שאלה:

הבאתי שמרטפית (בייביסייטר) בת שתים עשרה לשמור על בני בן התשע, האם יש בזה בעיה של ייחוד?

תשובה:

כאשר הילד שעליו שומרת השמרטפית (בייביסיטר) הינו בן 9 שנים ואין עוד ילד נוסף בבית הרי יש בזה בעיה של ייחוד.

באם ישנו ילד נוסף מגיל תשע ואילך,  נחלקו הפוסקים בזה, ויש לחוש לאוסרים באם הדלת נעולה, אך באופן שהדלת אינה נעולה אף שהיא סגורה, יש להקל.

• אם ישנו בן נוסף מגיל שש או שבע (לפי חריפותו) יש להקל יותר באם הדלת אינה נעולה.
• אם ישנה בת נוספת מגיל שלוש עד גיל תשע נחלקו הפוסקים אם היא מצלת מן הייחוד, וממילא רק באם הדלת אינה נעולה יש להקל.
• אם ישנה בת נוספת מגיל שש או שבע (לפי חריפות הבת) עד גיל תשע,  אין איסור ייחוד.
• אם ישנה בת נוספת מגיל תשע עד גיל שתים עשרה קשה להקל, ורק במקום הדחק ובאופן שהדלת אינה נעולה.
• ישנו פתרון מעשי באופן שיבקשו מהשכנה שתכנס לפעמים לדירה, ובזה הוי כדין פתח פתוח לרשות הרבים.

מקורות:

מאיזה גיל יש בו איסור יחוד

ברמב”ם הלכות איסורי ביאה (כב י) תינוקת מבת שלש ולמטה ותינוק בן תשע ולמטה מותר להתייחד עמהן, שלא גזרו אלא על ייחוד אשה הראויה לביאה ואיש הראוי לביאה. וכן הוא בשו”ע (כב יא). וכתב בב”י שדין זה פשוט מן הסברא הואיל ואינם ראים לביאה. וכן הוא בח”מ (ס”ק טו). אבל למעלה מג’ אף שאין מוסרת עצמה לביאה יש לחוש לאונס ולפתוי, וכ”כ הטור בתחילת הסימן ובלבד שתהא מבת ג’ ולמעלה. ומבואר שישנו איסור להתייחד עם בת מגיל שלוש ואילו עם בן תחילת איסור הייחוד הוא מגיל תשע .

באופן שמתייחד עם קטן הרי הוא מצילו מן הייחוד

בגמ’ קידושין דף (פא:) אמר רבא: מתייחד אדם עם שתי יבמות, ועם שתי צרות, עם אשה וחמותה, עם אשה ובת בעלה, (משום דכל אלו הנשים שונאות זו לזו ויספרו).

עם אשה ותינוקת שיודעת טעם ביאה ואין מוסרת עצמה לביאה.

ופרש”י מסכת קידושין (דף פא:) שיודעת טעם ביאה – כלומר מה היא ביאה שתדע לספר דברים בשוק. ואינה מוסרת עצמה לביאה – מתוך קוטנה עדיין לא לבשה יצר הילכך אין כאן משום דעת קלה שלא תהא נוחה להתפתות. ועיין ברמ”א יו”ד קצב ס”ד שמבואר דה”ה לתינוק וכדברי הגמ’ פסק בשולחן ערוך אבן העזר ( כב י) וכן עם אשה שיש עמה  תינוקת קטנה  שיודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לביאה, שאינה מזנה לפניה לפי שהיא מגלה את סודה.(שאין בה איסור ייחוד)

גיל הבת שאינה מוסרת עצמה לביאה אך יודעת טעם ביאה

בח”מ (ס”ק טו) כתב שהוא מגיל שלוש וכן מבואר במקנה לקידושין (פב:) וכ”פ בנתיבות לשבת (כב ס”כ) ואמנם בשו”ת בית שלמה ( רבי שלמה ב”ר יעקב דרימר נולד בנדבורנה שבגליציה בערך בשנת תק”ס (1800). מחסידיו של האדמו”ר ר’ ישראל מרוז’ין.) (חלק אורח חיים סימן מח) כתב שגיל זה תלוי לפי פיקחות הבת שיודעת מה זו ביאה ואינה מוסרת עצמה, וגיל זה הוא בוודאי מעל לגיל שלוש. אמנם אינו מבואר בב”ח שם מכמה מקרית יודעת טעם ביאה. אמנם המעיין בלשון רש”י ז”ל בקידושין שם (סוף דפ”א) מבואר דאם בושה לעמוד לפניו ערומה, יש בה טעם ביאה עכ”ל. על כן לעד”נ, דבסתמא כל שבושה לעמוד ערומה לפני אנשים עד שתגיע לתשעה שנים ויום א’, הוית בכלל קטנה היודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לביאה, זהו הנלע”ד. וכן מוכח משו”ת ישכיל עבדי (ח”ה סימן כב) שהכל לפי פיקחות התינוקת.

עד איזה גיל נחשבת הבת אינה מוסרת עצמה לביאה ומצילה מן הייחוד.

ועד גיל תשע נחשבת אינה מוסרת עצמה לביאה כן כתב הב”ח (כאן) והסכים עימו בשו”ת בית שלמה (הנזכר לעיל) והחכמת אדם (כלל טו) ובפתחי תשובה (ס”ק יב) ובעזר מקודש  (על סעיף ג) כתב שזמן שאינה מוסרת עצמה לביאה הוא עד גיל שתים עשרה שנה,  שאז הוא זמן הלבשת היצר. וכן פסק בפנים מאירות (ושם פסק אף ביותר משתים עשרה שנה, וכבר תמה עליו בשבט הלוי, וס”ל שאולי יש ט”ס בהעתקה והשבט הלוי הכריע שהיות ויש שהחמירו עד גיל תשע  יש לחוש לדעה זו ולהתיר רק עד גיל תשע בתינוקת, ולא כדברי העזר מקודש (חלק ה סימן רד א).

גיל התינוק (המציל מן הייחוד) שיודע טעם ביאה ואינו מוסר עצמו לביאה.

המקנה (בסוף קידושין) הכרתי ופלתי (סוף סימן קצב) החפץ חיים בנדחי ישראל(כד ט) דשיעור זה הוא מגיל תשע ועד גיל המצוות שלוש עשרה ובגיל זה התינוק מציל מן הייחוד. ואמנם בכרתי ופלתי (ביו”ד קצב) תמה על הסדרי טהרה וס”ל שאם יש איסור להתייחד עם קטן בן תשע ובוודאי הטעם שהוא מוסר עצמו לביאה, א”כ מגיל תשע אינו יכול להציל מן הייחוד,וס”ל שגיל זה הוא מגיל שש שבע לפי חריפות הילד. אך נראה לענ”ד דכמו כן יש להקשות בייחוד עם קטנה בת שלוש שהוי איסור ייחוד ובכל אופן היא מצלת מן הייחוד, והרי להתייחד עם שני נשים אסור שמא יפתה את שניהם, ומה מועילה קטנה זו לשמירה? ובעל כרחך שאינה מוסרת עצמה לביאה היינו אף שיש חשש שיפתנה, אך מכל מקום בשני נשים אמרינן שיתכן מאוד שלא יפתנה וחשש שיפתה שניהם הוא חשש רחוק יותר, ואין חוששין לו בגיל זה הקטן של אחת מהנשים, ויש חשש שתספר לאחרים ומטעם זה גיל הקטנה מציל מן הייחוד, וכמו כן בתינוק אף שיש איסור ייחוד בילד בן תשע, אך מכל מקום יש היתר להתייחד עם יש עימו  אדם נוסף, דהרי יש כאן שניים ויתכן מאוד שלא יתפתה שאינו להוט כגדול, וממילא יספר ולכן יבוש הבועל ומירתת מזה. אך מן הסברא קשה לענ”ד לומר שבת מגיל שלוש יודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה ואילו בן רק מגיל תשע דמן הסברא אף בפחות מגיל תשע הבן עונה להגדרה שאם יראה דבר כיעור יספר. וכדעת הס”ט שתינוק המציל מן הייחוד הוי מגיל שש או שבע, ס”ל ג”כ לב”ח לחכמת אדם (סימן קכו) ולחת”ס בתשובותיו (אבה”עז ח”ב צו)

ולדבריהם עד גיל תשע הוי שומר וממילא מגיל תשע ואילך יהיה אסור להתייחד עימו מדין גדול.

ולהלכה קשה להתיר בתינוק מגיל תשע לומר שהוא מציל מאיסור ייחוד ורק אם נצרף עוד קולא בזה כגון שדלת הבית פתוחה ואינה נעולה שאם הדלת אינה נעולה נחלקו הפוסקים אם שייך איסור ייחוד, ויש להקל במקום הצורך.