דינים השייכים לאוכל ולשותה ביום הכיפורים

דוד

בן חי

Facebook
Email
Twitter
WhatsApp
Print

דינים השייכים לאוכל ולשותה ביום הכיפורים

האוכל והשותה כדרכו ביום הכיפורים:

  • מצווה על החולה להיבדק קודם יום הכיפורים אצל רופא כדי לברר את מצבו הרפואי אם יכול הוא לצום. השאלות שיש לברר עם הרופא הם כדלהלן: האם יש סיבכוי סביר שהצום יגרום להחמרת מצבו. ואם אכן צריך לאכול ולשתות מה הן בכמויות המספיקות שלהם הוא זקוק כדי שלא תחמיר את מצבו. והאם מספיקה שתיה בלבד או שמא צריך הוא גם לאכול.
  • החולה שהותר לו שלא לצום ביום הכיפורים אסור לו להחמיר על עצמו וחייב באכילה ושתיה כהוראת הרופא והמורה הוראה. ואף אם חושב שיוכל לצום את הצום הרי שהוא נכנס לספק פקוח נפש ואדרבה שם נפשו בכפו ועברה היא בידו.
  • ולכן אותם אלו שהותר להם שלא לצום כלל רשאים לאכול כדרכם ואין צריך לשנות מדרך אכילתו. וכדאי שישתה דברים המזינים את הגוף כגון חלב, ושתיה ממותקת שיש בה סוכרים.
  • על החולה שהותר לו שלא לצום ביום הכיפורים יאכל מאכלים וישתה משקים שיש בהם תועלת לרפואתו וימנע מלאכול מיני מתיקה שאין בהם תועלת לבריאותו.
  • החולה שאינו צם ואוכל ושותה ביום הכיפורים אינו צריך לעשות קידוש.
  • החולה שהותר לו לאכול ולשתות ביום הכיפורים חייב לברך ברכה ראשונה ואחרונה. והוא הדין למי שהותר לו לאכול בשיעורין (באופן שיודע שאכל ושתה כשעור המחייב ברכה אחרונה).
  • מי שאכל כשיעור המחייב ברכה אחרונה ומברך ברכת המזון אומר "יעלה ויבוא" ומזכיר "ביום הכיפורים הזה ביום סליחת העון הזה".

האוכל והשותה לשיעורין:
בידוע שהאכילה והשתיה ביום הכיפורים אסורה מן התורה ואפילו אוכל או שותה שיעור כל שהוא. אכילה שחייב עליה כרת הם דווקא המאכלים הראויים למאכל. והוא הדין בשתיה. ולכן האוכל והושתה ביום הכיפורים במזיד שיעור חייב כרת. ואם אכל או שתה בשוגג חייב חטאת.
אכילה שחייב עליה מן התורה היא בשיעור ככותבת הגסה (כערך של 45 גרם) בערך בתוך כדי אכילת פרס.

שתיה שחייב עליה ביום הכיפורים הוא כשיעור מלא לוגמיו והוא שישתה את השיעור הנ"ל כדי זמן שעור שתית רביעית.

  • החולה שהותר לו לאכול ולשתות לשיעורין טוב שיכין כבר מערב יום הכיפורים את השיעורים שלהם הוא יזדקק ביום הכיפורים כדי שלא יכנס לספק דאורייתא ביום הכיפורים עצמו ושמא שלא יגיע לידי קולא וחומרא מיותרים.
  • השיעורין המותרים לאוכל הם: כל מאכל שיאכל, יאכל עד 30 גרם ויפסיק בין שיעור לשיעור כדי אכילת פרס.
  • כדי אכילת פרס הוא שיעור זמן אכילה של ג' ביצים. מכל מקום כיון שרבו הדעות בשיעור זמן זה לכתחילה יש להמתין בין אכילה לאכילה 9 דקות כולל זמן האכילה. ומי שלא יכול ימתין מינימום 4 דקות בין אכילה לאכילה.
  • השיעורין המותרים לשתיה הם: כל שתיה ששותה לא ישתה יותר משעור מלא לוגמיו ושיעורו בערך כ30 סמ"ק. וימתין בין שתיה לשתיה כדי שיעור אכילת פרס כאמור לעיל. ומי שאינו יכול להמתין כל כך יכול לשתות כף אחרי כף בלא המתנה כמות גדולה של נוזלים שלהם הוא זקוק.
  • אופן המדידה של מלא לוגמיו הוא לפי כל אדם באשר הוא. ומלא לוגמיו הוא שיעור של מילוי צד אחד של פיו כאשר הוא מלא ובולט. לכן עוד קודם יום כיפור ימלא האדם שהותר לו לשתות לשיעורין את אחת מלחייו מים ולאחר מכן יפלוט לתוך כלי מדידה ויוכל לשתות פחות מן השיעור המוצג בכלי בבת אחת ביום הכיפורים. וימתין בין שתיה לשתיה כאמור לעיל.

 

דוד בן חי, מנהל בית ההוראה "שערי הלכה ומשפט" מו"צ ומשיב הלכה.