שאלה: התעוררתי לשאול בעקבות הדין המבואר בשו”ע שדבר מאכל שטיבולו במשקה מאחד משבעה המשקין וביניהם חלב ודבש האם כשאוכל מופלטה שנתנו עלייה חמאה ודבש צריך ליטול ידיו קודם ללא ברכה כדין דבר שטיבולו במשקה.

תשובה: מעיקר הדין אינו מחוייב ליטול ידיים קודם האכילה

(משנ”ב) ואמנם אם מניח את החמאה בעודה על המחבת יש לו ליטול ידיו (משנ”ב וכ”פ בהלכה ברורה)

מקורות:

שולחן ערוך (אורח חיים הלכות נטילת ידים סימן קנח) אם אוכל דבר שטיבולו באחד משבעה משקין שסימנם: י”ד שח”ט ד”ם דהיינו: יין, דבש, שמן, חלב, טל, דם, מים ולא נתנגב, ואפילו אין ידיו נוגעות במקום המשקה, צריך נטילה בלא ברכה. הגה: ואפי’ אינו מטבל רק ראש הירק או הפרי, אפ”ה יטול בלא ברכה (ב”י). ובמשנה ברורה  (קנח ס”ק יד).

כתבו הפוסקים כל המשקין שנקרשו בין ע”י בישול בין ע”י צינה עד שאין בהם טופח ע”מ להטפיח לא חשיבי משקה. ודעת התוספות שאפילו חזרו ונימוחו אח”כ (זולת יין או מים וה”ה חלב שנקפא) כשחזרו ונימוחו חשיבי משקה.

ולפ”ז מרקחת המטוגן בדבש אם הדבש שעליהן קרוש עד שאין בהם טופח ע”מ להטפיח לכו”ע מותר לאוכלן בלא נטילה. ואם הדבש אינו קרוש דעת הט”ז דחשיב משקה ודעת המ”א דלא חשיב משקה כיון שעומד הדבש הזה לאכילה ולא למשקה שם אוכל עליו. והח”א הכריע דיש חילוק בזה דאם קנה הדבש ועדיין הוא מעורב בשעוה והתיכו ע”מ כן כדי לטגן בו אם כן מעולם לא היה עליו שם משקה כיון שהתיכו בשביל אכילה ואין צריך נט”י אבל הקונה דבש שכבר מהותך מן העושים משקה (מעד) וידוע שהם מהתכים כדי לעשות משקה צריך נט”י אף על גב שמטגן בו אוכל.

ומבואר שדין המטבל בדבש במחלוקת הפוסקים והמשנ”ב מצדד שבדבש שנעשה לצורך אכילה אין חובה ליטול ידים, מיהו לדעת המג”א יש ליטול את ידיו מלכתחילה.

כמו כן לאלו שמורחים חמאה גם בזה יש את אותו הדיון וכמבואר במשנה ברורה  ס”ק טז “והאוכל דבר המטוגן בחמאה כשהיא לחה ע”ג צריך ליטול ידיו”. ובח”א כתב דדוקא כשנימוח החמאה במחבת בשעת הטיגון קודם שהניח האוכל לתוכו ונעשה עליה שם משקה מקודם אבל כשנימוח אח”כ קי”ל דמשקה הבאה לתקן אוכל הוא.

ומבואר שאם טיגן את החמאה קודם אפיית המופלטה יש לו ליטול ידיו, ובאם הניח את החמאה אחר האפייה לדעת החיי אדםו כמו שמצדד במשנ”ב אינו צריך ליטול ידיו.

לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט: 2873*