בס”ד

אוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת תְּצַוֶּה

“וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד.”

רַשִׁ”י הַקָּדוֹשׁ : “וְאַתָּה תַּצּוּהָ זַךְ” – בְּלִי שְׁמָרִים כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ (בִּמְנָחוֹת דַּף פּוֹ) מְגַרְגְּרוֹ בְּרֹאשׁ הַזַּיִת וְכוּ’

“כָּתִית” – הַזֵּתִים הָיָה כּוֹתֵשׁ בְּמַכְתֶּשֶׁת וְאֵינוֹ טוֹחֲנָן בְּרֵחַיִם כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא בּוֹ שְׁמָרִים וְאַחַר שֶׁהוֹצִיא טִפָּה רִאשׁוֹנָה מַכְנִיסָן לָרֵחַיִם וְטוֹחֲנָן וְהַשֶּׁמֶן הַשֵּׁנִי פָּסוּל לַמְּנוֹרָה וְכָשֵׁר לִמְנָחוֹת שֶׁנֶּאֱמַר כָּתִית לַמָּאוֹר וְלֹא כָּתִית לִמְנָחוֹת

“לְהַעֲלוֹת נֵר תָּמִיד” – מַדְלִיק עַד שֶׁתְּהֵא שַׁלְהֶבֶת עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ (שַׁבָּת כא)

“תָּמִיד” – כָּל לַיְלָה וְלַיְלָה קָרוּי תָּמִיד כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר (בְּמִדְבָּר כֹּח) עוֹלַת תָּמִיד וְאֵינָהּ אֶלָּא מִיּוֹם לְיוֹם וְכֵן בְּמִנְחַת חָבִיתִין נֶאֱמַר (וַיִּקְרָא ו) תָּמִיד וְאֵינָהּ אֶלָּא מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב אֲבָל תָּמִיד הָאָמוּר בְּלֶחֶם הַפָּנִים מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת הוּא.”

אוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ : “וּבְדֶרֶךְ רֶמֶז יִתְבָּאֵר הַכָּתוּב עַל דֶּרֶךְ מַאֲמָר הוּבָא בְּסֵפֶר זֹהַר חָדָשׁ (בְּרֵאשִׁית, ח), כִּי ד’ גָּלִיּוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל כָּל אֶחָד מֵהֶם נִגְאֲלוּ מִמֶּנּוּ בִּזְכוּת אֶחָד: גָּלוּת הָרִאשׁוֹן – נִגְאֲלוּ בִּזְכוּת אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם; ב’ – נִגְאֲלוּ בִּזְכוּת יִצְחָק; ג’ – בִּזְכוּת יַעֲקֹב; והד’ תָּלוּי בִּזְכוּת מֹשֶׁה, וְלָזֶה נִתְאָרֵךְ הַגָּלוּת, כִּי כָּל עוֹד שֶׁאֵין עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת, אֵין מֹשֶׁה חֵפֶץ לִגְאֹל עִם בַּטְלָנִים מִן הַתּוֹרָה.

וְזֶה הוּא שֶׁרָמַז הַכָּתוּב כָּאן, בְּאוֹמְרוֹ וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: עַל דֶּרֶךְ (תְּהִלִּים, צא) “כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה”, אוֹ עַל דֶּרֶךְ אוֹמְרָם זַ”ל: אֵין “צַו” אֶלָּא מַלְכוּת, כִּי הוּא יִמְלֹךְ עָלֵינוּ לֶעָתִיד, וּתְנַאי הוּא הַדָּבָר – שֶׁיַּעַסְקוּ יִשְׂרָאֵל בַּתּוֹרָה. וְזֶה הוּא אוֹמְרוֹ וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ, יִרְמֹז אֶל הַתּוֹרָה שֶׁנִּמְשְׁלָה לִשְׁמָן: מָה הַשֶּׁמֶן מֵאִיר לְעוֹלָם, כָּךְ הַתּוֹרָה, וְהֵם דִּבְרֵי הַזֹּהַר שֶׁכָּתַבְנוּ בְּסָמוּךְ; וְדִקְדֵּק לוֹמַר זַךְ, שֶׁצְּרִיכִין לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, בְּלִי שְׁמָרִים, שֶׁהֵם לְקַנְתֵּר ח”ו אוֹ לְהִתְגַּדֵּל וְכַדּוֹמֶה, אֵלֶּה הֵם שֶׁמָּרֵהַּ.

וְאָמַר עוֹד: כָּתִית, פֵּרוּשׁ, שֶׁצְּרִיכִין לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּלְכַתֵּת גּוּפָם וְכֹחָם, עַל דֶּרֶךְ אוֹמְרוֹ (בַּמִּדְבָּר יט, יד): “זֹאת הַתּוֹרָה: אָדָם כִּי יָמוּת” (בְּרָכוֹת דַּף סג:), וּכְבָר כָּתַבְתִּי עִנְיָן זֶה בְּחֶפְצֵי (חֵפֶץ ה’) בְּעִנְיַן הַמַּיְמִינִים בָּהּ, יְעֻיַּן שָׁם.

וְאוֹמְרוֹ לַמָּאוֹר, תִּתְפָּרֵשׁ גַּם כֵּן כְּפִי דַּרְכֵּנוּ, כִּי בִּזְמַן הַגָּלוּת נֶחְשָׁךְ מְאוֹר הַלְּבָנָה שֶׁנִּקְרֵאת “הַמָּאוֹר הַקָּטָן”, וְנִפְרַד אַלּוּף מִמֶּנָּה, וְשִׁפְחָה תִּירַשׁ גְּבִרְתָּהּ, וְלָזֶה יְצַו, כִּי יְכַוֵּן בְּשֶׁמֶן זַיִת לְהָאִיר לַמָּאוֹר וּלְיַחֲדוֹ בִּמְכֻוָּן, גַּם יְכַוֵּן אֶל הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל, כִּי כְּבָר יָדַעְתָּ מַאֲמָרָם זַ”ל (מְגִלָּה דַּף כט.) בַּפָּסוּק (דְּבָרִים ל, ג) “וְשָׁב ה'” – מִמַּה שֶּׁלֹּא אָמַר “וְהֵשִׁיב”, גַּם מַאֲמָרָם זַ”ל (תַּעֲנִית דַּף ה.) בַּפָּסוּק “לֹא אָבֹא בְּעִיר”. וְהַבֵּן.

וְאוֹמְרוֹ לְהַעֲלוֹת וְגוֹ’ עוֹלָה תָּמִיד, וְתָמִיד זֶה אֵין לוֹ שִׁעוּר, וְלֹא תָּשׁוּב לְדַאֲבָה עוֹד‏ וְהָיָה לָהּ ה’ לְאוֹר עוֹלָם‏. וְאוּלַי שֶׁכִּוֵּן עוֹד לוֹמַר: לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד, כִּי הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל הוּא יַעֲלֶה הַנֵּר תָּמִיד, עַל דֶּרֶךְ אוֹמְרוֹ (יְשַׁעְיָ’, סב): נִשְׁבָּע ה’ וְגוֹ’ אִם אֶתֵּן אֶת דְּגָנֵךְ, וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה:

שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ