הכשרת כלי פורצלן וחרסינה לפסח

שאלה: בית מלון שיש להם סדרת כלי הגשה צלחות כוסות ועוד שעשויים מכלי פורצלן האם ניתן להכשירם לפסח.

תשובה: ישנם שני סוגים של כלי פורצלן[1] א. תוכו עשוי חרס אך ציפויו זכוכית דקה מאוד. ב. כולו חרס ורק מראיתו חלק כעין זכוכית.

ולשניהם לא מועיל הכשר לפסח ודינם ככלי חרס אין שום התר להשתמש בהם בפסח ואין להם תקנה וצריכים להצניע אותם בחדר נעול שהמפתח נמצא ביד המשגיח. ובמקום הפסד גדול יש לעשות שאלת חכם. וגם כיום בעידן תעשייה המודרנית לא ראיתי מי שמקל בזה.

מקורות: הנה מרן השו"ע סי' תנא כתב בסעיף כ"ג, כלי חרס המצופין בהיתוך זכוכית דינם ככלי חרס.

וכתב המ"ב שם (ס"ק קל"ז) אף דכתב המחבר בסעיף כ"ו דכלי זכוכית אינו בולע כלל כמו שנבאר בזה לקמן, הכא כיון דמחופה על החרס ונצרף עמו בכבשן בלע טפי. והסכמת אחרונים דלא רק בהיתוך זכוכית דינם ככלי חרס אלא אף בהיתוך עופרת או בדיל לא מהני הגעלה לפי שכשנשתמש בו חמץ בחמין נבלע החמץ בכל עובי הכלי "ונבלע גם בחרס" שתחת העופרת ושוב אינו נפלט ממנו לעולם. וכן כתב מרן בסעיף כ"ד כלי עץ המצופים בסמנים שקורין ברני"ס דינם ככלי חרס, וכתב המ"ב שדינם ככלי חרס משום שהסימנים מעכבין על מי הגעלה שלא יפליטו מה שבלוע בתוך העץ.

והנה הגאון בעל היעב"ץ מעיד על כלי הפורצלן בשם אביו החכם צבי בתשובה שו"ת שאילת יעבץ (חלק א סימן סז) כמדומני שמעתיה מאבא מארי הגאון ז"ל דאע"ג דברייתן מן החול לאו ככלי חרס דמו לאתסורי מבליעת איסור, דאיידי דשיעי לא בלעי דומיא דכלי זכוכית דלא בלעי מה"ט, כדאי' בא"ח הל' פסח, ומן הדין בשטיפה בעלמא סגי להו, אלא דנהוג עלמא להשתמש בחדשים משום חומרא דפסח, לפ"ז יש בכלים הללו דרך ששוין בה לכלי חרס, ודרך ששוין בה לכלי זכוכית, ושניהן להקל, טבילה לא בעי ככלי חרס, ואינן נאסרין בדרך תשמישן ככלי זכוכית. שוב זכיתי ומצאתי לבעל כנה"ג בי"ד סי' ק"ך וקכ"א שכתב בשני הדברים כדברינו בכלי פרפוריש שנראה שהם הנקראים פרצליין בלשוננו. נ"ל יעב"ץ ס"ט. וכן כתב בשיירי כה"ג (הגהב"י סי' תנ"א אות ל) שמנהג העולם להשתמש בכלי פרפורי"ש כשהם שלמים, אפילו נשתמשו בהם כל השנה חמץ, מפני שמחזיקין אותם ככלי זכוכית, כל שהוא שלם ואין בו סדק. וכן משתמשין בהם בבשר וחלב. וכן אם נשתמשו בהם בדבר איסור, משתמשין בו בדבר התר.

אך מרן החיד"א ג"ע בספרו מחזיק ברכה (תנ"א אות י) חלק על הכנה"ג וכתב, דכלי פרפורי פורצלן הרי הם כמאני דפחרא ונחשבו לנבלי חרס. וכן כתב הרדב"ז (ח"ג סימן ת"א) והפר"ח (סוף סימן תנ"א). וכן העלה מרן זיע"א בספר חזון עובדיה הלכות הגעלת והכשרת הכלים לפסח (עמוד קנ) כדברי מרן החיד"א וכתב ושמעתי שמקרוב התירו לבעלי בתי מלון ופנסיונים להשתמש בפורצליין בפסח על ידי הגעלת ג' פעמים, וכנראה שסמכו על דברי השיירי כנה"ג הנ"ל. וכן בשו"ת יד אלעזר סימן צו ד"ה ועוד הסתמך על דברי שיירי כנה"ג להקל. אבל אין זה עיקר נגד כל הפוסקים ובפרט לפי מה שכתב המחזיק ברכה שם שבזמן הזה מזייפים הפרפורי. וכן ראיתי בשו"ת קול מבשר (חלק א סימן פ) שהשיג על מ"ש הרבנות הראשית כ"א אדר תשיג, להתיר להשתמש בכלי פורצליין ישנים בפסח לאחר הגעלה ג' פעמים, וכתב, וחלילה לי להצטרף להיתר זה אשר לא כדת של תורה ולהקל ראש, נגד דעת הרדב"ז – והפרי חדש – והחיד"א – והפרי מגדים – שכתבו שדינם ככלי חרם ממש ולא מהני להו הגעלה כלל וכ"ש עתה שאין כל כך שעת הדחק כמו בשנים ההם. לכן היום בזמננו כל כלי חרסינה כלים המצופים חרס או העשויים מתערובת חרס דינם כדין כלי חרס וכן כלי פורצלן כלי פרפורי המובא בבן איש חי פ' צו אות י"ד ובכף החיים אות ש"ה. וכן העלה מו"ר הראש"ל בילקוט יוסף פסח (ח"ב ע' תנד).

והן אמנם במדריך הכשרות של הבד"ץ העדה החרדית שנת תשע"ח ע' 206 כתבו, שכלי פורצלן דינם ככלי חרס ואין מועיל בהם הגעלה. ובמקום צורך גדול יש לעשות שאלת חכם.  ובספר מרא דשמעתתא (ע' צד-צה) מביא משמו של מרן הגאב"ד הרמ"א פריינד זצוק"ל שהיה מקיל להגעיל כלי פורצלן שנאסר רק ע"י כלי שני או שנשתהה י"ב חודש ע"י שיגעיל אותו ג"פ.

[1] להלן תהליך עשיית כלי פורצלן מצופים: גוף הכלי עשוי מאדמה חרסית מסויימת שמערבים בה חומרים נוספים, ולשים הכל במים. לאחר קבלת העיסה, עורכים אותה בצורות שונות כמו קערות, צלחות וכו', וקולים בתנור בחום של 700 מעלות צלסיוס. לאחר הוצאת הכלי מהתנור, מקררים אותו, ומטבילים אותו בתמיסה נוזלית של חול זכוכית מותך, שנדבקת היטב לגוף הכלי, והופכת לציפוי דק של זכוכית מבריקה שנקראת גלזורה. לאחר שהחומר מתייבש, מכניסים לתנור לשריפה שניה בטמפרטורה שבין 1000 ל-1300 מעלות, ובכך הכלי מוגמר. וכתב בערוך השלחן (יו"ד סימן קכ סעיף כט) שיש פורצלן שהם חרס מלובנים יפה ברים וחלקים שבאמת אינם מצופים, וכן מתבאר באנציקלופדיה העברית וערך חרסינה. הובא בשו"ת תפלה למשה (ח"ג סימן יח) וזה תוכן דבריו: חרסינה פורצלן' באנגלית, עשויה מבצק קשה שעיקר מרכיביה: קאולין' [חרסית סין] כ-50%. פצלת השדה' נקיה או מעורבת במינרלים אחרים כ-25%. ו'סיליקה' כ-25%. תערובת זו עם מים נעשית פלסטית. חימום ב-600-700 מעלות, גורם להקשיית ה'קאולין'. בִּקְלִיָה בתנור ב-1300-1400 מעלות, ניתכת 'פצלת השדה' ונדבקת בזגוגית לגוף המוצק. עי"ש. נמצא שפורצלן זה אינו מצופה בזכוכית ממש, אלא שעל ידי חום גבוה מאוד, ניתך החומר פצלת השדה', וגורם למראה כזכוכית חלקה זכה וברה על פני הכלי.

מתוך ספר חג הפסח בהלכה ובאגדה / הרב דוד שלום נקי / עמוד 123.