ההבדל בין נס חנוכה לנס פורים?

הרב מאיר שמעון

עשור

Facebook
Email
Twitter
WhatsApp
Print

בנס [1] חנוכה ובנס פורים ישנו צד שווה והוא פרסום הנס שהיה, כל אחד בזמנו. בזמנים אלה, אנו שמחים ומודים לה’ על ניצחון היהודים על אויביהם, ועל הניסים שנעשו לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. ובכל זאת יש  לדעת, שלמרות הדמיון, ישנם הבדלים בין שני החגים, עליהם ננסה לעמוד במספר מילים במאמר זה, בעיקר מבחינה השקפתית ומהותית.

מה
אירע בפורים?
עם ישראל היה בגלות בבל, בית המקדש הראשון חרב.
המצב הרוחני לא היה בכי טוב, הופסקה בניית בית המקדש השני. אחשוורוש נבחר למלך
ועושה משתה, עם ישראל  “נהנה מסעודתו[2]
 של אותו רשע”
בעקבות זאת, ה’
מגלגל ע”י המן האגגי (מזרע עמלק) כליה על עם ישראל. בסופו של דבר, עם ישראל
חוזרים בתשובה (כמו שמוזכר במגילה) [3]  וה’ מפר את גזרת ההשמדה – נעשה הנס ונהפוך הוא, הוּתָּר
לעם ישראל לעמוד מול שונאיהם, עם ישראל מנצחים וקובעים את ימי הפורים.

ובחנוכה
מה אירע?
עם ישראל היה בתקופה זו בארצו, בית המקדש השני
עמד על תילו. גזירות היוונים החלו, היוונים ניסו לגרום ליהודים להתנתק מהדת, אסרו
עליהם כל דבר שבקדושה וחייבו אותם לעבור על דת. משפחת בית חשמונאי סירבו לעבור על הדת,
הנהיגו מרד נגד היוונים[4], והצליחו לבסוף למגר את הרשע
ו”חזרה מלכות ישראל. כאשר באו לחנוך את המקדש מחדש, לאחר שהיוונים טימאו אותו
ואת כל השמנים, מצאו רק פך שמן אחד שמספיק ליום אחד ונעשה נס[5] והספיק להדלקת המנורה לשמונה
ימים. בעקבות נס הניצחון ונס פך השמן, תקנו חכמינו את חג החנוכה.

אילו גזרות היו על כל אחד מהמאורעות, פורים
וחנוכה?

בפורים
– השמדה, הרג ואיבדון – גזרה גשמית
. כנזכר וכידוע הגזרה הייתה
גזרה פיזית, גשמית. לא היתה כפיה דתית על עם ישראל, אך עם ישראל בחר בעצמו לחטוא. עם
ישראל ראה את כלי המקדש בסעודה, כולם צוחקים, שתויים, אחשוורוש עם הכסא של שלמה
המלך. קוראים לושתי המלכה להגיע למשתה! אף אחד מהחכמים לא קם ומחה, אין פוצה פה
ומצפצף. כולם שתקו חששו מהמן ומהמלך אחשוורוש, לא מסרו את נפשם על קדוש השם. על כך
ה’ מעניש את העם ומסובב שהמן ואחשוורוש יגזרו כליה על עם ישראל.

לכן בפורים אנו קוראים את המגילה שהיא בעיקר לפרסום הנס, ולא כדי לחנך אותנו ולחזק אותנו ביסודות שהתערערו ביהדותינו, שהרי כלל לא הייתה גזירתם של המן ואחשוורוש על היסודות הרוחניים, אלא על הגוף – להשמיד ולהרוג. ולכן אנו עורכים סעודת מצוה, על מנת לכפר על עוון ההנאה מסעודת אחשורוש,  שבה היה אוכל לא כשר, נבלות וטרפות, יין נסך, צחוק מכלי המקדש והקדושה, ריקודים ופריצות. בכדי לתקן זאת, אצלינו תהיה סעודת מצווה, אוכל כשר, יין כשר, שמחת מצווה, צניעות ודברי תורה.

לעומת
זאת בחנוכה הגזרה הייתה גזירה רוחנית –  איסור שמירת התורה והמצוות.
זהו
האיסורהחמור ביותר, כוחו של עם ישראל זה אמונתו בה’ ושמירתו על המצוות. אם
עם ישאל ישתמד, ח”ו, אין לו זכות קיום לכאורה, שהרי ה’ נתן לנו את התורה
והבטיח לנו שכר וכו’ רק אם נשמור את התורה והמצוות. אם כן, ללא ספק זו הייתה גזירה
קשה ביותר שעלולה הייתה לכלות ולבולל את עם ישראל רוחנית. המאבק של משפחת בית
חשמונאי היה אידאולוג –  האם עם ישראל
ישמור תורה ומצווה או יתבולל ח”ו, וזהו עיקר המאבק מול היוונים.

חשוב להבין, שבגזירות היוונים עיקר מטרתם הייתה  לעקור את האמונה מתוך הבית היהודי, שהרי עיקר ההנחלה וההשרשה של יסודות האמונה הפשוטה נעשית בבית. הבית הוא מקום מפגש הדורות, הבית הוא המקום הטבעי בו הדור הקודם – האב, מקרין מהנהגתו ומנחיל השקפתו לדור הבא – אלו הבנים. הנהגות שהבן רואה אצל אביו בעקביות, יעשה אותם גם הבן בעקביות, דעות ותובנות שהיו עקרוניות וחשובות לאב בדרגת חשיבות עליונה, יובנו גם לבן ללא צורך בראיות והוכחות, שכן כך הם טבעם של דברים.

את זאת ידעו גם היוונים, ולכן הם רצו לקעקע את היסוד הטבעי הזה, לנתק את המסורת העתיקה מדור לדור, ולהחדיר אל הבתים תפיסה והשקפה פסולה, בצורת חכמה המושתת כביכול על הצורך לחקור ולחשוב, ולא להיגרר כצאן ללא רועה אחר מה שהדור הקודם מנחיל. לכן הם גזרו על היהודים לכתוב דווקא על המשקופים שבבתים “אין לנו חלק באלוקי ישראל” – במקום המזוזה, וזאת כדי שכל יהודי, מיד בכניסתו לביתו, מקום בו הוא רוצה להנחיל את האמונה הפשוטה, יתקל בשטיפת המח בצורת סוגסטיה כפרנית, ובכך אולי תתערער האמונה ותינתק שרשרת הדורות של אמונת עם ישראל  הצרובה בהשם .

באופן זה גם נוכל להסביר את גזירת היוונים לכתוב את אותו פתגם מלא הארס על “קרן השור”. מהו אותו “קרן השור”? “קרן השור” שימש בעבר למעין בקבוק למאכל התינוקות. דווקא שם רצו לכתוב את הפתגם הסוגסטי הכפרני “אין לנו חלק באלוקי ישראל”. זאת כי ידוע שהאמונה הפשוטה הבסיסית לקיומנו, מונחלת על ידי  כל אם לבנה עוד בהיותו תינוק, כי כפי שאמרנו הרי לא צריך שכל כדי להבין את האמונה, שהרי לא בשכל הוכחנו אותה, אלא צריך רק לשמוע ולקבל אותה כפי שהיא ללא שאלות וללא ספקות, וזאת יכול גם תינוק חסר דעת להפנים ולנצור בלבו. דוקא בזמן בו האם מאכילה את תינוקה, הוא הזמן בו נוצר הקשר הטבעי כ”כ בין אם לבנה, הוא גם הזמן בו האם מנחילה לבנה את הדבר הטבעי ג”כ – האמונה הפשוטה, ועל הזמן הזה הכ”כ חשוב הזה רצו היוונים להשליט את הכפירה, ולזרוע ביניקה הזו זרעים של שכלות ודעות כוזבות.

דרך
הנהגת השם

בפורים
דרך ההנהגה היא טבעית
 – כל  המאורעות “מתגלגלות” בדרך הטבע. על
פניו לא נראה שום דבר יוצא דופן. אם נעבור בקריאה על המגילה, לא נמצא שכתוב במפורש
את שם ה’. תנו את המגילה למישהו שלא מכיר את הסיפור, והוא יגיד שזה סיפור יפה –
אוסף של צירופי מקרים או פרשיית ריגול מתוכננת ומחושבת היטב[6] . בעצם איפה הנס? איפה התערבות
ה’ בסיפור? התשובה היא, כמובן, שה’ מסתתר מאחורי סיפור המגילה[7], והוא זה שגלגל את כל המאורעות
“מתחת לאף” של תושבי הממלכה בשושן הבירה. זהו הנס שבתוך הטבע, ועל
מנת לראות את הנס שבתוך הטבע צריך להיות בעל אמונה, עם ערוצי אמונה פתוחים, עם היכולת
לדלות את הסיפור הרוחני הניסי מתוך אחיזת העיניים של הטבע שעלול להטעות.

בחנוכה
דרך ההנהגה היא ניסית
 – המרד מתחיל בצורה
טבעית, והמעטים המכבים עושים את הלא ייאמן – הקומץ המצומצם מנצח את ההמון היווני.
זהו נס על דרך הטבע. אך יש עוד – ישנה התערבות אלוקית על טבעית – בנס פך
השמן
. עצם הנס אחר הנס של הניצחון, ה’ מראה הסכמה למרד החשמונאים ומראה שהוא
עם עם ישראל ובזכות נס זה יכלו חכמים לקבוע את חג החנוכה. אם כן בחנוכה ה’ נגלה
אלינו, בצורה של נס על טבעי.

כותב הרב “בעלי שור”[8]: “מכאן לומדים אנו להבין מהלך תופעות רבות בקרות עם ישראל: חטא גורר אחריו גזרות, ותשובה מביא להצלה, ואין גזרה בלי חטא. מהלך זה הוא בניין אב לתקופות רבות עם הרבה גזרות בתולדות הכלל ישראל. לכל גזרה קודמת בהכרח התרשלות באיזה עניין של עבודת ה’, וכל הצלה באה אחרי התשובה במסירות נפש. הגזירה באה בעקבות ההסתר פני ההשגחה שנגרמה מרפיון אשר ע”י זה הכלל ישראל נופל ממדריגה העליונה של שמירה אלקית שהיא מנת חלקו, והתשובה שנעשית במסירות נפש מעמידה אותו שוב במצבו אמתי של דבקות בהשם”.

מסירות נפש מביאה לידי נסים.
יסוד זה אנו לומדים מחז”ל הגמרא בברכות[9]

“אמר ליה רב פפא לאביי מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא ? ….    ואילו רב יהודה כי הוה שליף חד מסאניה אתי מטרא ואנן קא מצערינן נפשין ומצוח קא צוחינן ולית דמשגח בן, אמר ליה קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם”

“וזה סוד הניסים כאשר האדם מנצל את כל הכוחות שישנם לו בטבע עד הקצה, בזה הוא מגיע למדריגת “למעלה מן הטבע” וזוכה לניסים. וזאת כי הנהגת “למעלה מן הטבע” היא הנהגה של השי”ת כמו הנהגת הטבע. ומי שמנצל כל מה שניתן לו במסגרת הטבע זוכה ללמעלה מן הטבע -דהיינו נס.”

מרדכי היהודי מסר את נפשו. הוא לא עמד בפני המן שהיה משנה למלך, בא בלבוש שק לשער המלך, אסתר המלכה נכנסה למלך מבלי שזימן אותה וידוע שמי שבא למלך בלי זימון “אחת דתו למות”. כל עם ישראל צם שלושה ימים, זה היה מסירות נפש וגם תיקון המומר על החטא הגשמי של סעודת המלך. הם עשו כל מה שיכלו במסגרת הטבע ולכן זכו לנס שהוא מעל הטבע.

גם בחנוכה באותה תקופה בני ישראל זלזלו בהקרבת הקורבנות והדלקת נר התמיד, הייתה האווירה של חילול ה’ והשתלטות  תרבות היונים על עם ישראל, היו  גם יהודים שיתבוללו- התיונו, זה היה חטאם באותה תקופה, ובעקבות זה באה הגזרה, חורבן הבית וגזרות על קיום התורה והמצוות. החשמונאים מסרו נפש, כמה אחים שהקימו ויזמו את המרד נגד האימפריה היוונית, זה היה מסירות נפש על סף שגעון, כי רוב עם ישראל פחד, וזה מה שגרם לנס להתחולל כי הם הגיעו עד קצה הטבע והשם עשה להם נס.  

כל מה שניתן לנו ללמוד מהתשועות והמלחמות בחג זה הוא מסירות נפש, שהוא התיקון לכל העוונות ולכל הגלויות אי”ה נזכה לחיות בממד רוחני ניסי מעל הטבע ולהתברך משמים במשך כל השנה.


[1] מבוסס על
מספר מאמרים הראשון מתוך אתר חידוש (http://www.hidush.co.il/hidush.asp?id=111).

[2] ישנם כמה דעות במה בדיוק חטאו עם ישראל. וייתכן שהאווירה של
“נהנו מסעודתו של אותו רשע” מבהירה את המצב של העם שנהנה בגשמיות המשתה,
צחוק ושכרות, עם אחשוורוש על חשבון כלי המקדש שיצאו במשתה ועוד.
זהו  הביטוי להטמעת העם בגויים, ובעצם התרחקות מהשם.

[3]
מגילת אסתר פרק ד
פסוק טז. “לֵךְ כְּנוֹס אֶת
כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ
וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם
כֵּן וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי
אָבָדְתִּי”.

[4]
שם המרד נגזר משמה של משפחת החשמונאים שהנהיגה אותו וברבות
הימים הצמיחה מתוכה שושלת ששלטה בארץ ישראל. לזכר הצלחת המרד תוך ניצחון המעטים מול הרבים, טיהור בית המקדש השני וחידוש הפולחן הדתי, נקבע במסורת היהודית חג החנוכה.

[5]
בתלמוד הבבלי במסכת שבת נאמר כי אירע נס פך השמן כאשר החשמונאים כבשו את ירושלים וביקשו לחדש את העבודות בבית המקדש השני. עבודות
אלו כללו את הדלקת המנורה. רק פך
קטן של שמן טהור נמצא. זיהו שהשמן שבפך לא נטמא בכך שהיה עדיין סגור בחותם הכהן הגדול. ובו
כמות מספקת רק להדלקת יום אחד, בעוד שהכנת שמן טהור חדש והבאתו למקדש אורכות שמונה
ימים (בשל הליכי הטהרה הנדרשים). אולם אירע נס, והשמן הספיק להדלקת המנורה שמונה
ימים. לזכר נס זה, חוגגים את חג החנוכה במשך שמונה ימים. שמונת הנרות רומזים
לשמונה הימים של חנוכה ולא לנרות המקדש, שהיו שבעה במספר.

[6]
להרחבה בהסתכלות של “פרשיית ריגול” שבסיפור המגילה, תוכלו לקרוא במאמרו
של הרב עדין שטיינזלץ בספרו “חיי שנה”.

[7]
“מגילה” מרמזת על “גילוי”, אנו צריכים לגלות את ה’ בתוך
הסיפור, “אסתר” מרמז שהנס “מוסתר”, כל מקום שכתוב במגילה המלך
בלי החשוורוש, הכוונה למלכו של עולם.

[8] עלי שור (שער שלישי פרק עשרים ואחת חנוכה צורת החג)(הרב שלמה וולבה)

[9]
ברכות (דף כ”א ע”א)