אהבת ה'

הרב מאיר שמעון עשור

הרב מאיר שמעון עשור

Facebook
Email
Twitter
WhatsApp
Print

הציווי לאהבת ה' "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" שם דגש על הלב הנפש והממון, אפשר לומר שכוונת הכתוב כנגד שלשה מידות הכלולות בגדרי האהבה, הרגש-חמדת הלב, הנפש-חמדת הנפש והממון-חמדת הממון. 

כנגד הרגש, בא ללמד עד כמה השיעור שצריך לצאת ידי חובת אהבת ה' ? אמר הכתוב בכל לבבך, לאהוב את ה' בכל עוצמת הלב, וזאת כנגד עוצמת הלב כאשר הוא תאב וחומד, וכנגד זה אמר הקדוש ברוך הוא "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך", שישתדל להכניס אהבת ה' בלבבו וילהיבנו באהבתו עד שישיג רגש אהבת ה' בלבו ככל שיעור שיכול הלב להכיל ולהרגיש בו. ולזה דקדק הכתוב לומר בכל, לפי שהלב יחמוד כל דבר אפשרי וחומרי, בכל מני אהבות מותרות ואסורות ולכן חייב הכתוב שתהיה הרגשת הלב באהבתו יתברך בעוצמה גדולה שאין למעלה ממנה, כתשובת המשקל לחמדת הלב, ואהבה זו שהטועם אותה ומרגישה, תערב לו למעלה שאין שיעור לה בעולם הזה.

הגורם למציאות תאווה זו הוא התעוררות הלב התר אחרי העיניים, כדרך אומרם "עין רואה ולב חומד", ובכדי למנוע תאווה זו, אמר הכתוב "ולא תתרו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם" אדם הבולם את  רגשותיו לבל יחמוד בליבו, את חיסרון הלב הכמהה לאהבה מטבעו, תמלא אהבת ה' טהורה וכגודל עוצמת האהבה לה' יתברך, כך תושלם אהבת הלב ויתמלא את החלל הטבוע בו ויבא על סיפוקו ולא יחמוד עוד כל אהבה אחרת מלבד אהבת ה'.

המידה השניה כנגד הנפש וחמדותיה והצרכים הנפשיים הטבועים באדם. הכתוב מצווה לאהוב את ה' "ובכל נפשך", תאהב את ה' כמו בדברים חיוניים שהנפש צריכה להם, כגון אכילה ושתיה וכדומה, שהאדם מרגיש צער בחסרונם, כמו כן תהיה אהבת ה', וזה פירושו "ובכל נפשך", שהאדם מטבעו ישתוקק בכיסופים לאהבת ה' ובחסרונה יצטער מאוד, כמאכל ומשקה. 

ואם הוא עושה כן שהגיע למעלת אהבת ה' ומילא את נפשו ממנה, מיד יתמלא בתוכן אין סופי ובשמחה של קדושה אמתית ושוב לא יצטרך ולא יזדקק למלא חסרים נפשיים שונים באמצעים מדומים המוצעים לנזקקים רפא הנפש, שכן אהבת ה' בכל הנפש, היא  שלימות ובריאות הנפש.   

המידה השלישית כנגד חמדת הממון, אמר הכתוב "ובכל מאדך" פירוש תאהב את ה' בכל הממון שאתה חפץ בו, וכשם שבממון חל הכלל "אוהב כסף לא ישבע כסף", כי כשאדם המגיע לעשירות, יתעצם לחפוץ בהון עצום יותר, והולכת תאוותו וגדלה עד מאוד. כך מצווה אותנו ה' באהבתו, כמו במאודך שאת הולך וגדל ולא מסתפק ומגביל כך תנהג באהבת ה' ולפי זה מה שכתב "ובכל מאודך" כוונתו שבכל העוצמה והכוח שמשמש את רצונך לגדול ולהעשיר עוד ולא תסתפק באהבה שיש לך כבר כמו שאינך מסתפק בממונך הקיים.

אדם שיגיע למעלה זו של אהבת ה' שתהא בכל ממונו, יגיע להכרה שהכל שלו וממנו יתברך כמאמר הכתוב "לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צבאות" וידע כי הכל ממנו יתברך ומה שמגיע לאדם יקבל כמו שאמר שלמה "אל תיגע להעשיר, מבינתך חדל". ואפשר שיהיה הממון סיבת רעתו ואבדן נפשו.כמו שכתוב "עשר שמור לבעליו לרעתו". ולכן בהגיעו למעלה זו, יבין את מציאותו לאשורו ותרד תאוותו בחמדת הממון ולא ידאג עוד רק למחסור נפשו ויתנהל בבחינת "צדיק אוכל לשובע נפשו" ולא  בבחינת "ובטן רשעים תחסר"

והנה המידות אלו תאוותם הינם מדומות: 

חמדת הלב, אחר גמר מעשה "דרך גבר בעלמה"  ישתנה הדבר ותעלם התאווה אצלו, עד אחר זמן שתתעורר שוב. 

חמדת הנפש אחרי ששבעה נפשו ועוד אכל לתאוותו, ימאס ויקוץ במאכל ובשתייה, ויחדל ממנו החפץ והרצון בתאווה זו. 

חמדת הממון כאשר יחמוד האדם לדבר יקר ערך ויחשוב שבהישגו יגיע לפסגת חלומותיו ובזה תתיישב דעתו  ותסופק תאוותו, אין הדבר כן, אחרי שהשיג האדם את חפצו, יתרגל למצבו החדש ושוב תתעורר בו תאוות הממון "ביתר שאת וביתר עוז". 

לזה בא דבר ה' בצוותו אותנו "ואהבת את ה' אלוקיך" לתת מענה יציב ואמתי לחסרים ולמידות האלו. 

 

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *