שאלה: אבא ביקש מהבן שילך ויעשה קניות לבית, אך האם ביקשה מהבן שיסדר בבית את השעון, או יתקן את הכיסא, האם הבן חייב לשמוע לאביו או שיכול לבחור למי לשמוע אם לאמא או לאבא:
תשובה:
במידה והאב כבר אמר לו לעשות את הקניות, א”כ הוא עוסק במצווה ופטור ממצוות האם.
אם שניהם אמרו יחד או ששמע את שניהם יחד, איכא מחלוקת בין האחרונים אם על כל דבר שהאבא מצווה והאם גם מבקשת, אומרים שצריך לשמוע לאב משום ששניהם חייבים בכבוד האב, או דווקא במלאכות שהאישה משועבדת לבעלה איכא דין זה.
והנראה יותר לפסוק שהאב עדיף.
כל הנידון הוא דווקא שהאב והאם נישואין, אך במקרה שלא יש להאריך ואין כאן מקומו.
מקורות:
קידושין לא. וז”ל: שאל בן אלמנה אחת את ר’ אליעזר: אבא אומר השקיני מים ואימא אומרת השקיני מים, איזה מהם קודם אמר ליה: הנח כבוד אמך ועשה כבוד אביך, שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך.
ומבואר בגמרא שכיבוד אב קודם לכיבוד אם, וכן פסק בשו”ע ס’ רמ’ סע’ יב’ את דברי הגמרא אלו.
ולפי זה היה צריך להקדים הבן את בקשת אביו לפני אמו.
אך עיין בפת”ש סק’ ט’ שכתב וז”ל: נראה לי לכאורה דאם אמר לו אביו לעשות לו מלאכה שאין האשה מחוייבת לעשות לבעלה כאשר מבואר בש”ע אבן העזר סי’ פ’ ואמו ג”כ אמרה לו לעשות לה מלאכה ההיא דשניהם שוים להכי נקטו השקיני מים מפני שזו לעולם חייבת אף אם הכניסה לו כמה שפחות ע”ש מיהו אין זה ברור:
דהיינו שלמד הפתחי תשובה שכל דין כיבוד האם את האב הוא רק בדברים שהיא משועבדת לו, ולא בדברים אחרים.
וא”כ בנידון דידן הרי אין האישה חייבת בדברים אלו לבעלה שהרי אינה חייבת לעשות קניות לבית, אלא אפשר שהוא אפילו חיוב הבעל, (ויש לדון בזה) אך עכ”פ בדברים שאין חיוב לאישה לבעלה אינה חייבת בזה.
אך בערוך השולחן סע’ לז’ כתב על דברי הפת”ש ולא נהירא, דהיינו שלא פירש כך את דברי השו”ע, וכן עיין בשו”ת בצל החכמה ח”א ס’ סט’ או’ ה’ שכתב לדחות דברי הפת”ש, שהדין שאישה חייבת בכבוד בעלה אינו דין מצד השעבודים אלא מצד שממש האישה חייבת בכבוד בעלה.
נמצא שנחלקו האחרונים אם דין כבוד אישה לבעלה הוא דווקא בשעיבודים של אישה לבעלה ולפי זה מתי שאין שיעבוד כגון במקרה שהבאנו ליכא חיוב, ולכן אין שום עדיפות לאבא על פני האם, או שהוא דין מצד עצמו שאישה חייבת בכבוד בעלה.
ועיין במאירי שמשמע שאין מקרה שאישה לא חייבת בכבוד בעלה אלא א”כ לא היו נישואין, וז”ל: כבוד אב ואם שוים מכל מקום כל שאמו אשת אביו ומצות שניהם באה עליו כאחת יקדים כבוד אביו מפני שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו הא כל שאין אמו אשת אביו כגון שנתגרשה או שלא היתה אשתו מעולם וכו’.
ומשמע שלא ראה מקרה שאין האישה חייבת בכבוד בעלה אלא א”כ הם גרושים, ולא העמיד במקרה אחר.
וכן נראה שהפת”ש בעצמו מסתפק, ולכן במקום וודאי של הערוך השולחן ובצל החכמה, נראה יותר לפסוק שהדין שצריך לשמוע לאב.
