בע"ה

אימון בתספורת בימי ספירת העומר

שאלה:

נשאלתי מבחור שנרשם ללימודי ספרות, וכחלק מהלימוד והאימון בתחילה מספר בובות ואח"כ אנשים ממש, חלק מהקורס חל בימי ספירת העומר שנוהגים בו איסור בתספורת, האם יוכל לספר אנשים המעוניינים בכך או שנחשב שמכשילם באיסור ?

תשובה:

מאחרי ר"ח אייר ועד ל"ג בעומר אלו ימים שלכל הדעות אסורים בתספורת וע"כ לא יוכל לספר בהם יהודים אלא אם ידוע לו שיש למסתפר היתר כגון המל את בנו וכן הסנדק או המוהל, או אנשים המקלים להסתפר לכבוד שבת, וכמו כן יוכל להקל לספר ילדים.

הרחבה ומקורות: פסק בשו"ע (או"ח סי' תצ"ג) נוהגים שלא להסתפר עד ל"ג בעומר וכו' ומבואר בפוסקים שישנם שלושים ושלושה ימי אבילות משום מיתת תלמידי רבי עקיבא בימים אלו, וישנם דעות שונות כיצד למנות ימים אלו אם מפסח עד ל"ג בעומר או ל"ד, או מר"ח אייר עד שבועות (והנוהגים כאריז"ל אינם מסתפרים כלל בין פסח לעצרת), וע"כ עד אחרי ר"ח אייר ומל"ג בעומר ואילך יוכל לספר ואין צריך לשאול המסתפר מה מנהגו, אמנם בימים שבין ב' אייר לי"ח אייר שאסור לכל הדעות מלבד מקרים מיוחדים (כברית מילה[1] או לצורך בריאות או הפסד ממון) לא יוכל לספר אפילו שכוונתו רק להתלמד, ואף שהלומד לנגן לצורך פרנסה מצינו בפוסקים שהתירו (עי' אג"מ או"ח ח"ג ספ"ז, ועוד) מ"מ בתספורת הרי מכשיל המסתפר[2].

וע"כ האפשרויות להתאמן בתספורת בימים אלו הינם כאשר המסתפר אינו יהודי, או יהודי שיש לו היתר וכנ"ל, וכן אפשר להתיר לספר ילדים לא מיבעיא אם לא הגיעו לגיל חינוך ואף כשהגיעו לחינוך אפשר להקל עד גיל שלוש עשרה (עי' שו"ת אור לציון ח"ג פי"ז ג') שהרי אין חינוך לאבילות וכ"ש בימי ספירת העומר שהאיסור אינו אלא מנהג בלבד, ואף שלכתחילה לא נהגו כן מ"מ המתאמן שבאו לפניו ילדים אינו צריך לדקדק בכך (ובפרט בערב שבת שאפשר להקל יותר ע"פ שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תרפ"ז).

[1] שהותר לאבי הבן למוהל ולסנדק (מ"ב סקי"ב, חזון עובדיה ספה"ע עמ' רס"ד), וכן במקרה ששלמו ימי אבלו בימים אלו (שע"ת שם סק"ג),  או לצורך בריאות (עה"ש שם ס"ג), או מחמת הפסד ממון (עי' אג"מ או"ח ח"ד סי' ק"ב, וביאר דבריו בח"ה סי' כ"ד אות ט', ויש שחלקו),  וכן כל אלו שהתירו להם להסתפר בחוה"מ כמבואר בסי' תקל"א (פמ"ג מ"ז סק"א, והובא בבה"ל שם וחזו"ע ספה"ע עמ' רס"ב, אמנם לענ"ד יש לדון דבחוה"מ הותר משום כבוד המועד משא"כ הכא, ומצאתי שעמד בזה באג"מ או"ח ח"ב סצ"ו, ע"ש, וע"ע בדבריו באו"ח ח"א סי' קס"ג בהגדרת איסור הגילוח בחוה"מ).

[2] ונראה שאף לדברי נתה"מ (רל"ד סק"ג) שבאיסור דרבנן בשוגג לא נחשב עבירה ואין צריך כפרה, וודאי כ"ש בעניין זה שאינו אלא מנהג, ונחלקו הפוסקים אם המכשיל עובר בלפני עוור באופן זה (עי' שו"ת הר צבי יו"ד סי' קכ"ד שאינו עובר ומנחת שלמה ח"א סי' מ"ד שחולק), מ"מ בנידון דידן שמספרו ממש אין נראה להתיר.