אור החיים הקדוש פרשת וירא

בס”ד

שלום וברכה

אור החיים הקדוש פרשת וירא

“וַתִּצְחַק שָׂרָה, בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר: אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן. וַיֹּאמֶר ה’ אֶל-אַבְרָהָם: לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר, הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד–וַאֲנִי זָקַנְתִּי. יד הֲיִפָּלֵא מֵה’ דָּבָר; לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ, כָּעֵת חַיָּה–וּלְשָׂרָה בֵן.”

רש”י : “בקרבה” – מסתכלת במעיה ואמרה אפשר הקרבים הללו טעונין ולד השדים הללו שצמקו מושכין חלב (תנחומא)
“עדנה” – צחצוח בשר ול’ משנה משיר את השער ומעדן את הבשר ד”א ל’ עידן זמן וסת נדות.
“האף אמנם” – הגם אמת אלד
“ואני זקנתי” – שינה הכתוב מפני השלום שהרי היא אמרה ואדוני זקן.
“היפלא” – כתרגומו היתכסי וכי שום דבר מופלא ומופרד ומכוסה ממני מלעשות כרצוני.
“למועד” – לאותו מועד המיועד שקבעתי לך אתמול למועד הזה בשנה האחרת”.

אור החיים הקדוש : “ויאמר ה’ אל אברהם וגו’. צריך לדעת אומרו תיבת זה, עוד למה אמר תיבת לאמר. גם כל הכתוב מיותר שלא היה לו לומר אלא למה צחקה: אכן הכוונה היא להיות שמצינו בפרשה הקודמת כי אברהם גם כן צחק כשאמר לו ה’ בשורת הזרע דכתיב (פ’ י”ז) ויפול אברהם וגו’ ויצחק ולא ראינו שהקפיד ה’ על שצחק אברהם, ויאמר האומר מה נשתנית צחיקת שרה מצחיקת אברהם. ומצינו לאונקלוס שנתכוון לתרץ זה במה שתרגם צחיקת אברהם וחדי וצחיקת שרה וחייכת אבל על מי סמך הקדוש ברוך הוא להבין ב’ פירושים משונים בתיבה אחת:
אכן הנכון הוא כי הקדוש ברוך הוא דקדק בדבריו טעם הקפדתו על שרה ולא על אברהם, ותמצא כי אברהם בעת הבשורה צחק מה שאין כן שרה לא צחקה בעת שנתבשרה אלא בעת שראתה עדנה כאומרו ותצחק שרה וגו’ אחרי בלותי היתה לי עדנה הרי זה מגיד כי לא נתאמת אצלה הבטחת הלידה עד שראתה השינוי ועל זה הקפיד ה’, והוא אומרו למה זה צחקה פי’ על צחוק זה אני מקפיד ולא על צחוק שלך, והטעם כי צחוק זה כוונתה לומר האף אמנם שנתאמת אצלה אחר מעשה שתלד וזה יגיד כי לא האמינה ולא סמכה דעתה על הבטחתי אותה כי הוא דבר פלא היפלא מה’ דבר וגו’:”

אור החיים הקדוש שואל מדוע נאמר “למה זה צחקה שרה בקרבה לאמר”. היה צריך לומר “למה צחקה”?
עוד שואל הלא גם אברהם צחק ומדוע לא הקפיד עליו הקב”ה.
ולפיכך ביאר כי הצחוק של אברהם ושרה היה שונה . אברהם שמח והאמין. ואילו שרה האמינה רק אחר שראתה כי התעדן הבשר וחזרה לנערותה.
ועל חוסר האמונה הפשוטה הקפיד הקב”ה.

כמה נאים הדברים עם “והאמין בה’ ויחשבה לו צדקה”.

שבת שלום ומבורך

וְכַאֲשֶׁר תָּקוּם מִן הַסֵּפֶר -
תְּחַפֵּשֹ בַּאֲשֶׁר לָמַדְתָּ אִם יֵשׁ בּוֹ דָבָר אֲשֶׁר תּוּכַל לְקַיְּמוֹ.

תובנה לחידוש תורה

ההבדל בין אמונה תמימה לבין אמונה שאינה כזו.

שתפו עם החברים