נשאלתי:
נוכחתי באירוע בו הגיש אב החתן שהינו מחלל שבת בפהרסיא לאורחים יין שאינו מבושל, ושאלתי האם יש לחשוש ביין שנמזג לאיסור יין נסך?
תשובה :
מלכתחילה יש להקפיד שלא לשתות מהיין שנמזג, אך אם אב החתן מתפלל ביום כיפור ומקיים מעט מצוות, יש מקום להקל.
מקורות:
איסור יין נסך
כתב בבית יוסף יורה דעה סימן קכג יין שנתנסך לעבודה זרה אסור בהנאה. כמבואר בפרק שני דעבודה זרה (כט:) מדכתיב (דברים לב לח) אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם מקיש יין נסך לזבח ובזבח כתיב (תהלים קו כח) ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים מה מת אסור בהנאה אף זבח אסור בהנאה: [בדק הבית] וכתוב בארחות חיים (סי' כג הל' יין נסך אות א) שאפילו להתרפאות ממנו אפילו במקום סכנה אסור והשותה ממנו אפילו כל שהוא לוקה לפי שאיסורו משום תקרובת עבודה זרה ואין לו שיעור עכ"ל
סתם יינן למה נאסר
ומ"ש ואסרו אף בהנאה אף על פי שלא עשו כן בשאר דברים שגזרו עליהם. פירוש שאף על פי שבשאר דברים שגזרו עליהם כגון פתן ושמנן ודומיהם לא אסרו אלא באכילה ולא בהנאה בסתם יינם גזרו לאסרו אף בהנאה והטעם משום דכיון דיין נסך אסור בהנאה מדאורייתא כשבאו חכמים לגזור על סתם יינם שיהיה כאילו נתנסך ודאי, ממילא הוא אסור בהנאה.
מהגמ בדף לו: מוכח שהטעם משום בנותיהם
והר"ן כתב שם (ט: ד"ה גמ') אמתניתין (כט:) דאלו דברים של גוים אסורים ואיסורן איסור הנאה היין והחומץ של גוים ואם תאמר דהכא משמע דסתם יינם נאסר משום לתא דיין נסך ואילו לקמן (לו:) אמרינן משום בנותיהן?
שני הטעמים נכונים
יש לומר דאי לאו משום חשש דיין נסך מספיק היה לאסור בשתיה משום בנותיהן דומיא דפתן ושמנן אבל כיון דיין שנתנסך ודאי אסור בהנאה הוצרכנו לאסור אף סתם יינם בהנאה אף על פי שלא נאסר אלא משום בנותיהם שאם לא היינו אוסרים כי אם בשתיה הרואים סבורים לומר שמשום ניסוך נאסר ויבואו להתיר יין נסך ודאי בהנאה ולפיכך רצו להשוות יינות שלהם.
בדין מחלל שבת בזמנינו (שחונך לחלל שבת)
הראשון שדן לאסור יינו של מחלל שבתות בפרהסיה הוא בה"ג שהשווה דין מומר לע"ז ומחלל שבתות בפרהסיה לעכו"ם, וז"ל: "ומשומד אסור לאכול משחיטתו. ומשומד לעבודה זרה ולחלל שבתות בפרהסיא עושה יין נסך, דלגבי משומד שבת וע"ז כהדדי נינהו".
כדעת בה"ג פסק גם הרשב"א בשם רבנו יונה, והובאו דבריו בב"י על קביעה זו קשה לכאורה, שהרי מחלל שבתות אינו מנסך לעבודה זרה, וגם אין איסור להתחתן עם בנותיו, וא"כ טעמי הגזרה אינם שייכים בו הסיבה לאסור בכל זאת יין של מומר היא משום לא פלוג, כלומר כיוון שיהודי מחלל שבת בפרהסיה נידון כיהודי מומר, ויהודי מומר נידון כגוי, לא מחלקים בין הדינים השונים, ולכל עניין הם נידונים כגויים ויש מי שכתב שמומר נידון כעכו"ם מדין קנס. השו"ע הביא את דברי הרשב"א ובה"ג להלכה, אך בדבריו הזכיר רק מומר ולא מחלל שבתות בפרהסיה.
בשו"ת להורות נתן (חלק א סימן לט)כתב וז"ל ברם אף שברור שהמחלל שבת בפרהסיא עושה יין נסך, מ"מ אין זה מילתא דפסיקא שאם נגע ביין אסרו, משום שיש בזה כמה תנאים – דהרי כתב בס' תורת חיים לעירובין (סט א) דהיכא דמחלל שבת בפרהסיא אבל הוא בוש בפני אדם חשוב כרבי יהודא נשיאה, מחלל שבת בצנעה קרינן ביה עיין שם. והובא באליה רבה או"ח (סי' שפ"ה ג').
גם יש לדון ממש"כ הרמב"ם (פ"ג מה' ממרים ה"ג) וז"ל אבל בני הטועים האלה ובני בניהם שהדיחו אותם אבותם ונולדו בין הקראים וגדלו אותם על דעתם, הרי הוא כתנוק שנשבה ביניהם וגדלוהו ואינו זריז לאחוז בדרכי המצות שהרי הוא כאנוס, ואף על פי ששמע אחר כך שהוא יהודי וראה היהודים ודתם הרי הוא כאנוס שהרי גדלוהו על טעותם עכ"ל.
ועיין בס' חזון איש (יו"ד סי' ב' אות כ"ח) דבהני אין לדון בהם דין מומר דהוי כאנוסין, ואצלנו הוא כמו קודם הוכחה שאין אנו יודעין להוכיח.
ובשו"ת בנין ציון החדשות (סי' כ"ג) להגר"י עטלינגר ז"ל כתב לדון בפושעי ישראל שבזמנינו שמעשה אבותיהם בידיהם והם כתנוקות שנשבו, וסיים דהמחמיר להחשיב נגיעתם לסתם יינם תבוא עליו ברכה אכן גם להמקילין יש על מה לסמוך, אם לא שמבורר לנו שיודע דיני שבת ומעיז פניו לחללו בפני עשרה דבכה"ג הוי מומר גמור עיין שם, והובא בס' דרכי תשובה (סי' קכ"ד סקי"ב)
ובשו"ת ציץ אליעזר (חלק יב סימן נו)חלק וכתב על דברי הרב להורות נתן וז"ל ואני תמה על מחבר הספר בתרתי, וכו' וסיים בזה"ל: "על כן אני אומר על היתרו של מחבר הספר 'להורות נתן' שלא ניתן כלל להורות כן, וישתקע הדבר ולא יאמר".
ובשו"ת יביע אומר (חלק א – יורה דעה סימן יא) כתב אלא שאנו בעניותינו מצאנו סמך להקל כשהם שומרי תורה ומצות, ועכ"ז נכשלים בחלול שבת בפרהסיא, בשביל פרנסתם, עפ"ד הגאון בנין ציון, והגאון מהר"י אסאד, וסיעתם, משלומי אמוני ישראל. וכן ראיתי כעת בשו"ת חלקת יעקב (סי' עו) שהעלה להקל בדיעבד ע"פ האחרונים הנ"ל. ע"ש. ובהיות שעיקר דין סתם יינם מדרבנן, וגם לכמה פו' לא חשיב מומר אלא מדרבנן, (ולדעת החת"ס ודעימיה הוא רק משום קנס) הו"ל תרי דרבנן, ושפיר סמכינן להקל באלו. הנלע"ד כתבתי. וה' יאיר עינינו בתורתו אמן.
