שאלה: בימי איסור לאחר ששותה הבעל מהקידוש האם מותר לאישה לשתות אחריו מכוס היין, או שיש להחמיר משום שיורי כוס הבעל, וכן איך ישלח לה את הכוס הרי לא יכול לשלוח לה כוס היין:
תשובה: מותר לאישה לשתות מכוס הקידוש אע”פ שהבעל ברך על הכוס ואין הלכה שאישה לא תשתה משיורי כוס של בעלה אלא רק להפך.
צורת נתינת כוס הקידוש מהבעל לאישה עדיף שתעשה על ידי שהבעל יניח את הכוס על השולחן ולאחר מכן יקח אחד מבני הבית ויביא לה.
במידה ומרגישים לא נעים מפעולה זו יש מקום להקל שיביא לה ממש את הכוס שאין פה הלכה של משגר כוס היין לאשתו אלא רק מחומרא
גם מתי שהם נמצאים לבדם כגון בזוג צעיר, יניח את הכוס על השולחן והיא תקחנו מעצמה.
אם האישה מסיבה כל שהיא אינה רוצה לשתות מכוס הקידוש עצמו וכגון השבעל חולה וכדו’, אין הבעל יכול למזוג כוס לאשתו, שזה אסור כדין כוס יין שלא משגר לה בימי איסור שנאמר גם בכוס של ברכה וכן לא למזוג מכוס הקידוש עצמו לכוס קטנה.
מקורות:
טה”ב סימן יב סע’ לו
עיקר דבריו בשו”ע ס’ קצה סע’ יג את דברי הראב”ד והרשב”א שאסור לשלוח לה כוס של יין שאם הוא מיוחד לה, אבל אם שותים הם מהכוס ושתת איהי אבתרייהו לית לן בה ע”כ
ודייק משם הרב שמשמע שדווקא אם בני הבית שתו לפניה מותר לה לשתות מאותו הכוס, והעיר שם שהרי אינו מכובד שאישה בביתה תשתה אחרי בני הבית, ודייק מלשון המאירי שדווקא בכוס המיוחד לה איכא הדין שלא ישלח לה, וגם אם אין בני בית שם מותר לה לשתות אחריו אם זה כוס קידוש שאינו מיוחד לה דווקא.
והסיק בסוף במשמרת הטהרה (ד”ה ותבט) לפיכך יש להקל שאחד מבני הבית יגיש לה הכוס אליה לאחר ששתה ממנו בעל הבית וכו’.
ולכאורה יש להעיר הרי הרב סמך דעתו על דעת הפוסקים שעיקר האיסור בכוס המיוחד לה, ומשמע שאם הכוס אינה מיוחד לה אין איסור גם לשגר לה את הכוס.
וראיתי שהעיר זאת בספר אבני שוהם בשו”ע סע’ יג’ וכתב שצ”ל שהרב חשש לשיטות הפוסקים שהחמירו בזה לכן כתב לכתחילה להחמיר בזה שיגישו לה בני הבית.
אבל הסיק בסופו שבמקום שא”א וכגון שהם לבד יניח לפניו והאישה תיקח את זה.
וכן כתבנו בתשובה שבמקום שאין אפשרות משום בושה וכד’ יכול הבעל להקל להביא לה את הכוס שהרי מעיקר הדין יכול לשלוח לה
