שאלה: ראובן הגר בעיר שזמן קריאת המגילה שלה בי”ד ובמוצאי פורים של י”ד נסע להוריו המתגוררים בירושלים ללון ולסייע להוריו המבוגרים האם מחויב לקיים את מצוות היום שוב?

תשובה: לדעת הגאון החזון איש והרב שלמה זלמן אויערבאך יש לקרוא את המגילה שוב בט”ו ולקיים את שאר מצוות היום גם ביום ט”ו.

אך יש חולקים וס”ל  להלכה שאינו מחוייב לקיים את מצוות ימי הפורים שוב היות ועשה ביומו כעיקר מקומו ואין לו חובה לקיים שוב את מצווות הפורים וכן דעת הרב צבי פסח פראנק (בקונטרס ימי הפורים) והרב בן ציון אבא שאול (א מו) ודעת הילקוט יוסף(עמוד שמט), והמחמיר תבוא עליו הברכה ויקרא את המגילה ללא ברכה.

מקורות:

במסכת מגילה (דף י”ט ע”א) מבואר “ואמר רבא בן כפר שהלך לעיר בין כך ובין כך קורא עמהם, מאי טעמא, (מה הטעם) האי כבני העיר בעי למיקרי, (זה האדם היה צריך לקרואכבני העיר ביום י”ד)  ורבנן הוא דאקילו (שהקילו) על הכפרים כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכים, הני מילי כי איתיה בדוכתיה, (כל המדובר שנמצאים במקומם בכפרים) אבל כי איתיה בעיר כבני עיר בעי למיקרי, (אבל כשישנם בעיר מחויבים לקרוא בי”ד כבני עירם) ע”כ.

וכתבו רש”י והתוס’ שם דמיירי שבן הכפר הקדים וקרא כבר המגילה ביום הכניסה בכפר, ואחר כך הלך לעיר והיה שם ליל י”ד, וע”ז קאמר רבא, דבין כך ובין כך, היינו בין אם דעתו לחזור קודם יום י”ד בבוקר, ובין אין דעתו לחזור עד יום י”ד בבוקר, חייב לקרוא עמהן בלילה, כיון שמעיקר הדין צריך היה לקרוא ביום י”ד, לפיכך כשנמצא בעיר, חייב לקרוא עמהן, אף על פי שכבר קרא קודם לכן בכפר ביום הכניסה.

והקשה לו אביי מהברייתא (לפי הגהת אביי בברייתא), שכתוב בברייתא בן כפר שהלך לעיר בין כך ובין כך קורא כמקומו. (והיינו קודם י”ד) והשיב לו רבא דיש להגיה ולגרוס קורא עמהן,(ביום י”ד) עכת”ד הגמ’.

ומבואר שדווקא בן כפר שעיקר חיובו הוא בי”ד אלא שהקילו לו לקרוא לפני כן באופן הזה אם הגיע לעיר מחוייב לקרוא כבני העיר אבל בן עיר שקרא כדינו אינו מחוייב אם הגיע לכרך בליל ט”ו לקרוא שוב פעם כבני הכרך.

ואף שבבן כרך שהלך לעיר וקרא ביום י”ד רבו הדיעות שיש לו לעשות שוב את מצוות הפורים ביום ט”ו דווקא שם שחוזר לכרך וזהו עיקר מקום קביעתו וכן מדוייק מדברי הריטב”א שחולק על התוס’ ואעתיק לשונו

חידושי הריטב”א מסכת מגילה דף יט עמוד א

“ובן כרך שהלך שם ונתעכב שם עד בוקר י”ד שקורא עמהם אם חזר למקומו ליל ט”ו חוזר וקורא עמהם שאע”פ שנתחייב כבר עם בני העיר שהלך שם הרי חזר ונתחייב עם בני הכרך, וגדולה מזו אמרו בירושלמי דבן עיר שעקר דירתו לכרך ליל ט”ו נתחייב כאן וכאן וכש”כ זה שעיקר דירתו היה בכרך ולא היה בעיר אלא גר ופרזי בן יומו, וזה ברור ושלא כדברי התוס’, ויש קצת סעד לזה בגמ’ דילן מהא דאמרינן בסמוך דבן [כפר] שהלך לעיר בין כך ובין כך קורא עמהם וההיא ודאי לא נצרכה אלא לבן כפר שהקדים ליום הכניסה ונפטר ואפ”ה כיון שבא לעיר אח”כ שהוא מקום חיובו מן הדין חוזר וקורא עמהם ולא אמרינן כבר נפטר ביום הכניסה, הכא נמי אף על פי שנתחייב בעיר לפי שהיה פרוז בן יומו כיון דחזר לכרך שהוא עיקר מקומו וחיובו חוזר וקורא עמהם.

משמע דוקא שחזר למקומו הקבוע לו, אבל לחייבו שוב שלא כבני מקומו אין חיוב.

וכן פסק באור לציון (חלק א סימן מו) ובילקוט יוסף (עמוד שמט) העיד ששאל את אביו וכך הורה לו.

ואמנם הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך הבין שאינו מוכרח לדייק כך  מהגמ’   ומדברי הירושלמי מוכח להיפך ואין הכרח לדייק מהגמ’ כדביארנו ויכול ליהיות שאם התחייב כמקומו בי”ד והלך לכרך יש לחייבו לקרוא שוב והיות ובפשטות דברי הירושלמי מבואר שבן עיר שהפך לכרך מחוייב לקרוא גם בט”ו כששהה בכרך ביום ט”ו, כך יש להורות. וכן נראה דעת הגאון חזון איש (בסימן קנב ס”ק ו)

לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט: 2873*