איסור יחוד באיש המלמד במוסד לנערות

נדרשתי לדון האם יש איסור יחוד באיש המלמד נערות בכתה שהדלת סגורה ולא נעולה, והוא האיש היחיד בכל הבנין. יש כיתות נוספות בבנין ומורות נוספות ומזכירות. הבנין עצמו נעול בשער חשמלי, וכל המבקש להיכנס צריך לצלצל בפעמון. ונדיר מאד שאיש ייכנס לבנין. והשאלה מצויה ברב המלמד דינים בסמינר לבנות.

יחוד עם שתי נשים אסור מדרבנן

ראשית יש לידע, דאף לדעת רוב הראשונים שאיסור יחוד עם הערוה הוא איסור דאורייתא, זה דוקא באיש אחד המתייחד עם הערוה, אבל איש המתייחד עם שתי נשים אינו אלא איסור דרבנן, עי’ חכמת אדם (כלל קכ”ו סעי’ ה’ בבינת אדם ס”ק כ”ו, הובא בפת”ש סי’ כ”ב ס”ק א’). וא”כ נידון דידן הוא שאלה של איסור יחוד מדרבנן.

יחוד עם הרבה נשים

כתב השו”ע (אבה”ע סי’ כ”ב סעי’ ה’): וכן לא יתיחד איש אחד אפילו עם נשים הרבה. וברמ”א (שם) הגיה: ויש מתירין איש אחד עם נשים הרבה אם אין עסקו עם הנשים.

הואיל והשו”ע סתם להחמיר באיש אחד עם הרבה נשים, על כן בני ספרד דאזלי בתר הוראות השו”ע, אסור לאיש אחד להתייחד עם נשים הרבה. ויש לדון כיצד על בני אשכנז לנהוג כיון שהרמ”א הביא שיש מקילין. בשו”ת דברי מלכיאל (ח”ד סי’ ק”ב) הכריע דהואיל והנידון הוא ביחוד דרבנן, על כן אמרינן שספק דרבנן לקולא, ויש להקל. בשו”ת שבט הלוי (ח”ג סי’ קפ”ג) הביא דבריו ונחלק עליו, דלא אמרינן בכה”ג ספק דרבנן להקל, עיי”ש שכתב דהואיל והרבה מן הראשונים והאחרונים נטו להקל כשיטת רש”י, עכ”פ לצורך גדול מותר לסמוך עליהם.

גם בחוט שני (יחוד עמ’ ר”ח) פסק שאין להתייחד עם הרבה נשים, וכדעת השו”ע ושכן הוא דעת רוב הראשונים, והרמ”א שכתב שיש מתירים לא בא להכריע כדעה זו שהיא דעת רש”י, רק הביא דעת המקילים להורות שאפשר לצרף דעתם כדי להקל במקום הצורך. ובשו”ת אג”מ (אבה”ע ח”ד סי’ ס”ה אות י”ד) כתב שיש להורות להלכה כשו”ע.

נמצא א”כ דלבני ספרד אין להקל מטעם יחוד של איש אחד עם הרבה נשים, משום דלדעת השו”ע אסור לאיש אחד להתייחד עם הרבה נשים. וגם לבני אשכנז נתבאר דאין להקל מטעם זה אם לא במקום הצורך. ואף במקום צורך אם יש בכתה מבנות ספרד יהיה אסור היחוד, משום דלבנות ספרד אסור בכל ענין ונמצא שמכשילם.

ואין להקל משום שבניד”ד מדובר בעשרות נשים בכיתה ומאות נשים בבנין, ואפשר דגם למחמירים אין להחמיר בכל כך הרבה נשים. זה אינו, דמסתימת הפוסקים משמע דאין חילוק בין שלש נשים להרבה מאד נשים. וכ”כ להדיא בספר יפה ללב (ח”ט אבה”ע סי’ כ”ב אות ב’) שאפילו מאה נשים כחדא דמיין.

האם מורה נקרא עסקו עם הנשים

עוד יש לדון דאפשר שגם לבני אשכנז אין כלל היתר אף במקום הצורך, משום שמורה המלמד נקרא עסקו עם הנשים, שלכו”ע אסור לו להתייחד עם הרבה נשים כמפורש ברמ”א. בשו”ת שבט הלוי (שם) הביא תשובת הרד”צ קצבורג (נדפס בקובץ תל תלפיות גליון ל”ג, שבט תרפ”ו אות י”ט) שהובא באוצר הפוסקים (סי’ כ”ב ס”ק כ”ו אות ז’), שהוכיח מרש”י והמאירי שרק בעושה צרכי גופן ומלבושיהן שמביא להגסת הלב ומחשבה נקרא עסקו עם הנשים, משא”כ בלימוד וכה”ג כשהנערות נכנעות לרבם. והסכים השבט הלוי לדבריו. אמנם עי’ באוצר הפוסקים (שם) שהקשו עליו דבגמ’ (קידושין פ”ב ע”א) מוזכרים הרבה בעלי מלאכה שעסקם עם הנשים למרות שאין עסקם דוקא בגוף הנשים. וא”כ מה שציין המאירי חייט וצורף הוא לאו דוקא.

האם דלת כיתה הסגורה ולא נעולה נקראת פתח פתוח לרה”ר

ומה שיש לדון הוא דהואיל ודלת הכיתה סגורה אך לא נעולה אפשר דחשיב כפתח הפתוח לרה”ר דמותר באופן זה להתייחד כמבואר בשו”ע (שם סעי’ ט’). ועי’ בפת”ש (שם ס”ק ח’) שנחלקו הפוסקים האם דלת שסגורה ולא נעולה חשיב פתח פתוח לרה”ר. ועי’ בשו”ת שבט הלוי (שם) שלא היקל באיש המלמד נערות על סמך שהדלת לא נעולה, כי הרבה מן הגדולים מחמירים בזה, אלא בצירוף שהחלונות פתוחים לרחוב. אמנם יש לצדד שבאופן שדלת הכיתה נפתחת לפעמים במשך השיעור, גם המחמירים יודו להתיר.

איברא דבניד”ד לא שייך ההיתר של פתח פתוח לרה”ר, משום שכל הפותחות את הדלת הן נשים הנמצאות בבנין, ואין מצוי כלל איש בבנין, וא”כ הוא מתייחד עם כל הנשים הנמצאות בבנין.

אשה שבעלה בעיר נקראת שומרת על שאר הנשים

ונראה דאין איסור יחוד כיון שיש בבנין מורות ומזכירות שבעליהן נמצאים בעיר, ואשה שבעלה בעיר מותר להתייחד עמה כמבואר בשו”ע (שם סעי’ ח’), והואיל ומותר להתייחד עמה ממילא היא נקראת שומרת, ומותר להתייחד עם נשים אחרות שאסור להתייחד איתן, כיון שהן לא יחטאו בפני הנשים שבעליהן בעיר, וכן פסק החכמת אדם (כלל קכ”ו סעי’ ו’ בבינת אדם ס”ק כ”ז). וכן הכריע בשו”ת ציץ אליעזר (ח”ו סי’ מ’ פ”י) אחרי שדן בדברי הפוסקים. וכן פסק הגרי”ש אלישיב (קובץ בית הלל גליון מ”ב עמ’ ל”ג).

היתר בעלה בעיר כשלא מצוי שיבוא

אלא שיש לדון האם המורות והמזכירות שבעליהן נמצאים בעיר נקרא בעלה בעיר כדי להתיר איסור יחוד, שהרי החשש שבעלה יכנס לתוך המוסד המיועד לבנות אינו מצוי כלל, ואפשר דהיתר בעלה בעיר נאמר רק במקום שיש לאשה חשש ממשי שבעלה יגיע למקום היחוד. ועי’ בשו”ת ציץ אליעזר (שם פרק ה’ – ו’) שהביא מחלוקת הפוסקים בזה, וכן מה שחילק בין אופן שמתייחדת בביתה ובעלה הפליג למרחק לבין אופן שמתייחדת שלא בביתה ובעלה אינה יודע היכן היא נמצאת. וכתב שהדבר תלוי באשלי רברבי ומידי פלוגתא לא יצאנו. אך הוסיף, שגם אם לא צפוי לחזור לביתו, אבל יכול לשנות את תכניתו ולחזור לביתו, בזה כו”ע יודו שנחשב כבעלה בעיר, ואין באופן זה איסור יחוד.

וכעין זה פסק הגרי”ש אלישיב (הערות על מס’ קידושין פ”א ע”א), שבאופן שלא שכיח כלל שיבוא לביתו בשעה כזו אך עכ”פ מצד המציאות יש לו דרך לבא עתה לביתו, יש בזה היתר של בעלה בעיר, ורק באופן שאין לבעל עתה שום דרך במציאות להיכנס עתה לביתו, אין בזה היתר של בעלה בעיר. ואמר הגריש”א שזה דלא כחזו”א (עי’ דבר הלכה סי’ ז’ סעי’ ד’) הסובר שאפילו כשאי אפשר בשום אופן במציאות שיבוא עתה לביתו יש היתר של בעלה בעיר, שדבריו הם חידוש, ופשוט שיש לאסור בכה”ג. [וע”ע בקובץ תשובות (ח”ב סי’ ע”ה)].

וא”כ לדעת החזו”א ודאי דבנידון דידן יש היתר של בעלה בעיר. וגם לדעת הגריש”א, כיון שיש לבעל אפשרות להגיע למוסד, אף שאין זה מצוי שיגיע, יש היתר של בעלה בעיר.

בשו”ת שבט הלוי (ח”ה סי’ ר”ב אות א’ ד”ה בענין) כתב, דאם אשה אחת מנשים הרבה בעלה בעיר, אם נעשית שומר לאחרות אינו מכריע בזה, אבל ייראה דבעיירות הגדולות טובא דקולא גדולה היא להקל דין בעלה בעיר, אין לנו עוד להוסיף ולהקל שתהיה משמרת לאחרות, וגם בעיר סתם צ”ע למעשה, עכ”ד. ולפי דבריו גם בניד”ד שלא מצוי שבעל אחת המורות יגיע למוסד, אין להקל שתיחשב שומרת לשאר הנשים שאין בעליהן בעיר.

איסור יחוד במקום שעונשין אם יבעל אפילו בפיתוי

והנה הרד”צ קצבורג (שם) כתב לחדש דאין איסור יחוד במורה עם תלמידה ע”פ דברי החכמת אדם (כלל קכ”ו סעי’ ה’ בבינת אדם ס”ק כ”ו, הובא בפת”ש סי’ כ”ב ס”ק ג’), שכתב דאם איסור יחוד הוא מחשש לאונס, א”כ מותר להתייחד אפילו עם גוי כיון שמכין ועונשין למאנס, אבל כיון שאיסור יחוד הוא מחשש שתתפתה, ואם תיבעל לו ברצון בזמן הזה הוא היתר גמור, א”כ ממילא אין בזה היתר כלל. ועל כן כתב הרד”צ קצבורג, דבנ”ד במורה אף כשרק מפתה הנערות שלומדות אצלו עונשו גדול מאד וגם נדחה ממשמרתו ויאבד פרנסתו, בודאי יש אימת הדין עליו, ואין חשש שיפתה את תלמידתו.

ואין לומר דהיתר זה לא מהני לגבי המורות הנמצאות בבנין, כיון שאין עונש אם יפתה אותם, דכיון שאין חשש לגבי התלמידות, ממילא הן נחשבות כשומרות על המורות. [גם אם נחמיר שאין היתר של בעלה בעיר במורות].

העולה לדינא, שאין איסור יחוד במורה המלמד נערות, ובפרט אם בבנין יש נשים שבעליהן בעיר.