ימי בין הזמנים

הרה"ג אופיר יצחק מלכא שליט"א

הרה"ג אופיר יצחק מלכא שליט"א

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב email
Email
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב print
Print

בין השאלות השכיחות בימים אלה, ההיתר להשתתף בהופעות המוצגות בבתי מלון ועוד, לשאינו אורח במלון מצד זה נהנה וזה לא חסר וכו'. פעמים שיוצאים לנופש בצימר וכדו' ובאזור ישנם בתי מלון שעורכים פעילויות ומופעי להטוטנים וזמרים ורוצים להשתתף בפעילויות אלו בטענה שזה נהנה וזה אינו חסר (שהרי בלאו הכי הפעילויות נעשות שם), ויש לדון אם רשאים לעשות כן. וכן יש לדון בעניין חדר מדרגות ובו מראה, ורגיל אדם זר להיכנס לשם, להביט במראה ולהמשיך הלאה בדרכו, ואחד מדיירי הבניין דורש שיפסיק לעשות זאת, האם מחויב לשמוע לו?

 

פעמים שיוצאים לנופש בצימר וכדו' ובאזור ישנם בתי מלון שעורכים פעילויות ומופעי להטוטנים וזמרים ורוצים להשתתף בפעילויות אלו בטענה שזה נהנה וזה אינו חסר (שהרי בלאו הכי הפעילויות נעשות שם), ויש לדון אם רשאים לעשות כן.

וכן יש לדון בעניין חדר מדרגות ובו מראה, ורגיל אדם זר להיכנס לשם, להביט במראה ולהמשיך הלאה בדרכו, ואחד מדיירי הבניין דורש שיפסיק לעשות זאת, האם מחויב לשמוע לו?

וכן אדם שנסע לחו"ל למספר חודשים, ובארץ יש לו דירה ריקה שלא משתמשים בה בתקופה זו, האם יכול אדם זר להיכנס לדירה ולהשתמש בה ללא ידיעת הבעלים? וכן אוטובוס ציבורי שנוסע למקום מסוים, האם יכול לעלות בו ללא תשלום בטענה שבלאו הכי נוסע לאותו מקום?

ובכן, מדינא דגמרא (בבא קמא דף יט ע"ב-כ ע"א) ונפסק בשו"ע (חו"מ סימן שס"ג ס"ו) זה נהנה וזה לא חסר פטור ומותר. ולפי זה לכאורה מותר ליהנות מדירתו של חבירו, באופן שהחבר לא נחסר, וכגון שלא נמצא פה. וכן מותר לעלות לאוטובוס ללא תשלום, וכן מותר לאדם זר לרחוץ בבריכת בית המלון (באופן שאין שם צפיפות) על אף שאינו משלם על כך, כיון שזה נהנה וזה לא חסר.

אלא שכותב השו"ע (שם) בשם הרשב"א שזהו דווקא כשבעל הבית לא מקפיד, אך אם מקפיד ואוסר להשתמש בדירתו או בחפציו הדבר אסור. ולכן אסור להשתמש בדירתו של חבירו או לרחוץ בבריכת בית המלון ללא רשות, כיון שמקפידים על כך[א], וכן אסור לעלות לאוטובוס ללא תשלום[ב].

אך מותר להסתכל במראה הנמצאת בחדר המדרגות, ואין דיירי הבניין יכולים לאסור זאת, לפי שהוא בגדר כופין על מידת סדום[ג] (כמבואר ברמ"א שם. והוא באופן שמשתמש שימוש נורמלי במראה בלא להרוס וללכלך).

וכעת יש לדון בפעילויות והופעות בבתי מלון למה הדבר דומה, האם דומה להסתכלות במראה שהדין הוא שכופין על מידת סדום, או שדומה לשימוש בבריכת בית המלון או שימוש בבית פרטי שלא שייך בו דין כופין על מידת סדום ואסור בשימוש כשהבעלים מקפיד.

וכן יש לדון באדם ששובת בבית מלון בו שובתים קבוצת משפחות מטעם אירגון תורני ומקיימים שם תפילות חגיגיות ושיעורי תורה במשך כל השבת, האם רשאי להשתתף בשיעורים ובתפילות (באופן שלא תופס מקום של מישהו אחר, ולא צפוף)?

ובכן, הרמ"א פוסק (חו"מ סימן שס"ג ס"ו) בשם המרדכי שמה שאמרנו שיכול לאסור על חבירו להיכנס לביתו ולא אמרינן בזה כופין על מידת סדום, הוא לפי שיכול הבעלים להשכירו ולהרוויח ממון בעבורו (וע"ע בפתחי תשובה שם אות ג' שהביא מחלוקת בדבר).

זאת אומרת שכופין על מידת סדום נאמר דוקא בנכס ששווה ממון אך אינו יכול להשיג עמו ממון, כגון מראה בחדר מדרגות ששווה ממון אך כעת אינו יכול להשיג עמה ממון, הילכך יכול להשתמש בה אדם זר ללא שאילת הבעלים, אך בדבר שאפשר להשיג איתו ממון לא נאמר כופין על מידת סדום וזכותו של הבעלים לעכב שלא ישתמשו בנכס או בחפץ שלו. ולכן בבית מכיון שהבעלים יכול להשכירו ולהרוויח עמו ממון, יכול גם לאסור על אדם זר להיכנס אליו ולהשתמש בו.

דוגמא מעשית, בניין של ארבע קומות, דייר הקומה הרביעית רוצה לבנות מדרגות מביתו לגג הציבורי ולהשתמש בגג כמרפסת בטענה שעד היום הגג שימש כגג ציבורי וגם כעת משמש כן (שהרי יכולים לעלות דרך המדרגות הראשיות) וגם לא משתמשים שם בדרך כלל, אך שאר דיירי הבניין דורשים תשלום על כך. בזה הדין הוא שכופין על מידת סדום ואין שאר דיירי הבניין יכולים לדרוש תשלום, כיון שאמנם יש כאן דבר השווה ממון (שטח ציבורי), אך לא ניתן להשיג ולהרוויח עמו ממון[ד].

ובעניין הפעילויות וההופעות בבתי המלון, פשוט הדבר שבעל בית המלון יכול למנוע מאנשים זרים להיכנס לשטח המלון (ובדרך כלל כך היא המציאות), לפי שאמנם השכיר את המקום להופעות וכדו' אך אינו מסכים שיכנסו יותר אנשים מכמות האנשים שבית המלון יכול להכיל. ולכן באופן סתמי אסור לאנשים זרים להשתתף בפעילויות ובמופעים שעורכים בית המלון.

אך אם דיבר עם בעל בית המלון, או שיודע בוודאות שאין לו בעיה שיכנס לבית המלון יחד עם ילדיו לצפות בהופעה, בזה בתחילה היה נראה לי שרשאי לעשות כן, כיון שעצם שהייתו בהופעה אינה מחסרת מיוזם ההופעה מאומה, לפי שאינו יכול עוד להרוויח כסף מההופעה (דהרי עורך אותה בחינם לנופשי המלון), והרי זה בגדר כופין על מידת סדום, וכמו במראה הנמצאת בחדר המדרגות שאינו יכול למנוע מאדם זר להסתכל בה.

אולם במחשבה שניה נראה שיש לאסור זאת כיון שבפועל יוזם ההופעה כן יכול להרוויח כסף מההופעה בכך שידרוש תשלום כניסה מאנשי האזור שרוצים גם להשתתף בה[ה], ולכן צריך לבקש רשות כדי להשתתף בהופעה[ו].

ואם כן לכאורה הוא הדין בהשתתפות בתפילות ובשיעורי תורה שמתקיימים על ידי אירגון תורני, שאסור להיכנס לשם אא"כ יבקש רשות מתחילה[ז]. אך בזה בדרך כלל אם יש מקום לשבת ברווח לא מקפידים ומותר[ח] (אא"כ יודע בפירוש שמקפידים על כך).

לסיכום

אסור להיכנס לבית מלון, ללובי לבריכה או להופעות ופעילויות מטעם בית המלון אא"כ מבקש תחילה רשות מהאחראים על כך.

[א]ולא צריך לשאול את הבעלים על כך מראש, אלא אם יודע שאינו מסכים-אסור. וכיום סתם אדם לא מסכים שיכנסו לביתו, וכן סתם בעל בית מלון לא מסכים שיכנסו לבריכה או ללובי שבמלונו.

[ב] שמסתמא כל חברת אוטובוסים לא מתירה להשתמש בשירותיה ללא תשלום, ולכן אף אם עבר ועלה לאוטובוס חייב לשלם (כמבואר בשו"ע שם שהדר בחצר חבירו ואמר לו לצאת ולא יצא חייב ליתן לו כל שכרו, ואם לא אמר לו צא פטור. וכשיודע מראש שהוא מקפיד צריך לשלם).

[ג] בביתו הפרטי של האדם מובן שיש לו עניין שלא יכנסו, וכן בבית מלון יש עניין לבעלים שלא יכנסו לבריכתו ללא תשלום. אך שלא להיכנס לחדר מדרגות אין עניין, והרי זה בגדר כופין על מידת סדום.

[ד] ואם ירצו לתת לקבלן לבנות עוד קומה על הבניין רק אז רשאים לאסור על דייר הקומה הרביעית להשתמש שם.

וכן אם רוצה לבנות עוד קומה מחוייב לקבל את אישור שאר הדיירים כיון שמונע מהם את האפשרות לבנות עוד קומה. אך רק להשתמש שם רשאי וכופין בזה על מידת סדום.

[ה] ודומה לבריכה ובית שיכול להשיג עמהם כסף (ולא דומה למראה ועליית גג שאינו יכול להשיג עמהם כסף). ועל אף שלא מקובל לעשות כן (לערוך הופעה לנופשי המלון בחינם ולהזמין אנשים מבחוץ בתשלום), מ"מ עצם זה שיכולים לעשות זאת, הרי שאינו בכלל כופין על מידת סדום.

[ו] לגבי הכניסה למלון צריך לקבל את אישורו של מנכ"ל המלון (האדם שמתפעל את המלון), ולגבי הכניסה להופעה צריך לקבל אישור ממארגן ההופעה. ואם מדובר בכמות מועטת של אנשים יכולים להסתפק באישורו של מארגן ההופעה בלבד, דבכמות מועטת מסתמא בעל בית המלון לא מקפיד.

[ז] לפי שבמציאות יכולים להרוויח ממון מהדבר על ידי כרטיסי כניסה בתשלום (קודם השבת) לאנשים זרים שאינם מהאירגון.

[ח] נמצא שבבית מלון בסתמא מקפידים ולכן אסור להיכנס ללא בקשת רשות תחילה (ואם מסתפק יש לשאול ולברר, כיון שהוא ספק גזל), אך בתפילות ושיעורי תורה אם יש מקום ברווח וכדו' בסתמא לא מקפידים, ולכן מותר להיכנס לשם, אא"כ יודע שמקפידים.