facebook youtube google טל 073-2345-802

מדור אקטואליה במשפחה

מלך אפריקה ואני חלק א'

מאת וורד עשור 08/05/2016
תקציר:
כיצד גילינו את השבטים האבודים באפריקה ומה הסיפור האמתי של מלך אפריקה שעזר לנו לגלות אותם. עדות ממקור ראשון.
מלך אפריקה ואני חלק א'
fotolia

קירות ביתנו ראו המון אורחים שונים ומשונים. ילדינו ישבו לא פעם עם בחורים שיצאו זה עתה מהכנסייה והוזמנו אלינו לאחר ויכוחים תאולוגיים שהוכיחו להם את טעותם, עם יוצאי מסגדים שגילו את האמת היהודית. היה לנו נזיר שתקן שבחר ביהדות בעקבות הספר 'על פתחה של רומי', הייתה לנו אורחת מוסלמית, מדענית גרעין שברחה ממצרים כי הגנה על העם היהודי והציגה את הקוראן כאוהד יהודים...

בכנות – לא רציתי יותר אורחים. העדפתי שקט. ילדי שבעו מהתגליות והחוויות שעבר ביתנו מתוקף העשייה הברוכה של הסברה מהסוג בה אנו עוסקים. אלא שהפעם ביקש ממני בעלי – רק אותו. רק עוד פעם אחת ודי. ואני הסכמתי. לא יכולתי לסרב לכך.

זה התחיל בעצם חודש לפני כן. קיבלתי במייל מאדם צדיק סרטון הנחת תפילין בקבר דוד. הרב ברנד עוסק בכך שנים. הוא מקבל את המבקרים הרבים בציון הקדוש ומברר מי מהם יהודי, מי מהם יודע שאמו או סבתו מצד אמו יהודייה ומניח להם תפילין. בסרטון ניתן לראות שני אנשים. האחד צעיר לבן והשני שחור. השחור מאוד התרגש מהנחת התפילין ללבן וטען כלפי הרב ברנד שגם הוא יהודי. הרב שלח את הסרטון עם האינפורמציה – 'אדם שטוען שהוא יהודי משבטי ישראל האבודים ושהוא המלך שלהם מניח תפילין בציון המלך דוד.' זו הייתה אנקדוטה מוזרה,

האמת שזה התחיל הרבה לפני כן.. קיבלנו עדויות על שבט אפרים שבניגריה הרבה לפני כן, ראינו סרטים שמדברים על זהות יהודית באפריקה השחורה, שמענו על כך וראינו הוכחות, אבל כמובן שזה היה נראה סיפור שהוא גדול מאתנו ושצריך להשאיר אותו לגדולי ישראל, שכן העדויות דיברו באותה תקופה על שבט המונה מליונים, כאשר אז לא היה ידוע לנו ש6000 מהם בערך לומדי תורה ושומרי מצוות כאשר טענתם היא שהם שייכים לשבטים האבודים גד ואפריים.

 

מספר ימים לפני שהוא הגיע התקשר הרב ברנד לרב דניאל עשור וסיפר לו שהאיש שטוען שהוא מלך על שבטי ישראל באפריקה שב לציון – חודש לאחר שהניח שם תפילין. הרב ברנד הזמין אותו לביתו להתארח בשבת בסעודה ובשיחה עמו גילה שמלבד שהוא טוען שהוא מלך אפריקאי ומלך על שבטי ישראל האבודים שנמצאים כנראה באפריקה, הוא גם מאמין ביש"ו. מאחר והרב עשור מתמחה בוויכוח תאולוגי בתחומי הדתות השונות, הוא חשב שזה יהיה מעניין אם הרב עשור יסכים לשוחח עם המלך ולסתור את אמונתו הכוזבת, ותוך כדי לשמוע יותר על הטענות שבאותו הזמן נראו מעט דמיוניות בלשון המעטה.

להמשך הסיפור

מלך האי נוכל מקצועי

הכתבה משויכת לקורס | תיאולוגיה

כתבות אחרות

עם פתיחת מסלול להכשרת דיינים לדיני ממונות מתגבשת קבוצה כלל חסידית בראשות הגר

עם פתיחת מסלול להכשרת דיינים לדיני ממונות מתגבשת קבוצה כלל חסידית בראשות הגר"י הרשקוביץ שליט"א

מחזור זה הינו שלישי להכשרת דיינים, בכל מחזור משתתפים כ-35 אברכים אשר למדו ונבחנו על או"ח ויו"ד, ולומדים כאן חו"מ ואבה"ע. בתום כל יחידת לימוד האברכים נבחנים אצל גדולי ישראל – דיינים ופוסקים. ויש הנבחנים במבחני הרבנות הראשית. בשערי הלכה ומשפט מציינים כי למעלה מ-90% מהתלמידים עוברים את המבחנים בהצלחה רבה.

במשך חמש שנים עמלים האברכים בתוכנית לימודים ייחודית הכוללת את כל חושן משפט ואבן העזר על הסדר. לאחר שנת לימודים משולבים  התלמידים כצופים וכספרא דדייני בבית הדין,  על מנת לרכוש פרקטיקה מעשית. בהמשך הלימודים, משולבים התלמידים בהרכב בית הדין כדיינים מן המניין.

את בוגרי "שערי הלכה ומשפט" ניתן לראותם בבתי הדין הפרטיים כדיינים וכאב"ד, וכן ארבעה מהם מכהנים בבתי הדין הרבניים כדיינים.

באשר שהלימודים במקום מתקיימים רק אחת לשבוע, זה מאפשר לתלמידים להמשיך בעיסוקם השבועי – זה כר"מ, וזה כראש כולל, עם האברך, והעובד בכל תחום, לפנות מעיסוקיו יום בשבוע ולהתמחות בכל חו"מ ואבה"ע.

סוד ההצלחה בתוכנית זו – מעבר לשיעור הנמסר אחת לשבוע – ביסודיות רבה, התלמידים מקבלים קובץ סיכומים מאד מקצועי ושאלות חזרה. על התלמידים להקדיש במהלך השבוע 6-8 שעות בכדי לחזור על החומר.

בסיפוק תורני הדדי עצום, בהתפעלות רבה וברוממות נסתיים השיעור, תוך כדי שהתלמידים בינם לבין עצמם דנים ומלבנים את הסוגיות.

ומזה למעשה נולד הרעיון הנפלא יחד עם הגר"י הרשקוביץ שליט"א בהקמת תוכנית להכשרת דיינים לדיני ממונות . בימים אלה נבנית התוכנית ומובאת בפני גדולי ישראל וגדולי הדיינים שליט"א. בתקווה כי כבר באלול הקרוב יחלו הלימודים במסגרת זו.

כבר עם הפצת השמועה בין אזני התלמידים, החלה התעניינות רבה בקרב ציבור חדש הבודק את השתלבותו במסגרת לימודים זו.

כל אחד ממקומו הוא – מתעניין בתוכנית בה יוכל להעמיק וללמוד בס"ה אחת לשבוע ובזה להיות מוכשר לדיין בדיני ממונות, להקיף את כל הסוגיות ולהעמיק ולדעת כת"ח ממש.

בימים הקרובים תצא בע"ה הבשורה ותפורסם בקרב הציבור, ואיתו תחל ההרשמה לזמן אלול.

מתגבשת קבוצת אברכים

מתגבשת קבוצת אברכים "כלל חסידי" ללימוד בבית ההוראה 'שערי הלכה ומשפט' לקראת התעטרות בנזר ההוראה

מתגבשת קבוצה כלל חסידי ללימוד בבית ההוראה 'שערי הלכה ומשפט' לקראת התעטרות בנזר ההוראה

מטרות תוכנית ההכשרה היא להכשיר ת"ח בהוראות וכללי הפסיקה, ובפרקטיקה מעשית בפסיקת הלכה למעשה

קבוצת אברכים כלל חסידי התגבשה בימים אלו והחלה ללמוד בבית ההוראה 'שערי הלכה ומשפט' המכשיר מורי צדק ומורי הוראה פוסקי הלכה למעשה.

קבוצת אברכים חסידיים שלמדו או"ח ויו"ד ונבחנו אצל גדולי הפוסקים מתקבצים בבית ההוראה בכדי ללמוד כללי פסיקה וכללי הוראה, וכן פרקטיקה בהוראה הלכה למעשה. לצד זאת עושים האברכים שימוש בבית ההוראה בפסיקת הלכה.

תלמידי חכמים רבים נבחנים לקבלת סמיכה לרב. זאת לאחר השקעה בלימוד תוך מסירות רבה מתוך מטרה להקיף את כל תחומי ההלכה. יחד עם זאת, הסמיכה לרבנות אינה מקנה ידע מעשי, ותלמידי חכמים רבים, לפני צאתם בפועל להוראה, חוששים מהאחריות שבמתן מענה הלכתי.

בית ההוראה 'שערי הלכה ומשפט' נותן מענה הלכתי לציבור הרחב מדי יום ולבית ההוראה מגיעות סוגיות ושאלות בכל תחומי השו"ע. רבני בית ההוראה בעלי ידע הלכתי רחב היקף וניסיון מעשי במענה הלכתי, גם בסוגיות סבוכות הדורשות מיומנות רבה. מטרות תוכנית  ההכשרה: להכשיר ת"ח בהוראות וכללי הפסיקה, ובפרקטיקה מעשית בפסיקת הלכה למעשה. כן להעניק להם את הכלים הנדרשים להכשרתם כמורי הוראה בישראל ולהסמיכם לכך לאחר הצלחתם בלימודים ובמבחנים. לאחר ההכשרה וההסמכה התלמידים מצטרפים לאיגוד המו"צים ומכהנים בפועל בבית ההוראה. בית ההוראה נותן מענה הלכתי טלפוני במשך 24 שעות ביממה לכ-10,000 פונים בכל חודש. כיום מכהנים בבית ההוראה 46 מו"צים שהוכשרו והוסמכו ע"י הגרא"י מלכא שליט"א גדולי הפוסקים שליט"א. בית ההוראה מקיים ימי עיון ותוכניות העשרה למו"צים המכהנים במגוון תחומים אקטואליים ונושאים רלוונטיים להעשרת הידע והפרקטיקה.

שיעורו החשוב של הגר

שיעורו החשוב של הגר"א גיאת שליט"א בכנס דיינים וטוענים רבניים.

תקנת הרבנות הראשית [-מזונות עד גיל 15]

בשנת תש"ד, תקנו הרבנים הראשיים לישראל, הרה"ג יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל, והרה"ג בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל תקנות. ושם בתקנה ג' מובא:

 

"לפנים בישראל, אע"פ שמעצם הדין לא היו כופין את האב בממונו לזון את בניו ובנותיו הקטנים אלא עד גיל שש שנים, היו מכלימים אותו ומכריזים עליו כדי להכריחו לזונם עד שיגדלו. אך בזמננו, לא איכשר דרא לצערנו וכפיה מוסרית אין כוחה יפה כלל וכלל. ואירעו מקרים רבים שהאב התאכזר מרוע לב, ובתי המשפט הממשלתיים פטרו אותו על יסוד שהילדים היו למעלה מגיל שש שנים. ושהחוק הממשלתי אינו יכול להתחשב עם הטענה שאם האב אמיד יש לחייבו מתורת צדקה. כל המתבונן בצדק ישפוט שהמצב דורש תיקון מתאים. בימינו אלה, אפילו ילדים מבוגרים קודם שהגיעו לגיל של חמש עשרה, סכנות מוסריות צפויות להם, אם פרנסתם לא תהיה מובטחת על יסוד משפטי".

 

בגדר תקנת הרבנות – נחלקו הדעות:

  • שו"ת "משפטי עוזיאל" [ח"ב אבה"ע סימן צב; הובא בשו"ת יבי"א ח"ח אבה"ע סימן כב]; פד"ר [ח"ג עמ' 306 – 307] – "לפי תקנות בתי הדין שדנין לפיהן בביה"ד באר"י וכו' הכוח ביד ביה"ד לדון ולחייב את האב במזונות בניו הקטנים אף בעברם גיל השש, בהתאם לגדרי דין החיוב של החוב עבור פחותים משש, לפי הגמ' והשו"ע".
  • פד"ר [ח"ב עמ' 92] – "משמעותה של תקנה זו אינה מעין חיוב שלפני שש, אלא כפיה על החיוב הקיים מתקנת חכמים אחרי שש".
  • שו"ת שו"ת יבי"א [ח"ח אבה"ע סימן כב] – "נמצא שהתקנה הנ"ל לא באה להפקיע תורת צדקה מהמשלמים מזונות לבניהם ובנותיהם כהלכת גוברין יהודאין, שעושים זאת ברצון טוב וכרחם אב על בנים, אלא כוונת התקנה לכוף על אלה המתאכזרים על בניהם, ומשאירים אותם בעירום ובחוסר כל, ולחייבם לזון ולפרנס אותם כהלכה".

 

נפק"מ:

  1. יש לבן נכסים משל עצמו: בחיוב מזונות מתחת לגיל 6 – האב חייב לזון אותו; בחיוב מזונות שאחר גיל 6 – אין האב חייב לזון אותו.
  2. הבן אינו רוצה לבוא לאביו: שו"ע להלן [סימן פב סעי' ח] – "אחר שש שנים, יש לאב לומר אם אינו אצלי לא אתן לו מזונות" וכתב ח"מ [שם ס"ק ט] "שכשהבן אינו רוצה להיפרד מאמו, יש לאב לומר, אין עלי חיוב צדקה לפרנסו, כל זמן שאין שומע לקולי, להיות אצלי ללמדו תורה ושאר דברים". [משמע, שרק ביחס לחיוב מדין צדקה קיימת טענה זו, ולא כשחיובו מדין תקנ"ח].

 

 

בספר "לב שומע לשלמה" [הגר"ש דיכובסקי שליט"א ח"א עמ' רמ] תמה, וז"ל:

 

"למען האמת, יש לתמוה על המפקפקים במשמעות התקנה, שהרי הרבנים הראשיים מתקני התקנה, הרב הרצוג והרב עוזיאל, חיוו דעתם בפס"ד ["אוסף פסקי דין" ורהפטיג ח"א עמ' קנ] ביחס למשמעות התקנה, ואלו דבריהם: "מוטעית היא ההנחה, כאילו תקנת הרבנות הנ"ל מבוססת על החיוב המוסרי של הצדקה גרידא. לפי האמת אין הדבר כן, אלא הצקנה בעצמה יוצרת חובה משפטית עצמאית גמורה, שהיא איננה נובעת מדיני צדקה כלל, ואינה מוגבלת אפוא ע"י ההיקף המצומצם של דיני צדקה. תקנת הרבנות הראשית באה להעלות את גיל הילדים שהאב חייב במזונותיהם – ולא מדין צדקה לעניים, אלא מדין חובת האב למזונות בניו ובנותיו". אלו דברים ברורים ומפורשים, וקשה להבין כיצד ניתן לפקפק בהם" עכ"ל.

 

וזה אשר נראה לעניות דעתי בישוב התמיהה.

 

ביום ט' תמוז תשל"ו, האריכה מועצת הרבנות הראשית את תקנת הרבנות הראשית משנת תש"ד, והחליטה שאב יהא חייב במזונות ילדיו עד גיל 18. אומנם הגר"ע יוסף זצ"ל, התנגד להחלטה זו וזו היתה טענתו:

 

"לדעתי, תקנה כזאת צריכה להיות ע"י כל דייני ורבני ישראל וגדולי התורה, וכך נהגו אבותינו הגאונים נשיאי הרה"ר לישראל וכו' בזמן שתיקנו התקנה לחייב במזונות הילדים עד גיל חמש עשרה, אחרת אין לתקנה כזאת שום תוקף לפי ההלכה".

 

נמצאנו למדים, כי תוקפה ההלכתי של תקנת הרבנות הראשית משנת תש"ד, נבעה מעצם העובדה שכל דייני ורבני ישראל וגדולי התורה סמכו ידיהם על התקנה ואישרו אותה. מעתה, פשוט וברור, שהסכמת "דייני ורבני וגדולי התורה" היתה על נוסח התקנה כפי שהיא הובאה לעיונם. לפיכך, יש לטעון, כי כלל אין זה משנה מה היתה כוונת המחוקק, אלא מה בפועל נכתב בתקנה, היות ורק נוסח התקנה כפי שהיא קיבלה את אישורם של גדולי ישראל, וממילא את תוקפה ההלכתי.

 

אמור מעתה, אע"פ שנוסח התקנה התקבל – הפרשנות לתקנה בודאי לא הובאה לעיונם של "כל דייני ורבני ישראל וגדולי התורה", וממילא אין היא מחייבת. והיות ונוסח התקנה הוא המחייב, יש מקום להסתפק בגדר התקנה, ומכאן נובע חוסר האחידות. עד כי בשו"ת יבי"א [ח"ח אבה"ע סימן כב] העלה להלכה, וז"ל : "ואפילו אם תמצא לומר שלא יצאנו מידי ספק בכוונת התקנה הנ"ל, כבר כתב מרן בש"ע אה"ע [סימן קיח סעי' ו] כל דבר שאינו מפורש בתקנה נעמידנו על דין תורה".

 

זאת ועוד. להלכה ולמעשה, גם לו היה מן הנכון לדון את משמעות התקנה, לאור גילוי דעתם של מתקני התקנה – כיום אין לסתום את הגולל על ספקם של המפקפקים, היות וכבר רבות בשנים  אין אחידות ביחס לגדרי תקנת הרבנות הראשית וכנזכר, הרי זה כתקנה שלא פשטה בכל ישראל, או ליתר דיוק, שפשטה בצורות שונות – שאין הכרח לדון בה עפ"י כוונת המתקן.

 

החלטת הרבנות הראשית [-מזונות עד גיל 18]

הרבנות הראשית ביום ט' תמוז תשל"ו, האריכה את תקנת הרבנות הראשית משנת תש"ד עד גיל 18. "לאור הנסיבות המוסריות, החינוכיות והכלכליות בזמננו, מחליטים להעלות את גיל חיוב האב למזונות ילדיו עד גיל 18 שנה". אולם, הגר"ע יוסף זצ"ל, התנגד להחלטה זו וז"ל: "לדעתי, תקנה כזאת צריכה להיות ע"י כל דייני ורבני ישראל וגדולי התורה, וכך נהגו אבותינו הגאונים נשיאי הרה"ר לישראל וכו' בזמן שתיקנו התקנה לחייב במזונות הילדים עד גיל חמש עשרה, אחרת אין לתקנה כזאת שום תוקף לפי ההלכה".

 

בית ההוראה - שאלות בדיני ממונות.

בית ההוראה - שאלות בדיני ממונות.

לפרוייקט מבורך זה הצטרפו 20 דיינים ובעלי כושר לדיינות, בכדי לתת מענה הלכתי לציבור בדיני ממונות. זאת בעקבות הפניות הרבות שהתמקדו בכל הנוגע לדיני ממונות. הוחלט להרחיב את המענה הניתן לציבור במשך כל היממה לשאלות הלכתיות כלליות, ולהקצות שעות שבהם יענו דיינים ובעלי כושר לדיינות ות"ח העוסקים בלימודי חו"מ בעיון.

השבוע יפורסם הלו"ז החדש בפני הציבור הרחב.
שיעור לרגל יום היארצייט של אבי הישיבות הגר

שיעור לרגל יום היארצייט של אבי הישיבות הגר"ח וואלוז'ינער זצ"ל

 רבי חיים החשיב מאוד את לימוד הבקיאות, ודרש ישרות בלימוד. כן העריך את חשיבות  החזרות בלימוד ואמר שעל ידי ריבוי חזרות יתורצו שאלות רבות.

4. לאדם המתקשה בלימודו, הציע ללמוד במתינות ומתוך שמחה. רבי חיים כתב כי בלימוד כזה (במתינות ובשמחה) יכול האדם להשיג בזמן מועט את מה שבלא מתינות ישיג בשעות רבות.

באותה תקופה נעשה הלימוד בצורה עצמאית או ב"חברותא", כשהרב המקומי בדרך כלל שימש גם כראש הישיבה. בתחילת המאה ה-19, עם הקמת ישיבת וולוז'ין בליטא על-ידי ר' חיים מוולוז'ין, חל מהפך בישיבות. ייעודה של הישיבה הגדולה בוולוז'ין היה לעסוק אך ורק בלימודי התלמוד ברמה גבוהה. הישיבה קיבלה לשורותיה תלמידים נבחרים שראו את יעודם בלימוד תורה לשמה. שם החלו להתפתח מתודות לימוד של חריפות, בקיאות, סדרי לימוד מסודרים, רשימת מסכתות נלמדות. שם התפתח גם סגנון לבוש מסויים לבני הישיבות.

בעקבות ישיבת וולוז'ין הוקמו ישיבות נוספות באותו סגנון, וכך הלך ונוצר עולם התורה היהודי-ליטאי, שממשיך להתקיים גם בארץ עד עצם היום הזה. 

רבי חיים איצקוביץ ידוע בשם רבי חיים מוולוז'ין (1749 - 1821), היה  מחשובי תלמידיו של הגאון מוילנה, רב העיירה וולוז'ין ומייסדה של ישיבת וולוז'ין. מחבר הספר "נפש החיים", ו"רוח חיים" על מסכת אבות.

רבי חיים החשיב מאוד את לימוד הבקיאות. הוא דרש ישרות בלימוד וכתב שפירוש מפולפל, גם אם נראה יפה, אם אינו לפי האמת יש להרחיקו. העריך מאוד את חשיבות החזרות בלימוד ואמר שעל ידי ריבוי חזרות יתורצו שאלות רבות. לאדם המתקשה בלימודו הציע ללמוד במתינות ומתוך שמחה, וכתב שבלימוד כזה יכול להשיג בזמן מועט מה שבלא מתינות ישיג בשעות רבות.

הרצאתו החשובה של טו

הרצאתו החשובה של טו"ר צבי גלר עו"ד . בנושא תשלומי מזונות במשפחות מיוחדות

מזונות

ילדים חריגים מקבלים, על פי רוב, קצבת נכות מביטוח לאומי. בניגוד לחשיבה של אבות רבים, קצבה זו אינה  פוטרת אותם לחלוטין מתשלום מזונות, מכיוון שהכסף מקצבת הנכות מתקבל על מנת לסייע בהוצאות המרובות הנדרשות בגידול ילד בעל צרכים מיוחדים. בית המשפט יברר את צורכי הילד מול הכנסתו מהקצבה, ויבחן אם קיים צורך בתשלום נוסף.  

 

גם בהעדר הוצאות מיוחדות, רשאית האם לתבוע דמי טיפול מיוחדים כגון הוצאות מטפלת, שמרטפית וכדומה. בתי הדין הרבניים, בדרך כלל, מחמירים עוד יותר מבתי המשפט בעניין חיוב האב בדמי טיפול, זאת ניתן ללמוד מתיק בד"ר אשקלון 832329/4 מיום י"ז באלול התשע"ב בהרכב האב"ד הרב א.אהרן כץ שליט"א, שם נפסק:   "כי יש לחייב את האב במלא "דמי טיפול" מכיוון שעל פי דין, הטיפול מוטל מבחינה הלכתית על האב בלבד והאישה רשאית וצריכה למצוא תעסוקה על מנת לפרנס את עצמה. לכן, התשלום עבור טיפול בילדה בשעות שהאישה אינה מסוגלת מחמת עבודתה או שאינה מעוניינת מחמת כל צורך שלה, הרי שהטיפול באותו זמן מוטל על האב. אשר על כן בוודאי שצורך זה הינו צורך בסיסי של הילד". עוד פסק בית הדין: "בית הדין דנן סבור שהחוב למזונות הילדים לפי ההלכה אינו לצרכיהם הבסיסיים של הילדים אלא לפי הצרכים המקובלים ברמה בינונית של סוג האוכלוסייה אליה הם משתייכים. יעויין בפד"ר ט' עמודים 255-258 וכן בספר חוות בנימין חלק ב' סימן מב" ויש לחייב דמי טיפול כמקובל ברמת חיים בינונית.

מזונות מ"הורים חריגים" וקצבת התלויים

 

בבתי הדין מחייבים במזונות גם הורים חריגים שיש באפשרותם להתפרנס. בתוך קצבת הנכות ישנו מרכיב המוגדר כ"קצבת תלויים" שמועבר עקב מצב ההורה לזכות הילדים, לדוגמא: נכה, אב לשני ילדים, שחויב במזונות בסך 5000 ₪. קצבת התלויים כ-2000 ₪ מועברת על ידי המוסד לביטוח לאומי ישירות לילדים. בפסיקה נקבע (תמ"ש 5542/96); "כאשר תוספת הילדים בקצבת הנכות של האב - החייב במזונות, משולמת לידי האם המשמורנית - יש לנכות את תוספת הילדים משיעור מזונות הילדים בו יחויב האב". הכלל הוא כי בכל מקום שנפסקים מזונות לחובתו של אב נכה, תוספת הילדים בקצבת הנכות של האב תנוכה משיעור המזונות שבו יחויב האב עבור הילדים, לכן בדוגמ' שהבאנו על האב יהיה לשלם רק 3000 ₪.

לעומת זאת; אם האישה היא הנכה, והיא זו שמגדלת את הילדים, אין לנכות את קצבת התלויים מחשבון דמי המזונות בו מחויב האב (שאינו זכאי לקצבת נכות). שכן, הקצבה ניתנת לאם הנכה כקצבת התלויים שנועדה להקל על האם הנכה לפרנס את ילדיה ולדאוג לצרכיהם ולא לקזז מחיוביו של האב. לכן בדוגמא שהבאנו, אם האישה היא הנכה והאב חויב בסך 5000 ₪ עדיין ישלם את אותו הסך ללא קיזוז קצבת התלויים של האישה מכיוון שהאישה מקבלת תוספת עבור הוצאותיה לטובת ילדיה.

 

יש להוסיף כי גם נכים המתקיימים מקצבת נכות בלבד, ללא הכנסה נוספת, חייבים במזונות. במידה והם אינם פורעים את חובם למזונות, תעוקל קצבתם לטובת תשלום מזונות, שכן סעיף 303ב' לחוק הביטוח הלאומי קובע כי גם קצבת נכות תעוקל לטובת תשלום מזונות. המשמעות של הוראה זו היא שכאשר יש הליכי הוצאה לפועל כנגד החייב לגביית חוב מזונות, ניתן לעקל את מלוא סכום קצבת הנכות, לרבות הפרשים רטרואקטיביים, גם אם הנכה יישאר ללא קצבת נכות. במקרה זה, החייב - הנכה, שיוותר ללא מקורות מחיה, יופנה ע"י הביטוח הלאומי לבדיקת זכאותו לקצבת הבטחת הכנסה. למרות החוק, יש שיקול דעת לבית המשפט (לדוגמ' תמ"ש: 82411/97, 035751/00) במקרים קשים במיוחד שלא לעקל את הקצבה ולהתחשב בנכה, בגדר סמכותו של בית המשפט לחרוג מהכלל לטובת מקרים קשים.

טיפולים רפואיים

כאשר ההורים פרודים, בדרך כלל אחד ההורים הינו המשמורן. מטבע הדברים המשמורן הוא האקטיבי יותר בטיפול בילד. למרות האמור, להורה המשמורן לא מוקנית עדיפות משפטית על ההורה השני שגם הוא בדרך כלל אפוטרופוס על הילד ואחראי לו. "האפוטרופסות" היא האחריות המשפטית כלפי הקטין,וברוב המקרים היא נשארת של שני ההורים במידה שווה.

 

סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע: "אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצורכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח ידו ועבודתו וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם וצמודה לה הרשות להחזיק בקטן ולקבוע את מקום מגוריו והסמכות לייצגו". החוק מאפשר לכל אחד ההורים להסכים או  להתנגד לכך לכל פעולה הנעשית לילד או בשם הילד, לרבות טיפול רפואי, אבחון רפואי, טיפול פרא רפואי, טיפול פסיכולוגי, נושאים קניינים, מלבד טיפול רפואי דחוף שאין צורך בקבלת הסכמת שני ההורים.

 

יכולת ההורה להתנגד לפעמים ממומשת מסיבות מוצדקות, אך ישנם מקרים בהם אחד ההורים מתנגד בכדי להצר ולהגביל את צעדיו של ההורה שכנגד. המתנגד מעוניין שכל פעולה או החלטה תייצר הליך בבית הדין או בבית המשפט שיצטרך להכריע, ובכך הוא גורם לסחבת שברוב הפעמים מי שניזוק ממנה הוא הילד. מסיבה זו עדיף לקבוע מראש, בהסכם הגירושין, שיש להסתמך בכל מחלוקת על איש מקצוע רלוונטי כגון רופא אובייקטיבי כאשר יש צורך בטיפול גופני/נפשי, או איש חינוך מוסכם כאשר המחלוקת נוגעת לעניינים חינוכיים.

כאשר הורה מתנגד לפעולה הקשורה לילד, נדרשת הכרעת בית הדין. בית הדין ידון בנושא על פי הכללים המעורפלים של "טובת הילד" ויבחן מה היה הורה נבון ואחראי עושה באותן הנסיבות. בנוסף, בית הדין יכול להטיל את ההכרעה על כל גורם מקצועי, לדוגמא בנושאי הסדרי ראיה, בדרך כלל מוסמכת פקידת הסעד במחלקת הרווחה בעירייה בה מתגוררים הילדים והיא זו שתיתן את המלצתה והכרעתה בשאלה שבמחלוקת. בנושאים אחרים יוסמך איש מקצוע רלוונטי להכריע בשאלה שבמחלוקת.

        

אפוטרופסות

כשהילד החריג מגיע לגיל 18 גיל הבגרות החוקי, ועדיין אינו יכול להתנהל באחריות עקב נכותו או שיפוטו הלקוי, נדרשת הארכת האפוטרופסות ההורית לכל פעולה משפטית, כגון לעניין רישום לתעסוקות שיקומיות, אשפוזים בבי"ח או אישורים לאשפוז שלא מרצון החולה וכדומה. בית הדין יכול להיות לעזר להורי הנכה מתוקף סמכותו לפי סעיף 9 לחוק שיפוט בתי הדין הרבניים וסעיף 51 לדבר המלך במועצתו, ולאחר שישמע ויחליט על הצורך של הבגיר באפוטרופוס, בית הדין יכול למנות את ההורים ב"צו אפוטרופסות", לביצוע כל פעולה בשם הנכה ולהחליט עבורו בנושאי גוף חינוך ורכוש. סמכות בית הדין תלויה בהסכמת כל הצדדים, ההורים שניהם, והבגיר הנדרש לאפוטרופוס (במגבלות).  בהעדר הסכמה, הסמכות למתן הצו תהיה לבית המשפט למשפחה.

 

תוכנית להכשרת

תוכנית להכשרת "טוענים רבניים" - פתיחת מחזור חדש.

הכשרת "טוענים רבניים" הינה מלאכת אומן המחייבת, לצד הידע המקצועי המתבקש, אחריות רבה, מוסריות, יושרה ואתיקה. בהתאם לכך, לימודי ההכשרה ב"שערי הלכה ומשפט" מתבצעים תוך שימת לב ודגש לכל פרט, הן בתחום הלימודי והן המעשי והפרקטי.

שיטת הלימוד במכון כוללת הכנה ממוקדת לבחינות בשילוב הקניית מיומנויות שהנן בבחינת "מהלך חשיבה של דיין". בפן הפרקטי אנו משקיעים ומעניקים לתלמידים פרקטיקה והתמחות בתחום ברמה מקצועית גבוהה.

התמקדות מיוחדת ניתנת לפן הערכי והמוסרי , שבו אנו מלמדים ומדריכים את תלמידנו לעסוק במלאכה זו מתוך ערכיות ומוסריות תורנית גבוהה ובכללי האתיקה בקפידה רבה.

הלימודים וההכשרה לטוענים רבניים נבנו בסיוע גדולי הדיינים שליט"א, מומלצים ע"י הנהלת בתי הדין הרבניים ומאושרים ע"י בית הדין הרבני הגדול.

בשיתוף עם "לשכת הטוענים הרבניים", עם תום ההכשרה, אנו מעניקים לתלמידים פרקטיקה והתמחות, ומלווים את הבוגרים  למציאת עבודה, והשתלבות ראויה במקצוע לפרנסה מכובדת.

תגובות

כל התגובות