אור החיים הקדוש פרשת במדבר

בס”ד

שָׁלוֹם וּבְרָכָה

אוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת בַּמִּדְבָּר

כָּל פְּקוּדֵי הַלְוִים וְגו’. רַמְבָּ”ן זַ”ל תַּמָּה בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לִתְמֹהַּ בּוֹ, כִּי הַלְוִים הֵן הֵנָּה יְדִידִי ה’ וּקְרוֹבָיו וַאֲשֶׁר לֹא חָטְאוּ בְּעֵגֶל וְלֹא נִגְפוּ וְלֹא הוּרְגוּ וְלֹא הֻשְּׁקוּ . וְאֵיךְ נִתְמַעֲטוּ כָּל כָּךְ מִכָּל הַשְּׁבָטִים.
שֶׁאֵינָם מַגִּיעִים בְּמִסְפָּרָם מִבֶּן חֹדֶשׁ לַחֲצִי שֵׁבֶט הַקָּטָן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל,
וְלִכְשֶׁתַּעֲמֹד עַל מִסְפָּרָם מִבֶּן כ’ לֹא יַגִּיעַ לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ, וְרָאִיתִי שֶׁיִּשֵּׁב בִּשְׁנֵי דְּרָכִים, הָאֶחָד הוּא לְצַד שֶׁהָרִבּוּי בָּא מִצַּד הָעִנּוּי דִּכְתִיב (שְׁמוֹת א) וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְגוֹ’,
וְדֶרֶךְ ב’ מִטַּעַם כַּעֲסוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם.

וּבְעֵינַי טַעַם הַב’ רָחוֹק, כִּי לֹא נִמְצָא רֹשֶׁם הַמְעָטַת הַזֶּרַע בְּכַעַס אֲבִיהֶם עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְעוֹד תִּמְצָא בַּמִּסְפָּר הַבָּא בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (א’ כ”ג) הָיוּ הַלְוִים שְׁמֹנָה וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה עַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה, וּבְמִסְפָּרָם בְּפָרָשַׁת נָשֹׂא בָּאוּ לִכְלַל חֶשְׁבּוֹן שְׁמוֹנַת אֲלָפִים וָהּ’ מֵאוֹת וּשְׁמֹנִים . נִמְצְאוּ שֶׁהוֹסִיפוּ ד’ חֲלָקִים בְּקֵרוּב עַל מִסְפָּר זֶה, וּבְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּא שָׁם לֹא בָּאוּ לְכֶפֶל מִסְפָּר הָאָמוּר כָּאן, וּבְאוֹמֵד מִסְפָּר זֶה לִכְשֶׁיִּהְיוּ נִמְנִים מִבֶּן כ’ עַד בֶּן מֵאָה וָמַעְלָה כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּמְנִים יִשְׂרָאֵל יָכוֹל לִהְיוֹת מִסְפָּרָם כִּגְדוֹל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וָמַעְלָה וְאַיֵּה כַּעַס אֲבִיהֶם:

וְטַעַם הָא’ שֶׁל הָעִנּוּי הוּא טַעַם נָכוֹן אֲבָל לֹא יֻצְדַּק לְפִי מַאֲמַר חָזָ”ל (ב”ר פ ע”ט) שֶׁאָמְרוּ לֹא מֵת יַעֲקֹב עַד שֶׁהִגִּיעוּ יִשְׂרָאֵל לִכְלַל מִסְפַּר ס’ רִבּוֹא, וּבְהֶכְרֵחַ לְיַשֵּׁב הַכְּתוּבִים לְפִי דִּבְרֵיהֶם זַ”ל כִּי אָמְרוֹ כֵּן יִרְבֶּה פֵּרוּשׁ כְּמוֹ כֵן בְּשִׁעוּר הָרִאשׁוֹן יִרְבֶּה וְלֹא הָיָה מִתְמַעֵט . הַגַּם שֶׁהָיוּ הוֹרְגִים מֵהֶם וּמְעַנִּים אוֹתָם הָיָה כֹּחַ בְּיִשְׂרָאֵל לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת כַּמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן לְמַלֹּאות הֶחָסֵר,

וּמָה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שְׁמוֹת שָׁם) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וְגוֹ’ וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי וְגו’, לְצַד כִּי בִּימֵי יַעֲקֹב הָיוּ קְטַנֵּי קְטַנִּים וְלֹא הָיוּ עוֹשִׂים רֹשֶׁם בָּעִיר וּכְשֶׁגָּדְלוּ עָשׂוּ פִּרְסוּם, וּמֵעַתָּה הָרִבּוּי הָיָה קֹדֶם הָעִנּוּי וְלָמָּה לֹא יִהְיֶה כֵּן לְשֵׁבֶט לֵוִי, וְאֵין לוֹמַר שֶׁהָיוּ כְּמוֹ כֵן רַבִּים כִּשְׁאַר הַשְּׁבָטִים בְּעֵת פְּטִירַת אֲבִיהֶם וְנִתְמַעֲטוּ אַחַר כָּךְ וּלְצַד שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶם הָעִנּוּי לֹא חָזְרוּ לְהִתְרַבּוֹת.

כִּי גַּם עַל זֶה דָּן אָנֹכִי לָמָּה יִתְמַעֲטוּ מִבְּרָכָה רִאשׁוֹנָה, ורז”ל אָמְרוּ (במד”ר פ”ה) שֶׁהָיָה הָאָרוֹן מְכַלֶּה בָּהֶם, זֶה הָיָה אַחַר מִנּוּי עֲבוֹדַת הַלְוִים:

וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי הוּא כִּי שֵׁבֶט לֵוִי מַעֲשֶׂה אֶחָד לָהֶם כְּמַעֲשֶׂה עַמְרָם אֲשֶׁר שָׁלַח אֶת אִשְׁתּוֹ בִּשְׁבִיל גְּזֵרַת הַבֵּן הַיִּלּוֹד.
וְהַטַּעַם לְצַד שֶׁהָיוּ מְעֻנָּגִים וְלֹא נִשְׁתַּעְבְּדוּ לֹא נָמַס לְבָבָם כָּל כָּךְ לִרְאוֹת נִטְעֵיהֶם מֻשְׁלָכִים בַּיְאֹר כְּמַעֲשֵׂה אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצַּד הַשִּׁעְבּוּד וְעֹל הָעֲבוֹדָה הוּזַל וְהוּקַל בְּעֵינֵיהֶם וּבְלִבָּם לִרְאוֹת יַלְדֵיהֶם מֻשְׁלָכִים בַּיְּאוֹר, גַּם שֶׁהָיוּ מְזַלְזְלִים בְּעַצְמָן לֵילֶד וְלַעֲזֹב בַּשָּׂדוֹת וּבִמְחִלּוֹת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֵין אָדָם נִכְבָּד שֶׁנַּפְשׁוֹ מְכֻבֶּדֶת עָלָיו כְּשֵׁבֶט לֵוִי עוֹשֶׂה כֵּן.
וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי עַמְרָם שָׁלַח אֶת אִשְׁתּוֹ, וְלֹא הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לְהוֹדִיעַ אֶת הַדָּבָר שֶׁגַּם בְּעַמְרָם לֹא הִגִּיד הַכָּתוּב הָעִנְיָן אֶלָּא מֵהַשְׂכָּלַת הָעִנְיָן נוֹדַע, וּלְלַמֵּד עַל כָּל שִׁבְטוֹ יָצָא, וְזוֹ הִיא סִבַּת מִעוּטָם כִּי אִם אֵין גְּדָיִים אֵין תְּיָשִׁים, וַהֲגַם שֶׁמָּצִינוּ שֶׁעַמְרָם הֶחְזִיר גְּרוּשָׁתוֹ, אֵין לִלְמֹד מִמֶּנּוּ שֶׁכֻּלָּם הֶחֱזִירוּ כִּי הוּא זֶה אֲשֶׁר בָּא אֵלָיו הַדָּבָר בִּנְבוּאָה כְּמַאֲמַר חָזָ”ל בָּאַגָּדָה (שמו”ר פֵּ”א סוֹטָה יב) וּבְדִבְרֵי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (ח”ב יָא:) בַּפָּסוּק וְיֵלֵךְ אִישׁ וְגו’, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ ג”כ (שמו”ר פֵּ”א) בַּפָּסוּק וַתֵּתַצַּב אֲחוֹתוֹ וְגוֹ’ שֶׁהָלְכָה לִרְאוֹת מָה יִהְיֶה בִּנְבוּאָתָהּ.
וְאִם תֹּאמַר לָמָּה שֵׁבֶט בֶּן תּוֹרָה יַעֲשֶׂה מִעוּט פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, אוּלַי שֶׁדָּנוּ בָּהּ לְמַעַן לֹא נִיגַע לָרִיק וְלֹא נֵלֵד לַבֶּהָלָה.
וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה מָצִינוּ שֶׁאָמְרוּ (תַּעֲנִית יָא.) שֶׁאָסוּר לְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בִּשְׁנַת רְעָבוֹן הַגַּם שֶׁיֵּשׁ מְנִיעַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וְדָנוּ כְּמוֹ כֵן לְצַד כִּלּוּי הַבָּנִים הַזְּכָרִים נִמְנְעוּ כָּל עִקָּר, וּמֵעַתָּה אַדְּרַבָּא עָשָׂה ה’ עִמָּהֶם נֵס שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מֵהֶם מִסְפָּר זֶה, וּלְזֶה אַחַר זְמַן שֶׁהָיוּ עֲסוּקִים גַּם הֵם בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וְגוֹ’ יוֹתֵר מִשְּׁאַר הַשְּׁבָטִים:

אוֹר הַחַיִּים מְבַטֵּא אֶת תְּמִיכַת הָרַמְבָּ”ן מַדּוּעַ שֵׁבֶט לֵוִי הָיוּ כֹּה מְעַט .
וְהֵבִיא תְּשׁוּבַת הָרַמְבָּ”ן שֶׁתָּלָה הַדָּבָר בְּקִלְלַת יַעֲקֹב . וּבְכָל שֶׁלֹּא הִתְקַיֵּם בָּהֶם הָעִנּוּי.

וְאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ דָּחָה סִבּוֹת אֵלּוּ.

וְלָכֵן בֵּאֵר כִּי הַסִּבָּה הִיא שֶׁכַּאֲשֶׁר רָאוּ שֶׁמַּשְׁלִיכִים אֶת בְּנֵיהֶם לַיְּאוֹר, גֵּרְשׁוּ אֶת נְשׁוֹתֵיהֶם כְּפִי שֶׁנָּהַג עַמְרָם. שֶׁהֲרֵי לָמַדְנוּ כִּי בִּשְׁנוֹת רְעָבוֹן אֵין לְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ. וְלִכְאוֹרָה הַטַּעַם הוּא מֵחֲמַת שֶׁלֹּא יָלְדוּ לָרִיק. וְהוּא הַדִּין כַּאֲשֶׁר הוֹרְגִים אֶת הַיְּלָדִים .

שֶׁכֵּן כָּאֲבוּ מְאוֹד אֶת הֶפְסֵד הַחַיִּים. לְעֻמַּת שְׁאַר יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ מְשֻׁעְבָּדִים וְהָיָה זוֹל בְּעֵינֵיהֶם חַיֵּי אָדָם . וּבִפְרָט חַיֵּי יַלְדֵיהֶם.

וְהָרְאָיָה לְכָךְ דְּיָלְדוּ בַּשָּׂדֶה וְהוֹתִירוּ שָׁם אֶת בְּנֵיהֶם.

וְאַף שֶׁעַמְרָם הֶחֱזִיר אֶת יוֹכֶבֶד, הָיָה זֶה בְּעִקְבוֹת נְבוּאָה. אַךְ לֹא בְּהֶכְרֵחַ שֶׁשְּׁאָר שֵׁבֶט לֵוִי הֵשִׁיבוּ אֶת נְשׁוֹתֵיהֶם.
וּלְפִיכָךְ הָיוּ אָז מִעוּט.

וְאָמְנָם כַּאֲשֶׁר נִשְּׂאוּ אַחַר כָּךְ הִתְרַבּוּ מְאוֹד.

שַׁבַּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ

וְכַאֲשֶׁר תָּקוּם מִן הַסֵּפֶר -
תְּחַפֵּשֹ בַּאֲשֶׁר לָמַדְתָּ אִם יֵשׁ בּוֹ דָבָר אֲשֶׁר תּוּכַל לְקַיְּמוֹ.

תובנה לחידוש תורה

מדוע שבט לוי כה מעט

שתפו עם החברים