בס”ד
שָׁלוֹם וּבְרָכָה
כַּאֲשֶׁר הַתּוֹרָה מְתָאֶרֶת אֶת הֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת סִדּוּר קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן וְהַצְמָדָתָם זֶה לָזֶה ,נֶאֱמַר : ” וְעָשִׂ֥יתָ אֶת הַקְּרָשִׁ֖ים לַמִּשְׁכָּ֑ן עֲצֵ֥י שִׁטִּ֖ים עֹמְדים. עֶ֥שֶׂר אַמּ֖וֹת אֹ֣רֶךְ הַקָּ֑רֶשׁ וְאַמָּה֙ וַחֲצִ֣י האַמָּ֔ה רֹ֖חַב הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחד. שְׁתֵּ֣י יָד֗וֹת לַקֶּ֙רֶשׁ֙ הָאֶחָ֔ד מְשֻׁלָּבֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל אֲחֹתָ֑הּ”.
מְבָאֲרִים חָזָ”ל אֶת מַשְׁמָעוּת הַמַּאֲמָר “מְשֻׁלָּבֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל אֲחֹתָ֑הּ”.
כִּי לְכָל קֶרֶשׁ הָיָה מִצַּד אֶחָד בְּדָפְנוֹ בְּלִיטוֹת וּבְצַד הַשֵּׁנִי שְׁקָעִים. וְהָיוּ מַכְנִיסִים בִּשְׁקָעִים שֶׁל קֶרֶשׁ אֶחָד אֶת בְּלִיטוֹת הַקֶּרֶשׁ הַסָּמוּךְ. וְכָךְ הֵם מַשְׁלִימִים זֶה אֶת זֶה וְנִצְמָדִים הֵיטֵב.
כַּיָּדוּעַ בְּנִיַּת בַּיִת הִיא בְּנִיַּת מִשְׁכָּן, מָקוֹם לְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה.
וּבְנִיַּת הַבַּיִת מְרֻמֶּזֶת בִּבְנִיַּת הַמִּשְׁכָּן.
כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ הוּא נֶחֱשָׁב כְּעֵץ. “כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה”.
וְכָל אֶחָד צָרִיךְ לִהְיוֹת בִּבְחִינַת עוֹמֵד.
לִהְיוֹת זוּג אֵין פֵּרוּשׁוֹ שֶׁצַּד אֶחָד מִתְבַּטֵּל לַחֲלוּטִין .
אֶלָּא כָּל אֶחָד הוּא “עֲצֵי שִׁטִּים עוֹמְדִים”.
לְכָל אֶחָד יֵשׁ דֵּעָה וְיֵשׁ מָקוֹם.
אַךְ מֵאִידָךְ, לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ יֵשׁ “בְּלִיטוֹת”. דְּבָרִים חֲרִיגִים אוֹ הִתְנַהֲגוּת מְסֻיֶּמֶת שֶׁאֵינָהּ מְקֻבֶּלֶת עַל בֶּן הַזּוּג.
הַחָכְמָה אֵינָהּ שֶׁצַּד אֶחָד יַחְתֹּךְ אֶת בְּלִיטוֹת הָאַחֵר. אֶלָּא אֵיךְ בְּזוּגִיּוּת יֵשׁ אֶפְשָׁרוּת לְכָל אֶחָד לְהַחֲסִיר קְצָת מֵעַצְמוֹ , לַעֲשׂוֹת בְּעַצְמוֹ שְׁקָעִים, כְּדֵי לָתֵת מָקוֹם לַשֵּׁנִי.
מֹשֶׁה וְנֶחָמָה חַיִּים יַחַד כְּבָר כְּעֶשֶׂר שָׁנִים.
אַךְ כַּאֲשֶׁר מֹשֶׁה הִגִּיעַ לְהִתְיַעֵץ הוּא סִפֵּר כִּי לְנֶחָמָה הָיְתָה הִתְנַהֲגוּת מְסֻיֶּמֶת שֶׁהִיא חֲרִיגָה וּמְאוֹד מַפְרִיעָה לוֹ. (עַל מְנַת לִמְנֹעַ זִהוּי לֹא אֲפָרֵט עַל מָה מְדֻבָּר).
כְּבָר שָׁנִים שֶׁהוּא מַטִּיף לָהּ לְהַפְסִיק אֶת הַהִתְנַהֲגוּת הַזּוֹ, וַעֲדַיִן הִיא מַמְשִׁיכָה עִם הַהִתְנַהֲגוּת הַזּוֹ.
וּמָה שֶׁהִכְעִיס אוֹתוֹ כָּעֵת. הוּא כִּי הַהִתְנַהֲגוּת הַזּוֹ הֵחֵלָּה לָצוּץ בְּדִיּוּק בִּזְמַנִּים בָּהֶם הִיא הֲכִי לֹא מַתְאִימָה. כִּבְיָכוֹל נִרְאֶה כְּאִלּוּ הִיא עוֹשָׂה כָּךְ כְּדֵי לְעַצְבֵּן אוֹתוֹ. מֵאִידָךְ, הִיא אֵינָהּ מְבִינָה מָה בְּעָיָתִי בַּהִתְנַהֲגוּת שֶׁלָּהּ.
הִסְבַּרְתִּי לוֹ כִּי כַּאֲשֶׁר אָנוּ עֲסוּקִים בְּלִגְדֹּעַ הִתְנַהֲגוּת מְסֻיֶּמֶת שֶׁל בֶּן הַזּוּג, בֶּן הַזּוּג חָשׁ כִּי לֹא מְקַבְּלִים אוֹתוֹ כְּפִי שֶׁהוּא. וּמִמֵּילָא עַל מְנַת לִבְחֹן זֹאת, הַהִתְנַהֲגוּת תֵּלֵךְ וְתַקְצִין.
וּבְתַת מוּדָע בֶּן הַזּוּג יִתְנַהֵג כָּךְ בְּדִיּוּק בַּזְּמַנִּים הַבְּעָיָתִיִּים בְּיוֹתֵר עַל מְנַת לִבְחֹן הַאִם הוּא נֶאֱהָב בְּלֹא תְּנַאי.
בִּקַּשְׁתִּי מִמֹּשֶׁה שֶׁיִּתֵּן מָקוֹם לַהִתְנַהֲגוּת הַזּוֹ . וְיַעֲזֹב כָּעֵת אֶת הָרָצוֹן לְתַקֵּן אוֹתָהּ.
יַעֲשֶׂה אֶת הַשִּׁקּוּל הַכּוֹלֵל כִּי בָּרוּךְ ה’ נֶחָמָה אִשָּׁה טוֹבָה מְאוֹד , אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ וּמְסַפֶּקֶת אֶת צְרָכָיו. וְרַק יַחֲשֹׁב עָלֶיהָ טוֹבוֹת.
הִזְהַרְתִּי אוֹתוֹ כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁנֶּחָמָה תְּנַסֶּה לְהַגְבִּיר אֶת הָעָצְמָה שֶׁל הַמִּבְדָּק בִּתְקוּפָה הַקְּרוֹבָה. שֶׁפָּשׁוּט יֹאמַר לְעַצְמוֹ שֶׁהִיא מִסְכֵּנָה וְהוּא אוֹהֵב אוֹתָהּ.
אָכֵן , כַּעֲבֹר שָׁבוּעַ הוּא הִתְקַשֵּׁר לְאַשֵּׁר שֶׁהָעָצְמָה וְהַתְּדִירוּת שֶׁל הַהִתְנַהֲגוּת עָלוּ. וְקִבֵּל חִזּוּק וְהַדְרָכָה לַעֲמֹד בָּהֶם.
כַּעֲבֹר שְׁבוּעַיִם נוֹסָפִים הִתְקַשֵּׁר לְבַשֵּׂר כִּי הַמַּצָּב הִשְׁתַּפֵּר פְּלָאִים.
אִם רַק נַצְלִיחַ לַעֲבֹד אֵצֶל עַצְמֵנוּ בַּמָּקוֹם אֵצֶל בֶּן הַזּוּג, נִרְאֶה אֵיךְ נִבְנָה הַמִּשְׁכָּן הָאִישִׁי שֶׁלָּנוּ בְּהַצְלָחָה.
שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ
