איסור אכילת שום בצל וביצה, ששהו לילה שלם ללא קליפה.

מקור הדין:

בתלמוד במסכת נדה (יז.) מופיע כך:

“אמר רבי שמעון בן יוחאי, חמשה הן, שהעושה אותן מתחייב בנפשו, ודמו בראשו”. מתוך הדברים נמנה: “האוכל שום קלוף ובצל קלוף וביצה קלופה וכו’, שעבר עליהן הלילה”.

הלכה שאינה מופיע בשולחן ערוך:

דין זה לא מופיע להלכה בספר משנה תורה של הרמב”ם ולא בשולחן ערוך. חרף זאת פוסקי ההלכה ציטטו דין זה להלכה למעשה, ואף נתנו להקפדה על כך משנה תוקף.

רבי שניאור זלמן מלאדי (בעל התניא – רוסיה, 1812) כתב בספרו שולחן ערוך הרב (שמירת הנפש, ז): “ולא יאכל שום קלוף או בצל קלוף או ביצה קלופה שעבר עליהם הלילה, מפני שרוח רעה שורה עליהם…”. (ראה עוד: פרי חדש, סי’ קטז, ט; שו”ת מהרש”ם, ד, קמח; ובשו”ת דברי יציב, יו”ד, לא – הפליג כי הדבר גורם למחלות חמורות).

הלכה למעשה:

לפיכך, יש להקפיד על דין זה הלכה למעשה, וכך נוהגים כל גופי הכשרות (המוכרים) בארץ ישראל. במידה ומאכלים אלו שהו לילה שלם ללא קליפה הרי הם אסורים באכילה, ולא מועיל לשטוף אותם במים כדי להתירם באכילה (ראה, שו”ת מנחת יצחק, ו, עד; שו”ת דברי יציב, יו”ד, לא, יא).

(למעט אופנים שמדובר בכמות גדולה ויש “הפסד מרובה” באיסור אכילתם, באופן כזה יש להיוועץ עם משיב הלכה כדת מה לנהוג).

כלי סגור:

מתוך דברי התלמוד (שם) עולה, כי אף כאשר המאכלים מונחים בכלי והם מכוסים בבגד רוח רעה שורה עליהן, וכך כתב בשולחן ערוך הרב (שם): “…אפילו הם צרורים בבגד וחתומים…”. לפיכך אין לאכול מאכלים אלו, כאשר הם שהו ללא קליפה במשך לילה שלם, אף שהם היו בתוך כלי כגון מקרר וכדו’. (ראה עוד, שו”ת יביע אומר, י, יו”ד, ט).

שורש וקליפה:

עוד עולה מדברי התלמוד (שם), כי הרוח הרעה שורה רק כאשר המאכלים היו קלופים לגמרי, אך במידה ונותר עליהם מעט קליפה, מותר לאוכלם.

לפיכך, ביצה, שום או בצל שלא קולפו לגמרי, וקליפתם נשארה מחוברת אליהם (אפילו במידה זעירה), הרי הם מותרים באכילה.

כמו כן, שום או בצל שנותר להם חיבור קט עם השורש שלהם, אינם נאסרים באכילה. דין זה אמור אף שנשאר מעט מהקליפה, או שנשאר השיער שבראש השום או הבצל, הרי הם מותרים באכילה.

התערבות במאכל נוסף:

רבי יצחק מקורביל, (צרפת, המאה ה 13) כתב בספרו הסמ”ק (קעא) כי כל המניעה חלה דווקא כאשר המאכלים הללו (ביצה, שום, בצל) שהו בלילה לבדם, אך כאשר הם מעורים במאכל נוסף, כגון שהיו מעורבבים בתוך סלט או תבשיל, אין מניעה לאוכלם. מכך למדו פסוקי ההלכה, כי במידה ותיבלו את המאכלים בשמן או מלח במידה מורגשת, שוב אין בו משום סכנה.

ביצה מבושלת/ מטוגנת:

נחלקו הפוסקים האם דין זה חל אף על ביצה מבושלת או מטוגנת ששהתה לילה שלם בלא קליפה, לדעת שו”ת שבט הלוי (ג, קסט) אין בכך חשש סכנה. אולם בשו”ת שבט הקהתי (ב, רמז) העלה שאין לחלק בין ביצה חיה למבושלת או למטוגנת, ויש לאסור בכל מצב.

אבקת ביצים או שום:

העלו פוסקי ההלכה שאין מניעה להשהות “אבקת” ביצים או אבקת שום לילה שלם, היות והן השתנו ממקורם, אינם נכללים באיסור לינת לילה (ראה, שו”ת יביע אומר, ב, יו”ד, ז, ז).

בצל ירוק:

יש הסוברים כי גם בבצל ירוק יש להקפיד שלא להשהותו לילה שלם בלא להוריד את השער שבראש הבצל, מכל מקום ההכרעה להלכה שאין בכך בעיה, (חזון איש, מעשה איש, ב, עמ’ קלו) היות והאיסור קיים בבצל סטנדרטי, בלבד. ויש מחמירים (הגר”א נבנצאל, שו”ת מציון תצא תורה, רצח).

© הרב איתיאל כ”ץ