסור עולם, ואם ממיתני אין מיתתו מיתת עולם, וגם אני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון, ואף על פי כן הייתי בוכה!!!

עכשיו שמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, ואם כועס עלי כעסו כעס עולם, ואם אוסרני איסורו איסור עולם, ואם ממיתני מיתתו מיתת עולם, ואיני יכול לפייסו בדברים, ולא לשחדו בממון!!

ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים אחת של גן עדן ואחת של גיהנם, ואיני יודע באיזו מוליכים אותי!!!  ולא אבכה!!!

ופלא עצום הדבר!!! איך התהפכו היוצרות???? מביטחון עצמי בחייו על צדקותו השלימה שלכן דרש גשם ואכן בזכותו ירדו גשמים, פתאום לפני פטירתו הוא בוכה שלא יודע מה מצבו?? לא יודע אם לגן עדן או לגיהינום?? מה פתאום עלה בראשו פתאום שהוא ילך לגיהינום?? איפה בטחונו העצום בצדקותו שהשתמש בה בחייו להוריד גשמים???

אלא נראה לחדש, וזה התחדש לי תוך כדי תפילת “על הניסים בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול“, שהתחלתי לבכות מצער על יוחנן, לא סתם יוחנן!!! יוחנן שקיבל 80 שנה אישור מבורא עולם שהוא צדיק מאושר, שהרי יוחנן כהן גדול נכנס לבית קודשי הקדשים ביום כיפור במשך 80 שנה ויצא שלם!!!

וזה בכלל לא פשוט כי בזמן בית שני כמעט כל שנה מתו כוהנים גדולים ביום כיפור, וגם כבר היה זקן מעל בן 110 לפחות.

ויוחנן גם זכה לשמוע בת קול בקודש הקודשים (בעת הקטרת הקטרת) סוטה ל”ג, ובגמרא ראש השנה י”ח ב’ מזכירה את יוחנן כ”כהן גדול לאל עליון“, וכשרבן יוחנן בן זכאי מביא דוגמא לאדם גדול וצדיק הוא מזכיר את יוחנן כהן גדול (ידים פ”ד מ”ו).

וכן בברכת משה לשבט לוי: “ומשנאיו מן יקומון” דברים ל”ג י”א כתוב בתרגום ירושלמי: ולא יהיה לשונאיו של יוחנן כהן גדול כוח לעמוד.

ובכל זאת ולמרות הכל יוחנן כהן גדול בסוף נעשה צדוקי!! לבכות מרה!!! איך נפלו גיבורים??? איך??? מה קרה לצדיק הגדול, יוחנן???

והנה כל המשפחה שלו נלחמו בנס חנוכה, אפילו הבת שלו יהודית נלחמה והרגה את שר צבא יוון, והכל למען היהדות המסורה מדור דור!!! משפחה יהודית לתפארת!!! אז משפחה כזו, מיוחנן כהן גדול, ומה עם יוחנן עצמו?? “לבסוף נעשה צדוקי“!!! ואני בוכה מרה!!!  יוחנן!! אוי יוחנן!!! למה???? ובמחשבות אלו נרדמתי אמש!!

וכאמור בבוקר יום שני של חנוכה, התחדש לי ברוך השם, שרבן יוחנן בן זכאי בא לתקן את הקלקול שעשה יוחנן כהן גדול בסוף חייו.

ולכן רבן יוחנן בן זכאי בכוונה ודווקא בסוף ימיו פחד ובכה והתעורר בתשובה בכדי לחדד את הפחד שלא יקלקל סופו כיוחנן כהן גדול, אלא אדרבא יהרהר בתשובה ויפשפש במעשיו וישפיל עצמו בעוונה מרובה, ולא יבטח בעצמו אלא יפחד מאוד מיום המיתה.

וכך רבן יוחנן בן זכאי תיקן את הרושם שעשה יוחנן כהן גדול, וכאמור רבן יוחנן בן זכאי החשיב מאוד את יוחנן כהן גדול כאדם גדול וצדיק (ידים ד’ ו’) ולכן הוא דאג לתקן רושם חטאו, ואולי גם תיקן חטאו של יוחנן כהן גדול, ואין לי יד ושם בקבלה לכן נסתפק ברעיון שתיקן הרושם הרע של סוף חיי יוחנן.

ונלמד מזה שאסור לנו לסמוך על עצמנו, וכפי שהגמרא אומרת ברכות כט’ תנן: אל תאמין בעצמך עד יום מותך, שהרי יוחנן כהן גדול שמש בכהונה גדולה שמונים שנה, ולבסוף נעשה צדוקי, ולכן לא יאמר אדם הנה אני נקי מחטא וכל הרהור וראיית איסור תקופה ארוכה ממש ואפילו יותר משנה שלימה ולכן אין לי יותר חשש וסכנה, וזה ממש לא נכון, עלינו לזכור “לבסוף נעשה צדוקי”.

לכן אז אם ברצוננו לשמר את פך השמן הטהור בקדושה ובטהרה, עלינו לדעת שיש להזהר מאוד, מלבסוף נעשה צדוקי!!! ומחר כמו היום בתפילת “על הניסים בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול”, שוב אבכה, אוי יוחנן אוי יוחנן!! למה??? ולא אבטח אלא אפחד מיצרי, ואשרי אדם מפחד תמיד.

לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים

בתפילת ערבית שוב בעת אמירת “בימי מתתיהו בן יוחנן“, התחדש לי בס”ד חידוש המשך ליוחנן כהן גדול, שגם יוצאי חלציו של יוחנן כהן גדול תקנו את חטא אבי המשפחה – “שלבסוף נעשה צדוקי“.

הנה הגמרא בשבת כא ב אומרת “שלשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל ובהודאה“, דהיינו שרק בשנה אחרי שהיה נס חנוכה קבעו אותו לחג לדורות!!

ורבים שואלים, למה דחו את קביעת החג רק לשנה הבאה, ומה לא קבעו אותו מיד??

וייתכן, שאם זה היה נקבע מיד, זה הייתה החלטה מעורבת עם החלטת המנצחים, אבל המנצחים החשמונאים צאצאיו של יוחנן כהן גדול רצו לתקן את יוחנן אביהם הגדול, לכן הם החליטו לדחות את ההחלטה, ושהם לא יחליטו בכלל בעניין, רק נתנו לחכמי ישראל “כדברי הרמב”ם תחילת הלכות חנוכה” למעתיקי השמועה.

וכפי שמסביר הבן יהוידע, קבעום – בית דין למעלה ועשאום – בית דין למטה שהם נגד הצדוקים, והם יקבעו ויחליטו על החג.

ובעצם זה מתברר כחג של כוח ההלכה היהודית המסורה והנכונה, מעל כל הכוחות של ניצחון המלחמה, והדלקת הנרות!! והכוח הגדול הוא שנקבע בחג “וציוונו לשמוע לדברי חכמים“!!! ככה תיקנו את חטא  יוחנן אביהם “שלבסוף נעשה צדוקי“, כי בן מכבד אב, בן מזכה אב.

לא פלא שרבן יוחנן בן זכאי שחי מאות שנים אחריו משתמש ביוחנן כהן גדול כסמל לצדיק ומתעלם מסופו שבסוף נעשה צדוקי, כי המשפחה ויוצאי חלציו ניקו את הרושם והנפילה שנפל.

וכ”ז מתאים בעיקר בפרט לדעות הראשונים שיוחנן כהן גדול ששימש 80 שנה בכהונה גדולה זה היה אביו של מתתיהו, אך יש ראשונים שחולקים וטוענים שיוחנן כהן גדול שנעשה צדוקי היה בנו של שמעון ונכדו של מתתיהו, ועי’ דרך אמונה של מרן הגר”ח קנייבסקי שליט”א בביאור הלכה מהלכות מעשר פ”א מ”ד.

קדימה צדיקים ננקה את חטאינו, שלא נשאיר אחרינו לכלוך שעל צאצאנו לתקן גם עבורנו, כי גם כך יש ירידת הדורות והניסיונות רק מתגברים רח”ל, כי מיום ליום יותר בקלות אפשר לחטוא וליפול בבת אחת לשאול תחתיות, ואדרבא נקבל על עצמנו להתחזק בימי קדושת חנוכה, ותוך כדי התבוננות בנרות חנוכה נזכור את ניסי בורא עולם עמנו בימים ההם ובזמן הזה, ונקבל על עצמנו מימי החנוכה להתמסר לעבודת הבורא וכך נזכה גם את אבותינו, וככה נזכה גם שיקויים בנו ההבטחה ש”זכות אבות לבנים תזכור” – זכות האבות הקדושים, ונזכה לאור הגנוז במהרה בימינו אמן ואמן.

מוסיף והולך

בשבת קודש וישב, שאל אותי הרה”ג ר’ שמעון מוזס שליט”א מדוע דווקא בחנוכה מצאנו את המושג של מהדרין מן המהדרין?? ובעצם מדוע רק בחנוכה יש את ההידור של מוסיף והולך???

ונראה לחדש בפשיטות, שדווקא בגלל שחנוכה זה חג מדרבנן, והוא החג המאוחר ביותר שיש שהרי חג פורים קדם לו כ 200 שנה, ואת חג הפורים תקנו אנשי כנסת הגדולה, ואכן סיפור נס פורים אפילו נכנס ונהיה לחלק מהתנ”ך, ואילו סיפור נס חנוכה זה היה הרבה אחרי תקופת חתימת התנ”ך.

ודווקא בגלל זה רצו חז”ל לחדש לנו, שגם חג דרבנן שתקנו רבנן אחרי תקופת התנ”ך אפשר לקבל השגות גבוהות ביותר, עד כדי כך שאין יום דומה לחברו, ואפשר להתעלות בחג הזה בבחינת מוסיף והולך!!!

על כן, חובה עלינו לנצל את ימי החנוכה להתעלות מיוחדת באמת, ולקבל על עצמנו קבלות אמתיות ברי קיימא לסגור את הפרצות, שלא נשאיר פרצה אחת ליצר הרע, ובעזרת ה’ נזכה לאורו של משיח שיאמר לנו ראו לאורי שזורח בקרוב ממש אמן ואמן.

הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים חדשים גם ישנים דודי צפנתי

מובא במדרש “המובא בילקוט ראובני” פרשת ויצא על הפסוק: “הדודאים נתנו ריח“- זה ראובן שהציל את יוסף מן הבור, וצריך להבין מה הקשר בין הדודאים לעניין זה שראובן ניסה להציל את יוסף מהבור??

וממשיך המדרש “ועל פתחינו כל מגדים – זה נר חנוכה (שמצוה להדליקו על פתח ביתו מבחוץ, שוב ראיתי כן בשם מדרש חזית שיר השירים ז’ יד’.

ורבים תמהו מה הקשר בין הדברים?? ובדרך אפשר נראה לבאר, שכידוע עצם מה שמצאו את הפח היה נס, כי היוונים כמפורש במדרש בית המדרש חדר א’ וכן מובא בשאילתות דר’ אחאי גאון בראשית ב’ כז’ ובב”ח סימן תר”ע מברייתא שבעצה של המושמד תתני בן פחת חיפשו בכל מקום לטמאות את כל השמנים בכדי לבטל את מצוות הדלקת הנרות בקדושה, חוץ מאותו פח שמן טהור שנטמן, שמצאו מונח תחת המזבח, וכתוב באוצר המדרשים על חנוכה עמוד קצב’ ג’ וביוצרות לשבת שני של חנוכה מרבי מנחם בן מכיר “וחנכו וכבדו את היכל להעלות נרות באומן, כחפשו ומצאו בשיתין (ביסודות המזבח)”.

וצריך להבין מדוע היוונים למרות עזרתו של המושמד הרשע בכל זאת לא גילו את מסתור זה?? וייתכן לתרץ על פי הגמרא סוכה מט’ שכתוב שם: תניא א”ר אלעזר בר צדוק לול קטן היה בין כבש למזבח במערבו של כבש, ואחת לשבעים שנה פרחי כהונה יורדין לשם ומלקטין משם יין קרוש שדומה לעיגולי דבילה – תאנים מיובשות, ובאין ושורפין אותו בקדושה, שנאמר בקדש הסך נסך שכר לה’.

ולפי זה נראה שהיוונים בכוונה לא חיפשו שם כי לא העלו על דעתם שבמקום ששם צבור יין נסך במשך עשרות ומאות שנים שאפילו מתקרש לגושים כתאנים, ובפשטות אמור להיות שם ריח חריף ביותר של יין, ולכן סברו היוונים שבמקום כזה לא יניחו שמן טהור להדלקה כי הריח החריף של היין עלול לפסול את השמן, ואולי חשבו שזה כלול בפסולים שהביאה המשנה מנחות פו’.

וזה הנס שחידש הכהן הגדול, שלא רק שידע שיהיה נס ופח השמן הקטן יספיק לשמונה ימים, הוא גם ידע ששמן זה לא רק שלא יושפע לרעה מהריחות העזים של היין, אלא אדרבא יהיה בו ריח נפלא של מגדים, וזה הרמז שנרמז “ועל פתחינו כל מגדים“, שכולם ידעו שבשמן שנמצא בנס היה ריח נפלא שהפיץ ריחו הטוב לכולם.

והנה אצל ראובן בתחילה הוא מצא דודאים ומסרם לאמו לאה, ורחל ביקשה אותם ובשכר זה לאה קיבלה את יעקב ונולד לה מחמת זה עוד 2 שבטים, ואם כן יוצא שראובן בעצם עזר לאמו להחליף אותה ברחל, ועל זה ראובן לא נענש אלא אדרבא הוא פעל כראוי, ואילו כשרחל נפטרה וראובן החליף יצועי אביו שחס על כבוד אמו מול שפחת רחל, על זה ראובן נענש והפסיד את הבכורה, ולמה?? מה ההבדל ממה שפעל תחילה עם הדודאים??

התשובה שנראית פשוטה היא, שקודם בדודאים הוא לא התערב רק האימהות הקדושות התערבו ופעלו מרצונם ולדעתם ועל הסכמתו הסופית של יעקב, ואילו בסוף ראובן פעל רק על דעת עצמו ובלי רשות, לכן נכשל בחטא והפסיד.

אבל ראובן למרות טעותו, הוא חזר בתשובה כל חייו, ולא רק בתפילות, אלא גם במעשים הוא טרח להציל את יוסף, שכאשר יהודה הציע שהאחים לא יהרגו את יוסף אלא ישליכו אותו לבור, התורה מעידה שראובן רצה אחרי זה להוציא את יוסף מהבור, וכך ירצה את אביו על שבלבל יצועי אביו כפי שכתוב בתרגום יונתן, ולכן נחשב כאילו הציל ממש.

ובכל זאת ראובן שכל ימיו חזר בתשובה, לא עזרה לו חזרתו בתשובה כלפי ברכת יעקב בסוף חייו, אלא עדיין יעקב אבינו בברכות שלפני פטירתו גער בו על המעשה והעניש אותו, וזאת למרות שכל חייו ראובן חזר בתשובה!!!

אבל למרות שראובן לא זכה לברכת יעקב, בכל זאת הוא זכה לתקן את עוונו, מכוח התשובה שעשה כל חייו, ולא רק שתיקן את חטאו אלא היות וחטאו התחיל מכך שטעה והשווה את מעשהו האחרון מכוח הדודאים שנתן תחילה, ממילא בחטאו הוא כביכול גרם לדודאים להריח רע, שפגם את המצווה שעשה תחילה כי מחמתם חטא וטעה בהמשך.

אומנם מאחר שחזר בתשובה שלימה כל חייו, ממילא הדודאים שוב נתנו ריח, שהכל נהפך לריח טוב, כי תשובה הופכת עבירות למצוות כאשר התשובה היא מתוך אהבת ה’, ותשובה משך כל החיים זה בפשטות לא רק מחמת פחד העונש אלא מתוך אהבת ה’.

וזכה ריחו הטוב של ראובן – הדודאים, שהשריש את המושג תשובה בכל ימיו, שגם דורות אחריו, מזרעו היה אדם שגם חזר בתשובה כל ימיו, והוא: און בן פלת, שנקרא שמו און כמאמר הגמרא כי כל ימיו היה באנינות על חטאו שהתחיל לחלוק על משה רבינו במחלוקת קרח.

וכמו שהשפעת התשובה של ראובן בתוספת מעשיו לחזק את התשובה גם במעשים, משפיעה לדורות הבאים, כך נס נר חנוכה יפיץ אורו וריחו הקדוש לדורות הבאים שנוכל בימי החנוכה להתקדש ולהתעלות ונהיה מוסיף והולך בעזרת השם אמן ואמן.

*חנוכה על שם מה??

כתב הר”ן שעל שם שחנו בכה’ לכן נקרא השם חנוכה, ושואל המהרש”א ממה הם נחו?? שהרי בחנוכה אינו כשבת ויום טוב הם ימי מנוחה ממלאכה?? לכן מבאר המהרש”א שהשם חנוכה זה על שם חנוכת המזבח,

אומנם החיד”א בשם מפורשים כתב שבחנוכה נחו מהמלחמה באויביהם ולכן מתאים הלשון חנו בכה’, ולכאורה קשה מדוע המהרש”א לא תירץ כן בפשיטות שהכוונה למנוחה מהמלחמה?? ולמה הב”ח סימן תר”ע טוען שדוחק לפרש כן, הרי בפורים חוגגים ביום שנחו מהמלחמה באויביהם?? ואם כן המושג שנחו מהמלחמה משמש סיבה לחג כבר מופיע מפורש בתנ”ך.

אלא יתכן בדעת המהרש”א, שהיות ובחנוכה המלחמה בעצם הייתה על החיים הרוחניים ולא על החיים הגשמיים, וזאת בשונה ממה שהיה בפורים ששם רצו להשמיד את עם ישראל מלחמה על גוף עם ישראל, לכן כלפי חנוכה יתכן בדעת המהרש”א שפשוט שלא שייך מנוחה ממלחמה כזו לעולם עד ביאת משיח צדקנו, ועל כן פירש חנוכה על חנוכת המזבח.

ואילו לדעת המפורשים שכן שייך לקרוא לחנוכה על שם המנוחה מהמלחמה, כי גם במלחמה רוחנית יש מטרות והישגים וכביכול תחנות של מנוחה.

וכמו שברוך ה’ ראיתי מתחזקים רבים ביראת שמים, ברוך ה’ מעל 2000 שמתחזקים 40 יום בשמירת עיניים וקדושה כראוי, וכל סיום של 40 יום בקדושה הם חוגגים אותו בסעודת מצווה בהלל והודאה, ומתוך שמחה של מצווה הם מקבלים על עצמם שוב ושוב עוד 40 יום שמירת עיניים וקדושה, כך כל חייהם בקדושה וטהרה.

ורעיון עצום טמון בזה, שהרי היצר הרע מסית את האדם בטענה שאין לו כל תקווה כל ימי חייו להיות קדוש וטהור, על כן באים כנגד היצר בטענה שזה לא כל החיים אלא זמן קצוב ומוגדר של 40 יום, וככה אדם מצליח לעמוד בקדושה כל ה40 יום, וסיום ה40 יום משמח אותו ביותר שהצליח במטרתו, והצליח לנצח את היצר הרע בתקופה שלימה זו, וכך מתחזק וחוזר לנצח ולהצליח להתקדש עוד 40 יום, ובעזרת ה’ עד סוף ימיו בקדושה.

והנה ימי חנוכה ימי טהרה וקדושה, ימים בהם קצת מהאור מגרש הרבה מהחושך, בוודאי כדאי לקבל על עצמנו תוכנית זו, להתקדש כל אחד ברמתו הרוחנית בהתמדה 40 יום, שגם הוא ירגיש את ניצחון היצר, ואת המתיקות לנוח כל סיום 40 יום ממלחמת היצר, ודבר זה מתוק הוא ביותר!! כדאי לכל אחד להחליט שהוא מקבל קבלה טובה זו עליו, ומול הנרות יבטיח לעצמו ולנשמתו להתקדש בהתמדה ובהצלחה.

ואכן, ישנם אנשים שהם בעמק הבכא לאחר נפילות קשות, היות ולהם 40 יום התמדה בקדושה נשמע כמשימה בלתי אפשרית, לכן לאנשים אלו שבורא עולם שמח בשיבתם אליו, כדאי לקבל על עצמם תחילה 24 שעות של קדושה מושלמת, ולאחר מכן 48 שעות, ולאחר מכן שבוע רצוף בקדושה, עד שבסוף סוף יצליח בעזרת ה’ עם הרבה עקשנות ונחישות להגיע ל40 יום שלימים של קדושה וטהרה.

ואני מכיר יהודים צדיקים, שמידי שבת בשבתו מקבלים את השבת במתנת סיכום ההתעלות שלהם במשך השבוע, ובתפילת “וטהר לבנו” הם מתחננים לבורא עולם שיעזור להם להצליח כל השבוע עד שבת הבאה להיות בטהרת הלב מושלמת!!!

וזכור שאכן המלחמה – מלחמת היצר היא כל החיים בלי הפסקה עד הרגע האחרון, בכל זאת תוכנית 40 יום נותנת כביכול הפסקות של שמחת הניצחון, וסיום מערכה בהצלחה, וכך אפשר לחגוג חנוכה כל השנה, וכל החיים!!! ולהאיר את העולם מחושך היצר כל ימי חיינו אמן ואמן.

“על הניסים” – מדוע בתפילת על הניסים לא מזכירים את נס פך השמן??

ראיתי רבים ששואלים שאלה זו, מדוע בתפילת על הניסים לא מזכירים את נס פך השמן, והנה התבוננתי וראיתי שגם בפורים שאומרים על הניסים לא מוזכר שם הנס שמרדכי נהיה משנה למלך אחשוורוש ושאסתר הייתה מלכה יהודית בגאון בבית אחשוורוש שנהפך לטובה לישראל, ובפרט שמאסתר המלכה נולד המלך שעזר להקים את בית המקדש השני, אלא רק מזכירים את הנס שה’ הפיר עצת המן והפכה לטובה, וזה מזכיר את הנוסח של חנוכה שבו מוזכר התהפוכה שעשה ה’ שהפך את הטבע שרבים וחזקים נוצחו על ידי מעטים וחלשים.

וראיתי שמרן שר התורה רבי חיים קנייבסקי מסביר זאת, שאנחנו מודים בהלל והודאה על ניסים שהיו ושהם משפיעים עלינו עד עצם היום הזה, ולכן המלחמה נגד היוונים שניצחנו אותם וזכינו לחיות בחיי תורה בטהרה, ולשלוט בארץ ישראל 200 שנה זה נס שראוי לחגוג אותו לדורות.

ובפשטות כוונתו, שאילו לא היו מנצחים את היוניים לא היה נשאר שריד רוחני לבית ישראל, וכפי שאומרים בחג פסח בהגדה של פסח שאילולי הוציא אותנו ה’ ממצרים הרי אנו ובנינו היינו משועבדים לפרעה במצרים עד עצם היום הזה.

ואכן משמע כדבריו בנוסח על הניסים, שאומרים: בימים ההם ובזמן הזה, שמזכירים נס שמשפיע גם לימינו, אבל נס פך השמן היות והנס הזה היה רק לזמנם ולשעה, לכן לא מזכירים אותו בתפילת על הניסים.

וקצת קשה, שהרי הרמב”ן במדבר ח’ ב’ אומר שנס נרות חנוכה הוא לדורות עוד מימי הדלקת אהרן הכהן, ועל זה נכתב בתורה “להדליק נר תמיד“, עד עצם היום הזה!!! ואם כן בוודאי יש משמעות לנס פך השמן עד עצם היום הזה?? ובפרט שהמשמעות היא שאור חוכמת התורה הקדושה תאיר עד עצם היום הזה?? וכפי שהארכתי בתחילת העלון.

ובכדי לענות על שאלה זו יש להקדים ולשאול שאלה נוספת, שהנה השמן שמצאו הרי הוא הספיק אך ורק ליום אחד בדרך הטבע, ומה שהדליקו בו כל 8 ימי חנוכה היה בניסים, וקשה איך היה מותר לברך בבית המקדש על הדלקת המנורה (לשיטות שעל כל עבודה בבית המקדש חייבים לברך ברכה), והרי הטבת הנרות לצורך הדלקת מצווה נפרדת היא והיה חובה לברך עליה ואיך ברכו על מעשה ניסים??

ולמרות שמצאנו בגמרא תענית כה’ סיפור עם הבת של רבי חנינא שהדליקה נרות לכבוד שבת ולאחר ההדלקה הבחינה שהשתמשה בחומץ במקום בשמן, והייתה בצער מכך, אמר לה אביה אל תצטערי, מי שאמר לשמן שידלק יאמר לחומץ וידלק, ואכן כך היה החומץ דלק יותר זמן משמן רגיל, שדלק עד מוצאי שבת ועשו ממנו הבדלה וזה היה נס גלוי, ואם כן לכאורה ניתן ללמוד מכך שאפשר להדליק ולצאת ידי חובה במעשה ניסים.

אבל אין זה הוכחה מושלמת, שהרי יתכן שבאמת אי אפשר להדליק ולברך על מעשה ניסים, אבל לפחות רבי חנינא ניחם אותה שיהיה אור בבית בליל שבת וחלילה לא ישבו בחושך.

וייתכן שעל הברכה לבטלה לכאורה יתכן שזה לא תוקן, וגם יתכן ומצוות ההדלקה לא התקיים בהדלקה ניסית, וגם משמע בלשון הגמרא שלא באש זו ממש יצאו לברכת הבדלה, אלא ממנו לקחו אש – לנר אחר שאינו מעשה ניסים ובו עשו הבדלה ויל”ע.

עוד קשה, איך עשו מלאכה בשבת להדליק את המנורה בשמן של מעשה ניסים, בפרט לדעות (תוס’ הרא”ש שבת כא’) שחילקו את השמן לשמונה, כך שבכל יום השתמשו רק בשמינית מכמות השמן הנצרכת, והרי בדרך הטבע לא היה במנורה כמידתה ואיך היה מותר להדליק בשבת לא כנדרש שממילא זה לא עבודת בית המקדש המותרת בשבת (התוס’ הרא”ש נראה שהסתפק האם זה לעיכובה, והמאירי וכן הקרן אורה מנחות פט’ כתב מפורש שבפחות לא יצא יד”ח כמו בחנוכה, וקצת משמע כדבריו מדברי הרמב”ם בפירוש המשניות מנחות פ”ט מ”ג שגם בכבתה בלילה צריך להדליקה שוב במידה שלימה ולא חצי מידה למרות שזה כביכול מצב של בדיעבד??

אלא יתכן שהכהנים החשמונאים הצדיקים למדו הלכה למעשה ממעשה הניסים שראו בגופם שהצדיקים המועטים ניצחו את היוונים הרבים והחזקים, שעל פי דרך הטבע לא היה סיכוי לקבוצה קטנה לנצח את האימפריה היוונית העצומה ששלטה בעולם ביד רמה, והיות ובכל זאת המועטים ניצחו, ממילא הבינו שכרגע יש מצב נס כמו טבע בעולם שקצת יהיה יותר עוצמתי מהרבה.

ובפרט שהם מצאו בנס רק פך שמן קטן ובודד שהיה שמור להם שידליקו בטהרה, והרי הוא לא הספיק בדרך הטבע לשמונה ימים כנצרך על פי דרך הטבע, ומדוע אותו כהן גדול שטמן להם ברוח הקודש את הפך שמן לא טמן 8 פכים, מזה הוכח להם שאכן הטבע בעת ההיא היא שמועט יהיה כרבים ויותר מהרבים, ועל כן הם בירכו על הדלקה כזו וגם הדליקו בשמן כזה בשבת בלי שום פקפוק, כי הקצת נהפך למידתה של המנורה על פי דרך הטבע שנקבע לאותו זמן.

ולפי זה ב”ה הכל מתורץ, שבתפילת על הניסים, אנחנו משבחים את הקב”ה על עיקר הנס, ואכן עיקר הנס שהיה בחנוכה הוא שנהפך הטבע הרגיל לטבע ניסי, ואכן על התוצאה שנגרר מהנס על זה לא משבחים בתפילת על הניסים.

וכן בפורים מודים ומהללים על עיקר הנס שזה שה’ הפר את מזימת המן וביטלה, והפכה את המצב לרעת המן, וזה עיקר הנס ואילו מה שמרדכי ואסתר משלו ביד רמה בבית אחשוורוש לטובת היהודים, ומה שנגרר מזה שבנה של אסתר נתן רשות לבנות את בית המקדש השני, זה כבר תוצאה של הנס העיקרי, ולא על אנחנו מודים בתפילת על הניסים.

ואילו בגמרא במסכת שבת כא’ ב’, על השאלה מאי חנוכה?? עונה הגמרא דתנו רבנן וכו’, ושם הגמרא מציינת בעיקר את נס פך השמן, והגמרא לא מציינת ומפרטת בהרחבה את ניצחון המלחמה ביוונים אלא בהבלעה, וכל כך למה??

ויתכן שהגמרא בשאלתה מאי חנוכה?? רצונה לפרש: איזה תוצאה למדו רבנן מנס חנוכה המפורסם – שעיקרו הניצחון של המועטים החלשים את הרבים והגיבורים??

ועל זה עונה הגמרא, “שתנו רבנן“, שאין כאן סיפור היסטורי, אלא לימוד ותלמוד יש כאן, שרבנן שלמדו תורה, הבינו בעומק דעתם הרחבה והקדושה שמדייקת לאמיתותה של תורה, שאפשר הפעם להדליק בשמן של נס, ולברך עליו וגם להדליק אותו בשבת בבית המקדש ללוא חשש עבירה, ולא העדיפו להתיר לעצמם להשתמש בשמן טמא, למרות שטומאה הותרה בציבור, כי הם הבינו מנס חנוכה – ניצחון על היוונים, שהטבע השתנה בעת ההיא, שמועט יהיה כהרבה, וכפי שכתבנו קודם.

ואכן מתאים מאוד שיכתבו את נס פך השמן והדלקת נרות חנוכה דווקא במסכת שבת, כי חייבים להדליק נרות חנוכה כראוי, כפי שמדליקים כראוי לכבוד שבת, וכמו כן בבית המקדש היה מותר להדליק שמן ניסי של פך השמן אפילו בשבת, כי את זה תנו רבנן ולמדו אותו מהנס העיקרי של חנוכה וכאמור.

והדליקו נרות בחצרות קודשיך

לכאורה קשה, מה הכוונה שהדליקו נרות בחצרות בית המקדש??

ואם תאמר שהדליקו את המנורה במקום להדליקה בפנים הדליקו אותה בחוץ מטעמים וסיבות שונים כפי שראיתי במפורשים, בכל זאת לכאורה זה לא עונה על הלשון רבים “בחצרות“, שהיה לכתוב והדליקו בחצר קודשיך, אם אכן הדליקו רק מנורה אחת??

אלא נראה לפרש, שלמרות שרק לשנה הבאה קבעו את חג החנוכה לדורות, בכל זאת גם בשנה ראשונה עשו פרסומא ניסא, כי הדליקו הרבה מנורות ונרות בחצרות בית המקדש – מכל צדדי החצר, בכדי לפרסם את נס הנרות לעיני כל, ורק לשנה הבאה קבעו את פרסום הנס כחובה על כל בית ובית כפי שבתחילה בשנה הראשונה פרסמו את הנס בחצרות בבית המקדש עבור כל כלל ישראל, אבל למהדרין עדיף שכל אחד יקיים בגופו את מצוות פרסום הנס.

ללמדנו, שחובה עלינו ללמוד מכל מצב בחיים בעיניים תורניות ובעיניים של תלמידי חכמים מה כל מצב עכשווי או משתנה או מפתיע דורש מאתנו לחיים העכשוויים וגם לעתיד הרחוק, ואכן ראינו משך כל ההיסטוריה שגדולי ישראל למדו לפרש את המצבים לפי דעת תורה, שהיא בדרך כלל היפך מדעת בעלי בתים ואנשים פשוטים,

וזכור נזכור את דברי הגמרא בדף כג’ דווקא בקשר לחנוכה, שהגמרא שואלת מה מברך?? ועונה הגמרא, מברך: אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה, ושואלת הגמרא, והיכן צונו?? רב אויא אמר מ”על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל”, ורב נחמיה אמר מ”שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך”,  כי אכן כאמור חלק גדול בנס חנוכה נוצר מאיך שרבנן למדו את המצב שנוצר, שלכן הם התירו לברך ולסמוך על הנס של השמן ולהדליקו גם בשבת בבית המקדש כי הם הבינו שזה מצב של נס שמועט יצליח כמו מרובה.

ובעזרת ה’, בורא עולם שעשה ניסים בעבר גם יעשה לנו ניסים בזמן הזה, ברוחניות ובגשמיות, שגם לנו למרות  מיעוט כוחינו לעמוד מול פיתויי היצר הרע הזמין כל כך היום יותר מתמיד, בכל זאת קצת מאמץ ורצון שלנו ינצח הרבה מחושך היצר הרע והחזק והטמא, וגם בגשמיות למרות ההכנסות הקטנות שיש לנו מפרנסתנו, בכל זאת שיהיה ברכה בבית שהקצת יספיק לכל צורכנו בשפע בלי מחסור וחובות חס ושלום, ואך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית ה’ לאורך ימים, לראות בטוב ה’ כל ימי חיי, ולהיות דבוק בקדושתו יתברך כל עת מעתה ועד עולם אמן ואמן.

** 8 ימי חנוכה

ראיתי בשולחן ערוך הלכות חנוכה, אחד מהמפרשים במקום שואל מדוע בחוץ לארץ לא נוהגים 9 ימים חנוכה, כמו בשאר החגים, שהרי שבעבר קידשו וקבעו את ראש חודש על פי עדי ראיית הלבנה, ובחוץ לארץ לא תמיד הגיעו השליחים לכן נקבע לדורות שבחו”ל מוסיפים יום נוסף מספק, ומילא בפורים כתוב מפורש במגילה שאסור להוסיף ימים, אבל בחנוכה למה לא??

ובאמת במנחת חינוך מצווה שא’ אות ט’ הביא שאכן בזמנם שקידשו על פי הראיה אכן בחו”ל מספק היו נוהגים 9 ימים בחנוכה, אבל בזמננו לא קבעו 9 ימים בחנוכה כי אין כבר ספק, ורק בחגים שהם חובה מהתורה החמירו שיוסיפו יום כבעבר.

ונראה לי לתרץ שחג חנוכה חייב להיות רק 8 ימים, כי רצו לזכור לדורות שהקפידו על שמן טהור, ולקח 8 ימים לקבל שמן טהור, ואת זה היה חשוב לזכור לדורות!!!

והנה יש את קושיית מרן הבית יוסף מדוע חוגגים חנוכה 8 ימים הרי ביום הראשון לא היה נס בשמן רק ב7 ימים הבאים?? ולפי הנ”ל הכל מתורץ, שאכן היה מעיקר הדין היו צריכים לחגוג זכר לנס רק 7 ימים בחנוכה, אבל היות ובחו”ל מספק בזמנם – בזמן החשמונאים שקידשו על פי הראיה את החודש, לכן קיבלו עליהם בשנה הבאה שבכל העולם גם בארץ ישראל ובכל התקופות 8 ימים שכל עם ישראל יחגגו בשווה 8 ימים, וזאת בגלל שהיה עניין לחז”ל לחגוג 8 ימים חנוכה להזכיר שהקפידו על שמן בטהרה.

ואולי מרן הבית יוסף שהקשה למה חוגגים 8 ימים, ולא 7 ימים, יתכן כי הוא מרא דאתרא דארץ ישראל, ובארץ ישראל תמיד היו אמורים לחגוג רק 7 ימים לכן הקשה למה מתחילה קבעו גם בארץ ישראל 8 ימים, העיקר שננצל את 8 ימי חנוכה בקדושה אמן ואמן.

ליל שמיני – זאת חנוכה

עכשיו שכבו כל נרות חנוכה , כשכבו כל שמונת הנרות זה הרגשה קשה, אוי חסר לי הרבה, הרבה אור חסר לי!! ובתחושת חסר כזה יוצאים לימי החורף לאתגרים ולנסיונות עד טו בשבט או עד פורים שגם בו יש אורות של קדושה ושמחה,

וייתכן שבדיוק לזה שאפו בית הלל, כי אם אדם היה מדליק כדברי בית שמאי שפוחת והולך שביום הראשון מדליקים 8 ובכל לילה מורידים נר כך שביום האחרון מדליקים רק נר אחד, אז היה קל יותר להיפרד מנרות חנוכה ומחג חנוכה, כי נראה שכל חנוכה זה תהליך של פרידה שפחות אור כל לילה עד שבלילה האחרון נשאר רק נר אחד בודד, וקל יותר שלילה אחרי אין כלום!! אבל לדעת בית הלל אדרבא כל לילה מתעצמים באור חנוכה ומוסיפים עוד אור, ובלילה האחרון מגיעים לשיא ל8 נרות חנוכיה שלימה, ומשם בום הכל נגמר בחדות מתוך השיא, זה קשה לאדם להסתגל להפרש חד וקיצוני כל כך, ודווקא מתוך הקיצוניות והחדות הוא זוכר יותר בעוצמה את חג חנוכה שנגמר, ומתגעגע זמן רב יותר לחג שכביכול נקטע באיבו,

וזה להבדיל כמו אדם שנפטר בגיל מבוגר ומתוך מחלות וחולשה שכבר התרגלו לרעיון שאדם זה יעלם ויסתלק מהחיים, אבל אדם צעיר וחזק שנפטר בפתאומיות בשיא פריחתו ועוצמתו זה כואב ומזעזע, ומתגעגעים אליו הרבה יותר, כי ההפתעה שנפטר בחדות באמצע החיים מזעזעת וגורמת לאנשים לחשוב המון על אותו צעיר שנעלם פתאום, ונזכרים בו הרבה, ולתקופה ארוכה, מלבד מה שגורם להרבה מחשבות על מהות החיים שלנו בעולם הזה.

ואת זה רצו בית הלל שנרוויח, שגם בסיום חנוכה נחשוב הרבה על אור חנוכה ונצטער על שבפתאום נעלמו מאתנו, ומתוך האכפתיות נדאג שקדושת חנוכה ואורות חנוכה שהשפיעו על הנפש ידלקו עוד ימים רבים אמן ואמן.

נס פח השמן התחיל בעבודת יעקב אצל לבן

ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשיבו את האבן למקמה

יעקב אבינו תמה הרי עוד היום גדול מדוע מתבטלים הרועים הממתינים שעות מיותרות, ואז הסבירו לו שהאבן כבידה ורק כל הרועים יחד יכולים להוריד את האבן, ולכן מתעכבים שעות עד שכל הרועים יגיעו, ולמה עשו כך?? אלא ההסבר הוא, כי היה קצת מים ולא רצו שאחד הרועים יקח יותר מים ממה שמגיע לו ויחסר לאחרים, לכן הניחו אבן כבידה שכולם יהיו בעת חלוקת המים, ע”פ הסברו של הרב הירש.

אומנם כאשר יעקב הוריד את האבן, לא כתוב שהחזירה למקומה, ולמה?? או שחיכה שכל הרועים יחזירו את האבן הכבדה בסיום שאביתם, אבל עדיין קשה כפי שהקשה הגאון הרב אליהו פרידלנדר שליט”א שמדוע אין חשש גזל במה שהשקה יעקב את צאן לבן תכף ולא המתין לבא כל הרועים שיהיה חלוקה במידה מדודה בין כולם כפי שנהגו?? וגם אם יקח פחות מהרגלה עדיין יחשדו בו?

ולכן נראה לתרץ, שאכן כבר לא היה צורך לשים מכסה כבד כל כך, כי כאשר יעקב אבינו הגיע היה ברכה במים והיה בשפע לכולם ולא היה צורך לשמור עליהם פן יחסר ואכן מיד ראו זאת כולם כי המים עלו לקראתו. ויתכן בדרך אפשר שגם בגלל שהמים שעלו לקראתו ממילא היה קל להסיר את המכסה ולהסירו כי המכסה צף על פני המים, וכך ראו כולם בחוש שיעקב לא חיסר מאום כי הברכה באה בגללו וגם נותרה לאחר שהשקה את צאן לבן, והגבורה שלו הייתה או ברחניות או כי ניגש להסיר את האבן לפני שידע שהמים כבר עלו לקראתו,

ואולי כאן נטמן הנס שהיה בפח השמן של חנוכה שלא התרוקן, ואם כן נס זה של פח השמן החזיר את יעקב צדיק ולקיים תרי”ג מצוות בשלימות ב20 שנה שהיה אצל לבן, וכפי המאמר דלקמן.

ויאסוף לבן את כל אנשי המקום

כתב הילקוט שמעוני שלבן מכונה לבן הרמאי כי רימה את כל אנשי מקומו, ולא רק בגלל שרימה את יעקב אבינו, וכך מספר המדרש, “ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה“, אמר להם יודעים אתם שהיינו דחוקים במים וכיון שבא יעקב הצדיק התברכו המים בשפע.

אמרו לו צודק אתה שאכן בזכות יעקב יש לנו שפע ברכה, ובכל זאת מה אנחנו יכולים לעזור ולתרום בעניין שלכן קראת אותנו לאסיפה?? אמר להם רצוני לעכב את יעקב שימשיך לחיות כאן עוד שבע שנים, ויודע אני שהוא אוהב את רחל ובעבורה הוא יעבוד עוד 7 שנים, ולכן אני רוצה לרמאות את יעקב ולהחליף את רחל בלאה, והיות ואני מפחד שמא אחד מכם יגלה סוד זה על כן אני רוצה שכל אחד מכם יתן משכון לערבות שלא יגלה סוד זה.

ולבן לקח את כל המשכונות ומכר אותם ובכסף קנה את כל צורכי החתונה, ובחתונה אנשי המקום שרו לאה היא, ומסיים המדרש שלמחרת החתונה נאלצו אנשי המקום לשלם לקונה על פדיון משכונם, וזה הרמאות של לבן שרימה גם את אנשי מקומו.

ולכאורה לא מובן מדוע לא תבעו אנשי המקום את כספם מלבן, מדוע כולם קיבלו את ההפסד כמובן מאליו?? אלא יתכן שלבן בחומתו וברמאותו הכניס אותם למלכודת, שבהתחלה הוכיח להם עד כמה כסף הם מרוויחים משהות יעקב הצדיק במקום, וממילא מגיע ללבן שכר על כך, אבל לבן לא דרש מיהם תשלום ישירות כי אז היו לפחות כמה מהם מתווכחים עמו ויטענו לו אם כבר השכר ינתן ליעקב הצדיק ולא לך, לכן הוא הוציא את התשלום שברמאותו החליט שמגיע לו בחכמה ובעורמה.

כי גם כשקלטו שעקץ אותם הם עדיין התביישו לדרוש ממנו חזרה את הכסף, כי הם בעצמם הודו לו שהם מרוויחים הרבה כסף ושעות עבודה בזכות שהות יעקב אבינו במקומם, ולכן עדיין הפסדם על המשכון הינו הרבה פחות מהרווח שנהנו מיעקב.

ומלבד זאת הם היו שותפים עמו לתרמית ולשקר ואין להם פה לטעון נגדו איפה היושר??? ובפרט שהם גם ברמאות ניסו לגבות את עצמם כששרו בחתונה לאה היא, שאם לאחר שיתברר ליעקב הרמאות לא יהיה לו פתחון פה עליהם שהם שותפים ברמאות, כי יטענו לו רמזנו לך בחתונה כששרנו בקול “לאה היא“, וכביכול אשמתך היא שלא ניצלת את עזרתנו לך, וצדיקים אנחנו, וכל זה נכלל ברמאות שהם רימו את יעקב רק הם מרגישים צודקים וצדיקים.

ולכן שמו לבן הארמי כי לא רק רימה את יעקב אבינו ולא רק רימה את כל תושבי המקום, אלא גם הפך את כל תושבי עירו לרמאים מהזן הגרוע ביותר שמרגישים עוד צדיקים וישרים!!!

ולאחר מכן ראיתי בש”ך על התורה שלבן רצה לנצל את יעקב שיעבוד לו בחינם ולא יבקש שכר לכן נתן לו חודש שלם אוכל ושתיה, ולאחר מכן דיבר עמו חלקלקות “הכי אחי אתה ועבדתני חינם”, שלבן רצה לגרום ליעקב להבין שאין לו זכות לבקש משכורות כי הוא משפחה כאח ודרך משפחה להתנדב בחינם, וככה רצה לגנוב את יעקב בצורה יפה ומכובדת, האמת זה נשמע קצת מוכר, כמה עלינו להיזהר!!

אגב כשיעקב דרש את אשתו להתחתן עמה דיבר בלשון זולה וכפי שרש”י כותב שאפילו קל שבקלים לא מדבר כך “הבה את אשתי וגו’“!! ואולי אם רמאי ותחמן כמו לבן הרמאי צריך להגיד את השקר הכי טוב, וכפי שאבי הרב שלום ריינר זכרונו לברכה היה רגיל לומר: השקר הטוב ביותר זה האמת!! ובוודאי עם שקרן ורמאי כלבן צריכים לומר את האמת החדה והברורה בלי צעצועי לשון!!