facebook youtube google טל 073-2345-802

תגית הרב דוד סתיו

נצרות היא עבודה זרה - פסיקתם של כל גדולי ישראל בכל הדורות (חלק ג)
fotolia

נצרות היא עבודה זרה - פסיקתם של כל גדולי ישראל בכל הדורות (חלק ג)

האמונה האוונגליסטית בשילוש והשלכותיה על הפסיקה היהודית

בהמשך לסדרת הכתבות 'האם נצרות היא עבודה זרה?' שהרי הרבנים דוד סתיו, הרב נחום רבינוביץ' והרב אליעזר מלמד פסקו שהיא לא... ומצטרף לכאן ההיבט האקטואלי של החלטת רבנים אלה להקים גוף גיור נפרד בעם ישראל, דבר שאפילו רבני הציונות הדתית מתנגדים לו...

אמונת הנוצרים האוונגליסטים היא כי יש"ו איננו נביא בלבד ואיננו משיח בלבד ואף איננו שליח בלבד. יש"ו נחשב לאלוהות שהתגלמה בבשר והופיע עלי אדמות כ"אלוה" בבשר בדמות אדם.

להלן ציטוט (אחד) מתוך כתבי הנוצרים המוכיח שהאוונגליסטים מאמינים בהגשמת האל בבשר:

"הדבר היה אצל אלוהים ואלוהים היה הדבר והוא לבש בשר" (האוונגליון הרביעי בברית החדשה בבשורה על פי יוחנן פרק א פסוק א(

אכן, אין ספק כי מפסוק זה ומעוד מפסוקים אחרים בברית החדשה נלמד כי הכנסייה האוונגליסטית מאמינה ביש"ו כאלוה גמור.

מהו אלפא אומגה?

הכנסייה האוונגליסטית מאמינה ב"שילוש" לפיו הבן, האב ורוח הקודש הינם שלושה ישויות שוות לחלוטין בעלות אותו חוזק חומרם אותו "סבסטנס" לחלוטין הם מכנים אמונה זו בשם "אלפא אומגה" כלומר שלש ממש שהם אחד ממש ואחד שהוא שלוש בו זמנית. רעיון זה הוצג בפני הכנסייה הקתולית על ידי טוריטוליין אשר לא זכה לתואר "אב" בכנסייה הקתולית בגלל שהוא בעצמו כלל לא האמין בו . טוריטוליון סבר כי יש"ו הוא במעמד אחד מתחת לאב.

חשוב לציין כי כל זרם אשר דחה את רעיון השילוש איננו נחשב לפלג או זרם בין זרמי הכנסייה מכוון שהשילוש הוא מהותי ביותר באמונתם ולכן כת עדי השם אינו נחשב לזרם כנסייתי נוצרי למרות אמונתו ביש"ו כ"בן" במעמד פחות תחת ה"אב". אך הכנסייה האוונגליסטית קיבלה את עיקרון השילוש כחלק בלתי נפרד מאמונתה והיא מהווה חלק אינטגראלי מעיקרי אמונתה ולכן גם מחשבת לזרם בין זרמי הנצרות.

האם הגשמת האל בבשר נחשב לעבודה זרה?

הרמב"ם בהלכות עבודה זרה פסק: "הנוצריים עובדי עבודה זרה הן, ויום ראשון יום אידם הוא"(רמב"ם: משנה תורה, הלכות עבודה זרה פק ט' ד)

אין ספק בכלל שכן ואין מחלוקת על כך בפוסקים. (וכדאי ורצוי לעיין בקונטרס של הרב דניאל עשור בנושא שמשם נלקחו הדברים כאן ). ונזכיר רק חלק מהשמות (את פירוט הפסיקה שלהם ניתן למצוא בקונטרס הנ"ל): הרמב"ם, מחצית השקל, הנודע ביהודה, הגאון ממונקטש, מנחת אליעזר, הרמ"א, היוסף קארו, היעב'ץ, הנודע ביהודה, הרב עובדיה יוסף, כף החיים, החידא, רבי אברהם אזולאי (מורו של החיד"א), הרשב"א, הריטב"א, האורחות חיים, ועוד (ארכה לה הרשימה).

וכל אלו פסקו שאסור להסיר את הכובע בפני נוצרים כהבעת כבוד (כי הם עובדי עבודה זרה) ואסור להיכנס לבתי התיפלה שלהם – ויש כאלה הסוברים שגם במקרים של פיקוח נפש (!!!), שאסור להפוך כנסייה לבית כנסת, שאסור למכור להם חומרי בניין לבניית כנסייה, כמובן שאסור לשתות את יינם,

לסיכום הפוסקים מסיק הרב עשור: אם רוב ככל הראשונים והאחרונים מגדירים את הנצרות כעבודה זרה ולא כשיתוף .

המחלוקת אם לבן נוח אסור או מותר השיתוף איננה כלל רלוונטית מבחינתנו מאחר שרוב הפוסקים מגדירים את הנצרות כ"עבודה זרה" ממש ואין חולק שעבודה זרה בוודאי אסורה גם עבור הגויים בעצמם.

ואנו נסכם ונאמר שפסיקתם של שלושת הרבנים של ימינו (נחום רבינוביץ', סתיו ומלמד) שפסקו הפוך מכל גדולי הדורות תמוהה לחלוטין ראויה לבדיקה מחודשת. האם הבינו את דברי הפוסקים שעליהם הם מסתמכים? על כך בכתבה הבאה...