מריחת שמן על פצעים שבמקום ההנקה בשבת

הרב ינון קסב
הרב ינון קסב
מורה הוראה

הרב ינון

קסב

Facebook
Email
Twitter
WhatsApp
Print

שאלה: אישה שיש לה פצעים במקום ההנקה, ועל מנת לרפאות את הפצעים ולהרגיע את הכאב היא מורחת שמן קוקוס, האם מותר למרוח את השמן גם בשבת?

יש לציין שאם האישה לא תמרח את השמן היא תמעט בהנקת התינוק בגלל הכאבים.

תשובה: יש להתיר למרוח על הפצעים גם בשבת

כאשר שמן הקוקוס הוא במצב נוזלי (מצב זה קיים כאשר טמפרטורת החדר היא כ- 25 מעלות) יש להתיר למרוח על הפצעים גם בשבת, היות שאם האישה לא תמרח את השמן על הפצעים היא תמעיט בהנקת בנה, ולכן מותר מעשה רפואה זה גם בשבת. יצוין כי גם אם התינוק צורך תחליפי חלב אם יחד עם ההנקה, מותר לאישה למרוח שמן קוקוס על הפצעים בשבת.

במידה ומריחת השמן נעשית כאשר השמן במצב מוצק יש להבחין בין שני מצבים:

  • אם הפעולה נעשית על מנת למרוח שכבה על הפצעים כדי למנוע גירויים חיצוניים בפצעים, יש מקום להחמיר לא לעשות זאת בשבת היות שמעשה זה הוא מלאכה דאורייתא של ממרח ולכן יש לשאול לחכם.
  • אך אם פעולת מריחת השמן היא על מנת להבליע את השמן בעור ובכך לשכך את הכאב, הדין הוא כמו אם השמן במצב נוזלי.
שמני מרפא
שמני מרפא

מקורות:

בשו”ע בס’ שכז’ מבואר שיש פעמים שיש לאסור סיכת שמן בשבת, וכגון שסוג השמן שמורחים הוא שמן לרפואה, ולדוגמא שמן וורדים שהעולם מורח אותו רק לרפואה יש לאסור בשבת, וכתבו האחרונים שכיום שאין מנהג העולם למרוח כל סוגי השמן אלא רק במקום רפואה, ולכן יש לאסור מריחת שמן בשבת (אלא א”כ יש לו נוהג למרוח השמן כדי לרכך את העור וכדו’), וסיבת האיסור משום שכל מעשה רפואה אסרו אותו חכמים שמא יבוא לשחוק סממנים בשבת שהוא איסור דאורייתא.

וא”כ בנידון דידן היה צריך לאסור את מריחת שמן הקוקוס על מנת לרפאות את הפצעים במקום ההנקה, שהרי סיכה זו נעשית בשביל לרפאות את הפצעים, ואין רגילות לשים שמן קוקוס אלא משום רפואה אך נראה שיש להתיר זאת בנידון דידן, וזאת משום שאם האישה לא תמרח את השמן היא תמעט בהנקה לבנה, וידוע שתינוק בהלכה נחשב לחולה שאין בו סכנה (ואיני כותב חולה שיש בו סכנה מפני שלפעמים יש תחליפי חלב, וגם לא תמיד האישה מפסיקה לגמרי מלהניק, אלא רק ממעטת בהנקה) ונכתב בשו”ע בס’ שכח סע’ יז שהתירו מעשה רפואה שאין בו מלאכה דאורייתא בחולה שאין בו סכנה, וא”כ גם הכא יש להתיר מריחת שמן הקוקוס שהוא אסור רק משום מעשה רפואה בלבד ואין בו מלאכה דאורייתא.

ואע”פ שהתינוק הוא החולה שאין בו סכנה ולא האישה, וא”כ מדוע שנתיר לאישה לעשות איסור מדרבנן? נראה כי יש לקשר את חולי התינוק היות שתלוי בחלבה של האם, ומצאנו הלכה זו שבשביל הנקת התינוק מתירים לאימא לעבור על איסורי דרבנן במקום שלתינוק לא יהיה מה לאכל, וכפי שמבואר בהלכה בצום ט’ באב שאע”פ שנפסק שגם מניקה צריכה לצום בט’ באב, אם האישה לא תאכל יגרם שלא יהיה חלב לתינוק מותר לה לאכול בצום כדי שיהיה לתינוק מה לאכול, רואים מפה שהתירו איסור דרבנן לאישה משום התינוק, ומפני שהאוכל שלו תלוי באם (עיין בפסקי האחרונים בס’ תקנ’ סע’ ב’ ובס’ תקנד סע’ ה’).

וא”כ גם בנידון דידן יש להתיר לאישה למרוח את השמן על מנת שלא תמעיט בהנקת בנה.

ואע”פ שיש לחלק שכל מה התירו זה מתי שהתרת האיסור מביאה את האוכל לתינוק וכגון בצום שעל ידי  שהאישה אוכלת יהיה חלב לתינוק, משא”כ בנידון דידן שטיפול בפצעי האם, אינו עושה את חלב התינוק, נראה שאין לחלק שהרי בסופו של דבר האישה ממעטת בהנקה ואם האמא לא תטפל בזה יהיה לתינוק פחות אוכל, ולכן גם הכא יש להתיר.