מצוות עשה להדבק בהשם והוא עיקר העבודה והמטרה בדת היהודית

הרב מאיר שמעון עשור, מנכ"ל מרכז י.נ.ר

הרב מאיר שמעון עשור, מנכ"ל מרכז י.נ.ר

טוען רבני, משפטן ( B.LL M.A ) מגשר ובורר
שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב email
Email
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב print
Print

במאמר זה העוסק בעניין הציווי להדבק בהשם, נביא מדברי רבותינו ונבאר כי הוא חלק ממצוות עשה הכתובות בתורה, ומצווה זו חלה על הגברים והנשים כאחד, ואם מבטלים אותה עוברים על  איסור. 

הציווי מחמישה חומשי תורה:

אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא, אֹתוֹ תַעֲבֹד; וּבוֹ תִדְבָּק, וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ. (דברים י כ)

כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשֹׂתָהּ לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְדָבְקָה בוֹ. (דברים יא כב)

אַחֲרֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ, וְאֹתוֹ תִירָאוּ; וְאֶת-מִצְו‍ֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ, וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן . (דברים י"ג ה)

לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם. (דברים ל כ)

הציווי מהנביאים:

רַק שִׁמְרוּ מְאֹד לַעֲשׂוֹת אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְלָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּלְדָבְקָה בוֹ וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם: (יהושע פרק-כב ה)

מעיון ברמב"ם נראה שמצוות "ודבקת בו" היא מצוות עשה מהתורה, ואופן עשיית המצווה, כפי פרוש חכמים, הוא ע"י דבקות בתלמידי חכמים. 

וזה לשונו ברמב"ם[1]:, "מצות עשה להידבק בחכמים, כדי ללמוד ממעשיהם  שנאמר "ובו תדבק[2]" וכי אפשר לאדם להידבק בשכינה, אלא כך אמרו חכמים בפירוש מצוה זו, הידבק בחכמים ותלמידיהם.  לפיכך צריך אדם להשתדל שיישא בת תלמיד חכמים, וישיא בתו לתלמיד חכמים, ולאכול ולשתות עם תלמידי חכמים, ולעשות פרקמטיה לתלמידי חכמים, ולהתחבר להן בכל מיני חיבור-שנאמר "ולדבקה בו[3]" וכן ציוו חכמים ואמרו[4], והווי מתאבק בעפר רגליהם, ושותה בצמא את דבריהם".

הרמב"ן רואה אף הוא בציווי "ודבקה בו" כמצווה, ומוסיף שאופן עשייתה הוא ע"י שנשבעים בשמו לקיים מצווה מסוימת.  לשונו של הרמב"ן[5], " כי עיקר מצוה זו היא להישבע בשמו ברוך הוא לקיים מצוה", והראיה ממה שאמרו[6] מנין שנשבעים לקיים המצווה ? שנאמר[7]   "נשבעתי ואקימה לשמור משפטי צדקך ""

מספר החינוך גם משתמע שהציווי "ולדבקה בו" הוא מצוות עשה. ושורש המצווה נגלה הוא, על מנת  שנלמד לדעת דרכי השם יתברך. למצווה זו אין הגבלת מקום וזמן, וכן נהוגה היא גם בזכרים וגם בנקבות. הרב גם מפרש את עניין הדבקות בה', להדבק בתלמידי חכמים, וכתב שהעובר על זה ואינו מתחבר עם תלמידי חכמים ו/או קובע בלבו אהבתם ומשתדל בטובם ותועלתם בזמנים שיכול לעשות כן, זה נקרא שמבטל מצוות עשה מהתורה וענשו גדול מאד.

וזה לשונו בספר החינוך[8], כתב " שנצטווינו להתחבר ולהידבק עם חכמי התורה, כדי שנלמד מהם מצותיה הנכבדות, ויורנו הדעות האמתיות בה שהם מקבלים מהם. ועל זה נאמר[9]" ובו תדבק"  ונכפל הציווי במקום אחר, שנאמר "ולדבקה בו  "[10] ואמרו זיכרונם לברכה[11]" וכי אפשר לו לאדם להדבק בשכינה? " והא כתיב" כי יי אלוהיך אש אוכלה הוא [12]" אלא הדבק לתלמידי חכמים ולתלמידיהם כאלו נדבק בו ברוך הוא. ומזה למדו רבותינו זיכרונם לברכה לומר שכל הנושא בת תלמיד חכם והמשיא בתו לתלמיד חכם ומהנהו מנכסיו, כאלו נדבק בשכינה. ועוד דרשו בספרי[13]  "ולדבקה בו" למוד דברי אגדה שמתוך כך אתה מכיר מי שאמר והיה העולם."  שורש המצווה נגלה הוא, כדי שנלמד לדעת דרכי השם יתברך ונהוגה מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים. וגם הנקבות מצוה עליהן גם כן לשמוע דברי חכמים, כדי שילמדו לדעת את השם, והעובר על זה ואינו מתחבר עמהם וקובע בלבו אהבתם ומשתדל בטובם ותועלתם בעתים שיש ספק בידו לעשות כן, מבטל עשה זה וענשו גדול מאד, כי הם קיום התורה ויסוד חזק לתשועת הנפשות, שכל הרגיל עמהם, לא במהרה הוא חוטא. והמלך שלמה אמר "הולך את חכמים יחכם[14]" ורבותינו זיכרונם לברכה אמרו "הוי מתאבק בעפר רגליהם[15]".

כדברים האלו גם כתב בספר מאירת עיניים שהציווי "ולדבוק בו' היא מצות עשה מהתורה. ומוסיף בסמ"ע על אופן קיום המצווה כדברי הגמרה בכתובות[16], להדבק בחכמים כדי ללמוד ממעשיהם.

ובלשון הסמ"ע,[17]לדבוק בה' מצות עשה להדבק בחכמים כדי ללמוד ממעשיהם, שנאמר "ובו תדבקון" ואמרו חז"ל[18] וכי אפשר לו לאדם להדבק בשכינה?  והא כתיב[19] "אש אכלה הוא"  אלא הידבק בחכמים ובתלמידים, בין בזיווג בין במשא ומתן ובכל מיני חיבור, שנאמר"  ולדבקה בו" ושנינו[20] "הוי מתאבק בעפר רגליהם ושותה בצמא את כל דבריהם" ואומר  "הולך את חכמים יחכם[21]" ואומר[22] "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים" וגומר".

האבן עזרא  מסביר את מצות "ולדבקה בו" בדרך מיוחדת, שהיא מצוות הלב, ומצות הלב היא  כוללת שני היבטים: אחד  מצות עשה ואחד מצות לא תעשה. והנה מצות עשה "ואהבת את ה' אלהיך ולדבקה בו". ומצוות לא תעשה "לא תשנה את אחיך בלבבך" וכתב עוד במקום אחר שורש כל המצוות – עד שיאהב את ה' בכל נפשו וידבק בו.

לשון האבן עזרא במקור,[23]  " א"כ יוכל המשכיל שהשם פקח עיניו לדעת מדברי תורה סוד כל המצוות, וכל המצוות על ג' דברים. האחת מצוות הלב. והב' מצוות הלשון. והג' מצוות עשה. ומצוות הלב על שני דרכים מצוות עשה ומצוות לא תעשה. והנה מצוות עשה ואהבת את ה' אלוהיך ולדבקה בו וליראה את השם הנכבד ואהבת לרעך כמוך. ומצוות לא תעשה לא תשנא את אחיך בלבבך, ולא תקום ולא תיטור". וכתב עוד האבן עזרא[24],  " שורש כל המצוות – עד שיאהב את ה' בכל נפשו וידבק בו."  


בספר מצודת דוד טעמי המצוות[25] כתב: "המצווה הזאת תלויה במחשבת השכל… הא למדת כי המצווה הזאת היא תכלית האדם בחייו ובמותו".

גם מתוך דברי הספר חסידים מביאו בעל הפלא יועץ, נראה שסובר כי הציווי ולדבקה בו הוא מצוות עשה מהתורה. שכן כתב "אשרי המגיע לידי מידה זו מה טוב חלקו ומה נעים גורלו שתמיד עסוק במצווה ליראה ולאהבה את ה' הנכבד והנורא ולדבקה בו" עוד כתב הפלא יועץ, (בדומה לאבן עזרא) שיש מצוות התלויות בלב והם תמידיות שיוכל לקיימן בכל עת ובכל רגע, כגון ליראה ולאהבה את ה' הנכבד והנורא ולדבקה בו ולקיים "שוויתי ה' לנגדי תמיד" גם מאמרה זו שהיא מקורית לרב, נראה שסובר כי הציווי "ודבקת בו" הוא מצוות עשה מהתורה.

וכלשונו בפלא יועץ[26], " וכמו שכתב בספר חסידים[27]" אשרי המגיע לידי מידה זו מה טוב חלקו ומה נעים גורלו שתמיד עסוק במצווה ליראה ולאהבה את ה' הנכבד והנורא ולדבקה בו, וזה כלל גדול בתורה ובמעלת הצדיקים אשר הולכים תמיד לפני האלוקים, וזה שורש פורה פרי צדיק עץ חיים היא למחזיקים בה. וגדר לזה להיות שח עיניים ומתוך כך זכור ייזכר לשיא לבבו אל כפים אל אל בשמים". "ויש[28] מצוות התלויות בלב והם תמידיות שיוכל לקיימם בכל עת ובכל רגע, כגון ליראה ולאהבה את ה' הנכבד והנורא ולדבקה בו ולקים [29]שוויתי ה' לנגדי תמיד" 

לדברי הרמב"ם, המהר"ל, תולדות יעקב יוסף, פרי הארץ ועבודת ישראל, נראה כי המצווה הזאת היא נשמת כל המצוות, כי כל המצוות הן למטרה אחת – לקיים "ולדבקה בו"  ואם כל המצוות הן מצוות עשה מהתורה, כל שכן מצווה זו שהיא תכלית כולם.

כתב הרמב"ם[30], "כי תכלית כל התורה והמצוות כלם היא להגיע למצות עשה "ולדבקה בו", וזוהי מעלת האבות הקדושים שלא הסיחו דעתם מבוראם כל שעות היום והלילה".

בלשון המהר"ל[31], כתב "כי כל המצוות הם, שיהיה לאדם דביקות בו יתברך".

וכן כתב בספר "תולדות יעקב יוסף,[32] "מצות "ובו תדבק" היא תכלית תורה ומצוות".

וכן כתב בספר "פרי הארץ[33]",  "כל מצוות התורה והסיגים והגדירים, המה צירופי מידות ועצות לדביקות, כמאמר הזוהר[34], שקורא לכל מצוות התורה "עטין", פרוש: עצות. והיא שיא השיאים של עבודת ה' – להגיע לדביקות בה'".

ובספר "עבודת ישראל[35]",  "הנה כל התורה כולה היא רק להדבק בהקב"ה, ולכן סיים משה רבנו ע"ה אחרי התוכחות: "ובו תדבקו".

בשו"ת עם סגולה כתב, שבספרים מבואר שעיקר הבריאה היא עבור הדבקות וייחוד ה'. לכאורה זו המצווה היחידה שהיינו צריכים לקיים ורק כיון שא"א להידבק בו יתברך, מסר לנו הקב"ה את התורה והמצוות שהם מעין אמיתת מציאותו, וכשאנו דבקים בהן, אנו דבקים בו. גם מדבריו מובן שהציווי "ודבקת בו" הוא מצוות עשה מהתורה ותכלית כל יתר המצוות.

בלשונו של שו"ת עם סגולה[36], כתב  "באמת הרבה מצות ישנם ע"י הקבלת פני שכינה, וכמו אהבת ה', יחוד ה', הודאה, קידוש ה', דבקות בה' ולדבקה בו, ועוד הרבה מצות. וביותר יש לידע שבספר "דבדרך ה"' לרמח"ל מבואר שעיקר הבריאה היא עבור הדבקות וייחוד ה', ורק כיון שא"א להידבק בו מסר לנו הקב"ה את התורה שהיא מעין אמיתת מציאותו, וכשאנו דבקים בה כאילו אנו דבקים בו".

ובספר ים דרך[37] כתב: " ולאחר ראותנו כל זאת, בוודאי אי אפשר לומר, שמצוות הדביקות נאמרה רק ליחידי סגולה, אלא היא מצוה שצריך להגיע אליה כל אחד ואחד".

כתב הרב בספר רומו של עולם[38], "וראה עונשם של ישראל כששאלו "היש ה' בקרבנו אם אין"[39], והסיחו דעתם מהדבקות בו יתברך. ובאר רש"י עליו השלום," משל לאב שהיה נושא את בנו על כתפו, וכל שהיה מבקש מאביו בדרך להרים ולתן לו היה נותן לו ובעודו על כתפו של אביו, פגשו באדם אחד ושאלו הבן לאותו אדם: "הראית את אבי היכן הוא?" כששמע זאת אביו השליכו לבנו מעל כתפו ופגע בו הכלב ונשכו. אמר: "הנך על כתפי וכל אשר שאלת ממני נתתי לך, ולבסוף הנך שוכח אותי ושואל היכן אני?! הריני משליכך לכלבים!" וכן נאמר בישראל: כיון ששאלו לאחר כל הנסים והנפלאות שנעשו להם: "היש ה' בקרבנו אם אין", מיד גרה בהם את הדב: "ויבא עמלק".

נראה מדבריו, שהשכחה מהשגחת הבורא עוון הוא, וביטול מצוות עשה. ולא רק ביטול מצווה יש כאן, כי מאחר שהמצווה הזו היא תכלית כל המצוות, בחסרונה יהיו כל המצוות – לימוד התורה ותפילות חסרים במטרתם ובתכליתם. ואם כן, נמצא האדם בלי מצווה זו ערום מכל התורה והמצוות, שגם אם נעשים על ידו, מוגדרים הם חסרי נשמה וחסרי תכלית, שכן האדם נמצא במצב מרוחק ממנו יתברך ומכאן מקור כל הרעות.

וכן מנה הסמ"ג[40] את הציווי "ולדבקה בו" – כחלק ממצוות עשה וכן מנהו במניין המצוות באזהרות ר' אליהו הזקן[41] ובאזהרות ר' יצחק אלברגלוני[42] וכן באזהרות ר' שלמה אבן גבירול[43] וכן הוא במאמר השכל[44] וכן מנהו עוד היראים[45] וכן כתב הרשב"ץ[46] וכן כתב בספר אהבת חסד[47].

סיכום:

מכל האמור, נראה כי הציווי "להדבק בהשם" העולה מהפסוקים הנ"ל ומדברי רז"ל ומדברי חכמנו, הוא חלק מהותי ממצוות עשה, ומצווה זו חלה על הגברים ועל הנשים כאחד, ואם אינם מקיימים אותה עוברים על  איסור תורה.

יתרה מזאת, רבותינו הגדירו אותה כנשמת המצוות, והיא מטרת ביאתנו לעולם הזה, וכל התורה לא ניתנה אלה למטרה זו וזוהי טעמה של תורה שהיא התענוג האמתי בזה העולם כזעיר אנפין לשכר והתענוג האמתי בעולם הבא. ככל שהאדם מזכך את גופו ונשמתו שתהיה דבוקה יותר בה' יתברך בעולם הזה, כך הוא זוכה להדבק בו יותר בעולם הבא, וזהו עצמו השכר בעולם הבא – הדביקות בה' יתברך, שהיא מקור כל הטוב והתענוגים.

מצוות התלויות בלב הן תמידיות, ועלינו לקיימן בכל עת ובכל רגע, כגון יראת ה' ואהבת ה'. כך גם מצוות הדבקות שהיא מצוה שצריך לקיימה כל אחד ואחד. השכחה מהשגחת הבורא עוון הוא, וביטול מצוות עשה, ולא רק ביטול מצווה יש כאן, כי מאחר שהמצווה הזו היא תכלית כל המצוות, בחסרונה יהיו כל המצוות, וללא קיומה, לימוד התורה ותפילות חסרים במטרתם ובתכליתם.

אם כן, נמצא האדם כאשר הוא חסר בדבקותו בשם יתברך, נמצא כערום מכל התורה והמצוות, שגם אם בפועל המצוות נעשות, מוגדרות הן חסרות כוונה וחסרות נשמה. במצב זה, האדם מרוחק ממנו יתברך בכל רגע ומכאן מקור כל הרעות.

חשיבות המצווה, כמצווה הנעלה ביותר בתורה, וגודל שכרה, מחייב את האדם למקם אותה בחייו במקום גבוה ביותר, ומה עוד שהיא מצווה התלויה בלב ובמחשבה ועל מצווה זו נאמר[48]: " כי המצווה הזאת, אשר אנכי מצווך היום לא-נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא. לא בשמים היא לאמור, מי יעלה-לנו השמימה וייקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה. ולא-מעבר לים היא לאמור, מי יעבור-לנו אל-עבר הים וייקחה לנו, וישמענו אתה ונעשנה." כי-קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך, לעשותו" שע"י קיום "שוויתי ה' לנגדי תמיד" שיכוון במחשבה ובלב בכל רגע, שכל מעשיו לשם שמים, אפשר יזכה האדם לחיי עולם הזה ועולם הבא.


[1]  רמב"ם (רבי משה בן מימוּן), משנה תורה לרמב"ם,ספר המדע, הלכות דעות, פרק ששי – מצות עשה והלכה ג .

[2] דברים,(י,כ).

[3] דברים,(יא,כב,ל,כ'(יהושוע (כב,ה).

[4] פרקי אבות(פרק א משנה ד).

[5] רמב"ן (בהשגותיו לספה"מ מצות עשה ז').

[6] בבלי, תמורה,(דף ג).

[7] תהילים,(קיט, קו).

[8] בספר החינוך, מצוה תלד לדבוק בה' מחבר הספר מסתיר את זהותו, ורק רומז לנו, שהוא "איש יהודי מבית לוי ברצלוני".

[9] דברים,( י, כ).

[10] דברים, (יא, כב) .

[11] בבלי, כתובות,(קיא.)

[12] דברים, (ד, כד) .

[13] ספרי, (עקב, פיסקא מט)

[14] משלי,(פרק יג פסוק כ).

 [15]פרקי אבות ) א, ד.)

[16] בבלי, כתובות,(קיא.)

 [17]סמ"ע-ספר מאירת עינים, (מצות עשה ח – לדבוק בה(' )רבי יהושע פלק-וולק), בעל המחבר דרישה ופרישה על הטור והסמ"ע על שו"ע חו"מ.

[18] בבלי,כתובות (דף קיא.)

[19] דברים,(ד, כד).  

[20] במסכת אבות (א, משנה ד).

[21] משלי,(פרק יג פסוק כ).

[22] תהלים,( א, א).

[23]  האבן עזרא ( שמות פרק-כ) (רבי אברהם בן מאיר אִבּן עזרא).

[24] האבן עזרא ) (שמות לא, יח),(רבי אברהם בן מאיר אִבּן עזרא).

[25] ספר מצודת דוד (טעמי המצוות על פי סודות התורה,מצווה יב), (רבנו דוד בן זימרא– הרדב"ז) זצקו"ל. 

[26] פלא יועץ (אות ה-התבודדות) רב אליעזר ב"ר יצחק פאפו).

[27] ספר חסידים,(סימן יז).(רבי יהודה חסיד).

[28]פלא יועץ )אות ל-לב ) (הרב אליעזר ב"ר יצחק פאפו).

[29] תהלים,(טז ח).

[30] רמב"ם, בספר "מורה נבוכים" (ח"ג פנ"ג)

[31] מהר"ל מפרג("נתיבות עולם" סוף נתיב האהבה)  (רבי יהודה ליווא בן בצלאל).

[32] ספר תולדות יוסף (פרשת חיי שרה)הרב יעקב יוסף כ"ץ ( הידוע כרבי יעקב יוסף מפולנאה.

[33] ספר פרי הארץ (שם באגרות),(רבי מנחם מנדל מוויטבסק).

[34] זוהר,(ח"ב פ"ב ע"ב).

[35] ספר עבודת ישראל (רבי ישראל הופשטיין מקוז'ניץ)

[36] שו"ת עם סגולה, )חלק א-סימן נז – גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה),( הרב עקיבא משה סילבר שליט"א).

[37] ספר ים דרך (דברים-פרשת ניצבים א'-מאמר קא).( הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א)

[38] במאמר (ברומו של עולם – על התפילה) (הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א)

[39] ספר שמות, (יז, ז)

[40] סמ"ע – ספר מאירת עניים,(מצוות עשה ח) לדבוק בהשם. (רבי יהושע פלק (וולק).

[41] רבי אליהו הזקן בן מנחם ממאנש,(אות רסח). 

[42] יצחק בן ראובן הברצלוני, (אות מא).

[43] רבי שלמה בן יהודה אִבְּן גַבִּירוֹל, (אות ו).

[44] מאמר השכל,(רבי אליעזר בן נתן). (אות יז).

[45] ספר יראים,(הספר עוסק בתרי"ג המצוות),(סוף סימן תז),(רבי אליעזר בן שמואל ממיץ הידוע בכינויו הרא"ם).

[46] בזהר הרקיע (אות ג) דוראן שמעון בן צמח (רשב"ץ).

[47] אהבת חסד, (ח"ב סוף פרק ו), ועוד (ח"ב פרק כ אות ד) ועוד (ח"ג פרק א ד"ה), (רבינו ישראל מאיר הכהן זצוק"ל)

[48] בספר דברים, (פרק ל'פסוקים י"אי"ד).