לישת בצק לסופגניות ביום הטבילה

הרב ישראל גרטנר
הרב ישראל גרטנר
מו"צ, רב קהילת הגר"א, מודיעין עלית

הרב ישראל

גרטנר

Facebook
Email
Twitter
WhatsApp
Print

שאלה: האם מותר לאשה ביום טבילתה ללוש עיסה לצורך טיגון סופגניות שנוהגים לאכול בימי החנוכה.

תשובה: אסור לאשה ללוש עיסה ביום טבילתה אף אם העיסה היא לצורך סופגניות.

מקורות והרחבה:

כתוב ברמ”א (יו”ד סי’ קצ”ח סעי’ כ”ד): ואין לה לעסוק כל היום קודם הטבילה בבצק או בנרות של שעוה, שלא ידבק בה, וכן נהגו.

ובסדרי טהרה (שם ס”ק מ”ט) כתב, שלפי דברי הט”ז (שם ס”ק כ”ה), שכתב שאע”פ שנהגו לא לאכול בשר ביום הטבילה, שמא יכנס הבשר בין שיניה ויחצוץ בטבילה (כמובא בשו”ע שם), מכל מקום נהגו בשבת וביום טוב שאוכלות בשר, רק שתיזהר לנקר שיניה לאחר אכילת הבשר, א”כ הוא הדין לגבי המנהג שלא ללוש בצק ביום טבילתה, שאם חלה טבילתה בליל שבת, ודרכה ללוש העיסה בעצמה בערב שבת, מותר לה ללוש העיסה בערב שבת, רק שתיזהר לרחוץ ידיה יפה לאחר לישת הבצק.

וביאור דברי הסדרי טהרה הוא, דמכיון שלמדנו מדברי הט”ז שבמקום מצוה לא נהגו להימנע מאכילת בשר ביום הטבילה מחשש לחציצה, א”כ כמו שאכילת בשר בשבת ויום טוב היא מצוה, גם לישת בצק לכבוד שבת ויום טוב היא מצוה, ואין להימנע ממנה מחשש לחציצה.

סופגניות חנוכה
סופגניות חנוכה

והמצוה שיש באכילת בשר בשבת מפורשת בדברי הרמב”ם (פ”ל מהל’ שבת הל’ י’), שהיא בכלל עונג שבת, שהיא מצוה מדברי סופרים שנתפרשה על ידי הנביאים, עיי”ש בדברי הרמב”ם (בראש הפרק). וברמב”ם (שם) כתב שגם כבוד שבת הוא מצוה מדברי סופרים. וכל הכנה שעושה לכבוד שבת הוא מכלל כבוד שבת, עיי”ש ברמב”ם (הל’ ו’). [ועיין במשנה ברורה (סי’ רמ”ב ס”ק א’) שיש פוסקים הסוברים שעונג וכבוד שבת עיקרם מן התורה].

וא”כ גם לישת בצק לצורך אפיית חלות היא מכלל כבוד שבת. וכן מפורש ברמ”א (סי’ רמ”ב סעי’ א’): נוהגין ללוש כדי שיעור חלה בבית, לעשות מהם לחמים לבצוע עליהם בשבת ויו”ט, והוא מכבוד שבת ויו”ט, ואין לשנות.

בשיעורי שבט הלוי (סי’ קצ”ח ס”ק ז’) התיר לאשה ביום טבילתה גם ללוש בצק לעוגות, ולא רק לאפיית חלות. ונראה הטעם משום שגם הכנת עוגה לשבת היא בכלל כבוד שבת.

ומעתה נכנסנו לבית הספק האם מותר ללוש בצק לסופגניות שנוהגים לאוכלם בחנוכה. ושורש הספק הוא האם אכילת סופגניות בחנוכה היא מצוה, ובמקום מצוה לא נהגו להימנע מלישת בצק.

וכבר הביאו שמנהג אכילת סופגניות מקורו קדמון בדברי רבינו מיימון, אביו של הרמב”ם. וטעם המנהג הוא זכר לנס פך השמן אוכלים סופגניות שמטוגנות בהרבה שמן. עיין בהליכות שלמה (פי”ז הערה 20) שהעתיקו את לשון רבינו מיימון, שכתב שאין להקל בשום מנהג ואפילו מנהג קל, והביא את מנהג אכילת סופגנין בחנוכה. [וע”ע שם שהביאו טעם נוסף לאכילת הסופגניות בשם הגרש”ז אויערבאך].

מכל מקום מנהג אכילת סופגניות אינו מצוה גמורה כמו מצות כבוד ועונג שבת, שהן מצוות גמורות מדברי סופרים. ורבינו מיימון כינה את המנהג ‘מנהג קל’.

ואם כן הואיל ולא מצאנו שמבטלים את המנהג של הימנעות מלישת בצק ביום הטבילה אלא מפני מצוה גמורה ככבוד שבת, אין לנו להתיר לבטל מנהג זה מפני המנהג של אכילת סופגניות בחנוכה.

 

הרב ישראל גרטנר

רב קהילת הגר”א מודיעין עילית ומו”צ בבית ההוראה שלמות המשפחה

לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט 2873*