שאלה: מי שנסע נסיעה קצרה שהיא פחות משבעים ושתים דקות, וקרתה לו תאונת דרכים קשה וניצל בנס, או שניצל בנס גדול ממחבלים, האם צריך לברך ברכת הגומל?

תשובה: מי שנעשה לו נס וניצל, כגון שעשה תאונת דרכים קשה או פגעו בו מחבלים, ויצא משם בריא ושלם כאחד האדם, הרי הוא פטור מלברך ברכת הגומל, וגם אסור לו לברך ברכה זו על נס שאירע לו, שספק ברכות להקל. ומכל מקום טוב ונכון שיברך ברכה זו ברבים בלא הזכרת שם ומלכות.

חכמינו זכרונם לברכה תיקנו ברכת הגומל על ארבעה דברים ואלו הם: א. יורדי הים כשעלו ממנו. ב. הולכי מדבריות כשיגיעו למקום ישוב. ג. מי שהיה חולה ונתרפא. ד. מי שהיה חבוש בבית הסוהר, ויצא לחופשי. והסימן לזה הוא “וכל החיים יודוך סלה” חיים ראשי תיבות: חבוש, יסורים, ים, מדבר [ברכות (דף נד ע”ב). וכן פסק מרן בש”ע (סימן ריט סעיף א)].

ואמנם יש אומרים שלא רק על ארבעה דברים הללו בלבד צריך לברך ברכת הגומל, אלא הוא הדין לכל מי שנעשה לו נס אפילו בדרך הטבע, כגון שניצל מדריסת שור ונגיחותיו, או שעמד עליו אריה לטורפו, או נחש להכישו וניצול ממנו, וכן בתאונת דרכים שאירעה במכוניתו ונתרסקה המכונית כליל, והוא יצא בלי פגע, כל כיוצא באלו צריכים לברך “הגומל” על הצלתם. שהרי הטעם שהולכי מדברות צריכים לברך הגומל הוא מפני שיש שם סכנת אריה ושודדים. ואם כן כל שכן כשבאו עליו בפועל, שצריך לברך [כן דעת הריב”ש בתשובה (סימן שלז), הובא בב”י (סס”י ריט), ובש”ע (שם ס”ט בסתם). וכ”פ הלבוש (סימן ריט ס”ט). וכ”פ המג”א (שם ס”ק י). והט”ז (שם ס”ק ז). וכן מתבאר מדברי האליה רבה (שם ס”ק טו) ושכן הסכימו האחרונים. ע”ש. וכ”כ המשנ”ב (שם ס”ק לב). וכ”כ בערוה”ש (שם סעיף יב)].

אולם למעשה אין הדין כן, אלא אף מי שנעשה לו נס וניצל ממיתה, אינו מברך ברכת הגומל. שדווקא אותם הארבעה הנזכרים לעיל, צריכים לברך ולא יותר. וכיון שלא נזכר בארבעה הללו מי שנעשה לו נס, הילכך אינו מברך. וזהו משום שרבים מן הפוסקים סוברים כן, ויש לומר בזה ספק ברכות להקל. ובפרט שכן דעת מרן השלחן ערוך שקיבלנו הוראותיו. לפיכך מי שנעשה לו נס וניצל, כגון שעשה תאונת דרכים קשה ויצא משם בריא ושלם כאחד האדם, הרי הוא פטור מלברך ברכת הגומל. וגם “אסור” לו לברך ברכה זו על נס שארע לו, שספק ברכות להקל. ומכל מקום טוב ונכון שיברך ברכה זו ברבים בלא הזכרת שם ומלכות, דהיינו שיאמר את נוסח הברכה, ולא יוציא את שם ה’ בפיו, אלא רק יהרהר את שם ה’ במחשבתו, ותבוא עליו ברכת טוב [כן דעת הרד”א בשם ה”ר גרשום ב”ר שלמה, וכן דעת ה”ר שם טוב פלכו והארחות חיים, הובאו בב”י הנ”ל. וכן פסק מרן הש”ע (סימן ריט ס”ט) בשם י”א. ואע”פ שהביא דעה זו בשם י”א, כך סובר הוא להלכה ולמעשה, וכמ”ש מרן החיד”א בספרו ברכ”י (סימן ריט ס”ק ח), ובמחזיק ברכה (שם ס”ק ו), ובשו”ת חיים שאל (ח”ב סי’ טו). וכ”כ בשע”ת (סי’ ריט ס”ק יב). וכ”פ הבא”ח (ש”א פרשת עקב אות י). וכ”פ בשו”ת מעשה אליהו מני (סימן צ). וכ”פ מרן רבינו הגדול הגרע”י זצ”ל בספרו חזו”ע ברכות (עמ’ שעט-שפא) והוסיף שם בשם הרב פני יצחק שכן המנהג בארץ ישראל. ע”ש. וכ”פ בילקו”י (סימן ריט אות כח). וכ”פ בברכת ה’ (ח”ד עמ’ תמ-תמג). וכ”פ בספר הלכה ברורה (סוף סי’ ריט). וכן עיקר לדידן].

בסיכום: מי שנעשה לו נס וניצל, כגון שעשה תאונת דרכים קשה או פגעו בו מחבלים, ויצא משם בריא ושלם כאחד האדם, הרי הוא פטור מלברך ברכת הגומל, וגם אסור לו לברך ברכה זו על נס שאירע לו, שספק ברכות להקל. ומכל מקום טוב ונכון שיברך ברכה זו ברבים בלא הזכרת שם ומלכות.

יעקב עמאר

מח”ס “הלכה מבוארת” ומו”צ בבית ההוראה

“שערי הלכה ומשפט”

ימים א-ה בין השעות 22:00-23:30

לשאלות בהלכה חייגו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט: 2873*