דיני נטילת ידיים בגין נגיעה בנעליים:

כתב רבי שמעון בן צמח דוּרָאן (הרשב”ץ; 1444) מגדולי רבני אלג’יריה, דבריו הובאו להלכה בשולחן ערוך (או”ח, ד, יח):

“שבעה דברים צריכין נטילה לאחריהם, ואלו הם: הקם מן המטה; והיוצא מבית הכסא; והיוצא מבית המרחץ; והנוטל צפרניו; והחולץ מנעליו; והנוגע ברגליו; והחופף את ראשו”.

חליצת נעליים:

רבי שמואל בן רבי יוסף (אלטונה, מאה ה-17) סבור כי חליצת נעלים מחייבת נטילה אף כאשר האדם לא נגע בידיו בנעלים כלל. ברם פוסקי ההלכה (משנה ברורה ועוד) דחו עמדתו והסיקו, כי חובת נטילת ידיים חלה רק כאשר האדם נגע בידיו בנעליים.

ניקיון או טומאה:

נחלקו פוסקי ההלכה מהו הנימוק לחובת נטילת ידיים לאחר נגיעה בנעליים.

לדעת רבי שניאור זלמן מלאדי (בעל התניא; 1812) חובת נטילת ידיים מחמת נגיעה בנעליים הינה בגין רוח רעה המצויה בנעליים, וזאת מפאת העובדה שהן נוגעות בקרקע שעליה נאמר “ארורה האדמה בעבורך” (שו”ע הרב, קכח, כז).

ברם לדעת המשנה ברורה (ד, יח) חובת הנטילה הינה משום ניקיון הידיים מהלכלוך של הקרקע המצוי בנעלים.

ההבדל דין בין הטעמים:

1. זמן הנטילה. טומאה – יש ליטול ידיים בהקדם. ניקיון – אין חובה לטול ידיים בהקדם.

2. נגיעה באופן חלקי עם היד. טומאה – יש לטול את כל היד במים, מכיוון שהטומאה חלה על כל היד. ניקיון – מספיק לנקות את מקום המגע בלבד.

3. סוג הנעל. טומאה – דווקא נעלי עור (חזון איש). נקיון – כל סוגי העליים (ילקוט יוסף).

4. אופן הביצוע. טומאה – יש ליטול 3 פעמים מתוך כלי. נקיון – ניתן להסתפק בניקיון תחת זרם מים.

5. נכה היושב על כסא ונעליו לא נוגעות בקרקע. טומאה – צריך ליטול. ניקיון – פטור.

ההכרעה:

לכתחילה יש לחוש לדעה שיש טומאה בנגיעה בנעלים, ויש ליטול ידיים עם מים. בשעת דחק, אם הנעלים נקיות ללא לכלוך מעיקר הדין אין חובה ליטול ידיים. ברם, כתבו הפוסקים (רמ”א, קכח, טז. עיי”ש) כי נעלים במצב סתמי נחשבות כאינן נקיות, וחלה חובה לנקות את הידיים עם מים.

שרוכים/ רוכסן:

הכרעת הפוסקים כי הנוגע רק בשרוכים, לא חלה עליו חובת נטילה (יביע אומר, ה, א). וכן הנוגע ברוכסן בלבד (הגרי”י נויבירט זצ”ל). כמו כן הנוגע בנעלים חדשות שלא לבשו אותם, אינו צריך ליטול ידיים (כף החיים, ד, עא).

מגפיים:

יש פוסקים (פסקי תשובות, ד, כב) שכתבו כי הנוגע במגפי ברך בחלקם העליון במקום הנקי תמיד מלכלוך, פטור מחובת נטילה, ובשעת צורך ניתן להסתמך עליהם. במידה והמגף עשוי מעור כגון נעלי חי”ר של צה”ל, מן הראוי להחמיר וליטול ידיים במים.

אין מים:

כתב השולחן ערוך (ד, כב; ומשנה ברורה): “אם אין לו מים יקנח ידיו… בכל מידי דמנקי, או שישפשף בטלית יבש”. כלומר, כאשר אין מים לצורך נטילה, יש לנקות את הידיים במגבת וכדו’, ובכך הידיים יהיו נקיות מכל לכלוך, ובשעת דחק ניקוי זה מועיל אף להסרת הטומאה מהידיים.

לסיכום:

1. הנוגע בנעלים, לכתחילה ראוי ליטול ידיים עם מים 3 פעמים מתוך כלי. מעיקר הדין, ניתן להסתפק בשטיפת הידיים תחת זרם מים בלבד.

2. לכתחילה יש ליטול ידיים לאחר נגיעה בכל סוגי הנעלים (עור/ בד/ פלסטיק).

3. נגיעה בשרוכים/ רוכסן, אין חובה ליטול ידיים.

4. נעלי מגף, הנוגע במקום גבוה שאינו מתלכלך, בשעת צורך ניתן להקל שאין חיוב ליטל ידיים. כאשר המגף עשוי מעור, ראוי להחמיר.

5. כאשר אין מים, יש לנקות את הידיים באמצעות מגבת.

© הרב איתיאל כ”ץ