הלכות ט”ו בשבט וברכות
יום ט”ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות שיש כמה הלכות התלויות ביום זה, כגון ערלה ותרומות ומעשרות, ונטע רבעי. אך אינו יום דין על האילנות כגון כמה פירות יוציאו וכו’ כמבואר בגמ’ (ר”ה טז.) “ובעצרת נידונים על האילן”, דהיינו ו’ בסיון.
ועל כן נוהגים עם ישראל קדושים בליל ט”ו בשבט לאכול מפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל. ומובא בירושלמי (קידושין פ”ד) “אמר ר’ חזקיה וכו’, בשם רב; “עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראתה עינו ולא אכל”. ומבואר עוד, שר”א חשש לזה ולכן חסך כל השנה ממון כדי לקנות פעם אחת מכל המינים. וזהו כדי לברך ולהודות לקב”ה. וראה להרב בא”ח שכ’ שאפי’ עני ישתדל לקנות מפירות ארץ ישראל וכן פרי חדש כדי לברך שהחיינו.
ישנם הנוהגים לאחר שבירכו על הפירות, אומרים נוסח תפילה ובקשה וכן לימוד הקשור לכל פרי. והוא סדר המובא בס’ לשון חכמים להרב בא”ח. וכן נוהגים להתפלל על אתרוג נאה לחג הסוכות.
וראוי ונכון שבכל בית שעושים סדר ט”ו בשבט עם כל בני המשפחה, יאמרו מקצת כללים והלכות ברכות מספרי פוסקי זמננו ובפרט מספרי מרן בעל ה’יביע אומר’. ויעוררו ויחזקו את בני הבית לברך ברכות כראוי במתינות ובכובד ראש. ועל ידי כך ישאו ברכה מעם ה’ ושכרם גדול ומעלתם רבה. וידועים דברי הגמ’ (ב”ק ל.) כל מי שרוצה להיות חסיד יקיים ויקפיד בענייני ברכות. וכ’ הגר”ח פלאגי’ שמי שנזהר בברכות בצורה הראויה זוכה שלא ישלוט בו רימה ותולעה לאחר פטירתו מעלמא הדין, ואשריו ואשרי חלקו של מי שמקפיד בזה.
דין קדימה בברכות
נאמר בתורה (דברים ח, ח): “ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש”. ולמדו חז”ל בגמ’ (ברכות מא.) שכל המוקדם בפסוק זה לארץ מוקדם גם בברכה. דהיינו שלחם ועוגה קודמים לשאר פירות המוזכרים בפסו’, ואף תמרים שהם הדבש המוזכר בפס’ קודמים לתאנה ורימון, כיון שהם שני לארץ בתרא (השני) וכשמברך על התמרים פוטר את שאר הפירות [אך יש כמה פרטים בזה, ונבארם בקצרה כדלהלן, וכן נביא מקצת הלכות ברכות המצויות].
א. מונחים לפניו מיני פירות שברכותיהם שוות, ואחד מהם פרי משבעת המינים
הביאו לפניו מיני פירות ובניהם יש פרי שהוא משבעת המינים, כגון; תמרים ותפוחים ורוצה לאכול משניהם, צריך להקדים ולברך קודם על התמר שהוא ממין שבעה, ואח”כ יאכל מן התפוחים. ודין זה נאמר גם אם התמר שנמצא לפניו הוא חצוי והתפוח שלם, עדין התמר קודם לו.
ב. מונחים לפניו מיני פירות שברכותיהם שוות ואין בהם ממין שבעה
הביאו לפניו מיני פירות ואין בהם ממין שבעה, והם שלמים וחביבים עליו, מקדים לברך על הפרי שחביב עליו בדרך כלל, כגון תפוחים ואגסים, ובדרך כלל הוא מחבב את התפוח ועכשיו רוצה מהאגס אפילו הכי יקדים לברך על התפוח. ופוטר בברכתו את המין השני. אך אם אחד מהם חצוי והשני שלם מקדים לברך על השלם תחילה, ואם יש לפניו שני תפוחים ושניהם שלמים מברך על הנקי יותר מבניהם, ואם שניהם נקיים מברך על הגדול מבניהם תחילה.
ג. הביאו לפניו מיני פירות ואין בניהם מין שבעה ושניהם שלמים ושניהם חביבים עליו, יש לברך תחילה על פרי הגדל בארץ ישראל, ואח”כ על שאר פירות הגדלים בחו”ל.
ד. כשיש לפניו פירות שברכותיהן אינן שוות כגון צימוקים ואננס צנון וזית, אפי’ שיש בהם מין שבעה יש שנהגו בזה (בא”ח וכה”ח) כמו המקובלים לברך תחילה על של פרי העץ ואח”כ האדמה, והוא כסדר מג”ע א”ש [מוציא מזונות גפן עץ אדמה שהכל]. אך להלכה בברכותיהם שאינם שוות איזה מהן שירצה יקדים, ורק מזונות קודם לשאר פירות.
ה. תמרים שאמרנו שקודמים לענבים בברכה, יש שכתבו שזהו דוקא בענבים, אבל ביין הוא קודם לתמרים. אך להלכה גם ביין א”צ להקדים היין לשאר מינים המוזכרים בפסוק. וכן כל ענין הקדימה בברכות הוא רק לכתחילה, אך אם הקדים לברך כגון שבירך על ענבים קודם תמרים וכיוון בדעתו לפטור שאר פירות, א”צ לחזור ולברך כיון דהוא רק לכתחילה.
ו. כשיש לפניו פירות שאחד ברכתו מבוררת כגון תפוח, והשני אינו מבורר ומספק ברכתו אדמה כגון בננה, צריך להקדים ולברך על המבורר ביותר דהיינו התפוח ואח”כ על הבננה, מכיון שבננה נחלקו מהי ברכתו, ומספיקא מברכים אדמה, משא”כ בתפוח.
ז. אם יש לפניו פירות ובניהם נמצא מין שבעה, וכן פרי שמברכים עליו שהחיינו, כגון זית ואפרסמון יקדים לברך על האפרסמון כיון שיש לו לברך עליו גם שהחיינו, ויכוון לפטור בברכת העץ גם את הזית.
ח. אם שכח לברך ברכת ‘שהחיינו’ על הפרי החדש, אך עדיין לא סיים אכילתו ונשארה כמות מכובדת מהפרי, כגון שאכל ענב או שתיים מתוך אשכול ענבים ועדיין ממשיך באכילתו מהאשכול, יברך עליו כעת שהחיינו, כיון שעדיין עסוק ונהנה מאכילתו הראשונה. ואם כבר סיים אכילתו אז אינו יכול לברך שהחיינו.
ט. הביאו לפניו פירות שברכתם עץ או אדמה וכן משקה שברכתו שהכל, ברכת העץ והאדמה קודמים לברכת שהכל, כיון שהם פוטרים רק מה שהוא כברכתם.
ברכה אחרונה
א. אם אכל כשיעור כזית [דהיינו 27 גרם] מפירות שבעת המינים, ועוד כזית מפירות ממין אחר כגון תפוחים ואגסים, מברך ברכה אחרונה מעין ג’ – על העץ ועל פרי העץ על הפירות שבעת המינים ופוטר בזה את שאר הפירות.
אך אם אכל חצי כזית משבעת המינים ועוד חצי כזית משאר פירות, אינם מצטרפים לברכת מעין שלוש, ואין מברך אחריהם בכלל, דזהו סב”ל.
ב. אכל כשיעור כזית מפירות ז’ המינים, ועוד כזית מפירות האדמה, יקדים לברך בורא נפשות על פירות האדמה ואח”כ ברכת מעין ג’ על שבעת המינים. הטעם לזה, כיון שבברכת מעין ג’ אומר ‘ועל תנובת השדה’, ובזה כולל כל פירות האדמה ופוטר אותם. ואם שכח והקדים ברכת מעין ג’, לא יברך בורא נפשות.
ג. כדי להתחייב בברכה אחרונה של בורא נפשות וכן של מעין ג’, צריך שיאכל כזית בכדי שיעור אכילת פרס דהיינו בתוך 7 וחצי דקות.
ובשתייה, צריך שישתה רביעית בלגימה אחת. ולכן על שתיית משקה חם שאין רגילות לשתות בבת אחת, אינו מברך ברכה אחרונה. וה”ה למשקה קר ביותר שרגילות לשתותו בכמה לגימות.
ד. אם אוכל כשיעור כזית מפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל חותם בברכת מעין ג’ ‘על הארץ ועל פירותיה’. וכן כששותה רביעית יין של א”י חותם ‘על הארץ ועל פרי גפנה’. (יש לציין שחשוב לראות על גב הבקבוק אם מיוצר בארץ או יבול חו”ל) ואם אכל פת הבאה בכיסנין חותם ‘על המחיה’ כיון שרוב דגן שיש לנו הוא מגיע מחו”ל. אך אם ברור לו שזה מהארץ חותם ‘ועל מחייתה’. ובברכת המזון חותם תמיד ‘על המזון’, ולא ‘על מזונותיה’.
ה. מכיון שיש מן הפוסקים שנסתפקו באוכל עינב אחד או צימוק אחד או פלח של תפוח אם צריך לברך ע”ז ברכה אחרונה אפי’ שאין בו כשיעור כזית, כיון שהוא נחשב ‘בריה’, ולכן יש להימנע ולא לאכול אלא יאכל כשיעור כזית שוודאי יצטרך לברך ברכה אחרונה, וכך יצא מהמחלוקת.
ו. וכן מי שאכל פת או פירות כשיעור כזית, ולפני שבירך ברכה אחרונה הקיא את מה שאכל, א”צ לברך ברכה אחרונה.
ז. האוכל מיני מזונות אפויים בתנור כגון קרקרים, עוגיות וכדו’ בשיעור של 216 גרם, צריך לברך המוציא וברכת המזון, אך אם אכל מיני מזונות מטוגנים בשמן מברך מזונות ועל המחייה, גם אם קבע סעודתו עליהם.
וכן מי שאוכל תבשיל של דגן כגון איטריות, קוסקוס וכדו’, מברך מזונות ועל המחייה גם אם קבע עליהם סעודתו, ואם בתחילת הסעודה ברך בטעות המוציא על תבשיל כזה לא יצא ידי חובה אפילו בדיעבד. אך אם לאחר שאכל כשיעור בירך בטעות ברכת המזון יצא ידי חובה בדיעבד.
ח. הטועם את התבשיל כדי לבדוק אם צריך להוסיף תבלין או מלח, אין צריך לברך על זה כלל.
ברכת שהחיינו
א. פרי שמתחדש משנה לשנה מברכים עליו שהחיינו, אך אם מתחדש משנה לשנה ואינו ניכר עליו כגון אגוזים שקדים וכדו’ אין מברכים עליהם שהחיינו. וה”ה בפירות יבשים כגון צימוקים ומשמשים, וכן פירות וירקות שנמצאים בשוק כל ימות השנה, אלא שנוהגים לאחסן אותם בקירור ואין היכר בין אלו שנמצאים בבתי קירור לאלו הטריים שבשוק, אין לברך עליהם שהחיינו. אבל אם ניכרים בחידושם ובטעמם מברכים עליהם שהחיינו.
ב. הרואה פרי חדש שמתחדש משנה לשנה וניכר עליו מברך עליו שהחיינו. ונוהגים לברך שהחיינו בשעת אכילה שאז הוא עיקר הנאתו.
ג. וכשמברך שהחיינו על הפרי צריך להקדים תחילה ברכת הפרי ואח”כ ברכת שהחיינו, כיון שתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, ואם בירך קודם שהחיינו, יצא.
ד. פירות המורכבים מין בשאינו מינו, כגון תפוחים הנקראים תפוחי זהב, וכן אגס תפוח המצויים בשוק, מברכים עליהם שהחיינו.
ה. ואם יש כמה מיני פירות חדשים, ברכת שהחיינו אחת פוטרת את כולם. אולם נכון לומר לבני ביתו להביא אותם אחד אחרי השני במרווח זמן כדי שיברך על כל אחד ואחד בנפרד ברכת שהחיינו.
ברכת הפירות ששכיחים יותר לאוכלם בתקופה זו: אוכמניות – עץ. תפוז סיני – עץ. קליפת אתרוג מסוכרת – עץ. קליפות תפוז סוכרות – שהכל. אפרסק מיובש – עץ. פסיפלורה – אדמה, ובדיעבד אם בירך ‘העץ’ יצא. קשיו – עץ. לדר הנמכר היום בחנויות (בשונה מהלדר שבשנים עברו) ברכתו שהכל. כיון שהוכח שאין בו אלא מיעוט מהפרי ורובו סוכר. ערמונים – עץ. אגוז קוקוס- ברכתו העץ, ויכול לכוון לפטור בברכה זו גם את המים שנמצאים בתוך הקוקוס. אך אם שותה את המים לבדם מברך עליהם שהכל.
