עשרה באב שחל ביום שישי

הרה"ג הרב נועם דביר

מייזלס

Facebook
Email
Twitter
WhatsApp
Print

מבואר בגמ’ בתענית שהאבלות ממשיכה ביום י’ באב, “מפני שרובו של היכל בו נשרף”, וכתב הטור (או”ח סי’ תקנ”ח): “תניא בז’ באב נכנסו עו”ג להיכל ואכלו בו ושתו בו וקקלו בו יום ח’ וט’ עד שפנה היום לעת ערב הציתו בו האש ונשרף עד שקיעת החמה ביום י’, והיינו דאמר ר’ יוחנן אלמלא הייתי התם קבעתיו בי’ שרובו של היכל בו נשרף”.

והביא הטור בשם הירושלמי שרבי אבין שם תשיעי ועשירי, ור’ לוי צם ט’ וליל עשירי כי לא היה בו כח לצום כל יום עשירי. וסיים שם הטור: “ואנו בזמן הזה תש כוחנו ואפילו ביום הכיפורים שהיה ראוי לעשות מספק ב’ ימים אין אנו מספיקין, ומכל מקום מנהג כשר הוא שלא לאכול בשר בליל י’ ויום י’ רק להשיב הנפש שיהא קרוב לעינוי”.

ומרן השו”ע (תקנ”ח א’) הביא את סוף דבריו: “בתשעה באב לעת ערב הציתו אש בהיכל ונשרף עד שקיעת החמה ביום עשירי, ומפני כך מנהג כשר שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בליל עשירי ויום עשירי”, וכך מנהג בני ספרד שלא לאכול בשר כל יום עשירי. והרמ”א כתב להקל: “ויש מחמירין עד חצות היום ולא יותר”, וכך נוהגים בני אשכנז.

והנה כתב המג”א (שם סוף סק”א): “וכתב רש”ל בתשובה סי’ צ”ב שאין לרחוץ ביום עישרי ואין לספר ולכבס עד חצות, ופשוט דכשחל [יום עשירי] ביום ו’ הכל מותר לכבוד שבת”. והובא להלכה במ”ב (סק”ג) ובאחרונים, וכך מחמירים בני אשכנז, אולם לבני ספרד מותר לכבס להתרחץ ולהסתפר מיד במוצאי תשעה באב (עיין בשו”ת יחוה דעת ח”ה סי’ מ”א), אולם יש ספרדים שמחמירים בזה כמו בני אשכנז, והמחמיר על עצמו כל יום עשירי בכל הדברים, תבוא עליו ברכה (כה”ח שם ס”ק ו’ וי’, מאמר מרדכי פרק כ”ט).

ויש לברר כוונת המג”א שכתב “הכל מותר”, האם הדברים מוסב גם על דברי המחבר והרמ”א שדנו על אכילת בשר, או רק על רחיצה, תספורת וכיבוס, שהזכיר בשם הרש”ל והלבוש. ובפמ”ג (שם א”א א’) ועוד אחרונים, משמע להדיא שכוונת המג”א מוסבת רק “לספר ולכבס קודם חצות”, וכפי שכתב המחבר בעצמו להקל דוקא באלו (סי’ תקנ”א ד’), וז”ל: “לאחר התענית מותר לספר ולכבס מיד”, ולכן לכאורה אין מקום להקל באכילת בשר. ובערוה”ש (תקנ”ח ב’) כתב כן בחריפות: ואם חל ט”ב ביום ה’ למחרת בערב שבת הכל מותר מפני כבוד השבת [שם] אבל לאכול בשר קודם חצות פשיטא שאסור דלא כיש טועים בזה [עמג”א סק”ג]”.

ויש להעיר שאכן מבואר בפוסקים שדין אכילת בשר חמור יותר, ראה בה”ל (ד”ה עד חצות היום בשם מאמ”ר) שכן משמע מדברי המחבר והשו”ע, וכן מבואר בשעה”כ (פ”ט ע”ג א’ בהגהת מהרש”ו) שכתב “ואני מיקל בסיפור להיות כי היא חומרא בעלמא והאבילות היא ישנה מה שאין כן בשר ויין שהוא רמז לביטול הקורבנות” ומשמע שגדר אחר לאכילת בשר, וגם אביו המהרח”ו שהחמיר בתספורת מי”ז בתמוז כמו אכילת בשר, לא החמיר בכיבוס וגיהוץ. בכל אופן יש לציין שלכל הדעות, מוצאי תשעה באב (וכל שכן יום עשירי) קל יותר מדיני תשעת הימים (ראה מ”ב שם סק”ב, פמ”ג א”א א’), ואם כן יש לדון האם בכל אופן יש מקום להקל.

והנה בשות מור ואהלות (לגאון רבי אליהו פוסק זצ”ל סי’ ל”ט, והוב”ד גם בס’ מחזה אליהו) כתב על דברי המג”א: “ויש בקבלה שהרה”צ המפורסם ר’ לוי יצחק מבארדיטשוב זצ”ל פירש דברי המג”א ‘דהכל מותר’ – גם בבשר”. וכתב שיש ג’ טעמים בזה:

א. כיון שאכילה לפני חצות היא גם מפני כבוד שבת כמבואר בשו”ע או”ח סי’ רמ”ט [אף שיש להעיר ששם מדובר על סעודה שאינו רגיל בה ביום חול, וגם לקבוע סעודה מותר, ויש להמנע רק מט’ שעות ומחצה], ובהמשך הקשה על כך, מדוע שיאכל דוקא בשר, “הכי כבוד שבת שיאכל בשר בערב שבת”.

ב. לעשות היפך ממנהג הגויים שמנהגם שלא לאכול בשר ביום ו’ (כמוזכר במג”א תקנ”א סקכ”ח).

ג. כידוע שיש עניין לטעום ממאכלי שבת, כמו שאנו מזכירים בתפילת מוסף של שבת קודש, “טועמיה חיים זכו” ויש לכך עניין ע”פ סוד, וכמו שכתב המג”א (ר”נ סק”א) שצריך לטעום מכל מאכל שבת. וכתב שהטעם לכך כדי שלא יהיה “שינוי וסת” (ע”פ הגמ’ בחולין פד, רשב”ם ב”ב קעו.) שכל השבוע לא היתה סעודה קבועה של בשר, ולכן נכון להרגיל את הגוף לסעודות שבת. וסיים שם, שכיוון שיש מקור לאכילת בשר בע”ש, וכמו כן מסתבר שאם התירו רחיצה אין לחלק בין רחיצה לאכילת בשר – ולכן יש להתיר לאכול בשר ביום שיש י’ אב. ע”כ.

אולם כאמור לעיל, מנהג העולם אינו כן, ולכן יש להחמיר כפי שכתבו האחרונים לעיל. וכן מובא בשם הגר”ש ואזנר זצ”ל (קובץ מבית לוי בין המצרים), שיש להמנע מאכילת בשר ביום שישי שחל בי’ באב עד חצות. בפרט שכיום אנשים לא רגילים לאכול בשר ביום שישי, ולכן אין מקום להקל. ולגבי טעימה של אכילת בשר ביום שישי כדי לבדוק את המאכלים, נראה בפשטות שאין לאסור ולא על כך התכוונו הפוסקים (ויתרה מכך מצינו ביחס לפוס’ שהתירו לטעום ממאכלים בתעניות, וכן באיסור והיתר שדנו הפוס’ בהיתר טעימה אם יש טעם איסור) ובפרט שדיני יום י’ יותר קלים מליל י’ באב, וכל שכן שיותר קלים מהימים שבין ר”ח לט’ באב. ולכן לכל צורך אפילו קטן (כגון שמנהגו לאכול בכל יום ו’ בשר בבוקר) נראה שהמקל בכך יש לו על מה לסמוך, ע”פ הטעמים שהזכיר רבי אליהו פוסק, וקיי”ל הלכה כדברי המקל באבל.