שאול נשאלתי בבית ההוראה מקרובת משפחה של נפטר בדמי ימיו, מהמחבלים הארורים באירוע המסיבה שאירעה בשמחת תורה ה’ ינקום דמם, האם יש עניין ללמוד לעילוי נשמתו או בהיות ואומרים שמיתתם כפרתם ונשמתם עולה למעלה תחת כיסא הכבוד אין צורך ללמוד לעילוי נשמתם?
תשובה: יש עניין גדול ללמוד לעילוי נשמת אותם הנפטרים, מלבד אמירת קדיש ותפילה לעילוי נשמתם.
ובטעם הדבר שהרי מבואר בדברי רבינו האר”י בשער הכוונות (ענין הקדיש דט”ו ע”ב), שאין טעם אמירת הקדיש להציל נפש המת מדין גהינום בלבד, כמו שחושבים המון העם, אלא יש בו עוד תועלת גדולה להכניסו לגן עדן ולהעלותו ממדרגה למדרגה. ובפרט שיש עניין ללמוד לעילוי נשמת הנפטרים ולומר קדיש עליהם כדי שגם הם ישיבו לנו כגמולנו וכמו שכתוב בזוהר הקדוש (פ’ שמות) שאלמלא תפלת המתים על החיים לא יתקיימו אפי’ חצי יום.
ומלבד זאת גם מי שנהרג על ידי מחבלים גויים דעת הרבה ראשונים (וכפי שיפורט במקורות) שהמיתה מכפרת עליו מדינים קשים ויש לו חלק לעולם הבא, אבל עדיין נידון על העבירות שעשה אלא א”כ עשה תשובה או עכ”פ הרהר בתשובה לפני מיתתו,
מקורות:
הנה בגמ’ סנהדרין (מז.) מבואר שכולם מודים שהרוגי מלכות – דהיינו מי שנהרג על ידי גוי אפילו היה רשע גמור “מיתתו מכפרת עליו”, והגמרא מביאה ראיה ממה שנאמר בתהלים (פ”עט), “מזמור לאסף, אלהים באו גויים בנחלתך טמאו את היכל קדשיך שמו את ירושלים לעיים נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ”. שואלת הגמרא, מאי “עבדיך” ומאי “חסידיך” מה ההבדל ביניהם, ומשיבה שההבדל פשוט ש”חסידיך” הם חסידיך ממש, ואילו “עבדיך” הם אלו שבחייהם היו רשעים וכיון שנהרגו על ידי הגויים קרי להו “עבדיך”. וכן איתא במדרש תהלים (שוחר טוב; בובר מזמור עט) כי חסידים היו והרי הוא אומר סוסים מזויינים משכים היו (ירמיה ה ח), אלא כיון שנעשה בהן דין, חסידים היו.
ומזה למד האור זרוע, אדם שעבר עבירה שיש בה חיוב מיתה, ומת מתוך רשעו, דהיינו קודם שעשה תשובה, אין מתאבלין עליו. נהרג בידי גוים מתוך רשעו, הויא ליה כפרה ומתאבלין עליו, והביאו בנו בתשובה מהר”ח אור זרוע (סימן יד) והוסיף לפ”ז שכל שכן וכל שכן עד סוף העולם, שנהרג מתוך צדקו בידי גוים, כגון אלו הקדושים שנהרגו בידי גוים על קידוש השם ברוך הוא, ונתקדשו על יחוד שמו יתברך, שמתאבלין. ומי שאמר שאין להתאבל, אם כן הוא מוציא לעז עליהם, ומדמי להו חס ושלום למת מתוך רשעו, פשיטא שזה עצמו צריך כפרה וסליחה.
הרי שמי שנהרג על ידי גויים, מתאבלים עליו בהיות ויש לו כפרה, וכן כתב הרמ”א (הלכות קריעה סימן שמ סעיף ה), שמומר שנהרג בידי עובד כוכבים, מתאבלין עליו, ובש”ך שם (ס”ק ט) כתב שאין מי שיחלוק על זה שזה גמרא מפורשת בסנהדרין, שמומר שנהרג בידי עובד כוכבים כיון דלא מיקטל כדין הוי ליה מיתתו כפרה ומתאבלים עליו.
וכן מבואר עוד בגמרא מסכת בבא בתרא (י:) שהרוגי לוד, שהם האחים לולינוס ופפוס שהרגם טוריינוס הרשע, לאחר שנמצאה בת המלך הרוגה, וחשדו שישראל הרגה, גזרו להשמיד את ישראל, וקמו אותם שני אחים ואמרו אנו הרגנוה, כדי להציל את ישראל. ועליהם אמרו, דכיון שהיו הרוגי מלכות, אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם.
ומהם למד הרמב”ם באיגרת השמד, שאיש שיזכהו האל לעלות במעלה עליונה כזאת, כלומר שנהרג על קדושת השם, “אפילו היו עונותיו כמו ירבעם בן נבט וחביריו”, הוא מעולם הבא, ואפילו לא היה תלמיד חכם, וכך אמרו עליהם השלום (פסחים נ’.): מקום שהרוגי מלכות עומדים אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם. ע”כ.
ומדברי המהר”ח אור זרוע, והרמב”ם באגרת השמד, למד בכמה תשובות בשו”ת משנה הלכות (חלק טז סי’ לג, וסי’ קכא, וחלק יט סימן קכב), שכל אדם מישראל שנהרג על ידי גוים, הרי זה בכלל הקדושים שקידשו השם ואין אדם נכנס במחיצתו, ואפילו הם רשעים גמורים. וכל שכן מי שהיה תלמיד ישיבה ושומר מצות, כל שכן וכל שכן הוא עד סוף העולם שקדוש יאמר לו, ומי שמדבר עליו צריך לקבל תשובה. ואם מדברים על כיוצא בזה בדרך בזיון וברבים, הוי ליה בכלל מחלל השם ברבים שדבר על קדוש ישראל.
וכן אני אומר על המדברים על קדושי ישראל בכל מקום, ובפרט בארץ ישראל על הנהרגים מהגוים הערבים או שאר גוים, שהנהרגים הם קדושי עליון מקדשי שם שמים, ועליהם אמרו (תהלים נ ה) ‘אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח’. והרי לן הרמב”ם ומהר”ח אור זרוע ואביו וזקינו שפסקו כן, ואין חולק עליהם, ולא רק אלו שהיו צדיקים, אלא אפילו רשעים גמורים, כיון שנהרגו על קידוש שמו יתברך הם קדושי עליון, שאסור להרהר אחריהם חס ושלום. וכמו שאין מזכירין לרשע שעשה תשובה מעשיו הראשונים (ב”מ נ”ח:), כל שכן וקל וחומר שאין מזכירין עליהם חס ושלום עונותיהם הראשונים. עד כאן דברי המשנה הלכות.
וע”ש שכתב שכל זה דלא כמו שמובא בספר הליכות והנהגות ממרן בעל קהילות יעקב ששמע מפי השמועה שהמתים על קדוש השם בודאי יבאו לדין על עונש עבירות שעשו אבל יקבלו שכר על עצם ההריגה של קדה”ש,
אבל המעיין היטב יראה כי דברי המשנה הלכות אינם מוסכמים, כי מדברי הראשונים מוכח דס”ל שכל מה שנאמר בגמ’ בסנהדרין שהרוגי מלכות מיתתן מכפרתן, הני מילי עם תשובה דוקא, וכמ”ש המאירי שם וז”ל, כל הרוגי בית דין שמתו מתוך רשעם “ולא חזרו בתשובה במיתתן” אין מיתתן מכפרת, וכן הדין במתים מאליהם או “שהם הרוגי מלכות”, אבל התשובה אפילו אינה באה עד דכדוכה של נפש מכפרת ונותנת לו מדור לפי כבודו כמו שבארנו בחבור התשובה. וכ”כ בחידושי הר”ן שם. וכן מוכח ביד רמה שם שמדובר שהתוודו. וכן כתב בספר שערי תשובה לרבינו יונה (שער ד אות כ), מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (יומא פו, א): כי מי שיש בידו חלול השם, תשובה ויום הכפורים ויסורים תולים ומיתה ממרקת, לפי שהמיתה ממרקת כל חטא אשר התשובה מועילה. ואם נהרג “והתודה לפני מותו”, מעת שנפלה עליו אימת מות יש לו כפרה, ונחשב ההורג כשופך דם נקי וחסיד.
ומוכח מכל הני ראשונים שכל הדין שנאמר שנהרגו על ידי גויים בגלל היותן יהודים כפרתן מיתתן דוקא שעשו תשובה, אמנם בלבוש (יורה דעה סימן שמ סעיף ה) כתב שמומר שנהרג בידי גוים מתאבלין עליו דחזקה שהרהר בתשובה. וכן י”ל שעל אלו שנהרגו ע”י מחבלים שעומדים ממולם חזקה שהרהרו בתשובה, אמנם מי שנהרג בפתע פתאום לא שייך לומר כן.
ומה שהביא המשנה הלכות בשם הרמב”ם באגרת השמד במי שמסר עצמו על כלל ישראל שאפילו היה לו עבירות כירבעם בן נבט נחשב כהרוגי מלכות, המעיין בדברי הרמב”ם יראה שכל מה שכתב דוקא במי שמסר את עצמו למען הצלת ישראל ולא במי שנהרג רק בגלל היותו יהודי וזה נאמר רק על אלו שיצאו ונלחמו כנגד המחבלים, וגם הרמב”ם כתב שיש לו חלק לעולם הבא אבל לא כתב שנמחלו לו עוונותיו.
וראה מ”ש בפלא יועץ ערך הצלה, אמרו כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא ועל כגון דא אמרו אפילו רקנין שבישראל מלאים מצות כרמון, כי יש רבים מבני ישראל שנראים לפנים כלים רקים אבל יש בידם מצוה זו של הצלת ישראל שבזה הם מכריעים ועוברים את החכמים והגדולים שבישראל “והן אמת שאין הקדוש ברוך הוא לוקח שוחד מצוה כנגד עבירה ומשלם להם עונש על כל העבירות שעושים ועל כל ביטול מצוה שמבטלים” אבל גם כן יש לו שכר הרבה ליתן להאנשים האלה שטורחים ועמלים בכל כחם להציל ישראל מיד גויים ולהציל עשוק מיד עושקו מה טוב חלקם ומה נעים גורלם. עכ”ל. הרי לך להדיא שאף שמסר נפשו למען הצלת ישראל כמו הרוגי לוד ויש לו חלק עצום בעוה”ב אבל עדיין ייענש על החטאים שעשה. וראה כל זה בארוכה בספר בינה ודעת – מחללי שבת בזמנינו (פרק יח).
נמצינו למדין בפשטות מוכח שמי שלא הרהר בתשובה לפני מותו אף שנהרג על ידי מחבלים ה’ ינקום דמו, מ”מ דעת הרבה ראשונים שצריך תיקון על מעשיו הרעים, ולכן ודאי שיש עניין לומר קדיש, וגם ללמוד ולהנציח את מעשיו הטובים וכן של כל אלו שנהרגו במלחמות עם ישראל על ידי המחבלים הארורים, ועל ידי כך יתכפרו להם עוונותיהם ויעלו ממדרגה למדרגה בעולם העליון נשמתם נוחה עדן.
