שאלה: הנה השנה סעודת פורים דפרזים (ערים שאינם מקופות חומה) חלה ביום שישי, וידוע הוא שיום זה של הפורים לחוץ מאד, מחמת המצוות הקיימות ביום, ומנהג ישראל שמרבה במצות משלוחי המנות, וכן מחמת שסעודת הפורים נעשית בריבוי רעים ובני משפחה, דברים אלו מונעים מלהתחיל את סעודת הפורים בבוקר יום השישי, ורבים השואלים האם ניתן לאחר את סעודה זו, או לחבר יחד את סעודת הפורים והשבת.

תשובה:

נכון הוא שיתחיל לאכל סעודת הפורים עד כחצי שעה קודם המנחה, כדי שיבוא לסעודת שבת שהוא תאב לאכול, ועוד שלפי דעת המקובלים סעודת הפורים צריכה להיעשות בבוקר.

באם לא עשה הסעודה עד שהגיע זמן מנחה ולאחר מכן, חייב להתפלל קודם שיאכל, ויתחיל הסעודה עד תשעה שעות מתחילת היום.

בסעודה זו צריך להשתדל לסיימה מוקדם על מנת שיהיה תאב לאכילת סעודת השבת.

ונראה שאם יודע שאין באפשרותו לאכול קודם מנחה בגלל אורחים וכד' ויודע שסעודת הפורים תגרום לו להיות שבע, ולא יהיה תאב לאכול בסעודת השבת, וודאי הוא  באופן שיודע שתתארך סעודת הפורים והדבר יגרום לחץ בבית, יעשה לכתחילה את סעודת הפורים סמוך לערב שבת.

בדרך זו, ההוראה הנכונה היא שיתחיל קודם שקיעת החמה על מנת לאכול כזית, ולשתות יין על מנת להתבסם ביום, וכשיגיע קצת זמן קודם בין השמשות יקבל שבת על מנת לעשות תוספת שבת, ויברך ברכת המזון עם על הנסים, ולאחר מכן יתפלל ערבית, ויחזור לביתו יקדש וימשיך בסעודתו.

אך חיבור סעודות הפורים והשבת בלי הפסקה של ברכת המזון ותפילת ערבית יש בה כמה עיקולי ופשורי ורואי להימנע מזה ועיין במקורות.

מקורות:

ברמ"א בס' תרצה' סע' ב' כתב וז"ל: נוהגים לעשות סעודת פורים לאחר מנחה, וערבית יתפללו בלילה. ומתפללים מנחה תחלה בעוד היום גדול; ה ורוב הסעודה צריכה להיות ביום (מנהגים), ולא כמו שנוהגין: להתחיל סמוך לערב ועיקר הסעודה הוא ליל ט"ו. וכשחל פורים ביום ששי, יעשו הסעודה בשחרית, משום כבוד שבת (מנהגים);

וכתב המ"ב (סק' ח) שהסיבה שנוהגים תמיד לעשות אחר מנחה, מפני שנוהגים לשלוח משלוחי מנות בבוקר עד סמוך למנחה ואסור לאכול סעודת הפורים סמוך למנחה.

ומתבאר ברמ"א שאין לעשות סעודה זו סמוך לשבת משום כבוד השבת וכמו נבאר להלן.

והנה מקור הדברים על סעודת מצווה בערב שבת נמצא רמ"א בהלכות שבת בס' רמט, וז"ל השולחן ערוך והרמ"א שם: אסור לקבוע בערב שבת סעודה ומשתה שאינו רגיל בימי החול, ואפילו היא סעודת אירוסין, מפני כבוד השבת, שיכנס לשבת כשהוא תאב לאכול; וכל היום בכלל האיסור. הגה: וסעודה שזמנה ערב שבת, כגון ברית מילה או פדיון הבן, מותר, כן נ"ל וכן המנהג פשוט ע"כ, וכתב מ"ב שם בסק' יא בטעם הדין זה שהוא כדי שסעודת שבת תהיה לתיאבון ובבה"ל הוסיף עוד טעם בשם הפמ"ג שאם עושה כן מזלזל בכבוד שבת שעושה ערב שבת שווה לשבת.

עוד כתב במ"ב שם בסק' יג', שמכל מקום לכתחילה יש להקדים גם סעודת מצווה קודם המנחה וכפי המבואר בהלכות פורים, ורק בדיעבד מותר לעשותה אחרי מנחה גדולה (ב"ח), ועיין עוד בעטרת זקנים שיעשה הסעודה עד שעה תשיעית  וכתב במ"ב שם שאם עושה הסעודה אחרי המנחה יזהר שלא ירבה בסעודה זו יותר מדי, כדי שיגיע תאב לסעודת השבת.

והעולה שמעיקר הדין מותר לעשות סעודת מצווה מתי שחלה ביום שישי סמוך לשבת עד בין השמשות, אך נכון לעשות הסעודה בבוקר יום השישי כדי שיהיה תאב לאכול בסעודת השבת.

והנה בשולחן ערוך ס' רעא סע' ד כתב וז"ל: אסור לטעם כלום קדם שיקדש אפילו מים, ואפילו אם התחיל מבעוד יום צריך להפסיק שפורס מפה ומקדש ע"כ. ומשמע בשו"ע ששייך אפשרות שיאכל סעודה סמוך לבין השמשות ממש, ואפשר לומר שכל דברי השו"ע הם רק בדיעבד ולא לכתחילה.

אך בשו"ת זרע אמת ח"ג ס' עט' כתב שיש לנהוג כן מעיקר הדין בפורים שחל ביום שישי וכן מעיד הוא שהיה המנהג, וכתב שיתחיל לאכול סמוך ליום השבת כפי הצורך שיצא ידי חובת המצווה, ולאחר מכן ילך לבית הכנסת לקבל שבת ולהתפלל ערבית, ואין בזה משום הפסק  בסעודה, אך ישים שומרים בסעודה זו, ולאחר מכן יפרוס מפה ויקדש ומקיים שני הסעודות של פורים ושבת יחד, ואין בזה החסרון של סעודת שבת לתיאבון שמכיוון שהאיצטומכא פתוחה מקיים עונג שבת, משא"כ אם ירחיק הסעודות יהיה כבר שבע ויהיה בזה משום אכילה גסה, ועיין במאירי כתובות דף ז שכתב שכן היה נוהג, וכן מעיד בספר נהר מצרים שזה היה המנהג גם במצרים וגם בירושלים, ומורה שכן המנהג הנכון להלכה.

והנה אחרוני זמנינו כתבו שהנכון לאכול הסעודה בבוקר יום השישי, וכן פסק בספר הלכה ברורה בס' רמט סק' טז'  וגם שם הביא דברי הנהר מצרים, וכתב ומכל מקום נראה שלכתחילה יש לעשות הסעודה בבוקר שהרי בלאו הכי דעת כמה מהפוסקים שאפילו בפורים שלא בערב שבת יש לעשות הסעודה בבוקר ועיין במה שכתבתי בספרי תורת המועדים.

ומשמע מדבריו שמדין עצם הסעודה סמוך לשבת לא ראה להחמיר נגד מנהג הנהר מצרים, אלא מחמת שיש להחמיר לאכול תמיד את סעודת הפורים בשחרית לכן יש מקום גם הכא להחמיר כן

וכן בילקוט יוסף בעמ' תרנו כתב לדינא נכון יותר להקדים לעשות עיקר הסעודה בבוקר השכם, ולא יעשה את עיקר הסעודה בסוף היום. וצריך החכם להיות בעיניו בראשו לדקדק שלא ישתכר לגמרי, וימלא בטנו יותר מדאי בהשכמה רק יבסם עצמו בבוקר שיוכל לאכל סעודת שבת בלילה.

ובהערות שם כתב שכן כתב בספר יוסף אומץ שיקדים עיקר הסעודה בבוקר, והוסיף הילקוט יוסף שמנהג ירושלים כשחל פורים מוקפים בערב שבת, לאכול בבוקר.

שוב ראיתי את מה שכתב ביביע אומר החדש חלק יא ס' פג או"ח שדן בדברי הנהר מצרים וזרע האמת הנ"ל וכתב שהפתרון שהם הציעו אינו שפיר מחמת כמה טעמים וכמו שנבאר.

כבר בזרע אמת העלה כמה תהיות בהלכה זו שיאכל סמוך לשבת.

ראשית אם יאכל לפני השקיעה ואחרי השקיעה יהיה חייב לומר גם על הנסים וגם רצה בברכת המזון, דבר זה מהווה תרתי דסתרי שהרי פורים אינו בשבת והיאך יאמר גם רצה וגם על נסים במעשה אחד, ובאמת שהלכה זו נמצאת במחלוקת הפוסקים היאך יעשה, והן אמת שהזרע אמת מכריע שם שיאמר על הנסים בלבד, אך דבר זה שנוי במחלוקת הפוסקים.

כמו כן יש לעורר היאך יעשה קידוש או המוציא מתי שפורס מפה ומקדש, שהרי לא יוכל לברך בורא פרי הגפן או המוציא, מחמת שכבר בירך עליהם בסעודה הקודמת, ואע"פ שמרן השו"ע סובר שהיות שכניסת השבת אוסרת עליו מלאכול יכול לברך שוב המוציא, דבר זה נמצא במחלוקת הפוסקים, ונמצא שהוא ספק ולא יברך מחמת סב"ל, אך עדיין מי שעושה כפתרון הפוסקים הנ"ל מכניס עצמו לספקות.

עוד יש להעיר על תפילת ערבית שהוא מתחייב בה מתי שמגיע כניסת שבת, שדבר זה גם שנוי במחלוקת הפוסקים אם יכול לאכול מחמת שהתחיל בהיתר ולדחות את תפילת ערבית לאח"כ או שיתפלל אחרי הסעודה, והנהר מצרים הציע שיעשה התפילה אחרי הסעודה, אך הזרע אמת כתב שיפסיק ויתפלל ויחזור ויאכל והדבר לא מהווה הפסק, וכמו שמאריך שם היבי"ע הדבר שנוי במחלוקת.

מכל הני טעמי כתב הרב שוודאי אין אדם יכול להכניס עצמו לספקות הנ"ל ועדיף וודאי שיאכל בבוקר של יום השישי מהפתרון של צמוד, אך גם בלעדי זה שאוכל בבוקר, מי אמר שיכול אדם להכניס עצמו לספקות אלו בשביל לאכול את סעודת השבת לתיאבון, ואולי עדיף שיאכל אחרי מנחה הגם שיהיה קצת שבע, או לחילופין לא ירבה באכילת סעודת הפורים.

לסיכום:

אכילת סעודת הפורים סמוך לשקיעה בערב שבת נתון במחלוקת הפוסקים, ואחרוני זמננו הכריעו שעדיף לכתחילה שיאכל בבוקרו של יום שישי, בטעם הדבר כתבו הפוסקים או כדי שיאכל את סעודת השבת לתאבון, או משום שלא ישווה סעודות יום השישי לסעודת שבת, או מטעם שגם ככה עדיף לאכול את סעודת הפורים מוקדם בבוקר ביום הפורים.

אם אין באפשרותו לאכול קודם חצי שעה לפני המנחה יכול לאכול לאחר חצות ועד תשעה שעות ולמעלה.

ובדיעבד יאכל לאחר חצות עד סמוך לבין השמשות.

והנה נראה לענ"ד שכל מה שהפוסקים העירו שיאכל בבוקר יום השישי זה מחמת שיש עדיפות לאכול בבוקר את סעודת הפורים, או מחמת שלא יהיה תאב בסעודת השבת, אך אם אדם יודע שלא יכול לאכול את הסעודה קודם חצות אלא לאחר חצות, ויודע שהוא יהיה שבע מסעודה זו, שהרי הסעודה ארוכה ולא יהיה לו תאבון לאכול בערב, א"כ בוודאי לכ"ע עדיף שיעשה את הסעודה סמוך לשבת ועי"ז סעודת השבת תהיה לתאבון וכפי שכתב בזרע אמת,  אך זה כן  צריך לעשות כשמגיע זמן בין השמשות יפסיק  מלאכול  ויברך ברכת המזון ויתפלל ערבי, ולאחר מכן ימשיך בסעודת הפורים שהיא בעצם שבת.

פתרון זה מועיל לכל הדעות שהרי נשאר הוא תאב לאכילה ואין בו הספקות הנ"ל שהרי מפסיק הוא באמצע הסעודה.

דבר זה יכול להועיל להרגיע את יום השישי מחמת כל המצוות הקיימות והלחץ הקיים.

והנה יש להעיר למי שנוהג לאכול כזית בבוקר כדי להחמיר סעודת בוקר בפורים ולאחר מכן כוונתו לאכול אחר חצות, לכאורה יש מקום לאסור שהרי הוא כבר יצא ידי חובת אכילת מצווה, והסעודה שאח"כ עושה אינה סעודת מצווה שאסור לעשותה בערב שבת.

ואולי יש לדחות שמכיוון שהסעודה הזו היא גם מצווה הגם שיצא, שהרי זה סעודה עם כל המשפחה יש לה שם של סעודת מצווה שיכול לעשות בערב שבת, וצ"ע.