בע”ה
היסח הדעת בשבעה נקיים
שאלה:
נשאלתי מאדם שאשתו בסוף שבעה נקיים, ובמהלך מריבה שהייתה ביניהם בשבוע זה אמרה שלא תלך לטבול, אח”כ נתפייסו, ושאלתו האם נחשב הדבר כהיסח הדעת וצריכה ספירה מחדש ?
תשובה:
אם נראה שנאמר בזמן כעס אך לא הייתה כוונתה מוחלטת, אינה צריכה לספור שוב ותטבול בזמן שאמורה לטבול, ואם ספק ואף בוודאי במקום הצורך, יש על מי לסמוך להקל.
הרחבה ומקורות: כתב בשו”ת מעיל צדקה (סי’ ס”ג) שאפי’ לסוברים שאין צריכה לבדוק בכל יום וסגי בבדיקה תחילתן או סופן, עכ”פ ספירה בעינן שהחזיקה בעצמה בחזקת סופרת ז”נ וכפשטיה דקרא ‘וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר’ (ויקרא ט”ו כ”ח), דמשמעו דבעינן ספירה ממש, ולולא שאפשר שתסתור המניין הוי בעי ברוכי על ספירתה (עי’ תוס’ מנחות סה: וכתובות עב.), עוד כתבו בטעמו דאם יהיה היסח הדעת חוששים שראתה דם ולא שמה לב מתוך שלא נתנה דעתה על ימי הנקיים (והובאו דבריו בסד”ט קצ”ו סקי”ח, וכן פסק החכ”א סי’ קי”ז סי”ב, והבא”ח שנה ב’ צו סי”ז, ועוד, והרבה מהאחרונים חלקו לגמרי על דין זה).
וע”כ דנו במקרים שונים שתצטרך להתחיל הספירה מחדש, כגון אשה שראתה כתם בז”נ וסברה בטעות שצריכה להמתין שוב ה’ ימים ולא בדקה, ולאחר יומיים שלושה התברר הטעות, או כגון שהוצרך בעלה ליסוע למדינת הים והייתה סבורה שלימים הרבה והפסיקה ספירתה ולבסוף לא נסע או שחזר לימים מועטים, שלכאורה הסיחה דעתה ותצטרך לספור מחדש (ועי’ בפוסקים שדנו האם הפסידה כל הימים או רק הימים שהסיחה דעתה, ואם סתרה הכל אם צריכה לעשות שוב הפס”ט, והאם היסח הדעת הוא דווקא ביום שלם או גם במקצת היום, ואכמ”ל).
אמנם כשלא הסיחה דעתה לגמרי כגון שהיה ספק לגבי כתם ובינתיים אין רב שיפסוק את דינו, והמשיכה לספור מספק כתב בשו”ת בית שלמה (או”ח סי’ ל”ו) שנחשב ספורין לפנינו, כיוון שעכ”פ החזיקה יום זה לספירת ספק, ומעשים בכל יום ולית דחש להחמיר, ומובא בשם הגרי”ש אלישיב וכן בספר טהרת הבית (ח”ב עמ’ של”ח) ועוד, שכך מורין להלכה.
ונראה שאף בנידון הנ”ל שהייתה מריבה ביניהם אם מכיר בה שלא הייתה אמירתה מוחלטת או שנתנה פתח שאם יפייסה תתפייס (ובוודאי אם המשיכה ללבוש לבנים ובדקה), הרי שלא הסיחה דעתה, אך אם ניכר שמתכוונת לגמרי לאמירתה וכדוגמא שהביא הבא”ח הנ”ל שנתקוטטו והלכה לבית אביה, באופן זה יחול לכאורה דין היסח הדעת וכנ”ל, אמנם במקום הצורך תמיד אפשר להקל ולסמוך על הדעות הרבות שחלקו על דברי מע”צ הנ”ל, וכדברי מרן בטהרת הבית שם.
