שמיעת שירים מלווים בכלי נגינה בימי ספירת העומר
שאלה: בעלי חולה במחלת דמנציה ואני מטפלת בו וסועדת אותו, ובכדי לקום בבקר עם כוחות רעננים בכדי להתחזק להמשיך לסעוד אותו ושלא להיכנס לדיכאון אני חייבת לשמוע קצת שירים מלווים בכלי נגינה האם יש אפשרות להקל בזה?
תשובה: ניתן להקל בזה בפרט שכל מטרתך לשם מצוה שיהיו לך כוחות לתמוך ולסעוד בבעלך, אך ראוי ונכון לשמוע שירים שאינם קצביים וגם שלא בפרהסיה וברעש גדול.
מקורות: הנה בימים אלו עת אנו נמצאים באבלות על תלמידי רבי עקיבא לכן כתבו הפוסקים להימנע מלשמוע כלי שיר בין בכלי נגינה בין על ידי דיסק או כל משמיע שיר למינהו.
ומקור האיסור לשמוע כלי זמר שירה מלווה בכלי נגינה בימי ספירת העומר דנו בה אחרוני זמנינו מה המקור לכך, כי לכאורה לא נאמר איסור זה במפורש אלא רק במה שכתב השו"ע סימן תצג סעיף א שנוהגים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת עד ל"ג לעומר, מפני שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא, וכתב המג"א שם ס"ק א על מה שכתב השו"ע שם שלארס ולקדש, שפיר דמי, שהסיבה לכך שמא יקדמנו אחר. ונ"ל שמותר לעשות באותו פעם סעודת אירוסין, אבל לעשות ריקודין ומחולות של רשות נהגו לאסור ונ"ל שאף מי שעשה שדוכים אסור לעשות ריקודין ומחולות. עכ"ל.
לכאו' משמע שכל האיסור דווקא בריקודים ובמחולות אבל לא בשמיעת כלי זמר, ובאמת שהגאון בעל מנחת יצחק עמד על כך בתשובה שו"ת מנחת יצחק (חלק א סימן קיא), ובתחילה כתב להסביר שהאיסור לכך בהיות וכך נהגו בעם ישראל אבותינו יש בכך כעין נדר וגדול כח המנהג, עד שי"ל שנוגע באיסור דאורייתא דהוי כמו נדר, כמ"ש החתם סופר (ביו"ד סי' ק"ז) דהביא מר"ן נדרים (דף ד') דכל שמקבל עליו לעשות מצוה, הוי מן התורה, כדכתיב מפיך זו צדקה, וגם קבלת האבות מחייב את הבנים, עיין שם, ויש להביא ראיה לדברי הח"ס מדברי הירושלמי (ר"פ מקום שנהגו), אעין דשיטין הוו במגדל, צבעייה, אתון ושאלון לר' חנינא חבריהון דרבנן, מהו מיעבד בהן עבודה, אמר להן מכיון שנהגו בהן אבותיכם באיסור, אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש, ועוד שם, בני מישא קבלו עליהו, שלא לפרוש בים הגדול, אנו מה אנו, אמר להן, מכיון שנהגו אבותיכם באיסור, אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש, ומפורש שם דהוי משום נדר עיין שם.
ואחר כך כתב בעל המנחת יצחק בשם כתבי הדע"ק (הביאו בהגהות מהרש"ם הנדפס בס' אורחת חיים סי' תצ"ג) לענין נשואין בל"ג בעומר, שכ' דיש להקדים א"ע, ולעשות גם הסעודה ביום ל"ג, ושלא לעשות ריקודים וכלי זמר בליל ל"ד עיין שם, הרי אף בנשואין, והתחיל בהיתר בל"ג בעומר, דעתו להחמיר, וכ"ש בשל רשות. להוכיח שכלי זמר יותר חמור מריקודים ומחולות
ויתירה מכך כתב המנחת יצחק שלדעתו הוי איסור כלי זמר, בכלל מה דאיתא במג"א (סי' תצ"ג סק"א), דכתב דאסור לעשות ריקודין ומחולות, בימי הספירה, ואף דלא הזכיר כלי זמר, מ"מ כלי זמר הוי כל שכן, דהוי שמחה יתירה, מריקודין ומחולות, ועי' בטור וש"ע (או"ח סי' של"ח), דיש מתירים, לומר לא"י, לנגן בכלי שיר בחופות, דאמירה לא"י במקום מצוה שרי, ואין שמחת חתן וכלה בלא כלי שיר ועיין רמ"א שם, והב"י (בסי' תק"ס) הביא זאת לענין היתר בכלי שיר, בשמחת חתן וכלה בזמה"ז, עיין שם, ובמג"א (סי' של"ח סק"ד) הביא, בשם מהרי"ל, שפעם אחת גזר המושל שלא ינגנו בכלי שיר, וצוה להוליך חתן וכלה לעיר אחרת, לעשות שם החתונה, כדי לנגן בכלי שיר עיין שם, ומוכח מזה, דכלי שיר הוי שמחה היותר גדולה, שאפשר לעשות לחתן וכלה.
ובזה י"ל, מה דאיתא בספר חסידים (סי' תקל"ו), באחד שצוה לבנו, לעשות נשואין שלשים יום למיתתו, ואמר החכם לעשות, כאשר צוה, אבל כלי שיר לא ישמע בבית עיין שם, ומשמע, הא ריקודים ומחולות שעושין לפני הכלה, כדאיתא בש"ע א"ע (סי' ס"א) ובב"ש (סי' כ"ח סעי' ה') שרי, וע"כ משום דכלי השיר הוי יותר שמחה, מרקודין ומחולות,
ועוד יש להוכיח כן, מהא דאיתא במג"א (סי' תקנ"א סק"ט), דאסור לעשות ריקודין ומחולות מי"ז בתמוז ואילך, עיין שם, הרי לא הזכיר רק ריקודין ומחולות, ומ"מ הלכה פסוקה היא בפי גדולי האחרונים, דגם כלי זמר בלבד אסור דעל דברי מג"א אלו, הביא הפמ"ג הנדון, לענין ישראל שפרנסתו כלי זמר, אצל אינו ישראל בבית המשתה, נראה כדי פרנסה שרי ודאי, עיין שם, ואף גם בזה מבואר בספר דה"ח (סי' קכ"ט), דדוקא מי"ז בתמוז עד ר"ח, אבל מר"ח עד אחר התענית אסור, עיין שם, ועכ"פ פשיטא להם, דאף כלי זמר לבד, בלא ריקודים ומחולות אסור, ואף דבמקור הדין לא איתא רק ריקודין ומחולות, מכל מקום פשיטא להם, דכלי זמר לא יבצר מהם, וא"כ הה"ד לענין ימי הספירה.
אלא שהוסיף המנחת יצחק בת' מהר"מ שיק (חיו"ד סי' שס"ח) לענין אם רשאים ללמוד חכמת המוזיק בשעת אבלם, כיון דמתכוון לידע האומנות כדי להחיות נפשו ולא לשמחה, והביא ראיה מדברי הפמ"ג הנ"ל עיין שם, וראיתי מובא בשם שו"ת זכר שמחה (סי' ס"ז) שהתיר מכח זה לתלמידים ללמוד חכמה זו, מי"ז בתמוז עד שבוע שחל בו ת"ב, דאבלות ישינה קיל מאבלות סתם עיין שם, ובודאי כוונתו בלומד לצורך פרנסה, וש"מ דזולת כל הנ"ל, אין היתר לשמוע כלי זמר בספירת העומר.
ומבואר מדברי הרב מנחת יצחק שמן הדין יש לאסור כלי זמר מכ"ש מריקודים ומחולות. מנם רוב האחרונים למדו שזה רק מתורת מנהג שנהגו, וכפי שהעלה בשו"ת יחוה דעת ח"ו סי' לד, והובא בילקוט יוסף ספירת העומר ע' תמא וכ"כ בשו"ת אג"מ באו"ח ח"ד סי' כא שאפי' לשמוע שירים דרך הרדיו אסור אם שרים בכלי ולא בפה לבד ובימי הספירה ובין המצרים יש לאסור בזה לכולי עלמא אף למתירין בכל ימות השנה ושיש להחמיר גם לקטנים שהגיעו לחינוך מאחר שאבלות דרבים הוא. ע"כ. ובשו"ת ציץ אליעזר חט"ו סי' לג כתב שנראה לאסור יותר אפי' אם השירה והזמרה היא ממה שהקליטו משירה וזמרה דפה ושכך נוהגים, וכ"כ בשו"ת כפי אהרן אפשטיין סי' נב שאסור לשמוע מנגינות של כלי שיר בימי בין המצרים ובימי הספירה, וכ"כ בשו"ת מבשר טוב חלק יו"ד סי' סג. וכ"כ בחזו"ע אבילות ח"ב ע' שסד שאחרוני דורינו פסקו לאסור לשמוע מוסיקה וכלי שיר בימי ספיה"ע ובימי בין המצרים מפני שנוהגים בהם אבל.
בסיכום יוצא שיש שלמדו (המנחת יצחק) שהאיסור הוא מתורת מנהג של דיני אבילות מדברי הפוסקים. ומאידך יש שלמדו שזה מתורת חומרא של דורי זמנינו. ועכ"פ לכל הדעות אין היתר לשמוע שירים המלווים בכלי נגינה בכל המכשירים הקיימים לרשותינו. חוץ משירים ווקאליים שכתב הראש"ל בעל הילקוט יוסף להתיר בזה (ע' תמג).
אך מה שכתבנו שיש להקל באשה שמטפלת בבעלה בכדי שיהיה לה כוחות לטפל בו, הנה כן כתבו האחרונים שמי שנזקק לשמוע מוזיקה כגון לצורך רפואה רשאי לעשות כן. וטוב אם ישמע שירים שקטים. וכן טוב שישמע שירים על ידי אוזניות שלא יהיה כחתן בין אבלים.
וכן מי שנצרך לעשות שיעור התעמלות לבריאותו ויש מוזיקת רקע שמלוה את השיעור ואין באפשרותו לכבות את המוזיקה או שחייבים את המוזיקה לצורך ההתעמלות רשאי להמשיך בזה בימי הספירה וישתדל שלא לכוין להנות מהמוזיקה.
וע' בילקוט יוסף ארבע תעניות ע' רי שבקונטרס רשימות להגרח"פ שיינברג עמ' כב כתב שחולה או מי שסובל מדיכאון יכולים לשמוע ניגונים בימי בין המצרים מאחר שזה לצורך רפואה ולא גזרו. בכה"ג ובשם הרב אול"צ אמרו שאם שומע מעט שירים בשביל להפיג את העצבות מותר לשמוע שירים בכלי זמר בימי בין המצרים ע"כ וברור שכוונתו שעושה כן בצינעא שלא לזלזל במנהגי ישראל.
