בס”ד

טבילה לבעלת חיישן למדידת סוכר

שאלה

נשאלתי מבלנית: מה הדין, כשלטובלת יש מדבקה המכילה חיישן למדידת סוכר. האם המדבקה מעכבת מלטבול, או שהמדבקה לא מעכבת ויכולה לטבול עם המדבקה?

תשובה

יש להוריד את המדבקה לפני הטבילה.

ובשעת צורך גדול ניתן לעשות שאלת חכם.

עצה טובה: כדאי לתזמן את החלפת המדבקה ביום הטבילה.

נימוקים והרחבות

רקע רפואי

עם התפתחות הטכנולוגיה, ישנם כמה פיתוחים פורצי דרך של טכנולוגיות להקל את הבדיקות לחולים. בין אחד מהפיתוחים הללו ישנה מדבקה, שיש בה חיישן לניטור רמות הסוכר. המדבקה מודבקת כל 14 יום בערך,על חלקה האחורי של הזרוע העליונה. והיא מכילה סיב סטרילי קטן וגמיש שמוחדר מתחת לעור.

היתרונות במדבקה

ישנם יתרונות רבים אביא כאן את היתרונות הבולטים.

*הסיב שמוחדר לעור מאוד קטן ולכן הוא כואב פחות.

*אין צורך להידקר בכל בדיקה

*המערכת מנטרת את רמת הסוכר בדם לעיתים תכופות, ויש התראות במערכת על כל עליה או נפילה של רמת הסוכר בדם, והיא יכולה להציל אנשים מהיפוגליקמיה (נפילת סוכר יכולה להגיע למצב של פיקוח נפש).

רקע הלכתי

כתוב בתורה “ורחץ במים את כל בשרו” (ויקרא טו, טז) ומכאן למדו חכמים שצריך שלא יהיה דבר החוצץ בינו למים .

“אמר רבי יצחק: דבר תורה, רובו המקפיד עליו חוצץ. רובו ואינו מקפיד אינו חוצץ. וגזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד, וגזרו מיעוטו המקפיד משום רובו המקפיד.

שואלת הגמ’ ונגזור נמי על מיעוטו שאינו מקפיד משום מיעוטו המקפיד? מתרצת הגמ’ היא גופא גזירה, ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה?!” (סוכה ו, א).

נמצאנו למדים מן הגמרא, שיש בחציצה 3 דרגות ו4 מקרים.

*רובו, ומקפיד עליו – כלומר שרוב הגוף יש בו דבר החוצץ בינו למים, ובנוסף גם מקפיד על חציצה זו, במקרה כזה החציצה מן התורה.

*רובו, ואינו מקפיד עליו. מהתורה לא חוצץ, וחכמים גזרו שחוצץ. משום המקרה שמקפיד עליו.

*מיעוט המקפיד. מהתורה לא חוצץ, וחכמים גזרו שחוצץ. משום מקרה חציצה ברוב גופו.

*מיעוט, ואינו מקפיד עליו. גם מדרבנן אינו חוצץ, אך נהגו בכל תפוצות ישראל שלכתחילה לא תטבול עם חציצה שעל גופה.

אמנם מצאנו דעות באחרונים, שבחציצה שמקורה בצורך רפואי, אפשר לטבול אף לכתחילה במיעוט שאינו מקפיד. אך כאן לכאורה הדין שונה, מכיוון שהמדבקה היא לבדיקה וניטור של הסוכר. וזה קצת שונה מהמקרים שהאחרונים מדברים עליו שהתחבושת עצמה מרפאת, ויש בהורדה שלה סכנת חולי, או כאב גדול.

זאת ועוד, שהאחרונים דיברו על תחבושת קבועה שמונחת 3-4 חודשים, ולא על משהו זמני שמונח מקסימום 14 יום. ומה עוד, שאפשר לתזמן את ההחלפה ליום הטבילה ושלום על ישראל.

ושוב ראיתי בילקוט יוסף מהראשון לציון שליטא, על הלכות טהרת המשפחה, שזה עתה יצא לאור. שכתב בשם בנו ראש הישיבה הגאון הרב עובדיה יוסף שליטא, לחקור בדעת הרב בעל טה”ב זצ”ל מה גדר של זמן ממושך והעלה ללמוד מדיני קשר של קיימא שיותר מ7 ימים נחשב לדבר קבוע ( אך ערבך ערבא צריך והוא חידוש ) ומ”מ מדבר שם לעניין בדיעבד, ובשעת הדחק, וכבר טבלה ולנה עם בעלה, ובתנאי שהדיחה את המקום היטב. ומסיים דבריו בהסתייגות “שבכל כיוצא במקרים אלו אין לנהוג היתר ללא הוראות חכם, כי הנסיון מלמד שאין כל הדעות והעיתים שוות”.

ובספר פוע”ה כתבו להקל בצורך גדול לטבול עם מדבקה.

והנלע”ד כתבתי וה’ יאיר ענינו בתורתו אמן כן יהי רצון.

מקורות

תלמוד בבלי סוכה ו., שולחן ערוך יורה דעה סימן קצח ס”א, שו”ת דברי חיים חלק ב סימן ס”ה, שו”ת פנים מאירות חלק ב סימן קמ”ז, יבי”א ח”ג סי”ב אות ה, ובטה”ב ח”ג עמוד נז, ספר פוע”ה חלק א עמוד 226, ילקוט יוסף עמוד תק”ב.