שאלה: לאחרונה הרגשתי הרגשת רטיבות באותו מקום, רציתי לדעת אם זה שייך לענין “הרגשת זיבת דבר לח” שבהלכות נדה, ואם מחמת זה נטמאתי?

תשובה: ודאי לא נחשב הרגשה

גם למחמירים בהרגשת זיבת דבר לח, אינו ענין למה שיש נשים שבעת ירידת דם וסתן מרגישות לחות ורטיבות בתחתית הנרתיק, וכ”ש מחוץ לשפתי בית הערוה, שזה ודאי לא נחשב הרגשה.

בדומה לזה, דרך האשה שבהתעוררות לתשמיש מתרבות הליחות בנרתיק, והוא שברא כן השם יתברך כ”חומר סיכה” להקל על הכנסת האבר, אף דבר זה אינו שייך כלל להרגשת זיבת דבר לח.

הרגשת רטיבות סמוך לאותו מקום מבחוץ

כתב בחוט שני (עמ’ ל), דנשים המרגישות לחות ורטיבות סמוך לאותו מקום מבחוץ, או בין השפתיים, לכולי עלמא לא הוי הרגשה, דהרגשה בתוך או”מ בעינן ולא מבחוץ. וכ”כ בשו”ת ציץ אליעזר (ח”ו סי’ כא).

וכ”כ בשיעורי טהרה (עמ’ מה), שצריכים להדגיש, מה שנשים מרגישות שזב בבית החיצון סמוך לשפת אותו מקום, פשוט שאין זה קשור להרגשה דאורייתא, גם אם נלמד כהנודע ביהודה, זהו דוקא אם מרגישה זיבה קרוב למקור ממש, אולי במקום הנקרא נרתיק הרחם, אבל לא מה שמרגישה בחוץ, זה לא שייך לדיני הרגשה דאורייתא.

וכ”כ בשיעורי שבט הלוי (עמ’ קנו), אמנם הרגשת רטיבות ולחות בעלמא בלי נזילה וזיבה, אינה בכלל הרגשה. וכ”כ בשו”ת אבן ישראל (פישר, ח”ט סו”ס עז), דודאי הרגשת רטיבות באותו מקום לא מיקרי הרגשה. וכ”כ בשו”ת אגרות משה (ח”א יו”ד סי’ יז עמ’ קצא אות ז), שמה שהרגישה שנעשה בין רגליה לח מאיזה משקה, אין להחשיב זה להרגשה.

ולאחר זמן מצאתי הדבר מפורש ביותר בדברי הג”ר שלמה קלוגר בשייר טהרה (סי’ קצ תשובה כה, דף נ ע”א), שאם הרגישה לחלוחית ולא זיבת ליחות, הרב השואל אמר לו בשם ש”ע הגר”ז שאינה הרגשה, וכתב הרב המחבר, שמסברא נראה לו כך, ששייך זיעה באו”מ שאינה מטמאת.

וכתב בספר פתחי טהרה (אמסלם, ח”א עמ’ ח-ט הערה ד) בשם כמה בעלי הוראה שליט”א, שרוב הנשים האומרות שהרגישו זיבת דבר לח, כשמבררים זאת היטב, מתברר שהרגישו רק רטיבות בסמוך לבגד.

ובאמת שכן היא המציאות כידוע כיום, אשר אותו מקום אצל האשה מלא ברירים והפרשות, שמטרתם להגן על הגוף מפני כניסת נגיפים וחיידקים חלילה, ולכן אם הרגישה רטיבותם, אין לזה שום שייכות לדיני הרגשה.

ריבוי הליחות שקודם התשמיש אי חשיב כהרגשה

כתב בחוט שני (עמ’ קמח), והנה דרך האשה שבהתעוררות לתשמיש מתרבה הליחות באותו מקום, ומחמת זה יש לפעמים פליטות, וא”צ לחוש כלל בזה משום הרגשת זיבת דבר לח, אף להחכמת אדם [שחשש גם בזיבת דבר לח לדינא דתרומת הדשן, עיין בשלחן ערוך יו”ד סימן קצ ס”א]. ובאמת דפליטות אלו אינם כלל מן הרחם, אלא הם לחות הנעשית בפרוזדור, ועל כן אינה צריכה לחוש שמא פלטה מראה טמא.

הרב שי הלל שליט”א

ראש כולל ורב קהלת אהבת ישראל, פתח תקוה

לשאלות בהלכה חייגו לבית ההוראה שלמות המשפחה: 2873*