שימוש בפסלים ובתמונות נוי ביתיים:

איסור עשיית פסל:
“אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם. לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי, אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם” (שמות, כ, יט). לדעת הרמב”ם (ס. מצוות, לאו, ב) איסור עשיית פסל כולל, איסור יצירה אף ללא השתמשות, ואיסור השתמשות אף ללא יצירה.

נימוק האיסור:
רבי משה בן מימון (הרמב”ם – 1204; עבודה זרה, ג, י) מדגיש ומנמק: “אסור לעשות צורות לנוי ואע”פ שאינה של עבודת כוכבים.. כדי שלא יטעו בהן הטועים וידמו שהם לעבודת כוכבים”.

צורות ודמויות מסוימות:
על פי פסוק “לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי” – דרשו חכמים בתלמוד (עבודה זרה, מג, א): ” לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי – לא תעשון כדמות שמשי המשמשים לפני במרום”. כלומר, שדווקא בדמויות אלו יש חשד לטעות ולהאמין בכוחם.

מתוך כך עולה כי איסור יצירת פסל כפוף לצורות מסוימות, הכוללות חיות אשר דמותן נמצאת בכסא הכבוד (אריה, שור, נשר), צורת מלאכים, צורת שמש וירח, וצורת אדם, מדברי השולחן ערוך (יו”ד, קמא, ד, ו) עולה כי בעלי החיים (הללו) אסור ליצרם יחד פנים מול פנים, אך כל אחד בנפרד אין בעיה (אגרות משה, יו”ד, ב, נה).

עשייה לנוי על ידי גוי:
דרש נוסף מופיע במכילתא “לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם – שלא תאמרו , הרי אנו עושין לנוי , כדרך שאחרים עושין במדינות, ת”ל לא תעשו לכם”. וכן פסק השולחן ערוך (שם) : “כל אלו אסור לעשותם אפילו הם לנוי, ואם עובד כוכבים עשאם לו, אסור להשהותם”.

דמות שלמה:
כתב בשולחן ערוך (שם, ז): “יש מי שאומר שלא אסרו בצורת אדם ודרקון אלא דוקא בצורה שלימה בכל איבריה, אבל צורת ראש או גוף בלא ראש, אין בה שום איסור לא במוצאו ולא בעושה”, והוסיף הרמ”א שכך נוהגים.

בובות משחק:
רבי יוסף מטראני (המהרי”ט – 1639; יו”ד, ב לה) העלה כי פסלים ובובות שיצירתם נועדה למשחק אין מניעה: “…באותם הפרצופות שעושין לתינוקות לשחק בהם, וכן אותם שעושים המשחקים לשחק בהם הואיל ולאו בדרך קבע עבידא, שרי (מותר)”. וכן הכריע מעיקר הדין הרב עובדיה יוסף זצ”ל (שו”ת יביע אומר, יו”ד, ג, ח).
ברם, ישנם פוסקים שאסרו זאת, ודרשו שיש לפחוס איבר כדי לפגום את שלמות צורת הפסל/ בובה (ראה: שו”ת שבט הלוי, ז, קל”ד).

איסור יצירת תמונה:
“לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתַָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ” (שמות, כ, ג). על פי פשוטו של מקרא, מלבד איסור יצירת פסל, ישנו איסור לייצר תמונה (ציור) של דבר מה הנמצא בשמים או בארץ.

תבליט ותחריט:
מתוך המובא בתוספתא (עבודה זרה, ה’ ב’): “טבעת שחותמה בולט – אסור להניחה… חותמה שוקע – מותר להניחה…”. עולה כי איסור עשיית תמונה, הוא רק כאשר מדובר בתבליט הבולטת מעל פני המשטח, אך תחריט או ציור בצבע או באריגה, אין מניעה. הראשונים נחלקו האם הגבלה זו חלה על כל סוגי הציורים או שמא על דמויות מסוימות בלבד.

צילום פני אדם:
לאור האמור, על פי שורת הדין אין מניעה לצלם דמות של אדם, וכן העיד הראי”ה קוק (דעת כהן, ס”ו): “ההלכה הפשוטה, שנתפשטה בישראל ע”פ דין השולחן ערוך, היא, שלצייר צורת אדם בצבע על הלוח, וה”ה לצלם צלום פוטוגרפי , אין איסור מצד הדין, וכן נפוץ המנהג גם אצל חלק הגון מיראים וחרדים…”.

לסיכום:
1. פסלי נוי של דמות אדם שלם, יש לפחוס איבר לפגום את צורתו. כאשר אינו שלם, מותר.
2. פסלי בעלי חיים, מותר, אף שהם שלמים.
3. פסלים ובובות בצורת אדם שנוצרו למשחק, מעיקר הדין אין מניעה להחזיקם בבית אף שהם שלמים.
4. תמונות וציורים שאינם בולטים, אין חשש.

© הרב איתיאל כ”ץ