בס”ד
בֹּקֶר טוֹב וּמְבֹרָךְ
מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אוֹמֵר לְיִשְׂרָאֵל ” הַ לַה’ תִּגְמְלוּ זֹאת עַם נָבָל וְלֹא חָכָם”.
לִכְאוֹרָה הַהֵפֶךְ מֵחָכָם הוּא טִפֵּשׁ וְלֹא נָבָל. וּמָה פֵּרוּשׁ מִלָּה זוֹ כָּאן?
אוֹמֵר הַתַּרְגּוּם אוּנְקְלוֹס “עִם דְּקַבִּילוּ אוֹרָיְתָא וְלֹא חֲכִמוֹ”.
עַם שֶׁקִּבֵּל תּוֹרָה וְלֹא הֶחְכִּים.
מָה הַקֶּשֶׁר בֵּין הַדְּבָרִים .
בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה דַּף ה נֶאֱמַר “כְּפוּיֵי טוֹבָה בְּנֵי כְּפוּיֵי טוֹבָה בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם הָיָה לָהֶם לוֹמַר תֵּן אַתָּה “.
עִם יִשְׂרָאֵל נִקְרָאִים כְּפוּיֵי טוֹבָה מִשּׁוּם שֶׁכַּאֲשֶׁר ה’ אָמַר מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לְיִרְאָה אוֹתִי הָיָה לָהֶם לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ.
וְלִכְאוֹרָה אֵין זוֹ כְּפִיּוּת טוֹבָה אֶלָּא טִפְּשׁוּת ?
מְבָאֵר הַתּוֹסָפוֹת דָּבָר עָמֹק שֶׁעִם יִשְׂרָאֵל יָדְעוּ שֶׁהֵם יְכוֹלִים לְבַקֵּשׁ מהקב”ה.
אֲבָל יָדְעוּ שֶׁאִם ה’ יִתֵּן לָהֶם אֶת מְבֻקָּשָׁם , הֵם יִצְטָרְכוּ לְהַחְזִיק לוֹ טוֹבָה. וּמִכֵּיוָן שֶׁלֹּא רָצוּ לְהַחְזִיק לוֹ טוֹבָה, לֹא בִּקְּשׁוּ זֹאת.
זֹאת אוֹמֶרֶת כִּי הַסִּבָּה שֶׁלֹּא הֶחְכִּימוּ הִיא בִּגְלַל שֶׁאֵין הֵם מַכִּירֵי טוֹבָה. לָכֵן נִקְרְאוּ “עַם נָבָל”.
וְזֶהוּ הַיְּסוֹד לַעֲבוֹדַת ה’ וּבִפְרָט בְּיָמִים אֵלּוּ . לִהְיוֹת מַכִּיר טוֹבָה וּבִפְרָט לקב”ה.
עַל מְנַת לְהַתְחִיל אֶת הַשִּׁנּוּי יֵשׁ לְהַכִּיר בְּטוֹבַת הָאֲחֵרִים.
וְכָךְ נֶאֱמַר בַּמִּדְרָשׁ “כָּל הַכּוֹפֵר בְּטוֹבָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, לְבַסּוֹף כּוֹפֵר בְּטוֹבָתוֹ שֶׁל מָקוֹם”.
וְיֵשׁ לְהַתְחִיל בְּהַכָּרַת הַטּוֹב לִבְנֵי הַבַּיִת.
מְסֻפָּר עַל אֶחָד הָרַבָּנִים שֶׁהוֹדָה לְתַלְמִיד שֶׁעָשָׂה לוֹ טוֹבָה.
הַתַּלְמִיד הִצְטַנֵּעַ בְּאָמְרוֹ “לֹא עָשִׂיתִי כְּלוּם”.
אַךְ הָרַב עָמַד עַל כָּךְ שֶׁהוּא עָזַר לוֹ מְאוֹד.
וְהִסְבִּיר כִּי כַּאֲשֶׁר מַקְטִינִים אֶת הָעֶזְרָה, כִּבְיָכוֹל לֹא צָרִיךְ לְהַכִּיר טוֹבָה. דָּבָר שֶׁמּוֹרִיד מְאוֹד אֶת עֵרֶךְ הַכָּרַת הַטּוֹב.
אַךְ בֶּאֱמֶת צָרִיךְ לְיַקֵּר וּלְהוֹקִיר כָּל דָּבָר . אֲפִלּוּ דָּבָר קָטָן.
אַחַד הַדְּבָרִים הַחֲשׁוּבִים שֶׁחוֹזְרִים עַל עַצְמָם בְּסִכְסוּכִים בֵּין זוּגוֹת הוּא נוֹשֵׂא זֶה שֶׁל חֹסֶר הַכָּרַת הַטּוֹב.
הָאִשָּׁה מְצַפָּה לִמְעַט הִתְיַחֲסוּת וּמַחְמָאוֹת עַל הָעֶזְרָה וְהַטִּפּוּל בַּבַּיִת .
וְאִלּוּ כַּאֲשֶׁר שׁוֹאֲלִים אֶת הַבַּעַל מַדּוּעַ אֵינוֹ מוֹדֶה לָאִשָּׁה הוּא מְזַלְזֵל בְּמָה שֶׁעָשְׁתָה וְאוֹמֵר בְּסַךְ הַכֹּל שָׁטְפָה כַּמָּה כֵּלִים.
אוֹ כִּבְּסָה כַּמָּה בְּגָדִים.
וְכֵן בַּצַּד הַשֵּׁנִי כַּאֲשֶׁר הָאִשָּׁה מְזַלְזֶלֶת וְאוֹמֶרֶת כִּי בְּסַךְ הַכֹּל הַבַּעַל הוֹרִיד כַּמָּה פַּחִים . אוֹ תִּקֵּן נְזִילָה וְכַדּוֹמֶה. וְאִלּוּ הַבַּעַל מְצַפֶּה לְהַעֲרָכָה עַל מַעֲשָׂיו.
הַצֹּרֶךְ לְהַקְטִין וּלְהַמְעִיט בַּחֲשִׁיבוּת הַטּוֹבוֹת שֶׁאָנוּ מְקַבְּלִים הוּא צֹרֶךְ כְּדֵי לְהַתִּיר לָנוּ לֹא לְהַכִּיר טוֹבָה.
כֵּיוָן שֶׁהָאָדָם בְּטִבְעוֹ יוֹדֵעַ שֶׁאִם הוּא צָרִיךְ לְהַכִּיר טוֹבָה, הוּא מְשֻׁעְבָּד לְנוֹתֵן הַטּוֹבָה.
הִכַּרְתִּי אִישִׁית מְנַהֵל בַּנְק שֶׁסֵּרֵב לְקַבֵּל מַתָּנוֹת מִלָּקוֹחוֹת בְּאָמְרוֹ כִּי אִם יְקַבֵּל אֶת הַמַּתָּנוֹת, כְּבָר יִהְיֶה חַיָּב לְלָקוֹחוֹת טוֹבָה וְלֹא יוּכַל לְהִתְנַהֵל בְּאֹפֶן אוֹבְּיֶקְטִיבִי כַּנִּדְרָשׁ מִתֹּקֶף תַּפְקִידוֹ.
לָכֵן הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן הוּא אָכֵן לְהַכִּיר הַטּוֹבָה שֶׁקִּבַּלְנוּ. לֹא לְזַלְזֵל וְלֹא לְהַמְעִיט בְּעֶרְכָּהּ.
כַּאֲשֶׁר נַעֲרִיךְ אֶת הַטּוֹבָה שֶׁקִּבַּלְנוּ, תִּהְיֶה גַּם מוֹטִיבַצְיָה לַצַּד הַשֵּׁנִי לְהַעֲנִיק עוֹד וָעוֹד.
כָּךְ גַּם בְּיַחַס עִם הקב”ה כְּכָל שֶׁנֻּדָּה לוֹ תִּהְיֶה לוֹ מוֹטִיבַצְיָה לְהַעֲנִיק לָנוּ עוֹד וָעוֹד.
וְכֵן כָּתַב הָרַמְבָּ”ן בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַתּוֹרָה (שְׁמוֹת יג) “וְהִיא כַּוָּנַת הַיְּצִירָה שֶׁאֵין לָנוּ טַעַם אַחֵר בַּיְּצִירָה הָרִאשׁוֹנָה וְאֵין אֵל עֶלְיוֹן חָפֵץ בְּתַחְתּוֹנִים מִלְּבַד שֶׁיֵּדַע הָאָדָם וְיוֹדֶה לֵאלֹהָיו שֶׁבְּרָאוֹ”.
וּבְאֶמְצָעוּת זְכוּת זוֹ נִזְכֶּה לִגְמַר חֲתִימָה טוֹבָה וְשָׁנָה טוֹבָה וּמְתוּקָה.
שַׁבַּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ וּגְמַר חֲתִימָה טוֹבָה
