בס”ד
בַּפָּרָשָׁה מְסֻפָּר כִּי בִּלְעָם רוֹכֵב עַל אֲתוֹנוֹ בַּדֶּרֶךְ לְקַלֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל.
לְפֶתַע הָאָתוֹן רוֹאָה אֶת הַמַּלְאָךְ הָעוֹמֵד בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וְהִיא סוֹטָה מִן הַדֶּרֶךְ וְנִדְחֶקֶת אֶל הָאֲבָנִים . בִּלְעָם מַכֶּה אוֹתָהּ וְהִיא שָׁבָה אֶל הַדֶּרֶךְ. הַדָּבָר חוֹזֵר עַל עַצְמוֹ שׁוּב.
אַךְ בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית כַּאֲשֶׁר הַמַּלְאָךְ עוֹמֵד בִּשְׁבִיל צַר הָאָתוֹן רוֹבֶצֶת תַּחְתֶּיהָ וּבִלְעָם מַכֶּה אוֹתָהּ שׁוּב.
הָרָצוֹן פּוֹתַחַת אֶת פִּיהָ שׁוֹאֶלֶת אֶת בִּלְעָם מַדּוּעַ הִכָּה אוֹתָהּ שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים. וּבִלְעָם עוֹנֶה כִּי אִם הָיָה יָכוֹל הָיָה הוֹרֵג אוֹתָהּ בִּגְלַל שֶׁהִיא הִתְעַלְּלָה בּוֹ.
וְאָז הָאָתוֹן שׁוֹאֶלֶת אוֹתוֹ : “הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה וַיֹּאמֶר לֹא.”
הָאָתוֹן שׁוֹאֶלֶת הַהִגָּיוֹן: הַלֹּא מֵעוֹלָם אַתָּה רוֹכֵב עָלַי וְעוֹד מִשְׁתַּמֵּשׁ בִּי לִדְבָרִים נוֹסָפִים הַאִם מֵעוֹלָם קָרָה שֶׁעָשִׂיתִי כָּךְ ?
וּבִלְעָם עוֹנֶה כִּי אָכֵן לֹא קָרָה כָּךְ.
וְאָז ה’ מְגַלֶּה אֶת עֵינָיו וְהוּא רוֹאֶה אֶת הַמַּלְאָךְ שֶׁמַּסְבִּיר לוֹ כִּי הָאָתוֹן רָאֲתָה אוֹתוֹ וְנָטְתָה בְּמַטָּרָה לְהַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ מִן הַמַּלְאָךְ.
אֵיךְ בִּלְעָם לֹא שָׂם לֵב לַדָּבָר הַהֶגְיוֹנִי וְהַפָּשׁוּט הַזֶּה?
מְבָאֵר עַל פִּי הַמִּשְׁנָה בְּמַסֶּכֶת אָבוֹת פֶּרֶק ה’ : “כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הַלָּלוּ,
מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ;
וּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֲחֵרִים,
מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע.
עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה,
מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ;
עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה,
מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע.
מַה בֵּין תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ לְתַלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע?
תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ,
אוֹכְלִין בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנוֹחֲלִין בָּעוֹלָם הַבָּא,
שֶׁנֶּאֱמַר (מִשְׁלֵי ח, כא):
“לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ, וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא”.
אֲבָל תַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע,
יוֹרְשִׁין גֵּיהִנֹּם וְיוֹרְדִין לִבְאֵר שַׁחַת…”
הַמִּשְׁנָה מַגְדִּירָה אֶת תְּכוּנוֹתָיו שֶׁל בִּלְעָם : עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה.
מָה מַשְׁמָעוּת הַבִּטּוּי?
מְבָאֵר הָרַמְבָּ”ם : “הַחֲרִיצוּת לִקְנוֹת הַמָּמוֹן – הוּא עַיִן רָעָה. וְרֹב הַתַּאֲוָה – הִיא נֶפֶשׁ רְחָבָה. וְהַגַּאֲוָה – הִיא רוּחַ גְּבוֹהָה.”
הָרָצוֹן לְהַרְוִיחַ כֶּסֶף וְלִהְיוֹת עָשִׁיר זוֹהִי עַיִן רָעָה.
מִשּׁוּם שֶׁהוּא רוֹצֶה תָּמִיד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יוֹתֵר מֵאֲחֵרִים וְעֵינוֹ רָעָה בְּשֶׁל אֲחֵרִים.
הַתַּאֲוָה זֶה נֶפֶשׁ רְחָבָה. כָּל הָעֵת הוּא מְנַסֶּה לְסַפֵּק אֶת תַּאֲוָתוֹ אַךְ הַנֶּפֶשׁ לֹא מִתְמַלֵּאת. מִשּׁוּם שֶׁסַּף הַגֵּרוּי עוֹלֶה כָּל הָעֵת וּמָה שֶׁסִּפֵּק אוֹתוֹ בֶּעָבָר אֵינוֹ מְסַפֵּק אוֹתוֹ בַּהוֹוֶה.
וְהַגַּאֲוָה – הָרְדִיפָה אַחַר הַכָּבוֹד.
לְמַעֲשֶׂה שְׁלֹשֶׁת אֵלֶּה הֵם הַמֻּזְכָּרִים לְעֵיל בְּפֶרֶק ד : “רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר: הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם”.
וּרְצוֹנוֹ לוֹמַר כִּי לֹא רַק שֶׁלְּעוֹלָם הַבָּא הָאָדָם יֵעָנֵשׁ עַל הִתְנַהֲגוּתוֹ וּמִדּוֹתָיו. אֶלָּא שֶׁהוּא מַפְסִיד אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה .
הָאָדָם לֹא יָכוֹל לֵהָנוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה כַּאֲשֶׁר יֵשׁ לוֹ אֶת סֵט הַתְּכוּנוֹת הַלָּלוּ.
הַקִּנְאָה תֹּאכַל אוֹתוֹ לְעוֹלָם. תָּמִיד יֵשׁ בְּמִי לְקַנֵּא. אוֹ בְּכֶסֶף שֶׁל אֲחֵרִים אוֹ בַּמִּשְׁפָּחָה שֶׁל הָאֲחֵרִים אוֹ בַּכָּבוֹד שֶׁל הָאֲחֵרִים אוֹ בַּתְּכוּנוֹת שֶׁלָּהֶם וְכֵן הָלְאָה. מִי שִׂמְחוֹן בְּמִדַּת הַקִּנְאָה תָּמִיד יִמְצָא בְּמָה לְקַנֵּא וּלְעוֹלָם לֹא יִחְיֶה בִּמְנוּחָה וְשַׁלְוָה.
כְּמוֹ כֵן הַתַּאֲוָה.
מִכֵּיוָן שֶׁאֵין אָדָם מֵת וַחֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ, לְעוֹלָם תִּהְיֶה לוֹ כָּל פַּעַם תַּאֲוָה חֲדָשָׁה שֶׁעֲדַיִן הוּא יִרְצֶה לְמַמֵּשׁ אוֹתָהּ. וְהוּא לֹא יֵהָנֶה מִמָּה שֶׁכְּבָר מִמֵּשׁ. בְּשָׁלָב מְסֻיָּם אִשְׁתּוֹ לֹא תִּהְיֶה מַסְפִּיק מֻצְלַחַת אוֹ יָפָה עֲבוּרוֹ וְהוּא יְפָרֵק אֶת הַמִּשְׁפָּחָה. הָאֹכֶל לֹא יְסַפֵּק אוֹתוֹ וְלֹא יִגְרֹם לוֹ הֲנָאָה . הוּא תָּמִיד יְחַפֵּשׂ אֶת הָרִגּוּשׁ הֶחָרִיג וְהַגָּבוֹהַּ. הָ”אֶקְסְטְרִים”.
וְשׁוּב יִחְיֶה לְלֹא הֲנָאָה וּלְלֹא רְגִיעָה.
וְכֵן הַכָּבוֹד.
אָדָם הָרוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד – הַכָּבוֹד בּוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ. וּמִמֵּילָא תָּמִיד הוּא יִהְיֶה עָסוּק בַּמִּרְדָּף אַחַר הַכָּבוֹד וּלְעוֹלָם לֹא יִזְכֶּה לֵהָנוֹת מֵהַכָּבוֹד.
מָה עוֹד שֶׁאַחֲרֵי שֶׁאָדָם הִתְרַגֵּל לְכָבוֹד, הַדָּבָר חָסֵר לוֹ כַּאֲוִיר לִנְשִׁימָה וְהוּא בְּכָל פַּעַם צָרִיךְ עוֹד וָעוֹד כָּבוֹד. וּלְלֹא הַכָּבוֹד חַיָּיו אֵינָם חַיִּים.
וְכָךְ יוֹצֵא שֶׁהָאָדָם מִסְתּוֹבֵב בָּעוֹלָם הַזֶּה , אַךְ מְפַסְפֵס אֶת הַחַיִּים.
הַמְּכַנֶּה הַמְּשֻׁתָּף לְכָל אֵלּוּ הוּא שֶׁהָאָדָם מְרֻכָּז בְּעַצְמוֹ . הוּא אֵינוֹ רוֹאֶה אֶת הַסְּבִיבָה וְאֶת הַסּוֹבְבִים. וְאֵינוֹ חָשׁ מָה שֶׁהֵם חָשִׁים.
הוּא מְמֻקָּד לְהַשִּׂיג אֶת הַכֶּסֶף, הַהֲנָאָה וְהַכָּבוֹד הַמַּקְסִימָלִיִּים עֲבוּרוֹ.
בִּלְעָם אֵינוֹ רוֹאֶה אֶת הָאָתוֹן הַבְּרִיאָה. אֶלָּא דֶּרֶךְ לְסַפֵּק אֶת צְרָכָיו וַהֲנָאוֹתָיו.
לָכֵן הוּא גַּם לֹא חוֹשֵׁב הַהִגָּיוֹן. וְכַאֲשֶׁר הִיא סוֹטָה מִן הַדֶּרֶךְ הוּא קוֹרֵא לְכָךְ “הִתְעַלַּלְתָּ בִּי”.
הָאַבְּסוּרְד הוּא שֶׁהָאָתוֹן מְנַסֶּה לְהַצִּיל אֶת בִּלְעָם, וְהוּא קוֹרֵא לָזֶה “הִתְעַלְּלוּת”.
כִּי הוּא לֹא חוֹשֵׁב בִּכְלָל מָה עוֹבֵר בָּרֹאשׁ שֶׁל הָאָתוֹן.
מִבְּחִינָתוֹ כֻּלָּם בָּעוֹלָם נוֹעֲדוּ לְשָׁרֵת אוֹתוֹ וְלַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנוֹ. וְאִם יֵשׁ מַשֶּׁהוּ שֶׁלַּהֲבָנָתוֹ פּוֹגֵעַ בּוֹ, הֲרֵי זוֹ הִתְעַלְּלוּת.
זֶהוּ הַלֶּקַח שֶׁעָלֵינוּ לִלְמֹד מִמַּעֲשֶׂה זֶה שֶׁל בִּלְעָם .
לֹא לִהְיוֹת מְרֻכָּזִים רַק בְּעַצְמֵנוּ.
לְצַעֲרֵנוּ הַדָּבָר הַזֶּה מְלַוֶּה אוֹתָנוּ גַּם בְּחַיֵּי הַמִּשְׁפָּחָה.
לְעִתִּים מְזֻמָּנוֹת חוֹשֵׁב בֶּן זוּג אֶחָד כִּי הַשֵּׁנִי עוֹשֶׂה מַשֶּׁהוּ נֶגְדּוֹ לַמְרוֹת שֶׁזּוֹ אֵינָהּ הָאֱמֶת.
כָּךְ הָיָה לְמָשָׁל גַּם אֵצֶל נַעֲמָה וְשַׁי .
שַׁי מַנִּיחַ אֶת נַעֲלֵי הַבַּיִת שֶׁלּוֹ קָרוֹב לְדֶלֶת הַכְּנִיסָה.
הוּא מַרְגִּישׁ אֶת הַהֲנָאָה כַּאֲשֶׁר הוּא שָׁב מֵהָעֲבוֹדָה וְחוֹלֵץ אֶת הַנַּעֲלַיִם וּמַחֲלִיף לְנַעֲלֵי בַּיִת.
מִבְּחִינַת הַחֲוָיָה שֶׁלּוֹ, זוֹ הַחֲוָיָה שֶׁל בַּיִת.
בְּיוֹם שְׁלִישִׁי הוּא שָׁב הַבַּיְתָה מִן הָעֲבוֹדָה כְּדַרְכּוֹ אַחֲרֵי יוֹם קָשֶׁה וּמַתִּישׁ בְּאֹפֶן חָרִיג, הוּא פּוֹתֵחַ אֶת הַדֶּלֶת וּמִיָּד תָּר בְּעֵינָיו אַחֲרֵי נַעֲלֵי הַבַּיִת שֶׁלּוֹ.
אַךְ הוּא אֵינוֹ רוֹאֶה אוֹתָם.
הוּא שׁוֹאֵל אֶת נַעֲמָה וּמִיָּד הִיא אוֹמֶרֶת לוֹ כִּי הִיא שָׁכְחָה. הֵם בַּמְּגֵרָה בְּקוֹמָה הָעֶלְיוֹנָה וְהִיא כְּבָר מְבִיאָה לוֹ אוֹתָן.
שַׁי , שֶׁכְּבָר הָיָה עַצְבָּנִי מֵרֹאשׁ , פָּתַח בַּתּוֹכַחַת מוּסָר אֲרֻכָּה. עַד כַּמָּה הִיא לֹא מְבִינָה אוֹתוֹ . כַּמָּה הוּא מַשְׁקִיעַ עַל מְנַת לְפַרְנֵס וְהִיא אֲפִלּוּ לֹא דּוֹאֶגֶת לוֹ לְמִינִימוּם הַהֶכְרֵחִי. הִיא הֲרֵי יוֹדַעַת שֶׁזּוֹ הַהֲנָאָה שֶׁלּוֹ וְכָךְ הוּא רוֹצֶה אֶת הַדְּבָרִים. וְהִמְשִׁיךְ לְהַאֲשִׁים אוֹתָהּ הָרוּחַ הָעַצְבָּנוּת שֶׁשָּׁרְתָה עָלָיו.
כַּמּוּבָן שֶׁנַּעֲמָה נֶעֶלְבָה מְאוֹד. אֵיךְ הוּא מְזַלְזֵל בְּכָל מָה שֶׁהִיא עוֹשָׂה לְמַעֲנוֹ וּלְמַעַן הַמִּשְׁפָּחָה וְכֵן הָלְאָה.
וּמִכָּאן וָהָלְאָה הַדֶּרֶךְ לִמְרִיבָה שֶׁל מַמָּשׁ הָיְתָה קְצָרָה.
כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ אַחֲרֵי יוֹמַיִם שֶׁל מְרִיבָה, וְאַחֲרֵי שֶׁשָּׁמַעְתִּי אֶת הַבְּכִי וְהַטְּעָנוֹת, שָׁאַלְתִּי אֶת נַעֲמָה בְּאֹפֶן עִנְיָנִי מָה קָרָה.
וְנַעֲמָה סִפְּרָה כִּי חֲמוֹתָהּ הוֹדִיעָה כִּי הִיא מַגִּיעָה לְבַקֵּר. וְנַעֲמָה סִדְּרָה מַהֵר אֶת הַבַּיִת. וּבֵין הַשְּׁאָר הִנִּיחָה בֵּינְתַיִם אֶת נַעֲלֵי הַבַּיִת בִּמְגֵרַת הַנַּעֲלַיִם.
שָׁאַלְתִּי אֶת שַׁי הַאִם יָדַע זֹאת כְּשֶׁנִּכְנַס, וְשַׁי אָמַר כִּי לֹא יָדַע זֹאת.
שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ הַאִם הָיָה כּוֹעֵס אִם הָיָה נִכְנָס וְשׁוֹאֵל מָה קָרָה וּמְקַבֵּל אֶת הַתְּשׁוּבָה הַזּוֹ.
וְשַׁי הוֹדָה בְּכֵנוּת כִּי כְּכָל הַנִּרְאֶה לֹא הָיָה כּוֹעֵס עַל כָּךְ.
אִם כָּךְ, שֶׁנִּכְנָס אֵינוֹ עִנְיָנִי, מַדּוּעַ כָּעַסְתִּי? שָׁאַלְתִּי.
וְשַׁי הוֹדָה כִּי הָיָה מְרֻכָּז בְּעַצְמוֹ וּבִרְצוֹנוֹ לַחֲלֹץ נַעֲלַיִם וְלַעֲבֹר לְנַעֲלֵי בַּיִת. וְלָכֵן חָשַׁב כִּי הַכֹּל נַעֲשֶׂה נֶגְדּוֹ אוֹ שֶׁלְּכָל הַפָּחוֹת לֹא מִתְיַחֲסִים לִרְצוֹנוֹתָיו וּצְרָכָיו.
אָמַרְתִּי לוֹ אֶת הָרַעֲיוֹן הַמּוֹפִיעַ כָּאן כִּי הָאָדָם הָרוֹאֶה רַק אֶת עַצְמוֹ, מַפְסִיד אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה.
בִּמְקוֹם שֶׁנַּעֲמָה תָּחוּשׁ שֶׁהוּא אִתָּהּ וּמֵבִין כַּמָּה טָרְחָה לְסַדֵּר וּלְאַרְגֵּן עַל מְנַת שֶׁאִמּוֹ תֵּרָאֶה כִּי בֵּיתָם נָקִי וּמְסֻדָּר, הִיא חָשָׁה שֶׁהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ רַק לְמִלּוּי צְרָכָיו וּרְצוֹנוֹתָיו.
שַׁי אָמְנָם בִּקֵּשׁ סְלִיחָה, אַךְ הַדֶּרֶךְ לְתִקּוּן עֲדַיִן אֲרֻכָּה .
לֹא לְחִנָּם אָמַר רַבִּי יִשְׂרָאֵל לִיפְּקִין מִסָּלַנְט אֲבִי תְּנוּעַת הַמּוּסָר כִּי קַל יוֹתֵר לִלְמֹד אֶת כָּל הַשָּׁ”ס מֵאֲשֶׁר לְתַקֵּן מִדָּה אַחַת.
עָלֵינוּ לִהְיוֹת קַשּׁוּבִים יוֹתֵר לַסְּבִיבָה וּלְנַסּוֹת לָחוּשׁ מָה עוֹבֵר עֲלֵיהֶם. וּבְעֶזְרַת ה’ נִנְחַל גַּם עוֹלָם הַזֶּה וְגַם עוֹלָם הַבָּא.
שַׁבַּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ
