מאמר בנושא הרגשת דבר זיבת לח והמסתעף לדינא
מהתורה האשה נטמאת בטומאת נידה רק אם הרגישה ביציאת הדם מהמקור, אבל אשה שמצאה דם ללא הרגשה, לא טמאה בטומאת נידה מהתורה אלא מדרבנן, להלן יתבאר מה הדין כיום שהנשים שלנו שרובם לא מרגישות כלום האם הם טמאים מהתורה או לא.
ההרגשות שמטמאות מהתורה הם כדלהלן:
א. הרגישה שנפתח פי מקורה – מובא בספר תרומת הדשן (סימן רמו), שהרגשת פתיחת פי המקור נחשב להרגשה מהתורה, וכן פסק השו”ע (סימן קצ’ סעיף א’).
ב. הרגישה שנזדעזע גופה – כמין צמורמורת וזעזוע, נחשב להרגשה שטמאה מהתורה, (רמב”ם פ”ה ה”ז).
ג. ההרגשה שעליה המאמר שלנו, אשה שמרגישה זיבת דבר לח, ובדקה ומצאה דם, לפי הנודע ביהודה זה נחשב להרגשה שאסורה מהתורה, כי כתוב בתורה “דם יהיה זובה בבשרה”, שכל הרגשה במשמע, ונראה מדברי הנוב”י, שגם אם מרגישה באזור שנקרא היום הנרתיק, גם נחשב להרגשה שטמאה מהתורה, אבל נחלק עליו החוו”ד ושאל עליו הרי הדם שיצא מהרחם לנרתיק לא טימא אותה מהתורה כי הרי לא הרגישה, ורק כעת שהוא יוצא מהנרתיק החוצה תתחיל להיטמאות מהתורה, הרי היא כבר טמאה משעה שזה יצא לנתיק מדרבנן [כי הרי לא הרגישה] אז איך פתאום תהפך לטמאה מהתורה? ולכן הוא פוסק להלכה, שטמאה מהתורה רק בהרגישה איך הדם יוצא מהרחם לכיוון הנרתיק, אבל אם הרגישה רק מהנרתיק והחוצה, לא טמאה מהתורה, אבל ברור שאם מרגישה רק לחות מבין רגליה לא טמאה מהתורה.
אבל החתם סופר (שו”ת סימן קמה) חלק עליו וסבר שזיבת דבר לח לא נחשבת להרגשה, כי מהגמרא משמע שההרגשה צריכה להיות כזאת שמעירה אותה משנתה, וההרגשת זיבת דבר לח לא מעיר את האשה מהשינה, וכן הוא מורה למעשה, שקיבל מרבו רבי נתן אדלר זצ”ל.
אשה שמרגישה את אחד מההרגשות הללו, צריכה לבדוק את עצמה אם היא נטמאת או לא, ובדיקה זו צריכה להיות מיד לאחר ההרגשה, ובכל מקרה שהרגישה ולא בדקה מיד או לא ראתה כלום תעשה שאלת חכם.
יש כמה דברים שיוצאים לדינא, בין הנוב”י להחת”ס ונבאר:
א. הרגישה הרגשת זיבת דבר לח, ובדקה מיד ולא מצאה שום דבר, לנוב”י שההרגשה היא מהתורה, האשה טמאה, ולחת”ס האשה טהורה.
ב. וכן הרגישה זיבת דבר לח ובדקה מיד, ומצאה מראה שהוא ספק, לנוב”י שההרגשה הזאת אסורה מהתורה, זה נחשב לספיקא דאורייתא ואסורה, ולחת”ס שההרגשה הזאת מותרת זה נחשב לספק דרבנן וטהורה, (שבט הלוי סימן קפג ס”ק ד’)
ג. הרגישה זיבת דבר לח וראתה על בגד צבעוני יותר מכגריס או על בגד לבן פחות מכגריס, לנוב”י טמאה, כי בטומאת נידה מהתורה אין קולא בדברים אלו, אבל לחת”ס טהורה מדין כתמים.
למעשה הרבה מהאחרונים פוסקים כהחתם סופר, ביניהם ה’שב יעקב’, ‘ערוך השולחן’ וכן נראה מבעל שבט הלוי בשו”ת ח”ב סימן פח וח”ה ס”ק יג, אבל בשיעורי שבט הלוי כתב שאין להקל למעשה אם ברור לה שהדם הגיע מגופה ז”א שהרגישה זיבת דבר לח ואח”כ ראתה דם, אבל בספר טהרת הבית (ח”א עמוד יד) פסק להקל למעשה.
יש שהחמירו כנוב”י ביניהם ‘בדי השולחן’, אג”מ (חלק יו”ד ד’ סימן יז), אבל פסק גם כחוות דעת, רק למעשה החמיר היות ולא סומכים על האשה שתוכל להבחין בדיוק מאיזה מקום הדם יוצא, וזה ברור שאם מרגישה לחות בין רגליה שהיא לא טמאה, מתורה, וכך נאמר בשם רבצא”ש שהחמיר כנוב”י.
אשה שמרגישה זיבת דבר לח ובדקה מיד ומצאה שזה טהור, טהורה, ולכן אשה שיש לה תופעה של זיבת דבר לח טהור, ומפריע לה כל פעם שהיא מרגישה הרגשה זו, לעשות מיד בדיקה, גם למחמירים שזה נחשב להרגשה, שהאישה צריכה בדיקה אחריה, מספיק שתבדוק את עצמה ג’ פעמים, ותמצא שזה דבר לח טהור, ואח”כ אם תרגיש הרגשה זו לא צריכה בדיקה אחריה.
כיום אף שרוב הנשים לא מרגישות שום הרגשה בשעת הווסת, היה מקום לומר שכולם טמאים רק מדרבנן, שזה נפק”מ לכמה וכמה דינים, אך למעשה הם נחשבת לטמאות מהתורה וכמה טעמים נאמרו בזה, אנו נביא כאן את הסברו של בעל ‘ערוך השולחן’, שהוא מסביר שאנו סוברים שכמו שהגופות נחלשו ולכן חושבת שלא הרגישה, גם החושים נחלשו ולכן היא לא מרגישה, ז”א באמת היא רואה מתוך זעזוע וכו’ אבל בגלל שהחושים נחלשו היא לא מרגישה בזה.
