אשה המסופקת באמירת טל ומטר

תמונה של הרב ינון קסב
הרב ינון קסב
מורה הוראה

הרב ינון

קסב

Facebook
Email
Twitter
WhatsApp
Print

שאלה:

מי שמסופקת אם אמרה ותן טל ומטר או ברך עלינו לפי נוסח הספרדים, היאך דינה אם ספק זה עלה לה לאחר שלושים יום מז' חשון, האם דינה כאיש שלאחר שלושים יום נוקטים שלשונו הורגלה לומר ותן טל ומטר, או שמא דווקא באיש אומרים כן מחמת שמתפלל שלוש תפילות ביום אך אישה שמתפללת רק תפילה אחת ביום או שתי תפילות לפי מנהג האשכנזים, אין לה חזקה שהורגל לשונה אלא לאחר תקופה מקבילה של איש לשלוש תפילות ביום:

תשובה:

מחמת שטעם הדין אם לאחר שלושים יום לא צריך לחזור אם הוא מחמת חזרה התפילה שלוש פעמים ביום או מחמת הזמן, אין לאישה לחזור מדין ספק ברכות להקל ועיין במקורות.

מקורות:

בירושלמי פרק קמא דתענית ה"א, התפלל ואינו יודע מה הזכיר א"ר יוחנן עד שלושים יום מה שהוא למוד הזכיר מכאן ואילך מה שהוא למוד הזכיר, כלומר שעד שלושים יום אין לשון האדם מורגלת לנוסח החדש ולכן חזקה שאמר את הנוסח הקודם ועל כן לא צריך לחזור לאחר שלושים יום מפני שלשונו הורגלה, ובשולחן ערוך (סימן קיד סע' ח) הביא את הדין הנ"ל.

וכתב בטור (ס' קיד) והר"ם מרוטנבורק היה רגיל לומר בשמיני עצרת ברכת אתה גבור תשעים פעמים עד משיב הרוח ומוריד הגשם כנגד ל' יום שאומר אותו ג' פעמים בכל יום ועכשיו אם היה מסופק א"צ לחזור וראייתו מפרק כיצד הרגל (כד א) דאמר גבי שור המועד ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כ"ש ה"נ כיון דאחר ל' יום אם הוא מסופק א"צ לחזור כ"ש צ' פעמים ביום אחד וה"ר פרץ ז"ל כתב לא חזינא לרבנן קשישי דצרפת דעבדי הכי שאין הנדון דומה לראיה דהתם טעמא משום שהוחזק ליגח ואם הוחזק ג' רחוקות כ"ש בג' קרובות אבל גשם שנתקן בתפלה והדבר תלוי בהרגל לשונו לא אמרינן הכי. וא"א הרא"ש ז"ל היה נוטה לסברת הר"ם

כלומר שיש מחלוקת בין הר"מ לרבינו פרץ אם מועיל מה שחוזר בלשונו תשעים פעמים בלי ברכת מגן אברהם להרגל לשונו, וסיבת מחלוקתם אם לדמות זאת לשור המועד שאין צריך שיהיה מועד בשלושה פעמים בג' ימים אלא מספיק אפילו אם נגח שלוש פעמים באותו יום, וזה סברת הגמרא ריחק נגחותיו חייב קירב לא כ"ש שמוכח שהוא מועד.

אך הרבינו פרץ סבר שאין לדמות לשור המועד שהרי כאן הוא משום הרגל הלשון ובלי ברכת מגן אבות (שמסיים ברוך אתה ה' מגן אברהם) אין לו הרגל לשון ולכן לא מועיל הפתרון של הר"מ. וכתב בב"י לפסוק דברי הר"מ כדעת הרא"ש, וכן פסק בשולחן ערוך (שם סע' ט' ויש לציין שהגר"א לא פסק את דינו של הר"מ ועוד אחרונים נחלקו אך אינו נפק"מ לנידון דידן ואכמ"ל)

והקשה בדרכי משה מהיכן למד הר"מ שתשעים פעמים מועיל שאם מחמת שבשלושים יום יש צ' תפילות הרי בל' יום אין תשעים תפילות שהרי יש שבתות שבהם אין ברכת שאלת הגשמים, ותירץ שהירושלמי הביא רק דוגמא לדבר שלושים יום שבהם בדרך כלל יש תשעים תפילות, והעולה לפי דבריו צריך דווקא תשעים תפילות, ובשאלת הדרכי משה נתקשו כל האחרונים והעלו כמה תירוצים וכמו שנבאר.

בט"ז סק' יג' הקשה שלפי דברי הרמ"א עולה שאדם ששכח או נאנס ולא התפלל לא יועיל תשעים יום, והדבר אינו מסתבר, שא"כ לא היה לר"מ לשתוק מדין זה,ולכן נראה שמספיק מה שברוב הפעמים בשלושים יום האלו אמר ותן טל ומטר שלא צריך לחזור, וכן נקט הכנסת הגדולה, ומשמע שהוא דין בימים שמתפלל ולא במספר התפילות

ובפמ"ג נקט שצריך יותר מצ' תפילות כדי שיצור החזקה של שלושים יום ובחת"ס כתב שצריך קא פעמים, וכן המ"ב (בסק' מא) כתב שלכתחילה צריך קא פעמים אך בתשעים פעם אין בידינו למחות.

נמצא שנחלקו האחרונים האם הדין הוא דווקא במספר התפילות או שהוא דין בימים.

ולפי זה בנידון דידן באישה שמתפללת רק תפילה אחת ביום, לכאורה לדברי הט"ז והכנה"ג אינה צריכה לחזור שחכמים קבעו את זה לפי מספר הימים ולא התפילות, אך לשאר האחרונים הדין תלוי ממש במספר התפילות מי צ' פעמים ומי יותר, וא"כ אישה לא תיצור הרגל ללשונה אלא לאחר קרוב לשלושה חודשים.

אך יש לדון שכל דברי הט"ז הם דווקא באדם ששכח קצת אך אישה אומרת רק שליש מתפילות הגבר, יש מקום לומר שלא יועיל, אך ראיתי בכמה ספרי אחרונים שכן דימו סברת הט"ז והכנה"ג וצ"ע.

ועכ"פ נראה שאינו יוצא מדין סב"ל ולכן אין לאישה לחזור ולהתפלל, אך יש להעיר שאם האישה נמצאת בברכת רצה והנידון אם להמשיך להתפלל או לחזור לברך עלינו, הגענו למחלוקת הגר"ע יוסף עם הבן איש חי בסב"ל בעשרת ימי תשובה במסופק אם ברך המלך המשפט אם אומרים סב"ל על המשך התפילה או לא, ולפי דברי ההגר"ע יוסף שפסק שלא להמשיך בתפילה מחמת ספק ברכות לבטלה של המשך התפילה, גם כאן האישה תצטרך לחזור ברך עלינו.